Here And There(נשלטת)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
מUחדת כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. אני יכולה להעיד שאני הגעתי לסף שבירה פיזי שהשפיע גם על המנטלי. למה "הגעתי" ולא "שברו"? ראשית- כי מראש הרגשתי שאני חלשה, עייפה ולא מסוגלת להכיל כלום (+ מחזור) ושנית- הוא באמת לא ידע (וגם לא אני) שהגוף שלי יגיב כך למגע שבדרך כלל מענג אותו. הייתי אומרת שלפעמים, ובעיקר בעת הכניסה הרשמית לעולם הזה, שנראה בהתחלה מסתורי נורא, חוצה גבולות וכמעט פנטסטי- והחשיפה למניפסטים בדס"מים קיצוניים ולפרקטיקה של "פירוק והרכבה" יכולים לגרום לנו לשכוח את העניין הפעוט: ה- Common sense. אם זה מרגיש רע- פיזית, נפשית, מנטלית- זה רע, גם אם ימכרו לכם אחר כך הרכבה בחצי מחיר. עדות אישית לא בדס"מית- בימים האחרונים אני בוכה המון, בכי קמאי ומר מעומק הנשמה. בכי שליטרלי- מפרק אותי לגורמים. אבל זה בכי טוב, נכון, מלא תכלית. לא בכי שמגיע ממקום מדוכא ואבוד. כן, האמת שגם אני לפעמים בוכה בכי תמרורים נוראי. לפעמים ממש בא לי לחתוך ורידים. אבל זה בא ממקום טוב כמובן. זה לא בכי שנובע מדיכאון/עצב או קושי.... 
נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי יונ' 15, 2011 1:07 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
מUחדת
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
כן- בכי יכול לנבוע מקושי ועדיין לא להיות דיכאון.
מפתיע, הא? איכשהו את ממש מסרבת לראות מעבר לרמת הפשט. לא כתבתי שבדס"מ הוא טיפול בדיוק שלא כתבתי "ככה זה". אבל, היי, הבנת הנקרא עושים באהבה או לא עושים בכלל. |
|
|
the rain song
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
אז אותי שברו.
שברו לחתיכות קטנטנות ואחר כך גם התאמצו מאוד לרסק עוד קצת סירבו בתוקף לקחת אחריות תוך כדי שניפנפו מולי ב"הסכמה" המפורסמת. כולם מאוד אוהבים לספר כמה הם חזקים כן, גם אני הייתי חזקה ועדיין הצליחו לשבור אותי. הגעתי לבדסמ ממקום מאוד טוב. סקרנות בריאה, אהבה, חדווה וכל מה שעולה על הדעת ואני לא מתביישת לספר ששברו אותי ברור שהיה לי צד בעניין אבל לא רק לי... זה היה מזמן ונגמר מזמן, דיסקסתי את העניין הזה די והותר היום אין לי שום עניין לבכות. לא ממקום טוב ולא ממקום רע אני מאושרת היום ומעדיפה לצחוק ולשמוח. לכל אחד יש את החוויות הפרטיות שלו, לכל אחד העניינים שלו, אולי אם הייתי מול אדם אחר הייתי שפחה מצטיינת היום - לא יודעת. קרה מה שקרה - הלאה 
|
|
|
Red Leaf
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. תודה לך על התגובה ריין, אני מקווה שעכשיו הוא יסתכל על העניין בכובד הראש המתאים, שכן עולה הרושם התמידי שהוא פשוט מסרב להבין את חומרת ההשלכות ואת הנזק הפוטנציאלי שעשוי לקרות. הוא כל כך עסוק בלהתייהר, עד שפיו וליבו אינם שווים. מחד, טוען הוא שרוצה ללמוד, אבל מאידך מצעיר הוא קבל עם ועדה:"אני הבנתי ממזמן, אתה פשוט לא הבנת את מה שאני הבנתי". קשה לי להסתכל על אנשים שהאגו השביר שלהם שולט בהם, בתור כאלה ש"החכימו". להחכים בעצימת עיניים אין זה לרוב הדבר המיטבי. בכל מקרה בהצלחה, עד השרשור הפובוקטיבי הבא שלך. |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
מUחדת כתב/ה: כן- בכי יכול לנבוע מקושי ועדיין לא להיות דיכאון.
מפתיע, הא? איכשהו את ממש מסרבת לראות מעבר לרמת הפשט. לא כתבתי שבדס"מ הוא טיפול בדיוק שלא כתבתי "ככה זה". אבל, היי, הבנת הנקרא עושים באהבה או לא עושים בכלל. או שאת לא מסבירה את עצמך כראוי. אבל אם זו המחשבה שמסבת לך נחת, שיהיה. בכל אופן, אני לא מתכוונת להמשיך לדון איתך בנושא. |
|
|
|
מUחדת
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
pet כתב/ה: מUחדת כתב/ה: כן- בכי יכול לנבוע מקושי ועדיין לא להיות דיכאון.
מפתיע, הא? איכשהו את ממש מסרבת לראות מעבר לרמת הפשט. לא כתבתי שבדס"מ הוא טיפול בדיוק שלא כתבתי "ככה זה". אבל, היי, הבנת הנקרא עושים באהבה או לא עושים בכלל. או שאת לא מסבירה את עצמך כראוי. אבל אם זו המחשבה שמסבת לך נחת, שיהיה. בכל אופן, אני לא מתכוונת להמשיך לדון איתך בנושא. מש"ל: כשאתה לא מבין- קל יותר לשבור אותך.
|
|
|
Tobias(אחר)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
קראתי את כל השרשור ואני אתן כמה נקודות נוספות מעבר למה שנכתב.
כשאתה שובר מישהו, הוא לעולם לא באמת יחלים מזה, כשאדם נשבר נפשית, גם אם הוא מצליח לרפא את עצמו לאחר מכן מהחוויה כך שלא תפריע לתפקוד שלו, עדיין, זה משהו שתמיד יהיה שם, המודעות לזה שנשברת. להשבר זה דבר שאני לא מאחל לאף אחד, באמת, זה הופך אותך להיות פרוץ, מנתץ לך את המנגנונים הנורמלים שיש לרובנו בהקשר לתפיסת "האני מול המציאות" פתאום אתה מודע לכמה אתה שביר, לכמה סכנה יש, דברים שלפני היו מחליקים ממך כי היו לך מנגנוני הגנה שלא נתנו להם להכנס פנימה ולהתיישב עכשיו חודרים פנימה ובמקרה הגרוע יותר מציפים אותך בלי יכולת לעצור אותם. זה לשבור סוג של סכר נפשי, והתוצאות של זה אף פעם לא טובות. ובגלל זה, כשאתה שובר מישהו, אתה מטמיע בו את החותם שלך, אתה עושה לו משהו שהוא לעולם לא באמת ישכח, וגם אם כל האנשים האחרים בעולם ישכחו אותך, הוא יזכור אותך, השארת משהו ממך שיחיה לעד בתוך האדם האדם הזה, וזה הדבר שמגרה כל כך הרבה אנשים לעשות את זה, כי זה הופך אותך מלהיות "עוד אחד" ללהיות "האחד" בתוך היחסים האלו. ואומנם אפשר לעשות את ההשפעה הזו בדרכים טובות, אבל הן לוקחות המון זמן ורצון טוב ולרוב גם....כישרון לאהוב, ככה שלשבור מישהו זה תהליך הרבה יותר קצר, ותכלס, זה גם נותן לך תחושת כוח ושליטה מזוייפת כאילו הצלחת להתגבר על כל השבירות הקטנות שנעשו לך בחיים ברגע שאתה בעמדה כזו לעשות את זה לאדם אחר. אני רוצה להדגיש את ההבדל פה, בין לשבור "ללסדוק" דיברו פה על נושא ההצפה, או החשיפה שבטיפול התנהגותי, זה מקביל למה שעושים למשל באומנויות ללחימה בה אתה בועט בדברים קשים במטרה לסדוק קלות את העצם שלך, כך שהיא מתאחה הרבה יותר חזקה וקשה. אבל שים לב, אתה לא שובר אותה, אתה רק סודק אותה, גם בטיפול, יש לך שם אדם ששומר עליך, ואתה לא חווה שבירה, אתה רק חווה את הטראומה בסביבה בטוחה בתווך זמן ועוצמה שאתה שולט בהם, וזה מאחה את הנפש ומחזק אותה, אפילו שזה מכאיב, ועוזר להתמודד עם החוויה. אבל לשבור מישהו, עם כמה שזה מגרה, ועם כמה שזה צועק מכל הבפנים שלי לעשות את זה ולשחרר את כל השדים הפנימיים על אדם אחר כאילו זה יציב אותי פתאום מעל השבירה שלי, זה דבר שהרבה פעמים שקול בעיניי לאונס, שהוא בעצמו סוג של שבירה(ומספיק שתבלה כמה שעות עם רוב הבנות שסובלות מהפרעות אכילה בשביל לראות איך אירוע שבירה יכול לשנות את מבנה האישיות ולעוות את הראייה העצמית לאורך שנים על גבי שנים) אני חייב לומר, שאני לא בטוח שאפשר לשבור מישהו שנית.. אני חושב שאפשר להעצים את החוויה שלו של כל מה שקורה לו בפנים, אבל אני לא חושב שאפשר לשבור מחדש מישהו, לדעתי זה תמיד יהיה אותו שבר ששוב ושוב יפתח. אולי גם בגלל זה זה כל כך מושך אנשים....קרקע נפשית בתולית, כי בסופו של דבר רובנו רק רוצים להשאיר סימן שהיינו פה. |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
tebayes כתב/ה: קראתי את כל השרשור ואני אתן כמה נקודות נוספות מעבר למה שנכתב.
כשאתה שובר מישהו, הוא לעולם לא באמת יחלים מזה, כשאדם נשבר נפשית, גם אם הוא מצליח לרפא את עצמו לאחר מכן מהחוויה כך שלא תפריע לתפקוד שלו, עדיין, זה משהו שתמיד יהיה שם, המודעות לזה שנשברת. להשבר זה דבר שאני לא מאחל לאף אחד, באמת, זה הופך אותך להיות פרוץ, מנתץ לך את המנגנונים הנורמלים שיש לרובנו בהקשר לתפיסת "האני מול המציאות" פתאום אתה מודע לכמה אתה שביר, לכמה סכנה יש, דברים שלפני היו מחליקים ממך כי היו לך מנגנוני הגנה שלא נתנו להם להכנס פנימה ולהתיישב עכשיו חודרים פנימה ובמקרה הגרוע יותר מציפים אותך בלי יכולת לעצור אותם. זה לשבור סוג של סכר נפשי, והתוצאות של זה אף פעם לא טובות. ובגלל זה, כשאתה שובר מישהו, אתה מטמיע בו את החותם שלך, אתה עושה לו משהו שהוא לעולם לא באמת ישכח, וגם אם כל האנשים האחרים בעולם ישכחו אותך, הוא יזכור אותך, השארת משהו ממך שיחיה לעד בתוך האדם האדם הזה, וזה הדבר שמגרה כל כך הרבה אנשים לעשות את זה, כי זה הופך אותך מלהיות "עוד אחד" ללהיות "האחד" בתוך היחסים האלו. ואומנם אפשר לעשות את ההשפעה הזו בדרכים טובות, אבל הן לוקחות המון זמן ורצון טוב ולרוב גם....כישרון לאהוב, ככה שלשבור מישהו זה תהליך הרבה יותר קצר, ותכלס, זה גם נותן לך תחושת כוח ושליטה מזוייפת כאילו הצלחת להתגבר על כל השבירות הקטנות שנעשו לך בחיים ברגע שאתה בעמדה כזו לעשות את זה לאדם אחר. אני רוצה להדגיש את ההבדל פה, בין לשבור "ללסדוק" דיברו פה על נושא ההצפה, או החשיפה שבטיפול התנהגותי, זה מקביל למה שעושים למשל באומנויות ללחימה בה אתה בועט בדברים קשים במטרה לסדוק קלות את העצם שלך, כך שהיא מתאחה הרבה יותר חזקה וקשה. אבל שים לב, אתה לא שובר אותה, אתה רק סודק אותה, גם בטיפול, יש לך שם אדם ששומר עליך, ואתה לא חווה שבירה, אתה רק חווה את הטראומה בסביבה בטוחה בתווך זמן ועוצמה שאתה שולט בהם, וזה מאחה את הנפש ומחזק אותה, אפילו שזה מכאיב, ועוזר להתמודד עם החוויה. אבל לשבור מישהו, עם כמה שזה מגרה, ועם כמה שזה צועק מכל הבפנים שלי לעשות את זה ולשחרר את כל השדים הפנימיים על אדם אחר כאילו זה יציב אותי פתאום מעל השבירה שלי, זה דבר שהרבה פעמים שקול בעיניי לאונס, שהוא בעצמו סוג של שבירה(ומספיק שתבלה כמה שעות עם רוב הבנות שסובלות מהפרעות אכילה בשביל לראות איך אירוע שבירה יכול לשנות את מבנה האישיות ולעוות את הראייה העצמית לאורך שנים על גבי שנים) אני חייב לומר, שאני לא בטוח שאפשר לשבור מישהו שנית.. אני חושב שאפשר להעצים את החוויה שלו של כל מה שקורה לו בפנים, אבל אני לא חושב שאפשר לשבור מחדש מישהו, לדעתי זה תמיד יהיה אותו שבר ששוב ושוב יפתח. אולי גם בגלל זה זה כל כך מושך אנשים....קרקע נפשית בתולית, כי בסופו של דבר רובנו רק רוצים להשאיר סימן שהיינו פה. מעבר לזה שאני מסכימה עם כל מה שכתבת, אני חייבת לומר שגם ניסחת את זה בצורה מאוד יפה ומדוייקת. יפה : -). |
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
Red Leaf כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. תודה לך על התגובה ריין, אני מקווה שעכשיו הוא יסתכל על העניין בכובד הראש המתאים, שכן עולה הרושם התמידי שהוא פשוט מסרב להבין את חומרת ההשלכות ואת הנזק הפוטנציאלי שעשוי לקרות. הוא כל כך עסוק בלהתייהר, עד שפיו וליבו אינם שווים. מחד, טוען הוא שרוצה ללמוד, אבל מאידך מצעיר הוא קבל עם ועדה:"אני הבנתי ממזמן, אתה פשוט לא הבנת את מה שאני הבנתי". קשה לי להסתכל על אנשים שהאגו השביר שלהם שולט בהם, בתור כאלה ש"החכימו". להחכים בעצימת עיניים אין זה לרוב הדבר המיטבי. בכל מקרה בהצלחה, עד השרשור הפובוקטיבי הבא שלך. מצהיר ידידי הישראלי*** משעשע, אבל אני עסקתי בשבירות ואפטר קיירים כשאתה עוד היית נשלט צעיר "אני לא נשלט. אותי לא קושרים" כן מאסטר. תודה לך שאתה מלמד אותי, על אגו ועל יהירות, רק אתה (אני אפסיק פה, אתה יודע לבד למה אני מתכוון  )
בכל מקרה רד, קודם תחליט באיזה צד אתה, ורק אז תגיד לי אם ליבי ופי שווים, טוב "שולט" (לפחות הורדת את התווית המגוכחת הזו) בכל מקרה, אתה מוזמן לחשוב מה שאתה רוצה על האגו שלי, זכותך, מדינה חופשית וזה. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
pet כתב/ה: מUחדת כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. אני יכולה להעיד שאני הגעתי לסף שבירה פיזי שהשפיע גם על המנטלי. למה "הגעתי" ולא "שברו"? ראשית- כי מראש הרגשתי שאני חלשה, עייפה ולא מסוגלת להכיל כלום (+ מחזור) ושנית- הוא באמת לא ידע (וגם לא אני) שהגוף שלי יגיב כך למגע שבדרך כלל מענג אותו. הייתי אומרת שלפעמים, ובעיקר בעת הכניסה הרשמית לעולם הזה, שנראה בהתחלה מסתורי נורא, חוצה גבולות וכמעט פנטסטי- והחשיפה למניפסטים בדס"מים קיצוניים ולפרקטיקה של "פירוק והרכבה" יכולים לגרום לנו לשכוח את העניין הפעוט: ה- Common sense. אם זה מרגיש רע- פיזית, נפשית, מנטלית- זה רע, גם אם ימכרו לכם אחר כך הרכבה בחצי מחיר. עדות אישית לא בדס"מית- בימים האחרונים אני בוכה המון, בכי קמאי ומר מעומק הנשמה. בכי שליטרלי- מפרק אותי לגורמים. אבל זה בכי טוב, נכון, מלא תכלית. לא בכי שמגיע ממקום מדוכא ואבוד. כן, האמת שגם אני לפעמים בוכה בכי תמרורים נוראי. לפעמים ממש בא לי לחתוך ורידים. אבל זה בא ממקום טוב כמובן. זה לא בכי שנובע מדיכאון/עצב או קושי.... פט, כנראה שאכן יש לך קושי רגשי נורא גדול פה ואני מבינה אותך מאוד, שכן גם אני לא מחובבות הז'אנר. אבל דומה שאת מתעקשת לא להבין את מיוחדת ובאיזשהו מובן, חוסר ההבנה הזה הוא מזלזל. וחוץ מזה, מה, אף פעם לא היה לך בכי טוב? בכי טוב זה מתנה! |
|
|