L איה
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
Tom. כתב/ה: לעשות הפגנה אחת שתייצג את כל הדיכואים שיש היא בערך
כמו שנערה בתחרות יופי תגיד שהיא רוצה שלום עולמי. אין בזה רצינות כלל וזה לא יותר מהבעת משאלה דמיונית כלשהיא. לשים את כל הבעיות בסל אחד ולהציג את כולן כאותו דבר (אי צדק) זו זילות. כל בעיה לגופה וגם פתרונותיה. למשל איך אפשר לשים את נושא ההומואים/לסביות במקשה אחת עם נושא פלשתינאים?!?!? לא כל "דיכוי" הוא אי צדק, במיוחד אם האדם המדוכא כביכול רוצה להתפוצץ בתחומי המדינה שלך ולקחת כמה שיותר אנשים איתו או לשלוף נשק ולהתקיף אנשים בשם אללה. המצעד הזה פאתטי ונטול כל אידיאולוגיה אם הוא בעד "דיכוי" כללי של כל נושא. אני חושב שמי שבאמת קרוב לליבו אחד מהדברים שציינת, עדיף לו שלא ילך להפגנה שמזלזלת ברצינות הנושא שלו ושמה אותה ביחד עם כל דבר שיש כאילו הכל אותו דבר: אותן תנאים, אותן נסיבות ואותן פתרונות. נ.ב: גם אסירים בכלא מדוכאים מהישיבה. בוא נוסיף אותם גם... בסד"ו בכל מקום בעולם וגם בישראל התופעה קיימת. יש לזה אפילו שם... קוראים לזה: מחאה חברתית. טוב, אתה ממש לא היחיד שלא מכיר, אפילו ביבי לא שמע על זה... רק תענוגות, ליבנת |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
Black Lotus כתב/ה: נילי ונילי כתב/ה: ...
נגיד, אחד הדברים שהכי מפריעים לי בזירת המאבקים לשינוי חברתי בישראל של ימינו היא שכל עמותה מתנהלת פה כאי מבודד בפני עצמו והמאבק שלה עומד בפני עצמו ומבודד ממאבקים שכנים. מהגרי עבודה, למשל, נאבקים במנותק ובלי שום קשר למאבק עובדי רכבת ישראל נגד הפרטה, ושניהם נאבקים במנותק ממאבק עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון נגד העסקת עובדי הקבלן. באופן כזה, "עוני" הוא רק עוד זהות אחת מני רבות ולא סימפטום למבנה חברתי כלכלי מנצל. המבנה הזה הוא הקשר שאני רואה בין שלושת הדיכויים שלעיל. [/color] להלחם למען הצדק זו מעלה נדירה, אך חשוב שהיא תגובה במטרות קונקרטיות ולא רק בססמאות. אם נקח את הדוגמא שלך, נילי, עובדי הקבלן של אוניברסיטת בן גוריון רוצים משהו אחר מעובדי הרכבת (וביניהם יש כמובן את בעלי הזכויות שנגד, וחסרי הזכויות שמקווים כך ישתפר מעמדם) וכל אלו רוצים משהו אחר ממהגרי העבודה. נכון, שלושת המאבקים קשורים לתחום ההעסקה והעבודה, אבל אם עכשיו יחליטו בעקבות ההפגנה להשאיר את מהגרי העבודה, מה יצא מזה לאחרים? כאשר כל קבוצה מפגינה בפני עצמה, ונלחמת על גיוס דעת קהל, היא יכולה להציג דעה ברורה. הפגנה משותפת יוצרת כותרות ולא תוכן, ואם נקח את הדוגמא צעד קדימה, עובדי הקבלן של האוניברסיטה עשויים להרגיש שהשארותם של מהגרי העבודה מסכנת את היכולת שלהם לדרוש תנאים, שכן הם גורמים לשוק עבודה דואלי, שבו הם מוכנים לעבוד בתנאים נמוכים יותר מהם. מי שיוצא למחות הוא אחד משניים - מקופח, או זה שנוח לו מספיק כדי למחות לטובתם של אחרים. המקופחים לא יכולים לשאוף לרווחתו של האחר לפני רווחתם שלהם, שכן היא מספיק גרועה בכדי להוציא אותם לרחובות, ועל כן טיפול בכל קיפוח אחר מלבד שלהם, יחשב עבורם ככשלון. רק הלא מקופחים באמת יכולים להאמין שהצלחה חלקית היא הצלחה, וכולם יודעים שהצלחה מלאה היא אוטופיה. בוביק, אני לא כל כך מבינה מה את אומרת. אני לא רואה איך הדוגמאות שנתתי הן דוגמאות למאבקים ססמתיים ולא קונקרטיים. יש שיציעו את המאבק בהפרטה כמכנה המשותף של שלושת המאבקים שמניתי. יש שיציעו את ההפיכה של השוק לשוק מיקור חוץ (אאוט-סורסינג) כבעיה השורשית שנגדה ניתן להתאחד בקואליציה משותפת. אני יכולה לחשוב גם על אנטי-קפיטליזם וגם על מאבק בגזענות ולמען השכלה גבוהה לנוער פריפריאלי כבסיס משותף של שלושת המאבקים הללו. אף אחת מהן היא לא טקטיקה ססמאתית אלא מאבק לגמרי קונקרטי. קצת הלכתי לאיבוד בהודעה שלך. תסבירי לי אותה? |
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
ליבנת כתב/ה: Tom. כתב/ה: לעשות הפגנה אחת שתייצג את כל הדיכואים שיש היא בערך
כמו שנערה בתחרות יופי תגיד שהיא רוצה שלום עולמי. אין בזה רצינות כלל וזה לא יותר מהבעת משאלה דמיונית כלשהיא. לשים את כל הבעיות בסל אחד ולהציג את כולן כאותו דבר (אי צדק) זו זילות. כל בעיה לגופה וגם פתרונותיה. למשל איך אפשר לשים את נושא ההומואים/לסביות במקשה אחת עם נושא פלשתינאים?!?!? לא כל "דיכוי" הוא אי צדק, במיוחד אם האדם המדוכא כביכול רוצה להתפוצץ בתחומי המדינה שלך ולקחת כמה שיותר אנשים איתו או לשלוף נשק ולהתקיף אנשים בשם אללה. המצעד הזה פאתטי ונטול כל אידיאולוגיה אם הוא בעד "דיכוי" כללי של כל נושא. אני חושב שמי שבאמת קרוב לליבו אחד מהדברים שציינת, עדיף לו שלא ילך להפגנה שמזלזלת ברצינות הנושא שלו ושמה אותה ביחד עם כל דבר שיש כאילו הכל אותו דבר: אותן תנאים, אותן נסיבות ואותן פתרונות. נ.ב: גם אסירים בכלא מדוכאים מהישיבה. בוא נוסיף אותם גם... בסד"ו בכל מקום בעולם וגם בישראל התופעה קיימת. יש לזה אפילו שם... קוראים לזה: מחאה חברתית. טוב, אתה ממש לא היחיד שלא מכיר, אפילו ביבי לא שמע על זה... רק תענוגות, ליבנת עוד האשמת סרק טיפוסית כביכול... |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
אישית, אני כבר מצפה לראות ערבי פלסטינאי ממזרח ירושליים צועד שלוב זרועות עם אוחצ'ה משנקין ואשה מזרחית מדוכאת משדרות שרים כולם we shell over come
מצעד הרבע מיליון,של מרטין לותר קינג ורוזה פארקס, יהיה קטן על זה וודסטוק והמחאה נגד מלחמת ויאטנם יכרעו על הבירכיים בענווה ארלוזרוב,יתהפך בקברו וכל משפחת שליט תבוא עם כלי כתיבה ללמוד מחאה אמיתית,מה היא. יישר כוח 
|
|
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
נוריתE כתב/ה: אישית, אני כבר מצפה לראות ערבי פלסטינאי ממזרח ירושליים צועד שלוב זרועות עם אוחצ'ה משנקין ואשה מזרחית מדוכאת משדרות שרים כולם we shell over come
מצעד הרבע מיליון,של מרטין לותר קינג ורוזה פארקס, יהיה קטן על זה וודסטוק והמחאה נגד מלחמת ויאטנם יכרעו על הבירכיים בענווה ארלוזרוב,יתהפך בקברו וכל משפחת שליט תבוא עם כלי כתיבה ללמוד מחאה אמיתית,מה היא. יישר כוח איכס. מה רע במלחמת ויאטנם בדיוק? בזה שמדינה החליטה לעזור למדינה להגן על עצמה? הלוואי שנקבל עזרה כזו מהאמריקאים בכל הקשור לאיו"ש. |
|
|
| היילני |
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
|
|
|
Vestri
|
לפני 13 שנים •
28 במאי 2011
לייק ביותר, היילני!!
|
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 13 שנים •
29 במאי 2011
נילי ונילי כתב/ה: ...
בוביק, אני לא כל כך מבינה מה את אומרת. אני לא רואה איך הדוגמאות שנתתי הן דוגמאות למאבקים ססמתיים ולא קונקרטיים. יש שיציעו את המאבק בהפרטה כמכנה המשותף של שלושת המאבקים שמניתי. יש שיציעו את ההפיכה של השוק לשוק מיקור חוץ (אאוט-סורסינג) כבעיה השורשית שנגדה ניתן להתאחד בקואליציה משותפת. אני יכולה לחשוב גם על אנטי-קפיטליזם וגם על מאבק בגזענות ולמען השכלה גבוהה לנוער פריפריאלי כבסיס משותף של שלושת המאבקים הללו. אף אחת מהן היא לא טקטיקה ססמאתית אלא מאבק לגמרי קונקרטי. קצת הלכתי לאיבוד בהודעה שלך. תסבירי לי אותה? נילי יקירתי, ברשותך אתחיל מתשובה לך: אז קודם כל כפי שציינת בעצמך, מה שנגזר מזה הוא לא מסר יחיד, אלא כמה וכמה מסרים שונים, שלדעתי הדרישה ליישומם נשארת עדיין ברמת הססמא. גם אם נאבקים בהפרטה עתידית, עדיין קיימים גופים שהופרטו, מה יהיה דינם ודין העובדים בהם? אם המאבק היה קורא באופן מפורש להלאמה מחודשת של כל מה שהופרט, אני מניחה שהוא היה מאבד את אלו שמבוגרים מדי בכדי להזות בחלום הסוציאליסטי-קומוניסטי, ואם הוא לא, הוא משאיר אותם מאחור, מופקרים. אם החלטנו שמיקור חוץ הוא הבעיה, את מונעת מבעלי עסקים למקסם רווחים. במצב הזה תגרם נדידה שלהם למדינות שיאפשרו להם להשיג את הרווח המקסימלי על ידי אאוטסורסינג, ותווצר חברה של נתמכי סעד פה. בהתחשב בעובדה שבעלי ההון הם אלו שמממנים בכל העולם מסעי בחירות, הסיכוי שזה יהפוך מרמת הססמא לרמת הביצוע קלוש, עד לא קיים. כנ"ל לגבי אנטי קפיטליזם. מאבק בגזענות הוא מאבק קשה. לטעמי בכדי לנצח אותו צריך להתחיל בחינוך ולא בהפגנות, וכל עוד ההפגנה צועקת די לגזענות ולא יותר מזה, היא לא יכולה להשיג מטרות. אם ניקח לדוגמא את מאבק השחורים בארה"ב נראה שהיו לכל אורך הדרך מטרות ישימות כגון ישיבה ללא הפרדה באוטובוס, קבלה לאוניברסיטאות וזכות הצבעה, ולכן המאבק הצליח. השכלה גבוהה לנוער פריפריאלי היא כבר מטרה ממוקדת יותר, אבל מטרת ההפגנה צריכה להיות להשיג כך וכך כסף ותקנים כדי ליישם אותה, בכדי לעבור מרמת הססמא לרמת התכל'ס. ולגבי ההודעה שלי: על אף שכותרת העל של כל אחת מהקבוצות דומה, המטרות האמיתיות שלהם שונות. עובדי הקבלן רוצים שלא יפטרו אותם אחרי כך וכך חודשים, אלא יהפכו אותם לעובדי האוניברסיטה או החברה בה הם עובדים. מהגרי העבודה רוצים שלא יגרשו אותם, אחרי שסיימו את התקופה פה. עובדי הרכבת הותיקים מתנגדים להפרטה בכדי לשמור את הזכויות שלהם (כפי שעשו למשל עובדי ים המלח), בעוד שעובדי הרכבת החדשים רוצים להשיג את התנאים של העובדים הותיקים ולכן מתנגדים להפרטה. לכל אחת מהקבוצות הללו מטרה שונה, אבל נניח שהם מפגינים יחד תחת כותרת על מגבשת. אם נגשים את המטרה של אחת מהן, לדוגמא השארת הזכויות של עובדי הרכבת הותיקים, האחרים ירגישו שהמאבק לא השיג דבר מבחינתם, שכן הם לא נהנים מהשינוי. מסיבה זו כתבתי שנצחון חלקי הוא כשלון עבור רוב המשתתפים במחאה שכזו. אם יש עוד משהו לא ברור בהודעה שלי, אשמח כמובן להסביר. 
|
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
29 במאי 2011
אוקיי, נראה לי שהבנתי קצת יותר טוב למה את מתכוונת ונדמה לי שאנחנו חלוקות בנושא טקטיקות פעולה ליברליות מול רדיקליות.
הדוגמאות שהבאת למאבקים קונקרטיים הן דוגמאות של מאבקים ליברליים ואין בהן אפילו מאבק רדיקלי אחד. מאבקים ליברליים (שוב, בטוחה שאת יודעת את זה, אבל אכתוב בכ"ז לטובת השרשור) הם מאבקים שלא מנסים לערער על עצם המבנה הדכאני אלא פועלים בצורת רפורמות כדי לתקן את העיוות שיצר המבנה. כך, למשל, מאבקים ליברליים ינסו לפעול במסגרת בתי המשפט, יעשו לובי בכנסת, יפעלו לשינוי נהלים בצבא, במערכת המיסוי וכן הלאה. הם לא ינסו למוטט את עצם קיום המוסד המשפטי/צבאי/פיננסי אלא יפעלו לתיקונו טלאי אחר טלאי. היתרון במאבקים ליברליים הוא עצום- הם קלים יחסית לניהול, יש להם התחלה אמצע וסוף מדידים, ניתן להבין מה נחשב הצלחה ומה נחשב כישלון (כן הצלחנו להעביר חוק, לא הצלחנו להעביר חוק) וקל לכמת אותם. החסרון, לדעתי, הוא בדיוק מה שכתבת בהודעה שלך- הבידוד שנוצר בין מאבקים שנראים עכשיו לא קשורים האחד לשני ויכולים היו להתחבר על בסיס אחר במסגרת מאבק רדיקלי. מאבק רדיקלי ינסה למוטט את עצם קיום המבנה. למשל- את עצם קיום המערכת הפיננסית שמאפשרת לבעלי הון להתייחס לעובדים שלהם כאל "הון אנושי" סחיר. המאבק הזה יפתור גם את בעיית האוליגרך שמעביר את המפעל מדימונה לירדן באבחת טופס ולמטר מאות אנשים, וגם את בעיית עובדי הקבלן שמנקים את משרדי האוניברסיטה לפרופסורים שבכלל לא יודעים איך קוראים להם ולא מתייחסים אליהם כאל קולגות לעבודה. ואני מסכימה איתך שהחסרון במאבק רדיקלי הוא שלעיתים הוא נראה כלא ממוקד, יורה לכל הכיוונים, גדול מדי, מקיף מדי, לא ניתן לכימות או מדידה ובעיקר- חסר התחלה אמצע וסוף ברורים. אני מאמינה בשילוב בין שתי הטקטיקות. |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
31 במאי 2011
Sparafucile כתב/ה: נוריתE כתב/ה: אישית, אני כבר מצפה לראות ערבי פלסטינאי ממזרח ירושליים צועד שלוב זרועות עם אוחצ'ה משנקין ואשה מזרחית מדוכאת משדרות שרים כולם we shell over come
מצעד הרבע מיליון,של מרטין לותר קינג ורוזה פארקס, יהיה קטן על זה וודסטוק והמחאה נגד מלחמת ויאטנם יכרעו על הבירכיים בענווה ארלוזרוב,יתהפך בקברו וכל משפחת שליט תבוא עם כלי כתיבה ללמוד מחאה אמיתית,מה היא. יישר כוח איכס. מה רע במלחמת ויאטנם בדיוק? בזה שמדינה החליטה לעזור למדינה להגן על עצמה? הלוואי שנקבל עזרה כזו מהאמריקאים בכל הקשור לאיו"ש. פיספסת את הפואנטה. בגדול. |
|
|