lori{ע_מ}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
נראה לי שאני מעוותת
לפעמים הייתי רוצה שתאהב אותי פחות כדי שתוכל להכאיב לי יותר.
ואז מתרחשת סצינה כמו זו שהיתה אתמול. כשגררת אותי לחדר השינה מכופפת עם התחת אליך. והרגשתי את העקיצות האלה בתחת. ואז את הכאב, כמעט מפלח. והתעסקת עם זה דקות ארוכות, לא דקה או שתיים, אלא זמן ארוך. אפילו היבבות המוטרדות שלי מדי פעם לא הזיזו לך, וכל הזמן רציתי להסתובב לראות מה לעזאזל אתה עושה לי ולא העזתי. רק אחר כך, כשכבר שכבתי על המיטה ואחרי שזרקת את סכין הטורנה על המיטה, מול הפרצוף שלי, הבנתי. ליטפת אותי והגשת אצבע טבולה בדם שאלקק. ורגע לפני שיצאת מהחדר השארת לי טישו שאנגב את עצמי ואמרת "תמשיכי לעבוד על התחת שלך בחדר כושר. תסדרי פה". זה עדיין שריר וקיים. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
הרגת אותי.
איך יש לך יכולת הכלה כזו? |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
אני לא מבינה דבר אחד גרייס - היכולת והרצון שלו להכאיב לך, הם לא ביחס ישר לאהבה שלו אליך?
כרגיל את לוחצת על הלב }{ |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
גרייס, מדהימה שכמוך, ואיך את תמיד תופסת את זה בלי להתפשר.
עם השורה הראשונה הרגת אותי לגמרי. אני תמיד באיזה סרט עם העניין הזה, השאלה המוזרה הזאת, שמוזר לחשוב עליה, שהמענה עליה נותר לא מלא: מאיפה זה בא, היכולת הזאת לומר משפט כזה, מאיפה זה בא, היכולת לשאוב עונג מהאקט הזה. בכח, איך שאת אומרת את זה, כאילו שזה כל כך פשוט. איך יחס כזה יכול בכלל להיות "ישר". זה אף פעם לא ישר. יש להניח שהוא שם לא רק בשבילה. זה לא שירות כבקשתך, מה שמתואר פה. נראה לי. (וכן הבנתי למה התכוונת, למקרה שתהית <3 ) |
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
המשפט הראשון, גרייסי, הוא באמת בקשה גדולה שאנחנו נזהרות ממנה.
את כנשלטת מצליחה לשאת כ"כ הרבה ולהיות באיפוק גדול כך שהחובה המוטלת על האיש שלך, גדולה אפילו עוד יותר. החובה להרגיש אותך למרות ההכנסה שלך את הכאב פנימה. היכולת להרגיש מישהו, באופן הזה, נקראת הכלה ע"פ התיאוריה. כלומר, שלו אותך. אין לי ספק שהגבהים שאתם מגיעים אליהם בסשנים וביומיום הם תוצר של הקשר המיוחד כ"כ שלכם. את מפלחת לי את הלב בכל פוסט. מעט המילים חודרות עמוק. אני אוהבת את שניכם. ק. ראשי |
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 13 שנים •
15 ביוני 2011
ו..
ובכלל לא התייחסתי לכותרת...
|
|
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 13 שנים •
16 ביוני 2011
אני חושבת שזה קצת נאיבי וקיטשי לכתוב שהיכולת שלו להכאיב לי נובעת מאהבה אליי.
היכולת והרצון שלו להכאיב נובעים ממי שהוא קודם כל, בלי קשר אליי. הוא לא אדם פחות סאדיסטי או פחות נהנה משליטה בגלל שהוא אוהב. אצלי, לפעמים מתקבלת התחושה, שחייבים שיהיה איזשהו ניתוק ריגשי, מזה באה "המשאלה" שכתבתי בראש הקטע. לפעמים זה נראה לי בלתי נתפס, לא הגיוני ומנוגד לגמרי לכל מה שחינכו אותי להאמין בו, שהאדם שיש לי איתו את הקשר הכי קרוב, ירצה כל כך להכאיב לי ויהיה מסוגל להתמודד עם הכאב שלי (ולעיתים גם עם הסצינות שמגיעות אחרי). ובשגרה של יום אחד רגוע שבו אני סתם מכינה לו קפה או יושבת לרגליו תוך כדי צפייה בטלויזיה, אני משוכנעת כמעט במיליון אחוז שאם היה בינינו פחות, היה כואב לי יותר, ואני כל כך רוצה ומתפללת לזה. (וזה גם מפחיד אותי שאני "מוכנה" לוותר על הרבה בשביל צורך מזוכיסטי קטן. בגלל זה נדמה לי שאני יצור מעוות. מי חושב דברים כאלה??) ואז מגיע קטע כמו שלשום בערב, וזה הופך אותי מחדש. כאילו מזכיר לי איפה הכרנו בסופו של דבר. אגב בכוח, מה שכן נמצא ביחס ישר זה האהבה שלי אליו ליכולת שלי לספוג, זה בודאות הולך יד ביד (אצלי). מעבר לצורך המזוכיסטי שלי, ככל שאני יותר זמן איתו, היכולת שלי עולה. אני לפעמים מצליחה להסביר לעצמי כל כך טוב מה אני מרגישה ואיפה אני נמצאת. זה יושב לי חזק חזק בראש וכל הזמן המקום שלי ברור לי. ובכל זאת, כשאני מנסה להבין קצת מעבר, להבין איך הוא מסוגל, מה עובר לו בראש, זה הרבה יותר קשה לי. אולי זו הסיבה שאני כולה נשלטת. :-) |
|
|
Bent
|
לפני 13 שנים •
16 ביוני 2011
אני רק מחייך ואוהב לקרוא את האהבה שלכם.
בגן העדן של הקוראים, הייתי רוצה לראות לפעמים אותו כותב עליך, ככה כמוך, באותה רמת כשרון והבעה. זה יהיה שווה אריזה מכובדת כספר, מקום על המדף הזה של החביבים עלי וחפירה חוזרת. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
16 ביוני 2011
גרייס, את מרשה לי לענות לך לשאלה שבכותרת בכנות ובאמת?
אני לא חושבת שאת מעוותת, זו מילה איומה. אני כן חושבת שיש לך צורך מזוכיסטי שהוא אכן מאוד גדול. בעיני, הוא יכול לסמן איזה תמרור דרך שאומר: היי! יש פה איזה משהו לא פתור! אולי שווה להיכנס אליו? אני לא יכולה שלא לרצות לחקור דברים כאלה. ויש לי הרגשה שגם את כזו. האם זה טבעי להרגיש ככה? להעדיף כאב על פני אהבה? לא יודעת. מה זה משנה? אבל נורא מעניין לדעת על זה קצת יותר. מאיפה זה בא? למה דווקא כאב? ונורא מעניין לראות שאת מפרידה בין כאב לאהבה. האם עבור המזוכיסט כאב לא שווה אהבה? |
|
|
Franchesca
|
לפני 13 שנים •
16 ביוני 2011
השארת אותי פעורת פה. זה נשמע לי כל כך עילאי, כל כך רחוק ממני. ולא מה שקרה, אלא איך שאת מתייחסת לזה ומרגישה. מקסימה, תודה שחלקת. |
|
|