סיפור פנטזי

סיפור פנטזי

נשק עד שיכאב • 24 במאי 2011

אפשר לקרוא לזה פנטזיה או סתם סיטואציה כלשהי.
חשוב לציין שהסיפור לא קרה. פנטזי לחלוטין. הסיפור הוא על רקע זוג צעיר שמנהל מערכת יחסים 24/7.
____________________________________________________________________

אחרי יום ארוך ומעט מדכא, ולאחר ריב מעט לא נעים עם הבוס סופסוף הגיע הערב.
כמו כל ערב שהוא ללא סשנים (גם זה קורה לפעמים.. ), האדון עסוק בשלו ואני עסוקה בשלי.
באותו הערב האדון ישב בספה וצפה במשחק כדורגל כלשהו בטלוויזיה ואני ממש ליד רגליו חושבת על היום שעבר ומנסה לחשוב כיצד לשפר אותו.
לאחר זמן מה בסביבות השעה 22:00 הגיע צלצול טלפון. על הצג הופיע המספר של חברתי הטובה והונילית מיטל.
שיחת הטלפון:
אני: מיטלי מה נשמע?
מיטל: מצוין, איך את?
אני: יום קצת מבאס, מנסה לשפר אותו קצת
מיטל: מה דעתך לבוא איתי ועם גל למועדון החדש שנפתח בת"א?
אני: נשמע לי דווקא מעולה, אבל אני אחזור אלייך יותר מאוחר שאני אהיה בטוחה שבא לי (מיטל איננה יודעת על המערכת הבדסמית שלי ושל האדון).
מיטל: טוב, אז תחזרי אליי.. נדבר, ביי.
אני: ביי.
ניתוק.
בראש אני כבר מדמיינת מה אלבש ואיך היום שעברתי יישכח כאילו כלום ובעיקר איזה כיף.
אני קופצת לכיוון האדון ועומדת כמטר ממנו ושואלת:" אדוני, אני יכולה לצאת למועדון עם מיטל?"
האדון:" לא."
(לא??? אין דבר כזה. בד"כ כשהאדון אומר "לא", אני לא פוצה פה. אבל הפעם... כ"כ רציתי ללכת, ולא מצאתי סיבה למה האדון אמר לא, מה שהרגיז אותי יותר, ואני גם ככה נחשבת לטיפוס עצבני. באותה שנייה כל מה שלמדתי על שליטה בעצמי ובהתנהגות שלי ובמיוחד במקרים כאלו, מה שבתחילת הקשר לא היה לי קל, נשכח לשנייה.)
אני:" למה לא?"
אין תגובה.
מתחילה להיות נסערת.
ואז העצבים החלו להשתלט עליי בנוסף לניסיון לא להוריד דמעות ואיכשהו, ה' יודע איך נפלטו המילים: "טוב אני הולכת, לא שואלת אותך!!!"
המבט, המבט שהוא נתן לי, העביר בי צמרמורת בכל הגוף, גרם לי להתחרט על מה שאמרתי ולהתאפס תוך שנייה,אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
בשלב הזה ידעתי שאני עוד אתחרט על זה, והחלו הדמעות.
האדון:" את לא שואלת? מעולה. הדלת פתוחה, אני לא כאן יותר".
מתקרבת אליו קצת.
אני:" סליחה אדוני, לא התכוונתי, אני מצטערת".
אין תגובה.
מתקרבת ומחבקת את רגלו.
האדון:" תעזבי. אני לא כאן".
כאן הבנתי, את העונש.. האדון כבר בחר, והוא כבר התחיל.
העונש הקשה מכל. התעלמות.
התקשרתי למיטל והודעתי שהיום כבר לא אגיע.
הסתכלתי לאחור ולרגע לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה.
את הלילה העברתי בסלון ולא במזרן ליד מיטתו של האדון. כמה שזה קשה לקום בבוקר ולא לראות אותו.
החלטתי שאת הימים האלו, בתקווה שלא יהיו רבים, אתנהג כרגיל ולא אראה לו שמשהו לא בסדר, גם אם האדון לא מתייחס אליי ואולי כך ארגיש פחות בעונש שלי.
בבוקר קמתי הכנתי את ארוחת הבוקר לאדון, הנחתי על השולחן במטבח ויצאתי לעבודה, כרגיל.
כשחזרתי, הארוחה הייתה מונחת באותו המקום, זה כאב.
כשהוא חזר הביתה לא דיבר, ולא התייחס אליי.
ואני, כמוהו, ניסיתי לא להראות לו שאני עצובה, כשבתוכי אני נשרפת ומתפוררת לחלקים.
עברו 3 ימים, שנראו אותו הדבר, למרות שאני מנסה להתנהג כרגיל אני יודעת שהאדון רואה עליי הכל, ובכל זאת אני ממשיכה באותה הדרך.
עבר שבוע שלם, שבוע שלם. הגיע יום א' שוב ולאחר סופ"ש קשה בבית כשהאדון הולך וחוזר, הולך וחוזר הביתה.
ערב יום א', אני יושבת בפינת הבית ומסתכלת על האדון, לאחר כשעה האדון הפנה אליי מבט, הלב שלי החל לפעום, ואז הוא עשה לי תנועה עם היד של "בואי". לא ספרתי, אבל אני חושבת שבתוך 2 שניות הייתי עם הראש על רגליו כשאני מתפרצת בבכי שהחזקתי במשך שבוע שלם.
כמה שהתגעגעתי לריח הממכר והמרגיע שלו, למגע שלו, לקול המחוספס שלו, יותר מכל דבר אחר.
האדון הרים אותי על ברכיו וחיבק.
אמרתי לו:" אדוני, אל תעשה לי את זה יותר, זה קשה." תוך כדי בכי.
והוא ענה:" אני לא עשיתי כלום, זו את עשית את זה".
אני:" סליחה אדוני, אני אוהבת אותך".
האדון:" גם אני אותך שפחה שלי".

שוב חשוב לי לציין שהסיפור נכתב ממקום חובבני ולא מניסיון אישי.

אשמח לתגובות וביקורות 

שלגי • 24 במאי 2011

מאחר וזו פנ טזיה וזה מה שמדליק אותך, אז סבבה
לי אישית זה לא ממש עושה את זה, התנהגות דבילית של גברים, אפילו בפנטזיה
אבל בעבור זה נאמר:
My kink is not your kink