nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
פרלין כתב/ה: pet כתב/ה: מUחדת כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. אני יכולה להעיד שאני הגעתי לסף שבירה פיזי שהשפיע גם על המנטלי. למה "הגעתי" ולא "שברו"? ראשית- כי מראש הרגשתי שאני חלשה, עייפה ולא מסוגלת להכיל כלום (+ מחזור) ושנית- הוא באמת לא ידע (וגם לא אני) שהגוף שלי יגיב כך למגע שבדרך כלל מענג אותו. הייתי אומרת שלפעמים, ובעיקר בעת הכניסה הרשמית לעולם הזה, שנראה בהתחלה מסתורי נורא, חוצה גבולות וכמעט פנטסטי- והחשיפה למניפסטים בדס"מים קיצוניים ולפרקטיקה של "פירוק והרכבה" יכולים לגרום לנו לשכוח את העניין הפעוט: ה- Common sense. אם זה מרגיש רע- פיזית, נפשית, מנטלית- זה רע, גם אם ימכרו לכם אחר כך הרכבה בחצי מחיר. עדות אישית לא בדס"מית- בימים האחרונים אני בוכה המון, בכי קמאי ומר מעומק הנשמה. בכי שליטרלי- מפרק אותי לגורמים. אבל זה בכי טוב, נכון, מלא תכלית. לא בכי שמגיע ממקום מדוכא ואבוד. כן, האמת שגם אני לפעמים בוכה בכי תמרורים נוראי. לפעמים ממש בא לי לחתוך ורידים. אבל זה בא ממקום טוב כמובן. זה לא בכי שנובע מדיכאון/עצב או קושי....  פט, כנראה שאכן יש לך קושי רגשי נורא גדול פה ואני מבינה אותך מאוד, שכן גם אני לא מחובבות הז'אנר. אבל דומה שאת מתעקשת לא להבין את מיוחדת ובאיזשהו מובן, חוסר ההבנה הזה הוא מזלזל. וחוץ מזה, מה, אף פעם לא היה לך בכי טוב? בכי טוב זה מתנה! הייתה לי אקסית שהייתה מתפרקת בבכי, וזה היה מאד טוב אצלה. פעם ראשונה שראיתי שמישהי כ"כ מתחברת לאני שלה, שמבטאת עצמה באמצעות דמעות. |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
FYI
כש"שוברים" (מרכאות כפולות) מישהי
על פי רצונה/משאלתה/בקשתה/הסכמתה או כל הלעייל אז זה כבר עובר למדף הגשמת פנטסיות/תסריטים כתובים מראש/ומד''ב ופנטסיה כלליים. ולא מדובר פה באגדה האורבנית על "שליטה מלמטה" כשמדברים על רצון א בקשה בכלל של כל דבר או כל אקט שהו. שבירה נפשית היא כפיה לא מוסכמת. ושבירה פיזית מאסיבית מובילה לשבירה והתמוטטות נפשית.(גם אם משיהי חשבה שהיא מבינה רוצה מסכימה מבקשת או כל הללו) |
|
|
kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
pet כתב/ה: tebayes כתב/ה: קראתי את כל השרשור ואני אתן כמה נקודות נוספות מעבר למה שנכתב.
כשאתה שובר מישהו, הוא לעולם לא באמת יחלים מזה, כשאדם נשבר נפשית, גם אם הוא מצליח לרפא את עצמו לאחר מכן מהחוויה כך שלא תפריע לתפקוד שלו, עדיין, זה משהו שתמיד יהיה שם, המודעות לזה שנשברת. להשבר זה דבר שאני לא מאחל לאף אחד, באמת, זה הופך אותך להיות פרוץ, מנתץ לך את המנגנונים הנורמלים שיש לרובנו בהקשר לתפיסת "האני מול המציאות" פתאום אתה מודע לכמה אתה שביר, לכמה סכנה יש, דברים שלפני היו מחליקים ממך כי היו לך מנגנוני הגנה שלא נתנו להם להכנס פנימה ולהתיישב עכשיו חודרים פנימה ובמקרה הגרוע יותר מציפים אותך בלי יכולת לעצור אותם. זה לשבור סוג של סכר נפשי, והתוצאות של זה אף פעם לא טובות. ובגלל זה, כשאתה שובר מישהו, אתה מטמיע בו את החותם שלך, אתה עושה לו משהו שהוא לעולם לא באמת ישכח, וגם אם כל האנשים האחרים בעולם ישכחו אותך, הוא יזכור אותך, השארת משהו ממך שיחיה לעד בתוך האדם האדם הזה, וזה הדבר שמגרה כל כך הרבה אנשים לעשות את זה, כי זה הופך אותך מלהיות "עוד אחד" ללהיות "האחד" בתוך היחסים האלו. ואומנם אפשר לעשות את ההשפעה הזו בדרכים טובות, אבל הן לוקחות המון זמן ורצון טוב ולרוב גם....כישרון לאהוב, ככה שלשבור מישהו זה תהליך הרבה יותר קצר, ותכלס, זה גם נותן לך תחושת כוח ושליטה מזוייפת כאילו הצלחת להתגבר על כל השבירות הקטנות שנעשו לך בחיים ברגע שאתה בעמדה כזו לעשות את זה לאדם אחר. אני רוצה להדגיש את ההבדל פה, בין לשבור "ללסדוק" דיברו פה על נושא ההצפה, או החשיפה שבטיפול התנהגותי, זה מקביל למה שעושים למשל באומנויות ללחימה בה אתה בועט בדברים קשים במטרה לסדוק קלות את העצם שלך, כך שהיא מתאחה הרבה יותר חזקה וקשה. אבל שים לב, אתה לא שובר אותה, אתה רק סודק אותה, גם בטיפול, יש לך שם אדם ששומר עליך, ואתה לא חווה שבירה, אתה רק חווה את הטראומה בסביבה בטוחה בתווך זמן ועוצמה שאתה שולט בהם, וזה מאחה את הנפש ומחזק אותה, אפילו שזה מכאיב, ועוזר להתמודד עם החוויה. אבל לשבור מישהו, עם כמה שזה מגרה, ועם כמה שזה צועק מכל הבפנים שלי לעשות את זה ולשחרר את כל השדים הפנימיים על אדם אחר כאילו זה יציב אותי פתאום מעל השבירה שלי, זה דבר שהרבה פעמים שקול בעיניי לאונס, שהוא בעצמו סוג של שבירה(ומספיק שתבלה כמה שעות עם רוב הבנות שסובלות מהפרעות אכילה בשביל לראות איך אירוע שבירה יכול לשנות את מבנה האישיות ולעוות את הראייה העצמית לאורך שנים על גבי שנים) אני חייב לומר, שאני לא בטוח שאפשר לשבור מישהו שנית.. אני חושב שאפשר להעצים את החוויה שלו של כל מה שקורה לו בפנים, אבל אני לא חושב שאפשר לשבור מחדש מישהו, לדעתי זה תמיד יהיה אותו שבר ששוב ושוב יפתח. אולי גם בגלל זה זה כל כך מושך אנשים....קרקע נפשית בתולית, כי בסופו של דבר רובנו רק רוצים להשאיר סימן שהיינו פה. מעבר לזה שאני מסכימה עם כל מה שכתבת, אני חייבת לומר שגם ניסחת את זה בצורה מאוד יפה ומדוייקת. יפה : -). אני מצטרפת , המון תודה על הכתיבה ,ריגשת אותי גם בניסוח וגם בעומק. תודה |
|
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
מסקרן אותי, הפן הפסיכולוגי, של הבדס"מ בכלליות.
(זהו, רק אמירה, בלי פאנצ') |
|
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
kasandra כתב/ה: pet כתב/ה: tebayes כתב/ה: קראתי את כל השרשור ואני אתן כמה נקודות נוספות מעבר למה שנכתב.
כשאתה שובר מישהו, הוא לעולם לא באמת יחלים מזה, כשאדם נשבר נפשית, גם אם הוא מצליח לרפא את עצמו לאחר מכן מהחוויה כך שלא תפריע לתפקוד שלו, עדיין, זה משהו שתמיד יהיה שם, המודעות לזה שנשברת. להשבר זה דבר שאני לא מאחל לאף אחד, באמת, זה הופך אותך להיות פרוץ, מנתץ לך את המנגנונים הנורמלים שיש לרובנו בהקשר לתפיסת "האני מול המציאות" פתאום אתה מודע לכמה אתה שביר, לכמה סכנה יש, דברים שלפני היו מחליקים ממך כי היו לך מנגנוני הגנה שלא נתנו להם להכנס פנימה ולהתיישב עכשיו חודרים פנימה ובמקרה הגרוע יותר מציפים אותך בלי יכולת לעצור אותם. זה לשבור סוג של סכר נפשי, והתוצאות של זה אף פעם לא טובות. ובגלל זה, כשאתה שובר מישהו, אתה מטמיע בו את החותם שלך, אתה עושה לו משהו שהוא לעולם לא באמת ישכח, וגם אם כל האנשים האחרים בעולם ישכחו אותך, הוא יזכור אותך, השארת משהו ממך שיחיה לעד בתוך האדם האדם הזה, וזה הדבר שמגרה כל כך הרבה אנשים לעשות את זה, כי זה הופך אותך מלהיות "עוד אחד" ללהיות "האחד" בתוך היחסים האלו. ואומנם אפשר לעשות את ההשפעה הזו בדרכים טובות, אבל הן לוקחות המון זמן ורצון טוב ולרוב גם....כישרון לאהוב, ככה שלשבור מישהו זה תהליך הרבה יותר קצר, ותכלס, זה גם נותן לך תחושת כוח ושליטה מזוייפת כאילו הצלחת להתגבר על כל השבירות הקטנות שנעשו לך בחיים ברגע שאתה בעמדה כזו לעשות את זה לאדם אחר. אני רוצה להדגיש את ההבדל פה, בין לשבור "ללסדוק" דיברו פה על נושא ההצפה, או החשיפה שבטיפול התנהגותי, זה מקביל למה שעושים למשל באומנויות ללחימה בה אתה בועט בדברים קשים במטרה לסדוק קלות את העצם שלך, כך שהיא מתאחה הרבה יותר חזקה וקשה. אבל שים לב, אתה לא שובר אותה, אתה רק סודק אותה, גם בטיפול, יש לך שם אדם ששומר עליך, ואתה לא חווה שבירה, אתה רק חווה את הטראומה בסביבה בטוחה בתווך זמן ועוצמה שאתה שולט בהם, וזה מאחה את הנפש ומחזק אותה, אפילו שזה מכאיב, ועוזר להתמודד עם החוויה. אבל לשבור מישהו, עם כמה שזה מגרה, ועם כמה שזה צועק מכל הבפנים שלי לעשות את זה ולשחרר את כל השדים הפנימיים על אדם אחר כאילו זה יציב אותי פתאום מעל השבירה שלי, זה דבר שהרבה פעמים שקול בעיניי לאונס, שהוא בעצמו סוג של שבירה(ומספיק שתבלה כמה שעות עם רוב הבנות שסובלות מהפרעות אכילה בשביל לראות איך אירוע שבירה יכול לשנות את מבנה האישיות ולעוות את הראייה העצמית לאורך שנים על גבי שנים) אני חייב לומר, שאני לא בטוח שאפשר לשבור מישהו שנית.. אני חושב שאפשר להעצים את החוויה שלו של כל מה שקורה לו בפנים, אבל אני לא חושב שאפשר לשבור מחדש מישהו, לדעתי זה תמיד יהיה אותו שבר ששוב ושוב יפתח. אולי גם בגלל זה זה כל כך מושך אנשים....קרקע נפשית בתולית, כי בסופו של דבר רובנו רק רוצים להשאיר סימן שהיינו פה. מעבר לזה שאני מסכימה עם כל מה שכתבת, אני חייבת לומר שגם ניסחת את זה בצורה מאוד יפה ומדוייקת. יפה : -). אני מצטרפת , המון תודה על הכתיבה ,ריגשת אותי גם בניסוח וגם בעומק. תודה למה אי אפשר לשבור שנית, הרי בשבירה שברת איזשהו "מחסום", נכון? אבל האם זהו המחסום היחיד? אין עוד מחסומים "יותר כבדים" מהקודם, שלשבור אותם אומנם קשה יותר אך אפשרי... לא כך ? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
Sparafucile כתב/ה: שאלה אחרת, אם מישהי מתחצפת, לגבר, ובתגובה הוא מסנן "צריך לשבור אותה עד שהיא תזחל ותבין את מקומה", כשהגבר הוא לא השולט שלה ואין לו שום קשר איתה, האם זה "תקני" לומר זאת ? הרי מה בעצם ניתן להבין מהתנהגותו? יהירות ילדותית? (למרות שאני מנסה לא להכניס מונחים "פסיכולוגיים" ואחרים...) כן, הוא אדיוט. ויהיר. אבל אולי הוא מתכוון לזה שהוא רוצה להפשיט אותה מהגאווה, לדחוק אותה למקום שבמקום להתנגד לו, היא מאפשרת לו? אולי הבעיה היא רק בניסוח (אם כי קשה לי לחשוב שניסוח כזה יוצא ממישהו שלא חי בסרט). אבל לא רק. טאבי נגע בזה מאד יפה. זה הרצון להשאיר חותם. אנחנו רוצים להיות נורא משמעותיים בחיים של מישהו. לגרום לו לעשות משהו שבלעדינו לא היה מעז. אפשר בשביל זה לדחוף אנשים לשיפור, להעזה, לדברים שיטיבו עמם. ואפשר לגרום להם לחצות את הגבולות שלהם. מה זה משנה? העיקר שיהיה את הריגוש הזה, את תחושת האלוהות הקלה. זה מוליד, למשל, את הרצון שהאקס, אחרי שנפרדנו ממנו, ימשיך לבכות ולהתגעגע. כך נדע שהיינו משמעותיים עבורו. זה מוליד גם הרבה מעשים טובים. ההודיה שמקבלים לאחר מכן, גם היא משרתת את הרצון להשפיע על חיים של אחרים. אנחנו מחפשים את הדרכים האלה, וחלקנו מוצאים דרכים שמטיבות עם הזולת וחלקנו כאלה שמזיקות להם. זה יכול לשרת את אותו הצורך. חלק מלהיות שולט זה להיות יותר חזק ממנה. בכל מיני מובנים. יש גברים שצריכים להכאיב לאשה בשביל להרגיש חזקים. לא, אני לא חושבת שכל שולט הוא כזה. אפשר להכאיב גם מטעמים אחרים. אבל יש גברים כאלה. גברים שצריכים אשה חלשה מתחתם רק בשביל לא להרגיש חלשים בעצמם. אנשים קטנים. בריונים. מעצם השאלה שלך, צ'ילי, כנראה שזה לא המצב. האם אתה במקום הזה, של השולט, רק מתוך צורך להיות בריון? לא נראה ככה. אבל ברצינות, על שבירה: כשמדברים על לשבור משהו, זה מרמז על כח. יש בזה התעלות. לגבור על משהו חזק. בשבילי, לשבור אותי זה לשבור את ההתנגדות שלי. לשבור את ההגנות שלי. אפשר בטוב, ואפשר ברע. דוגמה אישית רעה: אהבתי מישהו. והוא פגע בי. כמה פעמים. וסלחתי לו על הכל. כי האושר שלו היה הכי חשוב לי בעולם. יכולתי לעמוד בכל דבר, ולא משנה מה קרה המשכתי לעמוד לצידו. הרבה מזה לא היה באשמתו. פשוט, קרו דברים. אבל אני, שום דבר לא יזיז אותי. בהכל אני יכולה לעמוד. עם הכל אני יכולה להתמודד. אבל הוא הכה שוב ושוב באותו המקום, וניסה שוב ושוב את אותו המבחן, וכופף אותי, וכופף עד שנשברתי. בכיתי המון כשעזבתי אותו. שנה שלמה הוא השתדל עד שאמרתי "אני לא יכולה יותר". נשברתי. למה דווקא שבירה? כי זה היה מבעד התנגדות. התנגדתי בכל הכח ל-לעזוב אותו. אבל הטירופים שלו היו חזקים ממני. דוגמה טובה: בחור מחזר אחרי בחורה. היא מסרבת, מסיבותיה. הוא מרגיש שזה לא שהוא לא מתאים לה, אבל היא חוששת ממשהו, או עסוקה באיזה דביל אחר. אז הוא מחזר, והיא מסרבת שוב ושוב עד שהיא "נשברת". האם למישהו פה נגרם סבל? לא. היא ניסתה להתגונן אבל הוא שבר אותה. אה, איך יודעים שכשאתה מנסה לשבור מישהי זה בטוב או ברע? אממ... שיקול דעת?
עד טדי, לא בכיתי. על שום דבר. הוא שבר אותי. מה זה אומר? שהוא שבר את הסכר. שהדמעות יצאו. והן יצאו בכמות לא הגיונית, נשפכו במפל מאיים והזוי. שמרתי אותן לא מעט זמן. הוא שבר את ההגנות הפנימיות שלי, לימד אותי מחדש להרגיש. למה אני לא כועסת? כי הוא היה שם לספוג את הדמעות, לנגב אותן, ולצפות בחיוך מפציע אחריהן. כי ידע לא רק לשבור אלא גם לאסוף את הדברים ולאחותם. גברים אומרים לפעמים, "לפרק אותך ולהרכיב מחדש". אני מבינה את זה. כמו שאני מדברת על הגבר שלי, מי לא היה רוצה שידברו עליו ככה? מי לא היה רוצה שייחסו לו כל כך הרבה כוח? שיתנו לו כל כך הרבה קרדיט? אבל לא כולם יכולים. זה לא באמת קשור לבדס"מ, כמובן. זה קשור ליכולת להתערב בחיים של אדם אחר, זה קשור ביכולת להיות גורם מכריע בתהליך של מישהו אחר. זו תחושה מדהימה. אפשר לערבב אותה עם בדס"מ ולתהשמש באחד עבור השני ולהפך. גם זה טוב. זה מרגיש טוב. זו הרגשה טובה לשבור מישהו, וחבל שאנשים מוכנים לגרום נזק לאחרים בשביל להשיג את ההרגשה הזו. אבל כשמישהי אומרת שהיא כזאת חזקה, נו, אני מבינה את החשק שמתעורר להוכיח לה שאתה חזק ממנה. אולי משם גם התופעה הזו של אנשים ש"נתקעים" על בן זוג "לא מושג". לקחת איזה אחד שלא מתחייב ולהגיד - אני אהיה זה שישנה אותו. אני אהיה זה שישבור את ההצגה שלו. שייכנס לו ללב. היה לי פעם איזה בחור, יזיז איכותי ביותר. היינו מזדיינים שעות על גבי שעות בלי להתעייף. והוא יודע שהוא שפן אנרג'ייזר שכזה והוא מבין שלא לכולן מתאים זיון של חמש שעות. אז הוא אומר לי, תגידי כשאת לא יכולה יותר. חה! אני, לא יכולה? אותי אי אפשר לספק, חמוד. אבל הוא לא יודע עם מי יש לו עסק. ואחרי כמה שעות הוא אומר - אני לא יכול יותר. אני צריך הפסקה. ואני מחייכת לעצמי. חה חה חה. לא אומרת לו כלום, אבל בפנים האגו מתנפח. וזה כל כך מטופש, כל כך ילדותי. אבל מה-זה כיף. ועוד תשובה: יש לי סף כאב די גבוה. כשמכאיבים לי, בהתחלה אני יכולה להיראות כאילו זה לא מזיז לי בכלל. ומה לעשות, זה דוחף את זה שמולי "לשבור". כי זה קצת מעצבן, לראות נשלטת מגלגלת עיניים ואומרת משהו כמו "אתה נתת לי מכה עכשיו? כי שמעתי רעש..." אבל מעבר לטיזינג, גם אני רוצה, או צריכה, שישברו לי את החומה הזו. שיכו מספיק חזק עד ש"אשבר", עד ש"אתפרק" - שכבר לא אוכל להתעסק בשליטה העצמית אלא ארפה ורק ארגיש. אתמסר. כן, יש בזה שבירה, כי הנסיון להיות חזק מולי נתקל, בהתחלה, בהתנגדות, ואני זקוקה להוכחת הכוח הזו מהגבר שלי. אני צריכה שיכבוש אותי, שינצח אותי. שלא אוכל לעמוד מולו. |
|
|
Red Leaf
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
Sparafucile כתב/ה: Red Leaf כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. תודה לך על התגובה ריין, אני מקווה שעכשיו הוא יסתכל על העניין בכובד הראש המתאים, שכן עולה הרושם התמידי שהוא פשוט מסרב להבין את חומרת ההשלכות ואת הנזק הפוטנציאלי שעשוי לקרות. הוא כל כך עסוק בלהתייהר, עד שפיו וליבו אינם שווים. מחד, טוען הוא שרוצה ללמוד, אבל מאידך מצעיר הוא קבל עם ועדה:"אני הבנתי ממזמן, אתה פשוט לא הבנת את מה שאני הבנתי". קשה לי להסתכל על אנשים שהאגו השביר שלהם שולט בהם, בתור כאלה ש"החכימו". להחכים בעצימת עיניים אין זה לרוב הדבר המיטבי. בכל מקרה בהצלחה, עד השרשור הפובוקטיבי הבא שלך. מצהיר ידידי הישראלי*** משעשע, אבל אני עסקתי בשבירות ואפטר קיירים כשאתה עוד היית נשלט צעיר "אני לא נשלט. אותי לא קושרים" כן מאסטר. תודה לך שאתה מלמד אותי, על אגו ועל יהירות, רק אתה  (אני אפסיק פה, אתה יודע לבד למה אני מתכוון  )
בכל מקרה רד, קודם תחליט באיזה צד אתה, ורק אז תגיד לי אם ליבי ופי שווים, טוב "שולט" (לפחות הורדת את התווית המגוכחת הזו) בכל מקרה, אתה מוזמן לחשוב מה שאתה רוצה על האגו שלי, זכותך, מדינה חופשית וזה. עצם העובדה שירדת לפסים כל כך אישיים, מראה כי אתה לא בשל מספיק בשביל דברים כאלה, שהאגו שולט בך, ואני מקווה שחוסר שליטתך שלך בעצמך לא משקפת את יכולתך כשולט בדסמי, ולו רק בגלל הסיבה הפשוטה שחבל שזו שאיתך תפגע מהקפריזות והחולשות שתוקפות אותך ללא הרף. בתור מישהו שהיה בשתי המקומות, ולמד על בשרו מה עושה לו טוב, אני בקלות יכול לתת לך שיעור או שניים בנושא. טול קורה מבין עיניך, אתה לא שולט, והתירוץ העלוב של לתת לחברה שלך להתנסות לא תופס, שולט חובב כפות רגליים וקשירות(מהצד הפסיבי) שכמוך. מעטים האנשים פה שהגיעו לכדי פגיעה חמורה וקמו על הרגליים כדי להמשיך פה, לחקור אודות עצמם ומה שמעבר. אני אחד מהם. אני ידעתי לצאת לבדי ממצבים של קריסה טוטאלית, מצבים שבהם הייתי עם הגב אל הקיר - ולקחתי את זה למקום של לעזור לאנשים אחרים, במקום, כמו אנשים אחרים פה, להוציא תסכולים כאלה ואחרים על נוסעים בתחבורה ציבורית. תמיד הייתי שם בשביל חברים ומכרים, תמיד עזרתי לאנשים להבנות מחדש, עוד לפני שידעתי בדסמ מהו. תמיד אהבתי את הזולת והייתי שם ברגעי שבר ובצוק העיתים, ועל כך יכולים להעיד כל חברי פה, כולל אתה, לפני ההתקף האחרון שנכנס בך. אני לא הולך להמשיך עם הדיון הזה, הוא מיותר וגולש לפסים מאוד מכוערים, וזה הזמן לעצור את זה לפני שזה ידרדר יותר ויותר. רק עוד דבר קטן, אני יודע שלא צירפתי הודעה בנוסח "אל תנסו את זה בבית" בתום כל הודעה, אבל אל תנסה את זה, התוצאות עשויות להיות מאוד הרסניות ואני מאוד מקווה לא לקרוא פה שפגעת בה, בגלל אגו שבור ונפול. |
|
|
|
nomorenomore
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
Red Leaf כתב/ה: Sparafucile כתב/ה: Red Leaf כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. תודה לך על התגובה ריין, אני מקווה שעכשיו הוא יסתכל על העניין בכובד הראש המתאים, שכן עולה הרושם התמידי שהוא פשוט מסרב להבין את חומרת ההשלכות ואת הנזק הפוטנציאלי שעשוי לקרות. הוא כל כך עסוק בלהתייהר, עד שפיו וליבו אינם שווים. מחד, טוען הוא שרוצה ללמוד, אבל מאידך מצעיר הוא קבל עם ועדה:"אני הבנתי ממזמן, אתה פשוט לא הבנת את מה שאני הבנתי". קשה לי להסתכל על אנשים שהאגו השביר שלהם שולט בהם, בתור כאלה ש"החכימו". להחכים בעצימת עיניים אין זה לרוב הדבר המיטבי. בכל מקרה בהצלחה, עד השרשור הפובוקטיבי הבא שלך. מצהיר ידידי הישראלי*** משעשע, אבל אני עסקתי בשבירות ואפטר קיירים כשאתה עוד היית נשלט צעיר "אני לא נשלט. אותי לא קושרים" כן מאסטר. תודה לך שאתה מלמד אותי, על אגו ועל יהירות, רק אתה (אני אפסיק פה, אתה יודע לבד למה אני מתכוון )
בכל מקרה רד, קודם תחליט באיזה צד אתה, ורק אז תגיד לי אם ליבי ופי שווים, טוב "שולט" (לפחות הורדת את התווית המגוכחת הזו) בכל מקרה, אתה מוזמן לחשוב מה שאתה רוצה על האגו שלי, זכותך, מדינה חופשית וזה. עצם העובדה שירדת לפסים כל כך אישיים, מראה כי אתה לא בשל מספיק בשביל דברים כאלה, שהאגו שולט בך, ואני מקווה שחוסר שליטתך שלך בעצמך לא משקפת את יכולתך כשולט בדסמי, ולו רק בגלל הסיבה הפשוטה שחבל שזו שאיתך תפגע מהקפריזות והחולשות שתוקפות אותך ללא הרף. בתור מישהו שהיה בשתי המקומות, ולמד על בשרו מה עושה לו טוב, אני בקלות יכול לתת לך שיעור או שניים בנושא. טול קורה מבין עיניך, אתה לא שולט, והתירוץ העלוב של לתת לחברה שלך להתנסות לא תופס, שולט חובב כפות רגליים וקשירות(מהצד הפסיבי) שכמוך. מעטים האנשים פה שהגיעו לכדי פגיעה חמורה וקמו על הרגליים כדי להמשיך פה, לחקור אודות עצמם ומה שמעבר. אני אחד מהם. אני ידעתי לצאת לבדי ממצבים של קריסה טוטאלית, מצבים שבהם הייתי עם הגב אל הקיר - ולקחתי את זה למקום של לעזור לאנשים אחרים, במקום, כמו אנשים אחרים פה, להוציא תסכולים כאלה ואחרים על נוסעים בתחבורה ציבורית. תמיד הייתי שם בשביל חברים ומכרים, תמיד עזרתי לאנשים להבנות מחדש, עוד לפני שידעתי בדסמ מהו. תמיד אהבתי את הזולת והייתי שם ברגעי שבר ובצוק העיתים, ועל כך יכולים להעיד כל חברי פה, כולל אתה, לפני ההתקף האחרון שנכנס בך. אני לא הולך להמשיך עם הדיון הזה, הוא מיותר וגולש לפסים מאוד מכוערים, וזה הזמן לעצור את זה לפני שזה ידרדר יותר ויותר. רק עוד דבר קטן, אני יודע שלא צירפתי הודעה בנוסח "אל תנסו את זה בבית" בתום כל הודעה, אבל אל תנסה את זה, התוצאות עשויות להיות מאוד הרסניות ואני מאוד מקווה לא לקרוא פה שפגעת בה, בגלל אגו שבור ונפול. אצלי לא כתוב שאני שולט... אני גם לא מצהיר על עצמי ככזה. מה רע בלהעריך טיפוח גוף, כמו שאני אוהב כפות רגליים יפות, אני אוהב כפות ידיים יפות, אף יפה ועוד כל מיני מקומות יפים ומטופחים. לא שזה עניינך, אתה אתה קובע מי שולט ומי נשלט ע"פ אהבתו לחלקי גוף מסויימים...ככה לפחות עשית בהודעה האחרונה
תמשיך לדבר על האגו שלי כמה שבא לך. אני רואה שזו נקודה שממש נדלקת עליה. אם היה לי כוח אני הייתי מרים לך כמה הרמות להנחתה, לסבר את האגו שלך קצת, אבל אתה מסתדר לא רע ללא עזרתי. ותודה על הטיפ מאסטר, אני בהחלט לא אנסה את זה בבית. החכמתי
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
Sparafucile כתב/ה: מסקרן אותי, הפן הפסיכולוגי, של הבדס"מ בכלליות.
(זהו, רק אמירה, בלי פאנצ') גם אותי. ואני חושבת על זה המון. אני מחכה בקוצר רוח לחוקר האמיץ שיחקור אותנו כבר. בור כבר! שיתוף פעולה מובטח. |
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
פרלין כתב/ה: pet כתב/ה: מUחדת כתב/ה: the rain song כתב/ה: אני יכולה להעיד שאותי שברו.
השבירה שלי הובילה לכך שחוץ מניק בכלוב וקישקושים שאני מפזרת מידי פעם בפורום ובבלוג שלי, בדסמ לא יהיה חלק מחיי לעולם. אני יכולה להעיד שאני הגעתי לסף שבירה פיזי שהשפיע גם על המנטלי. למה "הגעתי" ולא "שברו"? ראשית- כי מראש הרגשתי שאני חלשה, עייפה ולא מסוגלת להכיל כלום (+ מחזור) ושנית- הוא באמת לא ידע (וגם לא אני) שהגוף שלי יגיב כך למגע שבדרך כלל מענג אותו. הייתי אומרת שלפעמים, ובעיקר בעת הכניסה הרשמית לעולם הזה, שנראה בהתחלה מסתורי נורא, חוצה גבולות וכמעט פנטסטי- והחשיפה למניפסטים בדס"מים קיצוניים ולפרקטיקה של "פירוק והרכבה" יכולים לגרום לנו לשכוח את העניין הפעוט: ה- Common sense. אם זה מרגיש רע- פיזית, נפשית, מנטלית- זה רע, גם אם ימכרו לכם אחר כך הרכבה בחצי מחיר. עדות אישית לא בדס"מית- בימים האחרונים אני בוכה המון, בכי קמאי ומר מעומק הנשמה. בכי שליטרלי- מפרק אותי לגורמים. אבל זה בכי טוב, נכון, מלא תכלית. לא בכי שמגיע ממקום מדוכא ואבוד. כן, האמת שגם אני לפעמים בוכה בכי תמרורים נוראי. לפעמים ממש בא לי לחתוך ורידים. אבל זה בא ממקום טוב כמובן. זה לא בכי שנובע מדיכאון/עצב או קושי.... פט, כנראה שאכן יש לך קושי רגשי נורא גדול פה ואני מבינה אותך מאוד, שכן גם אני לא מחובבות הז'אנר. אבל דומה שאת מתעקשת לא להבין את מיוחדת ובאיזשהו מובן, חוסר ההבנה הזה הוא מזלזל. וחוץ מזה, מה, אף פעם לא היה לך בכי טוב? בכי טוב זה מתנה! תקראי את השתלשלות הדברים לפני שאת מגיבה- זו תגובה ישירה לתגובה של מיוחדת אלי. |
|
|