Inside your head
|
לפני 13 שנים •
27 במאי 2011
הזהרו, ספויילר!
קומץ הזויים יגיעו למצעד. כמובן שבאורח פלא יטענו יום למחרת (או הראדיקלים יעדכנו באמצעות האייפון שלהם ב LIVE מהמצעד עצמו), כי היה נהדר והמונים הצביעו ברגליהם. ובהמשך, יתכננו מצעד רדיקלי נוסף לשנה הבאה בחסות קהילת נטורי קרתא. אתם מתעתדים לפספס פרק ב"דיבור ישיר" - הפאנל המוצלח בהנחיית גואל (ולא רצון) עם אסופת פליטי ריאלטי. לא חבל? 
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
27 במאי 2011
נילי ונילי כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: הבעיה כשמערבבים מטרות, היא שמספיק שאני לא אזדהה עם אחת הסיסמאות מתוך המאה שיעלו, בשביל שלא ארצה להשתתף.
הפוך, גוטה, הפוך. הרעיון של המצעד הוא לבסס סולידריות בין זהויות שונות שלא חייבות להסכים או לשבת ביחד סביב אותו שולחן. אין "מצע" אחד שכולם חייבים להסכים עליו, אלא רק להיות מסוגלים להבין שחווית הדיכוי האישית שלי יש לה בסיס משותף עם חווית הדיכוי האישית של מישהוי אחרת. היא לא צריכה להיות זהה ואפילו לא דומה, אלא רק בעלת בסיס משותף שהוא המבנה החברתי שלנו. הקריאה לצועדות היא להביא כל אחת את הססמה שלה, תחת הזהות שלה, ולצעוד איך שנוח לה. אף צועדת אחרת לא צריכה להסכים עם שום ססמא או להיות משוייכת לשום זהות אחרת, ושום זהות לא תיכפה על אף אחת. הקריאה היא אך ורק לסולידריות בין חוויות שונות של דיכוי. כן, בתיאוריה. אבל בתכלס, כשאני משתתפת בצעדה, משתמע מהשתתפותי שאין לי התנגדות מיוחדת לכרזות שישאו כל אלה שיצעדו לצידי. וזה לא נכון. אני חושבת שלא ניתן לקחת את כל הקבוצות שצויינו ולהכניס אותן בקלחת של "מדוכאים". יש מי שחושב שכן והוא מוזמן להצטרף לצעדה הזו. כשלעצמי, אם יש בתוך הקבוצה הזו תת-קבוצה שאני לא מעוניינת בשום אופן להזדהות עם מגיניה ולא מוכנה לצעוד לצידם, הרי שזה מה שיכריע. כל מה שאמרת היה נכון לגמרי אם זה היה פאנל דיונים, או סמינר, או כנס, או כל דבר אחד שיש בו רוגע ושיח ובהירות. אבל זה לא עובד ככה בהפגנה. הפגנה מעבירה מצויין מסרים חד משמעיים. המורכבות הזאת לא מתאימה. לדעתי. אני חושבת שהשתתפות בהפגנה, כל הפגנה, מתאימה רק למי שמזדהה עם המסרים הכי בולטים שלה, ולא עם חצי מהם. ככל שיש יותר שעטנז, יש לך פחות הזדהות. גם המסר לא עובר חלק - כי הוא מורכב. מה יצעק יחד ההמון? בליל טענות שונות? אז אף אחד מהם לא יישמע. פרלין כתב/ה: כל שנה אותו סיפור...
לא מתאים לכם - אל תבואו. אני לא בטוחה שלהגיב לזה *בהכרח* הופך אותנו לנודניקים  אחרת אפשר לומר את זה על כל דבר. יש משהו בדברייך, אבל... מה, כאילו, לא להגיב? אבל יש לי תגובה!
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
בוביק, את לא צודקת. יש דוגמאות בפוליטיקה הישראלית ובפוליטיקה הבינ"ל שמראות שזה אכן עובד.
קחי את 'נשים בשחור' למשל. נשים בשחור זו משמרת מחאה שקיימת כבר עשרות שנים ומאגדת בתוכה נשים מארגונים שונים ומאג'נדות שונות שלא בהכרח מסכימות על אותו מצע שמאלני (שתי מדינות לשני עמים, מדינת כל אזרחיה, שמאל ציוני, שמאל אנטי-ציוני וכו'). המשמרת לא מציעה מצע מגובש אלא רק מסר אחד- די לכיבוש. העומדות במשמרת מסכימות להסכים על ארבעה כללי בסיס ותו לא- משמרת נשים, משמרת בצבעי שחור, שלטי 'די לכיבוש' ומשמרת דוממת. זהו. פה, המסר הוא טיפה יותר מורכב וה'לוק' של המפגינות ייראה פחות אחיד, אמנם, אבל הקונספט הוא אותו קונספט. בדיוק כמו במצעד זכויות האדם לפני כמה חודשים, גם כאן, מוזמנות לצעוד תחת הזהות האינדיבידואלית ולא לכפות אותה על צועדות אחרות. המסר היחיד ש"צריכות" להסכים עליו הוא שיש קשר בין דיכוייים. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
Re: איזה נודניקים שאתם, בחיי. פרלין כתב/ה: כל שנה אותו סיפור...
לא מתאים לכם - אל תבואו. מה הבעיה בקיום דיון בנושא בפורום? גם זו דמוקרטיה. אני, אגב, מסכימה מאוד עם יולי. אף אדם שפוי וחושב במדינה דמוקרטית לא יגיד שהוא *בעד* דיכוי. כולנו רוצים חירות שוויון ואחווה, שלום ובטחון וכל זה ברגישות ונחישות. למרבה הצער והיופי המציאות הרבה יותר מורכבת ולכן סתם לצעוד עם כותרת כללית ״נגד דיכוי״ זה חסר טעם ותוחלת, ואפילו קצת צבוע בעיני כיוון שבחברה הטרוגנית מורכבת עם צרכים סותרים תמיד יהיה דיכוי של מישהו. |
|
|
Beta Male
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
יהיה מקום ליעקב שלוסר,יו"ר רעש-ארגון זכויות הגבר במשפחה המייצג המוני גברים שמאמינים שהחוק בישראל מדכא אותם ומפלה גברים לרעה בדיני משפחה?
אני רציני אגב,אם הוא ואחרים חשים מדוכאים ומגיעים לשם עם שלטים ברוח התנועה הם יתקבלו בברכה? |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
Re: איזה נודניקים שאתם, בחיי. פרלין כתב/ה: כל שנה אותו סיפור...
לא מתאים לכם - אל תבואו. אם מנסים לשכנע אנשים לעשות משהו מעל במה מסוימת, מה יותר לגיטימי מאשר להשתמש באותה במה כדי לשכנע אותם לא לעשות את אותו משהו? לו מדובר היה בקריאה לצעוד בהפגנת ימין קיצוני באום אל פאחם, לא היית חשה צורך להיות נודניקית שכזו? נודניק זה עניין של נקודת מבט, כמו כל דבר כמעט
במקרה הנוכחי, אני חושב שזה די מיותר, משום שמסר מעורפל בנוסח "אנחנו קבוצה הטרוגנית ולא מוגדרת של אנשים, שמרגישים שקבוצה הטרוגנית ולא מוגדרת של אנשים אחרים מדכאת אותנו" הוא בלאו הכי בלתי לעיס על ידי רובו המוחלט של הציבור ואין בו כדי ליצור עניין ציבורי או להניע גלגלי שינוי. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
נילי ונילי כתב/ה: בוביק, את לא צודקת. יש דוגמאות בפוליטיקה הישראלית ובפוליטיקה הבינ"ל שמראות שזה אכן עובד.
קחי את 'נשים בשחור' למשל. נשים בשחור זו משמרת מחאה שקיימת כבר עשרות שנים ומאגדת בתוכה נשים מארגונים שונים ומאג'נדות שונות שלא בהכרח מסכימות על אותו מצע שמאלני (שתי מדינות לשני עמים, מדינת כל אזרחיה, שמאל ציוני, שמאל אנטי-ציוני וכו'). המשמרת לא מציעה מצע מגובש אלא רק מסר אחד- די לכיבוש. העומדות במשמרת מסכימות להסכים על ארבעה כללי בסיס ותו לא- משמרת נשים, משמרת בצבעי שחור, שלטי 'די לכיבוש' ומשמרת דוממת. זהו. פה, המסר הוא טיפה יותר מורכב וה'לוק' של המפגינות ייראה פחות אחיד, אמנם, אבל הקונספט הוא אותו קונספט. בדיוק כמו במצעד זכויות האדם לפני כמה חודשים, גם כאן, מוזמנות לצעוד תחת הזהות האינדיבידואלית ולא לכפות אותה על צועדות אחרות. המסר היחיד ש"צריכות" להסכים עליו הוא שיש קשר בין דיכוייים. אני חושבת שעיקר אי ההסכמה שלי עם כל זה הוא בכך ש"יש קשר בין הדיכויים" הוא בדיוק הדבר שאני לא מסכימה איתו. לא בנוסח שהוא מוצע כאן. נראה לי שהגדרת לי היטב מה מפריע לי
בכל מקרה, תראי - כמו מה שאמרת, גם במקרה הזה וגם בדוגמה שנתת - מפגינים על אותו הדבר שעליו מסכימים. אנשים שצועדים יחד אמורים להיות סגורים על מהו הדבר שעליו הם צועדים. הם מוזמנים להיות חלוקים באלף נושאים אחרים כאוות נפשם וזה לא מפריע. אני רק אומרת, זו בעיה לצעוד יחד כשכל אחד צועד על דבר אחר. אני עדיין חושבת שקולות נשמעים ברור יותר כשלא מערבבים ביניהם, אבל כנראה שבזה העניין - לחשוב שבין כל הקבוצות המדוכאות הנ"ל יש מכנה משותף, ואז להזדהות, או שלא לחשוב ככה. איי גס. קיצר עכשיו כל העסק, כולל העמדה שלי עצמי, יותר מובן לי אז תודה על זה. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
לדעתי יפה עשתה יולי שלקחה את ההפגנה והסתכלה על עצמה, במקום לנגח את ההפגנה, ומממקום אישי בעצם ושאלה: בעצם למה ההפגנה הזאת הספציפית מפריעה לי?
אני מחזק את דבריה, ורוצה להוסיף. אני חושב שהמילה "דיכוי" עושה לנו אפקט פסיכולוגי. אפילו בלי לציין את נושא הדיכוי. המילה עצמה היא *יותר מדי* חזקה. היא מפריעה לנו, נותנת לנו תחושה לא טובה, מי שמשתמש בה נתפש בעיניי, מיידית ובצורה לא מודעת, כפולש, שצריך להתגונן מפניו, או לתקוף אותו חזרה. בעקבות כך, אח"כ שכלתנית היא מקוממת אותנו. אם אין נושא משותף לדיכוי, אם כל אחד יכול לצרוח "מדכאים אותי!" אז למה השתמשת במילה כלכך אלימה כלפינו! זה לא פייר! פויה היילני! את מגעילה! אבל היי, זאת בדיוק המטרה של הפגנות רדיקליות, לא? |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
יולי Yuli כתב/ה: אני עדיין חושבת שקולות נשמעים ברור יותר כשלא מערבבים ביניהם, אבל כנראה שבזה העניין - לחשוב שבין כל הקבוצות המדוכאות הנ"ל יש מכנה משותף, ואז להזדהות, או שלא לחשוב ככה. איי גס.
צ'מעי, אני יכולה להבין את העמדה הזו ובמקרים מסויימים זו אפילו ה-עמדה מבחינתי. פוליטיקה של זהויות היא פוליטיקה חשובה, שלא הייתי ממהרת לוותר עליה. מה שכן, אחת הסכנות בפוליטיקה של זהויות היא הסכנה בניכור ובידול כל זהות בפני עצמה וחסימת היכולת לייצר מאבקים משותפים. נגיד, אחד הדברים שהכי מפריעים לי בזירת המאבקים לשינוי חברתי בישראל של ימינו היא שכל עמותה מתנהלת פה כאי מבודד בפני עצמו והמאבק שלה עומד בפני עצמו ומבודד ממאבקים שכנים. מהגרי עבודה, למשל, נאבקים במנותק ובלי שום קשר למאבק עובדי רכבת ישראל נגד הפרטה, ושניהם נאבקים במנותק ממאבק עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון נגד העסקת עובדי הקבלן. באופן כזה, "עוני" הוא רק עוד זהות אחת מני רבות ולא סימפטום למבנה חברתי כלכלי מנצל. המבנה הזה הוא הקשר שאני רואה בין שלושת הדיכויים שלעיל. פוליטיקה רדיקלית (מלטינית: שורש. אני בטוחה שאת יודעת את זה אבל היה לי חשוב להכניס את זה איפשהו בשרשור) מנסה לאתר מבנה חברתי מסויים בעייתי ולשנות אותו מהשורש. זו פוליטיקה שלא מנסה לעשות רפורמות מבודדות ולהאבק כל מאבק בפני עצמו, אלא מנסה לעשות טיפול שורש לבעיה עמוקה יותר. עכשיו, קואליציות נקודתיות סביב נושא ספציפי הן כלי לבסס מאבקים משותפים לזהויות שונות. ואני אחזור שוב על הרישא של דברי שאומרת שההתנגדות האינטואיטיבית שלך לטקטיקה כזו היא נכונה. גם אני חשדנית כלפי קואליציות. קואליציות לא יכולות להחליף פוליטיקה של זהויות ולא יכולות לייצג נכונה את מכלול האינטרסים ומכלול המורכבות של כל זהות וכל חווית דיכוי. זו טקטיקה טובה וצריך להשתמש בה בזהירות. נגיד, פעם בשנה, סביב מצעד הגאווה. |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
נילי ונילי כתב/ה: ...
נגיד, אחד הדברים שהכי מפריעים לי בזירת המאבקים לשינוי חברתי בישראל של ימינו היא שכל עמותה מתנהלת פה כאי מבודד בפני עצמו והמאבק שלה עומד בפני עצמו ומבודד ממאבקים שכנים. מהגרי עבודה, למשל, נאבקים במנותק ובלי שום קשר למאבק עובדי רכבת ישראל נגד הפרטה, ושניהם נאבקים במנותק ממאבק עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון נגד העסקת עובדי הקבלן. באופן כזה, "עוני" הוא רק עוד זהות אחת מני רבות ולא סימפטום למבנה חברתי כלכלי מנצל. המבנה הזה הוא הקשר שאני רואה בין שלושת הדיכויים שלעיל. [/color] להלחם למען הצדק זו מעלה נדירה, אך חשוב שהיא תגובה במטרות קונקרטיות ולא רק בססמאות. אם נקח את הדוגמא שלך, נילי, עובדי הקבלן של אוניברסיטת בן גוריון רוצים משהו אחר מעובדי הרכבת (וביניהם יש כמובן את בעלי הזכויות שנגד, וחסרי הזכויות שמקווים כך ישתפר מעמדם) וכל אלו רוצים משהו אחר ממהגרי העבודה. נכון, שלושת המאבקים קשורים לתחום ההעסקה והעבודה, אבל אם עכשיו יחליטו בעקבות ההפגנה להשאיר את מהגרי העבודה, מה יצא מזה לאחרים? כאשר כל קבוצה מפגינה בפני עצמה, ונלחמת על גיוס דעת קהל, היא יכולה להציג דעה ברורה. הפגנה משותפת יוצרת כותרות ולא תוכן, ואם נקח את הדוגמא צעד קדימה, עובדי הקבלן של האוניברסיטה עשויים להרגיש שהשארותם של מהגרי העבודה מסכנת את היכולת שלהם לדרוש תנאים, שכן הם גורמים לשוק עבודה דואלי, שבו הם מוכנים לעבוד בתנאים נמוכים יותר מהם. מי שיוצא למחות הוא אחד משניים - מקופח, או זה שנוח לו מספיק כדי למחות לטובתם של אחרים. המקופחים לא יכולים לשאוף לרווחתו של האחר לפני רווחתם שלהם, שכן היא מספיק גרועה בכדי להוציא אותם לרחובות, ועל כן טיפול בכל קיפוח אחר מלבד שלהם, יחשב עבורם ככשלון. רק הלא מקופחים באמת יכולים להאמין שהצלחה חלקית היא הצלחה, וכולם יודעים שהצלחה מלאה היא אוטופיה. |
|
|