מקימה מחדש את הקו החם

בכוח המוח​(שולטת) • 20 ביולי 2011

אבל כבר הרביצו לך, אולי כדאי שנבחן יכולות להתמודד עם המצב, לא מתוך חרדות ופחד?
אולי לפעמים לגלגל עיתון ולתת לכלב וינץ' על האף כי הוא נהג בפראות עדיף על פני הסגר?
אולי צריך ללמד נשים להתנהל מול מצבים כאלה? (ומה שנתתי היתה דוגמה, זה מה שגרם לי לסגור את הפינה בנוח עם עצמי, לי זה התאים, יש בטח אלף פתרונות נוספים)
ויש המון סיטואציות שלא מתחשק לנו להיות בהם. סה לה וי. עכשיו חייבים למצוא פתרונות לסיטואציות האלה, כאלה שגורמות לנו לחוש בהן טוב, והן עדיין מידתיות.

השולט אור​(שולט) • 20 ביולי 2011

יקירה,
אני לא שונאת גברים ולא פוחדת מהם.
מה שמצחיק הוא - שחברותי הפמיניסטיות חושבות שאני לא רואה חצי ממה שהן רואות - דווקא בגלל שאני מסתובבת בעולם הזה חסרת פחד.
אני לא חושבת שההתייחסות שלי לפחד של המון נשים - זה לעשות דמוניזציה. אני פשוט מכירה בפחד ובזכותו להתקיים.
מה בין זה ובין הפעילות בקו החם?
התפקיד שלי בקו החם הוא להקשיב למי שנפגעו (נשים וגברים), לא לשפוט אותם, להעניק להם תמיכה נפשית ככל שאוכל, להפנות אותם בהמשך לגורמים מתאימים לטיפול וללוות אותם לשם בהתחלה - כדי להבטיח שהם יזכו לטיפול הטוב ביותר ולא יופלו רק כי הם בדסמים.
מה הקשר בין זה ובין דמוניזציה?
התפקיד שלי הוא לעזור למי שנפגעו לנכס להם בחזרה את השליטה על חייהם.
גם שם אין קשר בין זה ובין דמוניזציה.
בכלל, אני רואה המון ערבוב של נושאים.
עלה פה דיון שמדבר על הטרדות.
הדיון לא עסק לרגע בשיטות העבודה של הקו החם.
כדי ללמוד אותן - צריך לעבור את הקורס.
אין קשר.

השולט אור​(שולט) • 20 ביולי 2011

לא כל אחת מסוגלת לזה.
ברגע שנפסיק לראות נשים כמו עדר שמבצע את מה שאומרים לו כאישה אחת - אפשר יהיה להתייחס לעובדה שיש נשים שיכו ויש שלא. אני יכולה להרוג בערך בשתי תנועות - האם זה יגרום לי להרגיש יותר טוב אם אוטרד או אותקף? התשובה שלילית.

בכוח המוח​(שולטת) • 20 ביולי 2011

אוי. כתבתי פעמיים שם שלא לזה התכוונתי, אבל חששתי שזה יקרה....

אני לא מדברת עליך, ממש לא. אני מדברת על הקונספט.
אם כבר, אני דווקא מדברת על מה שנילי אמרה בקשר לזה שכל אשה היא קורבן להטרדה וככזו היא יכולה לסייע.

זה נשמע לי רע, פשוט רע. רע כי זה יכול להעצים את הפגיעה. מבינה?

T O M​(שולט) • 20 ביולי 2011

.

זכות האישה להגיד "לא" ממש לא קשורה לפמיניזם.
זה מגוחך

בארצות ערב מסוימות יש שוביניזם קיצוני ולכן יש סיטואציות מוזרות כמו שהדוגמה שהבאת.
בכך שעכשיו מותר לנשים מסוימות לנהוג זה לא "פמיניזם" אלא שבירת הקיצוניות שהייתה
וחזרה לגבולות "נורמליים" שבהם אדם יכול לעשות דברים בסיסיים, מבלי שימנע בכך בגלל מגדרו.
יקח להם עוד זמן להשתחרר מהתפיסה הקודמת ולהיות יותר שוויוניים.

ברוב ארצות העולם אישה לא צריכה אישור מיוחד כדי לנהוג וזה לא עיקרון פמיניסטי.
אותו דבר על אישה שאומרת "לא"


לגבי הנושא המרכזי:


יש הבדל גדול בין אי נעימות, הטרדה מינית ואונס.
3 מצבים שונים לגמרי אחד מהשני.
ולשים את כולם בסל אחד שנקרא "אלימות" ולרצות לכולן אותו "טיפול הולם"
זה מוזיל את הדברים הקשים באמת.

אי-נעימויות קורה הרבה בחברה שלנו וכנראה שיש נשים שלא מסוגלות
להתמודד עם אי נעימוית, מכל סוג. מספיק שגבר כלשהוא יקרא לה "כוסית" או "מכוערת"
בשביל לספק לה טראומה והתקרבנות מיותרת.
במקרה כזה היא הבעייתית. לא אותו אדם שאמר.



אני מסכים עם מה שבכוח המוח אמרה.
יש הרבה מקרים קטנים שאפשר לטפל בהם נקודתית ולסגור עניין. לא לטפח או
להעצים אותם ולעשות מזבוב פיל. אם קראו למישהי "כוסית" וזה משהו שהיא לא אוהבת
אני בטוח שהיא יכולה להתמודד עם זה. אם היא לא ותעשה מזה סרטים או "תסחוב" את
הסיטואציה שנים אז הבעיה בה. הדבר נכון לא רק לגבי המילה "כוסית" אלא כל מילה או רעיון שיזרק לבערה מצד גבר או אישה שהיא לא אהבה וגרם לה אי נעימות.

יש אי נעימויות מכורח החיים שאי אפשר להימנע מהן ויש לקבל זאת ויש אי נעימויות מהסוג שאפשר למנוע. האדם צריך לעשות את ההבדלים מה זה מה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 20 ביולי 2011

ושוב הגענו לזה. יש לי המוווון מה להגיד, אבל התערבבו פה מלא נושאים, אז אני פשוט יורדת מזה. אין לי איך להיכנס לדיון שנראה לי שהתפזר אז אצטמצםלמה שאני בברור יכולה להתייחס אליו - זה שאמר "יולי" . אז רפאל, תודה על התשובה. ועל הקרדיט
אני חושבת שבגדול, באמת לא כדאי לתת סמכות למי שהראה שהוא מנצל אותה לרעה.
אבל עכשיו שאני חושבת על זה - מה זה בדיוק אומר, "לעמוד בראש הקו החם"? גם זה עניין של לדעת בדיוק על מה אנחנו מדברים. מהי האימפליקציה של הדיון? מהי הסכנה הנשקפת? מה הגורם לסכנה ומי צפוי להיות הקורבן? (ואני סומכת עליך שלא תענה לי ש"סכנה" זה "פגיעה", מהטעם ש"פגיעה" זה ערטילאי. גם עלבון זו פגיעה וכו').
עד כאן מה שהצלחתי לבודד ולהתייחס אליו בנפרד.

אני לא הולכת לענות בפירוט על כל משפט שלך, גם כי זה יהיה מסורבל וגם כי אני חושבת שכמעט כל מה שאמרת מאד יפה בדיון פילוסופי, ובעייתי בדיון מעשי. אפשר לדון בכל דבר, אבל אם לא מתחילים מלקבוע את תחום הדיון אנחנו בבעיה, כי הכל מאבד את ההקשר שלו, והקשר זה מאד חשוב, לדעתי.
אני חושבת שמאד קשה להתעמק במשהו אם כל הזמן קופצים בין מוקדים. אפשר לדבר על עקרון פילוסופי, אפשר לדבר על יישום של עקרונות פילוסופיים (עקרון מסויים או דיון מטא-יישומי), אבל בלי *לדעת* איזה דיון בדיוק אנחנו רוצים לא נגיע רחוק. בקיצור, להתייחס ברצינות לכל מה שכתבת ידרוש ממני לכתוב עשרה מאמרים, מה שאני לא פנויה (לצערי) לעשות כרגע, אז אני אתן לך את הכבוד של לא לשטח את הדברים שלך לאיזה רעיון כללי פשטני שיאפשר לי להתייחס אליו בקצרה, ופשוט אניח לזה.

והפסקה האחרונה הזו מתייחסת בעצם לעוד הרבה תגובות שהייתי מתה להתעמק בהן (בכח, למשל, שהיכולת שלה לזיהוי מורכבות וליציאה מהקופסה מקסימה אותי לגמרי). אני מרגישה שאני לא יודעת על מה בדיוק אנחנו מדברים כאן. ובבקשה אל תנסו לענות לי (על זה) - כי זה דיון בפני עצמו.
אני הולכת לעשות כלים.
תאחלו לי בהצלחה.
באופן מוזר זה יותר קשה לי מאשר לכתוב מאמרים.
אה, כן, OT וכאלה.
מה שלא יהיה נורא מעניין לי פה היום.

newoldone • 20 ביולי 2011

טום, מה שכתבת כאן זו ההגדרה של פמיניזם: תפישת העולם שאומרת ששום זכות בסיסית (בין השאר הזכות להגיד לא) לא צריכה להימנע משום אדם בגלל המגדר שלו.

ה"פמיניזם" שאתה נלחם בו בכזו עוצמה הוא הגדרה שלך למהו פמיניזם, ולמעשה אתה נלחם במשהו שלא קיים (או, כדי להיות זהירה כי אני לא בקיאה בזרמים השונים, אם קיים אז רק בשוליים).

כן, הזכות להצביע, הזכות להשכלה גבוהה, הזכות להתלונן במשטרה על בעל אלים - הן כולן דוגמאות לזכויות שנשים השיגו בעמל רב, ולא כל כך מזמן, בזכות המאבק הפמיניסטי, ולכן קשורות קשר הדוק מאד לפמיניזם. כך גם הזכות של אישה להגיד תמיד "לא".
העובדה שהן נראות לך מובנות מאליהן ולא קשורות לפמיניזם רק ממחישה את ההצלחה של התנועה הפמיניסטית. לסבתא שלך ולאמא שלה הן ממש לא היו מובנות מאליהן, וחלקן כלל לא היו להן.

השולט אור​(שולט) • 20 ביולי 2011

תום,
אתה לא יכול לבוא ולומר לאישה שאתה בטוח שהיא תהיה בסדר עם זה שגבר כלשהו ידבר אליה בצורה שמבחינתה היא לא בסדר.
אז לא, אל תקצין דברים כדי לנסות לקבוע עמדה - אף אחד לא אמר שאם תקרא למישהי כוסית ברחוב זה יגרום לה לטראומה. אבל זה יעשה לה לא נעים.
למה אישה צריכה להסתובב ברחוב ומראש להרגיש שהיא יוצאת לשדה קרב?
ולא, זו לא התחושה שלי, אבל המון נשים שאני מאוד מעריכה, מספרות לי שהן מרגישות לגמרי ככה.
שהן בודקות שהבגדים שלהן לא חשופים מדי - כדי שאף אחד לא יעיר להן.
חשוב על האפשרות שהיית צריך לצאת מהבית וקודם לבדוק איך אתה נראה, לא כי תגרם לך טראומה, אלא פשוט כי תגרם לך אי נעימות על בסיס יומיומי - וזה גורם לסוג של פחד.

ברוב ארצות העולם המצב טוב?
בוא נבדוק את זה.
בהודו (דמוקרטיית הענק) אישה נחשבת לרכושו של הגבר. הודו היא המדינה השנייה בעולם והיא מונה 1.1 מיליארד איש כלומר - שביעית מאוכלוסיית העולם.
נמשיך עם לבדוק את הרוב.

באפריקה חיים כמיליארד בני אדם.
רק בקונגו, יש כ-400,000 מקרי אונס בשנה.
הנשים באפריקה הן חפץ אותו אונסים במהלך המלחמות.
רוב הנשים באפריקה עברו כריתת דגדגן. (המאבק בזה הוא אחד מהמאבקים הפמיניסטיים העולמיים).
לסביות באפריקה דרך אגב, עוברות חינוך מחדש. זה אומר שכל הכפר אונס אותן כדי להפוך אותן לסטרייטיות.

ונעבור לסין:
המדינה המאוכלסת ביותר בעולם עם 1.3 מיליארד תושבים. רובם אגב - גברים. את הנשים מפילים בגלל הזכות ללדת רק ילד אחד.

כלומר, בדיקה מהירה הראתה שחצי מנשי העולם חיות ללא זכויות בכלל.
עכשיו בוא נעבור לעולם המערבי:
בכל ארה"ב מותר רק ל-1,500 רופאים לבצע הפסקת היריון יזומה. רובם לא מעיזים לעשות זאת בגלל פנאטיים דתיים שמפגינים מול המרפאות שלהם יומם ולילה וגם רוצחים אותם לפעמים. כלומר, אישה שנכנסה להיריון, מאבדת בארה"ב את זכותה על גופה, על עתידה ועל עיצוב דמותם של חייה. נורא שוויוני אני חייבת לומר.

על אוסטרליה אין לי מידע.

אירופה - אירופה היא יבשת קטנה יחסית. חיים בה בסביבות ה-700 מיליון בני אדם. שליש מהם מוסלמים שאינם מעניקים שיוויון לנשים. השאר חיים בשוויון. אבל הם המיעוט יחסית לשאר העולם.

ובישראל...
אנחנו חיים בארץ שהחקיקה בה היא מהמתקדמות בעולם אבל יישום החקיקה (כול חקיקה) כושל. נשים מרוויחות 20-30% פחות מגברים באותה המשרה. אנחנו חיים בחברה צבאית בתפיסתה - דבר שמביא לזלזול אוטומטי בכל מה שנחשב לחלש, ומכאן זלזול בנשים, בזרים וכו'.

עד כאן עם העובדות היבשות.

אז תום,
איפה השוויון הזה שאתה מדבר עליו?: "ברוב ארצות העולם אישה לא צריכה אישור מיוחד כדי לנהוג וזה לא עיקרון פמיניסטי.
אותו דבר על אישה שאומרת "לא" "

newoldone • 20 ביולי 2011

שלחו לי קישור קודם לאתר בשם "הכצעקתה", נשים מדווחות שם על הטרדות בדרגות חומרה שונות שהן חוו :
http://israel.ihollaback.org/

עיינתי בו קצת, ואני שמה כאן קישורים לשני קטעים ספציפיים מתוכו: הראשון יעזור להבין על מה מדברים כשאומרים ש"כל אישה חוותה". יש שם גם מלא דוגמאות על אוטובוסים, אגב.

http://israel.ihollaback.org/2011/06/05/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a8%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%9a-%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a0%d7%aa%d7%9e%d7%a7%d7%93-%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%97/

והשני, בהתייחס לדברים של בכוח המוח, הוא דיון (פוסט + התגובות עליו) בשאלה האם האתר עצמו
מעצים את הקורבניות, או מעצים את הנשים והיכולת שלהן להתמודד:

http://israel.ihollaback.org/2011/06/02/%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa/

חוץ מזה אני דווקא נוטה להסכים עם בכוח המוח שמי שחווה משהו הוא לא בהכרח האדם המתאים לעזור לאחרים שחוו משהו דומה. ההזדהות לפעמים לא מאפשרת לשמוע את החוויה האולי שונה של האחר, ולא מאפשרת מבט מבחוץ על הדברים. מצד שני, כל אמפתיה נבנית על בסיס היכרות אישית כלשהי עם משהו מהחוויה. מן הסתם לזה נילי התכוונה (נכון נילי?)

השולט אור​(שולט) • 20 ביולי 2011

אחד הכלים שנרכשים בקורס הוא - איך להפריד בין אמפתיה ובין הזדהות.
מי שלא חווה פגיעה - לעולם לא באמת יוכל להבין.
מהצד השני, לא כל פגיעה היא אונס.
אני מאמינה שכבני אדם אנחנו מגדירים את עצמנו על פי אוסף החוויות שאנחנו צוברים במהלך השנים.
כך שאם נאנסת או לא נאנסת - זה לא קריטריון כדי להתנדב בקו החם