תהיה בנושא "שבירה".

תהיה בנושא "שבירה".

nomorenomore • 14 ביוני 2011

בזמן האחרון בצ'אט יש המון דיבורים על "לשבור" שפחות.

כל מיני אמירות של לשבור מישהי עד שהיא תזחל וכו... ואני חושב, באמת צריך לשבור מישהי שהיא תזחל? הרי רוב השפחות רוצות גם ככה לזחול.

ובכלל... מה הכוונה לשבור?

איך אותם שולטים שוברים או יותר מדוייק, איך או ממה אותן הנשלטות נשברות?

אשמח לתשובה משולטים ונשלטות ששברו ונשברו...

צ'ילי הסקרן.

ומשהו אחר, האם לשבור מישהי, בלי שהיא מסכימה שישברו אותה, מקביל לאונס ?

Franchesca • 14 ביוני 2011

לא, לא צריך לשבור מישהי כדי שתזחל.
כל הדיבורים האלו לגבי שבירת שפחות גורם לי לחשוב על הצד השולט כחלש.
אני לא חושבת שאילוף מתבסס על נקודות שבירה.
למה שמישהו בטוח בעצמו ירצה לשבור מישהי?
למה בכלל ירצה להכשיל את הנשלטת שלו?
לדעתי זה לא משהו, אבל אולי זאת רק אני והתפיסה המרובעת שלי לגבי בדסמ.
אני תופסת את זה כאקט חסר הכרח.
נראה לי שנשלטים\ות נשברים כשנגרם להם נזק.
מניסיון קצר כנשלטת, אני לא רוצה להכשל.
אולי אחרות חושבות אחרת, אשמח לקרוא.
גם כשולטת אני לא אוהבת להכשיל, זאת לא המטרה, אבל זה יכול לקרות.
בטוח לא קמתי יום אחד ואמרתי, אני חייבת לשבור אותו\ה.
השאיפה היא לאלף במבט, בהנהון קל מלא צייתנות.

פרלין​(נשלטת){ש} • 14 ביוני 2011

לי זה נשמע תמיד כמו שויץ.

כמו מי מזיין ת'שרטוחה הכי חזק... אף פעם לא לקחתי את זה ברצינות. כי אם הייתי לוקחת את זה ברצינות הייתי חייבת להניח שחלק גדול מהשולטים הם מתעללים והם לא.

מין טרמינולוגיה משונה כזו: לשבור. אין מאחורי זה כלום.

Re: תהיה בנושא "שבירה".

Lakshmi​(נשלטת) • 14 ביוני 2011

למה לעזאזל שמישהי תרצה להיות עם אדם שרוצה להזיק לה?טוב, אולי בעולם נורמלי, זו הייתה שאלה לגטימית..

פה אני יכולה להבין, עם כמות המופרעות שיש פה
וגם מופרעים, לא חסר..

lori{ע_מ} • 14 ביוני 2011

לא מסכימה עם התגובות מעליי.
בעיניי, במילה לשבור יש משהו מאוד קוסם.
המילה הזו כוחנית והמשמעות שיש מאחוריה עושה לי את זה.
כן, צריך להיות סאדיסט בשביל לרצות לשבור, אולי אפילו סוג של מופרע ואני חושבת שאם מישהי נמצאת עם האדם הנכון (לה) היא יכולה להגיע למקומות נפלאים בדרך הזו.

בשבילי לשבור, זה לרסק את מעט ההגנות שעוד נותרו לי, להשאיר אותי להתפורר על הרצפה ולהתבוסס בתוך עצמי.
לקחת כל דבר שחשבתי שיש לי או צריך להיות בדרך מסויימת ולהפוך את זה למשהו שנעשה בדרך שלו, בתנאים שלו.
לא לוותר לי גם כשכבר אין לי קול או אויר מרוב שכואב לי ולא מעט משחקים שלו בראש שלי.


ולא, ממש לא קל להיות בסיטואציה כזו.

the rain song • 14 ביוני 2011

יש לי שתי השערות בעניין הזה.
שתיהן מבוססות על שיחות עם כל מיני אנשים.

השערה ראשונה: יש אנשים שנהנים מה"מאבק". אם זה בסשן ואם זה בחיי היום יום. כל זוג עם העניינים והדינמיקה שלו. הוא אומר משהו, היא עונה לא, הוא מעיף לה סטירה, היא עדיין מסרבת, עוד סטירה וכו' וכו' עד שהיא "נשברת" ומצייתת. יש מי שיקרא לזה שליטה מלמטה - לא נתעסק עם זה עכשיו. כל עוד שני הצדדים נהנים ואוהבים לעשות ככה בדסמ - סבבה לכולם. אבל יש כאלה שרוצים מישהי שתציית מיד ויש כאלה שנהנות לציית מייד. החוכמה למצוא התאמה. טוב, אף אחד לא טען שקל למצוא בן זוג...

השערה שנייה: פגשתי גברים שטוענים שאין אשה שאי אפשר להכניע. לגברים האלה יש בעיה קלה עם המושג "שולטת" - לא מקובל עליהם. (לא משהו חדש שיש סתומים בעולם - כיוון שאף שולטת לא צריכה הגנה ממני לא נכנס לויכוח הזה).
הגברים האלו טענו בפני שהם יכולים לשבור כל אחת. שתהיתי בעניין ההסכמה וכל זה ואם שוברים מישהי בנגוד לרצונה, האם לא מדובר בסוג של אונס ולא בדסמ, הם הניפו יד בזלזול ואמרו "היא תרצה, היא תרצה..."
בעיני אפשר לשבור כל אחד. שבויי מלחמה יכולים להעיד אבל שוב, מה הקשר לבדסמ? אין קשר.

Mary Jane • 14 ביוני 2011

מצדדת בעמדתה של גרייס היפה.

אדם לרוב מגיע ליחסים עם איזו מקשה ברורה באשר למה היה מעוניין לחוות במסגרת יחסי 'שליטה', וכן עמדות לגבי מה הוא מוכן לתת מעצמו. למעמיקים בעניין מובן, שאם ימלאו אחר רצונותיו אחד לאחד, הרי שברור מיהו השולט כאן...

לראייתי, מי שמעוניין להחיל איזו שליטה על זולתו, חייב להקשות עליו ולהביאו לכדי קונפליקטים. במובן זה, נקודת ה'שבירה' היא הנקודה היפה ביותר, היא-היא הרגע בו אדם בוחר, חרף הקשיים והיעדר העונג, למסור עצמו. צליחתה של נקודה זו- על אף הכאב, ההשפלה ושאר עניינים הכרוכים בכך- תאפשר לו להביא לידי ביטוי את מסירותו, את ויתורו העצמי ואת כמיהתו האמיתית למלא אחר רצונו של האחר. היינו, יוכיח את היותו 'נשלט'/'עבד', הוכחה שיש לחזור ולחדשה חדשות לבקרים.

מעבר לכך, אף אחד לא מת מקצת בכי, ומה שלא הורג אותך... ; )

lori{ע_מ} • 14 ביוני 2011

לא הייתי יכולה לנסח זאת טוב יותר.

מUחדת • 14 ביוני 2011

אם מסתכלים על ה"שבירה" כמשהו רומנטי (בדרכו האפלה)
שנעשה באינטימיות הזו שיש בין שניים שמכירים זה את זה ובוטחים זה בזה-
זה נשמע לי מקסים. אותי, למשל, אפשר "לשבור" רק אם מכירים אותי ממש טוב
כי "שבירה" בעיניי היא לא אקט פיזי אלא משהו נפשי.

אני מאוד אוהבת את הכתיבה של גרייס, את מהות השליטה בעינייה
ואת האנקדוטות שהיא חושפת בפנינו (יש אבל)
אבל התיאור הזה:
"..לא לוותר לי גם כשכבר אין לי קול או אויר מרוב שכואב לי..
להשאיר אותי להתפורר על הרצפה ולהתבוסס בתוך עצמי.."

בעיקר למי שרק מתחיל לגלות את עולם השליטה
ו/או למי שמגיע לעולם הזה כדי להצדיק התנהגות אלימה
נשמע כמו משהו שיותר דומה לסדרת שבי ולא לאקט שנועד,
בסופו של דבר, להעצים ולבנות.

Mary Jane • 14 ביוני 2011

סדרת שבי, מגרה...