ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כמה קצרים

lori{ע_מ}
לפני 13 שנים • 21 במאי 2011

כמה קצרים

lori{ע_מ} • 21 במאי 2011
אחרי שעה וחצי-שעתיים אתה שולח אותי למקלחת להוציא את הפלאג מתוכי. אין לך מושג כמה אהבתי אותך באותו רגע, כשנתת לי להוציא אותו לבד.
כשישבתי שם על האסלה, מנסה להוציא בשלל תנוחות, בדרך שתהיה הכי פחות מכאיבה והכי פחות טראומטית לחור שלי, נכנסת, נשענת על המשקוף ושאלת ברצינות: "את מעדיפה שאני אוציא?"
התקפלתי שם קדימה, מגינה על החורים שלי ומלמלתי שאני מעדיפה לבד אדוני. ושמעתי את החיוך בקול שלך כשאמרת "אפשר לחשוב שאת יולדת מהתחת".
ככה זה הרגיש. אחרי שעתיים שזה היה ללא תזוזה בחור שלי, נאבקתי כדי להוציא אותו. לאט לאט. את כל האורך.

***

אנחנו מתארגנים ליציאה. אתה יושב על קצה הספה ונועל נעליים, אני על הכסא עם הגב אליך, מסתובבת כדי לנשק אותך. בשניה תפסת את השיער שלי בכוח והורדת אותי על הברכיים מולך. בלי סיבה. ואני מלמלת בסוג של מפלט אחרון "אנחנו נאחר.." ואחרי "ששש" קצר מהצד שלך נוחתות סטירות.
מלא. מחרפן אותי כשאני לא יודעת מתי זה בא.
ואני מכירה את עצמי, אני כל כך קרובה להתנגד ולהתעצבן אז אני דוחפת את כפות הידיים שלי מתחת לנעליים שלך, שתשמור עליי שם ותעזור לי לספוג.
ואתה מפעיל לחץ על כפות הידיים שלי עם הנעליים ותוך כדי סוטר כל כך הרבה פעמים על לחי אחת. על שתיהן אתה סוטר אבל מתמקד יותר באחת. לא מפזר את הכאב.
אחרי כך, כשירדנו לאוטו, ראיתי במראה בחדר מדרגות שלחי אחת אדומה וקצת נפוחה, התחלתי לבכות.

***

המשפט היחיד שאני זוכרת כרגע היה "תורידי את הגב, תחת למעלה". אני זוכרת אותו כי הוא נאמר כמה וכמה פעמים בתוספת של הצלפות קלות על הגב שנועדו לגרום לי להוריד את הגב ולהבליט את התחת. הרגשתי שאני שומעת משהו אבל לא הצלחתי להבין מה אתם אומרים לי. אבדה לי היכולת לדבר והיכולת לקלוט שפה באותו ערב.
באיזשהו רגע שם שאתם נותנים לי להשאר לבד.
אין אף אחד סביבי והרחתי את העשן של הסיגריות אז אפשרתי לעצמי להרגע. להרפות את הגוף. עדיין עם כיסוי עיניים עליי, עדיין על ארבע ומנותקת לגמרי.
עד שנהיה לי ממש קר והתכווצתי שם על הרצפה וחיכיתי. רק כששמעתי את הצעדים מתקרבים אליי נלחצתי והתחלתי לתהות מי מכם מפחיד אותי יותר. כל פעם אני ייחלתי לזה שלא תשאר אותי לבד עם מישהו מהם, וכשאתה מרים אותי על הברכיים ומוריד לי סטירה אני קולטת שאני ממש מבוהלת. גם ממך.
    התגובה האהובה בשרשור
Devil's Angel
לפני 13 שנים • 21 במאי 2011
Devil's Angel • 21 במאי 2011
לקרוא אותך מאז ומתמיד עשה לי צביטות.
את כותבת חזק, חודר, לא מתפשר. מדהים בעיניי. את זה את כבר יודעת.
פעם ראשונה שהקריאה אותך צובטת לי, אבל אחרת.
להבה חשופה
לפני 13 שנים • 21 במאי 2011

הל ל ו י ה.!!

להבה חשופה • 21 במאי 2011
גריסק'לה יקרה.!!

כהרגלך בקודש.

כתיבתך, הרעידה את סייפי נשמתי

לקרוא אותך - עונג צרוף.

}}{{.

להבה חשופה.
Alice'
לפני 13 שנים • 22 במאי 2011
Alice' • 22 במאי 2011
תודה שאת משתפת אותנו ברגעים שלכם .
lori{ע_מ}
לפני 13 שנים • 23 במאי 2011
lori{ע_מ} • 23 במאי 2011
Devil's Angel כתב/ה:
לקרוא אותך מאז ומתמיד עשה לי צביטות.
את כותבת חזק, חודר, לא מתפשר. מדהים בעיניי. את זה את כבר יודעת.
פעם ראשונה שהקריאה אותך צובטת לי, אבל אחרת.


איך אחרת? (אם לא אכפת לך שאני שואלת)
Devil's Angel
לפני 13 שנים • 26 במאי 2011
Devil's Angel • 26 במאי 2011
גרייס כתב/ה:
Devil's Angel כתב/ה:
לקרוא אותך מאז ומתמיד עשה לי צביטות.
את כותבת חזק, חודר, לא מתפשר. מדהים בעיניי. את זה את כבר יודעת.
פעם ראשונה שהקריאה אותך צובטת לי, אבל אחרת.


איך אחרת? (אם לא אכפת לך שאני שואלת)


איך אחרת?... קשה לי לבטא.
את בדרך כלל כותבת ישר לבטן, וגם הפעם.
אני מנסה לחדד ולהסביר (גם לעצמי) מה בדיוק כלכך צבט לי פה.
ייתכן והתשובה היא פשוט שעבר זמן רב מאז כתבת, ושכחתי... שכחתי איך את יודעת לזרוק את הקורא, לזרקר סיטואציות חדות וקשות, בלי לפני או אחרי, רק מקטע מהמם.

בקיצור, תכתבי יותר.
RIS
RIS
לפני 13 שנים • 29 במאי 2011

Re: כמה קצרים

RIS • 29 במאי 2011
לפעמים בין שלל דברים, מעניינים ומעניינים יותר או ההיפך, נשמטת לה פנינה אמיתית ומתגלגלת בחופשיות על הארץ מחכה שירימו אותה.

והפנינה היא זאת:

גרייס כתב/ה:

מחרפן אותי כשאני לא יודעת מתי זה בא.
ואני מכירה את עצמי, אני כל כך קרובה להתנגד ולהתעצבן אז אני דוחפת את כפות הידיים שלי מתחת לנעליים שלך, שתשמור עליי שם ותעזור לי לספוג.


ואולי זה רק אני.
אולי רק אני רואה שם רומנטיקה של רגע חי של שעבוד אמיתי מתגלם ונולד כמו בבואה שמתגשמת מאוויר ריק.
הכל שעבוד, אני יודע.
אבל זה הייחוד ברגעים הכל כך אינטימיים האלה, או נכון יותר - המבט שרואה אותם בזוית רומנטית כזאת.
תמונה מאוד יפה ומרתקת.
תודה.
.
מקופלת​(נשלטת){Blue eyed }
לפני 13 שנים • 31 במאי 2011
"עננים קטנים של אושר מתגנבים אל חלונך
סימנים קטנים של יושר מתגלים בתוך ליבך
אומרים כשכואב אתה בורח, מסתתר בין אנשים
כששמח אתה צורח מתפזר לריגושים"

כל טעימה הכי קטנה שמוגשת לנו על כפית של זהב ממך
מותירה אותי פעורת פה
דוחפת את האצבעות תחת נעליו כאילו הייתי שם איתך
והרגשתי את שהרגשת.

היכולת שלך לכתוב במילים
את תת-המחשבות שטסות באלפית השניה
ולתאר אותן באופן אמיתי וכן כ"כ
הופכות את החולף לרגע שלם
ואותך - לבלתי נשכחת.

אוהבת. אותך.
ואת זה.
hrgiger
לפני 13 שנים • 16 בנוב׳ 2011
hrgiger • 16 בנוב׳ 2011
"אנחנו מתארגנים ליציאה. אתה יושב על קצה הספה ונועל נעליים, אני על הכסא עם הגב אליך, מסתובבת כדי לנשק אותך. בשניה תפסת את השיער שלי בכוח והורדת אותי על הברכיים מולך. בלי סיבה. ואני מלמלת בסוג של מפלט אחרון "אנחנו נאחר.." ואחרי "ששש" קצר מהצד שלך נוחתות סטירות.
מלא. מחרפן אותי כשאני לא יודעת מתי זה בא.
ואני מכירה את עצמי, אני כל כך קרובה להתנגד ולהתעצבן אז אני דוחפת את כפות הידיים שלי מתחת לנעליים שלך, שתשמור עליי שם ותעזור לי לספוג.
ואתה מפעיל לחץ על כפות הידיים שלי עם הנעליים ותוך כדי סוטר כל כך הרבה פעמים על לחי אחת. על שתיהן אתה סוטר אבל מתמקד יותר באחת. לא מפזר את הכאב.
אחרי כך, כשירדנו לאוטו, ראיתי במראה בחדר מדרגות שלחי אחת אדומה וקצת נפוחה, התחלתי לבכות. "


זה נגע לי איפשהו בקרביים, ככה אני רוצה אותי ואת מי שמולי. תודה.

(קצת מקפיצה)
shuv a
לפני 12 שנים • 26 בנוב׳ 2011

מה... לא?

shuv a • 26 בנוב׳ 2011
לא תפנקי אותנו באינפורמציה על קצת אפטר קאר אחרי כל הסטירות, הבכי הכאב?