הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
22 ביוני 2011
דווקא הייתי רוצה לקחת את מה שפרלין אמרה קצת הלאה,
ולשאול, במנותק מהטקסט, האם הערצת נשיות היא לדעתכן בהכרח מילה נרדפת לחוסר הקשבה? אם מישהו מעריץ נשים באשר הן נשים, ורוצה רק שיהיה להן טוב, כי הן שונות מגברים. האם הוא בהכרח מזלזל בהם, ולא מתחשב ביייחוד של כל אחת? אח"כ אפשר לחזור אל הטקסט, ולשאול האם הערצת איברי גוף נשיים, או פטיש לפרטי לבוש נשיים, הם בהכרח נרדפים לזלזול וחוסר הקשבה? לדעתי הצנועה, לא ולא, לשתי השאלות. אין קשר בין הדברים |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
22 ביוני 2011
פוג, אני לא יודעת לגבי זלזול וחוסר הקשבה. אבל בעיניי - כשלוקחים משהו (מישהו) (מישהי) ושמים אותו על בימת קדושים מורמת, מנתקים אותו מקונטקסט אנושי, מייחסים לו תכונות על, סוגדים לו ולא מאפשרים לו להפגין חולשות או אפילו לרדת לשניה מהמזבח - אז בעיניי זה מחפצן.
ולהגיד "אישה (או כוס) זה משהו נעלה, טוב יותר, טהור יותר, או מה שזה לא היה שם" זה שווה ערך ללהגיד "אישה (או כוס) זה דבר טמא, מלוכלך, שמתעסק רק בשופינג". שניהם לא רואים את הסובייקט אלא רק אובייקט. |
|
|
| מיסי(נשלטת) |
לפני 13 שנים •
22 ביוני 2011
ולחפש סטוצים בכל מיני אתרים זה לא להתייחס לגברים כאל אובייקטים?
|
|
|
4X4(אחר)
|
לפני 13 שנים •
22 ביוני 2011
כל כך מיסי כתב/ה: ולחפש סטוצים בכל מיני אתרים זה לא להתייחס לגברים כאל אובייקטים?
כל כך צודקת... |
|
|
| הסוד(אחר){אשיעשמ} |
לפני 13 שנים •
22 ביוני 2011
לא לשכוח....
איזה טעם וריח יש לכוס..... |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
23 ביוני 2011
מיסי כתב/ה: ולחפש סטוצים בכל מיני אתרים זה לא להתייחס לגברים כאל אובייקטים?
מה הקשר בין תחת למחט? (חוץ מהרצון להכניס לנילי, כנראה...) בסטוצים יש התייחסות הדדית וגלויה מאוד של מה שקורה עכשיו. אני משתמשת בך ואתה משתמש בי. זה לא קסום במיוחד, בעיניי, אבל זה מה שיש. מה הבעיה עם סגידה? (ואני לא מתכונת לסגידה לאשה מסוימת אלא סגידה לכל אשה באשר היא ובעיקר סגידה לאיבר מאיבריה) שזו אובייקטיפיקציה מוחלטת בהסוואה. הגבר מעמיד את האשה על איזה כס. מאותו רגע היא כבר לא אשה. היא "מלכה", גבירה", היא אלוהית. לכוס שלה יש איזה כוח מיתי לא יאמן. הוא שר לגבר. כמו שירת הסירנות לאודיסאוס. ומשום כך הוא גם יכול להיות קטלני. הוא חזק מהגבר. יש בזה משהו רומנטי ומסעיר ואני מניחה שגם מחרמן, אבל ברור שמאותו רגע האשה היא כבר לא אדם, היא על-אדם. היא לא אמיתית והיא לא חיה במציאות, אלא רק בראשו של הגבר. ושוב, היא לא חיה בשום מציאות שלא קשורה אליו. ובקשר לכוס. לפני המון שנים היה לי את העונג להשתתף באיזה סמינר שחקר את מסתרי האורגזמה הנשית. זה היה מרתק. אבל מה שהיה עוד יותר מרתק היתה ההתייחסות התרבותית לקוס. 414 כתב פה שהזין בחוץ ואילו הקוס מסתורי כל כך כי הוא בפנים. אבל העניין הוא שהקוס לא כל כך מסתורי. אפשר להסתכל עליו, ללמוד אותו. הוא לא כ-זה מתוחכם. שמנו לב באותו סמינר לתופעה די מדהימה. נשים לא מודעות בכלל להבדלים האנטומיים בין כוס לכוס. הן לא יודעות, למשל, כמה המיקום של הדגדגן משתנה לאשה לאשה. הרבה נשים לא מסתכלות בכלל על הכוס שלהן. מה שאני מנסה להגיד ולא הולך לי: אפשר להביא את הקוס לאור. להוציא אותו ממחשכי המיסתורין הקמאיים שלו. מההיוליות שלו. לראות אותו. אני מודה. יש לי אלרגיה לכל דיבורי "הכוס המיסתורי והאלוהי", "האשה המסתורית והאלוהית". אני מרגישה שהם עושים עוול חמור לנשים באשר הן. ופוג, לשאלתך. בעולם האידיאלי שלי ההבדלים בין המינים לא יהיו מסודרים בצורה היררכית. אני באמת ובכנות לא מאמינה שמין אחד יותר טוב מהמין השני. החשיבה הזו שמישהו צריך להחזיק את הכוח היא חשיבה קפיטליסטית-מערבית. אני מחפשת צורת חשיבה חדשה. אבל בפנטזיה, זו פנטזיה מגניבה. אתה יודע שכשהייתי ילדה פינטזתי על עולם שיש בו מהפכה וכל הגברים הופכים להיות שולטים מוחלטים והנשים הופכות לשפחות נרצעות? זו באמת פנטזיה מדליקה. |
|
|
Mary Jane
|
לפני 13 שנים •
23 ביוני 2011
פרלין כתב/ה: ו...
מה הבעיה עם סגידה? (ואני לא מתכונת לסגידה לאשה מסוימת אלא סגידה לכל אשה באשר היא ובעיקר סגידה לאיבר מאיבריה) שזו אובייקטיפיקציה מוחלטת בהסוואה. הגבר מעמיד את האשה על איזה כס. מאותו רגע היא כבר לא אשה. היא "מלכה", גבירה", היא אלוהית. לכוס שלה יש איזה כוח מיתי לא יאמן. הוא שר לגבר. כמו שירת הסירנות לאודיסאוס. ומשום כך הוא גם יכול להיות קטלני. הוא חזק מהגבר. יש בזה משהו רומנטי ומסעיר ואני מניחה שגם מחרמן, אבל ברור שמאותו רגע האשה היא כבר לא אדם, היא על-אדם. היא לא אמיתית והיא לא חיה במציאות, אלא רק בראשו של הגבר. ושוב, היא לא חיה בשום מציאות שלא קשורה אליו. ... רוצה להסב תשומת לבך לכך, שבהרבה מובנים בדסמ על גווניו מערב אובייקטיפיקציה (או חפצון) של כל הנוטלים חלק בעניין, ולאו דווקא כאקט חד צדדי (וכמובן שיש דרכים להתגבר על כך ולעצב את היחסים אחרת, באם מעוניינים). ומעבר לבדסמ, נטיה טבעית היא לאדם לאבייקט זולתו, ועל כך נאמר: "הגיהנום, הוא הזולת". |
|
|
רפאל
|
לפני 13 שנים •
23 ביוני 2011
מהי החפצה? לא לכבד אדם ולא להכיר בכך שהוא אוטונומי, חושב בעצמו ומבצע בחירות חופשיות?
אם כן, זה באמת לא יפה להחפיץ מישהו. אבל גם צריך לזכור שלא כל דבר שאנחנו עושים עם הזולת ניתן לבחינה במושגים של מכבד / לא-מכבד ושל מחפיץ / לא-מחפיץ. רגש אהבה, תשוקה, ומשיכה מינית, כל אלו הרי שבעקרון אינם מכבדים כל אדם באשר הוא אדם או באשר הוא אוטונומי. הם מפלים אנשים. הם בעקרון אומרים למשהו אחד בעולם "כן" ולמשהו אחר "לא". מי שאוהב בלונדיניות אומר "כן" לבלונדיניות ו"לא" לשחרחרות. אין הוא מפגין חוסר כבוד כלפי שחרחרות בכך שאינו נדלק עליהן, וגם אין הוא מפגין חוסר כבוד כלפי בלונדיניות כשהוא נדלק עליהן לפני שהביא בחשבון את היחודיות האינדיבידולית שלהן. אישה בלונדינית יכולה לכעוס שחושקים בה בגלל הבלונד שלה ולא בגלל האינטלקט שלה. מנגד, פרופסור למתמטיקה יכולה לכעוס שחושקים בה בגלל האינטלקט שלה ולא בכלל הקימורים שלה. אז אפשר לכעוס, בדיוק כמו שאפשר לחשוק. כי כמו שאנחנו חושקים מסיבותמסוימות, לרוב אנחנו גם רוצים שיחשקו בנו מסיבות מסוימות. אבל להתלונן שיש כאן מעשה של חוסר כבוד או החפצה אני לא רואה טעם. אני גם לא רואה חוסר כבוד בכך שאדם סוגד באופן אוטומטי לכל אישה באשר היא אישה, ושר שירות ותשבוחות על הכוס שלה. לכל היותר אני רואה כאן העדר שיקול דעת. |
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
23 ביוני 2011
פרלין כתב/ה: אני מודה. יש לי אלרגיה לכל דיבורי "הכוס המיסתורי והאלוהי", "האשה המסתורית והאלוהית". אני מרגישה שהם עושים עוול חמור לנשים באשר הן. ופוג, לשאלתך. בעולם האידיאלי שלי ההבדלים בין המינים לא יהיו מסודרים בצורה היררכית. אני באמת ובכנות לא מאמינה שמין אחד יותר טוב מהמין השני. החשיבה הזו שמישהו צריך להחזיק את הכוח היא חשיבה קפיטליסטית-מערבית. אני מחפשת צורת חשיבה חדשה. אבל בפנטזיה, זו פנטזיה מגניבה. אתה יודע שכשהייתי ילדה פינטזתי על עולם שיש בו מהפכה וכל הגברים הופכים להיות שולטים מוחלטים והנשים הופכות לשפחות נרצעות? זו באמת פנטזיה מדליקה. אני מסכים עם רפאל (כנראה בפעם הראשונה בחיי. לחיים, אני אומר!) פרלין, אני רוצה לענות לך על "להחזיק את הכוח" בנימה אישית יותר. במציאות (לא בפנטזייה, בפנטזיה הכל פשוט), ההערצה המוחלטת שלי את הנשים והנשיות היא לא במובן של כוח קפילטליסטי. אלא יותר חמקמקה אני חושב. קצת כמו הדר זבוטינסקאי, עם תוספות והשלמות: אני אתן לנשים תמיד זכות קדימה, ואקשיב לשיקוליהן יותר משאקשיב לשיקולים גבריים. אבל שכלית אני אזכור שאני עושה את האפלייה הזאת, ואנסה איכשהו לאזן, כדי לא לצאת חומוס. למשל: במציאות אשמח יותר עם נשים תחזקנה בעמדת כוח כלשהי, ולא גבר. אבל לא אצא מגדרי, ואבטל את הדמוקרטיה ואצור אפליה לשם כך. ומצד שני אין לי ספק שזה פוגע גם פוגע בשיקול דעתי, האפלייה הזאת, ונתקלתי בקיר לא פעם בגללה. משהו קטן: כשאני עומד בתור לפני אישה אני מרגיש איום. לגמרי לא במקום. לא מסוגל, לאורך זמן. הרבה פעמים וויתרתי על תורי בגלל זה. ולהעריץ איבר מין, או בגד, לדעתי עובד אותו הדבר. |
|
|
המלט
|
לפני 13 שנים •
23 ביוני 2011
די ל נו-נו-נו הפמיניסטי
החפצה, רפאל, הינה התייחסות אל משהו שאינו חפץ (כמו אדם, למשל) כאל חפץ. השיח הפמיניסטי (מיוצג בשרשור זה – גם אם בגוונים רכים -- על ידי פרלין ונילי ונילי) סולד מהמילה הנוראה "החפצה" (חיפצון; אובייקטיפיקציה) משום שהיא כרוכה באופן מסורתי בהתייחסות גברים אל נשים כאל חפץ, ולא סתם חפץ – אלא חפץ מיני. זה כמובן אסור בתכלית האיסור, שהרי אישה היא קודם כל בן-אדם, ורק אחר כך מין בעל רחם, בדיוק כפי שגבר הוא קודם כל בן-אדם, ורק אחר כך מין בעל פין. האמנם? לא נראה לי. אשה היא מין בעל רחם וגבר הוא מין בעל פין, בין אם אתם אוהבים את זה או לא. הבעיה היא שהמין בעל הפין מתייחס לא יפה למין בעל הרחם; המין בעל הפין חומס את המרחב האישי של המין בעל הרחם, רומס את זכויותיו, אונס את גופו וסוחר בו, ואין החפצה גדולה יותר מאשר לסחור בגופו של מישהו. מצב עניינים זה משקף עוול נוראי, מציאות בלתי נסבלת, עולם רע, קשה ומנוכר, ויש מי שמאמין שצריך להזכיר את זה כל הזמן לכולם, במיוחד כאשר עולה לדיון שאלת ההחפצה. שחס וחלילה לא יטעה אדם לחשוב שאפשר לדבר על החפצה באופן תמים. תמימות זו מופקעת מיד מן השיח הציבורי על ידי שומרי הסף של השיח הפמיניסטי, כפי שאנו רואים כאן. הנה פוג משוחח על החפצה באופן תמים, בשיח הציבורי, והנה נילי ופרלין משיבות לו במסגרת השיח הפמיניסטי. קל להיקלע באופן כזה לדו-שיח של חירשים. אפשר גם אפשר לשוחח על החפצה, במיוחד במסגרת פורום בדסמי, ללא התזכורות הפמיניסטיות. הרי כל כך ברור שיש החפצה טבועה באופן מהותי ביחסים בדסמים. כשנשלטת כותבת בפרופיל או בבלוג שלה שהיא מייחלת ל"גבר שיסתום לה את הפה עם הזין שלו" – זוהי החפצה כמעט מושלמת. הרי אין כאן שום דבר מייחודו האנושי הנדיר של אותו גבר, מאותה מסכת תכונות שהופכת אותו בדיוק למי שהוא ולא לאחר. כל מה שצריך הוא תעודת שייכות למין בעל הפין. ומה רע בזה? שום דבר! זה בסדר גמור, זה חלק מהעניין. כן, הוא על כס, על מזבח, הוא מנותק מחולשותיו האנושיות (ועדיף שלא תהיינה רבות כאלה), והוא מגלם תפקיד – שלא לומר ייעוד נצחי – בדמיונה של הריבה המתכתבת עם עצמה ועם האחרים. כיוצא בזה, כשאני מפנטז על דמיונות בדסמים, התכונות האישיות, החולשות האנושיות – כל מה שהופך את מושא תשוקתי לבן-אדם המאד ייחודי שהיא – לא ממש מעניינים אותי, וזה בסדר. ואם אני חושב על זה עוד שניה, אז אני באמת לא רואה איך אני יכול להשתוקק להשפלה, לאיון, לכניעה עד עפר מבלי לחשוב על אדונית זו או אחרת במונחים סמליים, גדולים מהחיים, מנותקים מהמציאות וחולשותיה. לא רוצה חולשותיה. אך האם זה אומר שאתייחס אליה, או אל אחרת – כחפץ נטול כל זיק אנושי? שאתעלם מאישיותה המיוחדת אם וכאשר אחלוק עמה מערכת יחסים החושפת את שני הצדדים בעל כורחם לאנושיותם השברירית? לא וממש לא.
|
|
|