חדוות הסטוץ בתוך אושר המונוגמיה

Brave Dwarf • 21 ביוני 2011

LOL
הוא מדבר על השיר:
I'm still standing yeah yeah yeah

מכירה?


יולי, אני חושב שאני הבנתי בדיוק למה את מתכוונת ולכן גם שאלתי איך המשחק יכול להוות תחליף ובכך לפתור את הבעיה מבלי להחשב לפשרה. במילים אחרות שאלתי אותך: ואללה? זה באמת מרגיש לך אמיתי ואינך רואה הבדל? ואם כן, אז מה הסוד שלך, יולי, כי גם אני רוצה ככה. במקביל הסברתי לך מדוע אצלי זה מרגיש כיף לאללה אבל רחוק מאמיתי כדי שתעירי לי היכן אני טועה.

אם התשובה היא "אליפל (או גמד, כפי שאת קוראת לי), אתה לא תבין כי אנחנו שונים", אז מעולה. או שבעצם לא מעולה כי לא פתרתי את הבעיה. אבל אלו כבר הבעיות שלי.

לא? לא מציק? נמ"ר אמיתי (נודניק ממדרגה ראשונה).


לגבי הריגוש שלי בבית, יולי, הוא נובע מכך שאנג'לינה אמיתית. אין לנו את המעברים האלו של שוויון מלא ופתאום בום! למיטה והחלפנו כובע. אני מגיע הביתה, היא מפשיטה אותי, מגלחת אותי, רוחצת אותי, מעסה אותי, שואלת מה ארצה קודם לנוח או לאכול (מן הסתם המזון כבר מוכן), הבית מסודר, המצעים נקיים, האומנת והילדים בגינה. הנה, היא עומדת כאן, לידי, במרחק יד פשוטה, נראית יפה מהשושנה שקטפתי לה הבוקר ומריחה טוב ממנה. אם אבקש לעשות אהבה (מיד לכשאסיים לעבור על דיון הכנסת על ההסכמים שהושגו בקמפ דיוויד - 27.09.79 והלחם יתפח), נעשה אהבה. מרגע שאני נכנס הביתה, העולם מסתובב סביבי. היא זו שמסובבת אותו סביבי. ועכשיו היא מתנצלת על כי נרדמה אמש טרם עזבתי ולא הייתה שם כדי לשרוך את נעליי. לו רציתי שתשרוך, הייתי מעיר אותה ואני בטוח שלא הייתה אומרת לי: מותק, אתה אדון רק במיטה וכרגע אני עייפה, שרוך אותם בעצמך (ורצוי סביב הצוואר) (-:

אבל זה לא לכולם מתאים. את יודעת.

(רוצה שאני אשלח לו הודעה בשמך? LOL אני מתנצל, אבל אני לא יכול להפסיק לצחוק).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 21 ביוני 2011

החיים הם תמיד פשרה, שנפתח על זה דיון מטא-אתי?
בתוך מערכת של דרישות, יש דברים *שניתן* להשיג. איך משיגים אותם?

פרלין, אנא נסיונך והגיגייך. שאר בעלי הגיגים, אנא גם אותם.
הגיגים שלי:
אני משתמשת בכישורי המשחק שלי, וגם בבעיות הנפשיות שלי, על מנת לתרום לאיכות וגיוון חיי המין שלי עם בן זוגי. הוא אומר שבגלל שאני משוגעת, אף פעם אתה לא יודע מה תקבל. בדרכך הביתה אתה לא יודע איזו אשה תמצא שם. זה עושה לו מיגרנות לפעמים, אבל לפסיכית יש את היתרונות שלה
גם הצעקות של שמחה, המורה המיתולוגי של מגמת התיאטרון, "אל תשקרי לי! אל תעמידי פנים! תרגישי את זה! כנראה עשו את שלן. זה לגבי הניכור שפרלין דיברה עליו. צריך ללמוד לעשות את זה. להתנתק. לא להרגיש אשמים. זה קשה בהתחלה, אבל אחר כך כבר לא כל כך. צריך להתרכז. ולהתאמן.
אני וטדי בעיקר משתדלים להפתיע זה את זה. לתכנן ערב זה עבור זה. בלי להתייעץ, ליצור חוויה. להשקיע. הכל יותר טוב אם משקיעים.
יש לנו גם כל מיני מוסכמות קטנות. אני לא חוקרת לאן הוא הולך ועם מי. אם הוא עונה תשובה סתומה אני לא חופרת. מאפשרת לו להסתיר ממני. כי אם אני יודעת על כל תנועה שלו, לא יהיה לו מרחב לתכנן לי הפתעות. וגם, חללים אקראיים של חוסר ידיעה שומרים אותי במתח.

Re: יש דרך

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 21 ביוני 2011

אתה התחלת עם זה בפורום, אז אני עונה לך בפורום.
כתבת דברים עמומים, אשמח אם תבאר אותם. אם יש לך משהו לומר לי שלא בפורום אתה יכול להשתמש בבלוג שלי, אם תבקש למחוק אחרי שקראתי אני מבטיחה למחוק.
מעבר לזה, אין לי עניין ברמזים קוסמיים.

(ובחלק האומנותי)

מUחדת • 21 ביוני 2011

אני לא יודעת כמה מכם ראו כבר את הסדרה המעולה "משפחה מודרנית"
אבל מי שמכיר ידע על מה אני מדברת.

פיל וקלייר- זוג פרברי הזוי, רוצה לחגוג את הוולנטיינס.
בעונה הראשונה הם קובעים במלון ומשחקים במשחק תפקידים-
מדובר באחד הקטעים המצחיקים אם לה ה, ולצערי לא מצאתי אותו.

מה שכן מצאתי הוא קטע מפרק הוולנטיינס מהעונה השניה,
בו מנסה הזוג דמפי לשחזר ולתקן את הפעם הקודמת והלא מאוד מוצלחת.

http://www.mat.co.il/laX


(מפיסטו- תודה)

אכן זה בהחלט לא לכולם מתאים

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 21 ביוני 2011

שרשור יפה יולי, אין מה להגיד תענוג לקרוא
תודה על היוזמה והיצירתיות.

רציתי להוסיף בעניין הראשוני שהזכרת של ניתוב הרגשות והמשחק.
זה רעיון מאוד טוב ויפה , הוא גם בהחלט מעשיר את חיי המין עם הבנזוג המונוגמי .
דרך אגב ניתוב רגשות היא גם אחת השיטות שלומדים במשחק מקצועי לטובת האמינות שלו, כדיי שהוא באמת יוכל להרגיש חיי ולא משוחק.
הבעיות מתחילות בזה שקשה לדעת לנתב את הרגשות בצורה מלאה ונכונה לטובת יצירה של חוויה שונה מאוד מהאני שלך , מבלי שעם הזמן תתחילי לעבד אותו בתוך זה .
כי או שזה באמת מרגיש לך אמיתי ולא משוחק ואז את חייה את זה באותו הרגע עד הסוף ויודעת לנתק את האני שלך מזה , או שאת עושה עד כמה שאפשר ולרוב זה משחק .
(אני בטוח לא צריכה להזכיר את ההיסטוריות של הרבה שחקנים ושחקניות מוכשרות שאחריי תפקידים מצוינים נדפק להם השכל, הם שקעו בדיכאון וכמה שאפילו התעבדו עם הזמן , ולא זה לא רק ההצלחה היא זאת שדופקת להם את המוח ולא רק הסמים)
כאן בדיוק נכנס ההבדל בין מה מרגיש משוחק ומה לא, ועד כמה הצד השני רגיש לדברים אלו.
חויות של התכנסות רגשית עמוקה ,תוך כדיי שמירה על אני עצמי בריא חיי ושפוי בתוך זה ולאחר מכן בזוגיות.
בלי צורך להיכנס לספקות מיותרים בעניין של מזייפים לי , או מרגיש טוב או משוחק מדיי, איפה מתחיל שלב המניפולציות ומתחיל שלב המציאות , עוברים בהרבה גבולות מנטליים, ולא בהכרח משפיעים לטובה לטווח הרחוק .
זה בהחלט אחלה גיוון,אבל גם הוא צורך הרבה שליטה נפשית ורגשית מפותחת .
אם יש מה מצוין.

אני דרך אגב נגד הצורך בלחשוב שחיים הם עניין של פשרה , והרבה יותר בעד לפתח את זה שהם עניין של בחירה , החוכמה היא לדעת איך להפיק מהבחירות האלו את המקסימום, להתמקד בחצי כוס המלאה ,כי ההתעסקות התמידית במה חסר לרוב פוגמת בתחושת האושר ,ולמה נעל רבק החלתנו לבנות זוגיות אם לא כדיי לממש להגשים את עצמנו ומעל ומעבר לכול להיות מאושרים ביחד.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 21 ביוני 2011

כן, מכירה את השיר. לא, עדיין לא מציק
כן, זה באמת מרגיש לי אמיתי. וכן, יש הבדל, אבל רק בכך שבגלל שבכל זאת יש היכרות מוקדמת אני יכולה להיות יותר חופשיה, יותר להתפרע, אני כבר מכירה את הגבולות שלו ולא צריכה להיזהר כמו עם מישהו חדש. אבל אני כן מרגישה את "זה", ואני אחזור להגדיר את "זה" כשיהיה לי רעיון איך.

גם אתה רוצה ככה? אז התשובה שנתתי בכל פעם שהנושא עלה פה היא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%97%D7%A7. למדתי את זה בתיכון ועד היום אני משתמשת בטכניקה. ובדיוק כמו שעל הבמה לא העמדתי פנים שאני מרגישה משהו אלא באמת הרגשתי אותו, אז מול טדי אם אני מחליטה שעכשיו הוא הצעצוע שלי אז ככה אני מרגישה. והוא מצידו גם פותח את הראש ומגיב בכל פעם לאותו היום ולא ממחזר לי את עצמו. אממ... לא יודעת איך להסביר מעבר לזה. זה עניין של תרגול.
אני מבינה שכמה שאגיד את זה אתה עדיין תחשוב שזה לא הגיוני. לא בגלל שאני חושבת שאתה מטומטם אלא בגלל שאני לא חושבת שאפשר להסביר את זה עד הסוף בפוסט, ועוד לא ראיתי מישהו שמאמין בזה בלי לנסות. המחשבה שבן אדם יכול לשלוט במה שהוא מרגיש היא מחשבה מוזרה, אני יודעת.

גם טדי לא מבין את זה. אבל עם טדי אני יכולה לתרגל. צעד צעד, דרך החוויה, לגרום לו להרגיש את זה. אני לא חושבת שאפשר ללמד את זה אחרת.

אני לא חושבת שאתה טועה, אני חושבת שיש לנו דרך שונה לראות את הדברים ודרך שונה להרגיש.
אני גם לא חושבת ש"אתה לא תבין כי אנחנו שונים", אלא כי אני לא אבוא ואהפוך לך את ראיית העולם ואת כל הנסיון שלך בעולם, בכמה מילים. אני חושבת שאתה בהחלט יכול להבין, תיאורטית, את מה שאני אומרת, אבל לא תדמיין לעצמך את התחושה, מן הסתם כי לא חווית אותה.
ואם אתה באמת רוצה לקרוא עוד, אז אחרי סטרסברג וסטניסלבסקי, התחנה הבאה היא מר לוק ריינהרט, והספר המבריק שלו "איש הקוביה". כי קטונתי מלהסביר ככה מהאמצע משהו שלקח לי כמה שנים ללמוד.

תודה על מה שכתבת עליה. ברור שלא הכל מתאים לכולם. כל זוג ומידת ההסתובבות שלו. אז אני קוראת את הסיפור שלך ולומדת מזה את הפירור שאליו התחברתי. יכולה לספר לך מה, אם אתה רוצה. בכל מקרה, בשביל זה אני שואלת. ברור שאנחנו נורא שונים. אז אתה תספר ואני אספר, וחלק מהסיפור שלך יראה לי נורא מוזר ולא אבין איך זה שאנשים מרגישים ככה, וחלק יגרום לי ל"וואלה, יש משהו" וכו'.


אין מה להתנצל, גם אני חושבת שזה קורע ת'יודע מה, סבבה, שלח. נראה מה זה.

Re: אכן זה בהחלט לא לכולם מתאים

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 21 ביוני 2011

אני נורא רוצה להגיד משהו אבל זה כל כך טוב ומדוייק שאני לא יודעת מה.

אושה{אוש} • 21 ביוני 2011

אנחנו דווקא כן מהזוגות השוויונים האלה שדקה אחת הוא סוטר לי ומזיין לי את הפה בברוטאליות ודקה אחרת אני מתעצבנת עליו למה השאיר את הגרביים המלוכלכות שלו על הריצפה.
כל אחד והחיים שלו.

ואנחנו משחקים. לגמרי.
לא יודעת איך זה לא לשחק
גם לא יודעת מזה סטוץ
ואיך מרגיש ז אחר באחד החורים שלי.

ויש את הרגעים המטלטלים הללו שבתוך המשחק הזה יש מוטיב חזק של מציאות :
"למה ביזבזת היום אלפיים שקל?"
"למה הורדת הכל בלי אישור? בשביל מי עשית את זה?"
"למה ישנת כל הבוקר ולא הכנת את הילדים לגן והבאת לי ארוחת בוקר למיטה?"

שלושת הציטוטים הללו נאמרו בתוך מצב של סשן בהם שיחקתי כלבה/זונה/שיפחה
אבל התלונות האמיתיות הללו פגעו לי ישר בביפנוכו כי זה לא שאת "השולט" שלי אני חוששת לאכזב אלא את בעלי וזה חזק יותר מכל משחק.

מה שאני בעצם אומרת זה - שתשחקו אבל תשחקו על אמת.

the rain song • 21 ביוני 2011

אושה, לדעתי את נהדרת בתגובה הזאת

תחרה שחורה​(נשלט) • 29 ביוני 2011

יולי,
התשובה לדעתי טמונה בכותרת הפוסט "חדוות הסטוץ בתוך אושר המונוגמיה" ואם יורשה לי להרחיב,
חדוות הקשר האינטימי והסודי מחוץ למערכת הזוגית הקבועה.
לרובנו אין כושר משחק והשכלה בימתית כשלך ולא פשוט לנהל עם בן/בת הזוג משחק של כאילו
ברצינות תהומית.
לא תמיד בן/בת הזוג מתאימים למשחקים כאלה או יכולים להתאים עצמם לסיטואציות משחקיות, להמצאות וחידושים.
אך גם אם מתקיימת הבנה מלאה ושיתוף פעולה בין בני הזוג, בחלוף השנים ההתלהבות פוחתת, מרבית האפשרויות כבר מוצו,
המשחקים חוזרים על עצמם, נשארים עם הסקס השגרתי וריגוש משמעותי הופך נדיר.

כנשוי ותיק עם לא מעט דמיון ונסיון, עם סטיה חביבה ואשה אוהבת ומבינה שאין לו על מה להתלונן,
אני מצהיר שהריגוש האמיתי נמצא בחוץ - קסם המים הגנובים.
לא סטוץ חד פעמי או מזדמן אלא קשר מתמשך שכולל מפגשים במרווחי זמן, שיחות טלפון, סמסים.
זה מה שיוצר ריגושים, עושה שמח בלב, משחרר תסכולי כבלי הזוגיות ובניגוד למה שמקובל לחשוב,
יכול לתרום לזוגיות שלנו ולאו דווקא לגרום לפירוק ופירוד.