יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 24 ביולי 2011
בכח, גרמת לי לחשוב על זה ועכשיו אני נוטה יותר להבין את הגישה.
אני עדיין חושבת שלא כל תחום בחיים מתאים לחקיקה. אני גם חושבת שאם כבר מדברים על הבעיות הטכניות - חוזה שנחתם לתקופה כל כך ארוכה, צריך להכיל סייגים על גבי סייגים. וכן, אני חושבת שבמקרים מסויימים, עדיף שאנשים יפגעו מאשר שהדבר עצמו ייהרס לגמרי. אני לא חושבת שהבעיה בהסכמי טרום-נישואים היא הפגיעה ברומנטיקה. רומנטיקה זה בכלל דבר שלא יותר מידי חביב עלי בגלל הנזקים שהוא גורם. הבעיה היא שאמון הוא חלק מאד מאד מאד מהותי בנישואים. ברגע שמתחילים להכניס הסכמים וחוזים, פוגעים ביציבות של האמון המוצהר. הרי... נניח שאני חותמת על חוזה עבודה. למה צריך חוזה? כי ברור שלמעסיק ולעובד יש אינטרסים שונים, ברור שהיחסים הם לא אישיים לא מחייבים, ברור שאין סיבה שידאגו זה לזה סתם כך מרצונם הטוב. יש אמון מסויים, אבל ברור שלא צריך להיות אמון מוחלט. בנישואים זה לא ככה. אמורה להתקיים רמת אמון מאד מאד מאד מאד מאד גבוהה. אם אין לי רמת אמון כזו - אני מעדיפה לא להתחתן כלל. אני מוכנה לקחת את הסיכון שמאוחר יותר האמון עלול להשבר ושאני עלולה מאד להפגע ולסבול מכך שלא הגנתי על עצמי מראש, אבל אני מעדיפה לקחת את הסיכון הזה, כי זה הסיכוי היחיד שלי לקיים נישואים שבהם אני חשה אושר ובטחון. ככה זה בשבילי. בשבילי, הצורך להגן על עצמי מאפשרות של פגיעה עתידית מייתר לגמרי את הצורך בחתונה. אני מבינה שיש אנשים שבשבילם זה לא ככה, אני מבינה שיש אנשים שלא רואים את זה באופן הזה ומעדיפים להיכנס לנישואים "בראש שקט", ושיהיה להם בכיף, שיחתמו על כל מה שהם רואים לנכון ושבית המשפט יאכוף את זה כמו כל חוזה אחר. אבל אני לא מוכנה שיכריחו אותי לחתום על דבר כזה. אני מבינה שכל חוק נולד בעקבות זה שמישהו נפגע ונועד להגן על חלשים. אבל מה לעשות, כל חוק גורם לחיים להיות קצת פחות טובים, קצת פחות שקטים. ככל שיש יותר חוקים כך פוחתת תחושת הקהילה, כך פוחתת היכולת של אנשים לתת אמון בזולת, כך פוחתת הנכונות של אנשים להתחשב באחרים, לוותר להם, לעזור להם. ממה שאני רואה, ככה זה עובד בעולם. אז אני מקבלת את זה שצריך חוקים, אבל מאמינה שצריך להמעיט בהם עד כמה שרק אפשר, ככל שזה נוגע ליחסים אישיים ולאמון בין בני אדם. בגידה היא לא סתם הפרת חוזה. יש תהליך שמוביל אליה, יש לה נסיבות, ולפעמים היא טעות של רגע. זה מסובך, ולפעמים אנשים נפגעים, ולחשוב שכל סבל אפשר למנוע על ידי חקיקה זה פשוט לא נכון. יש דברים שאפשר, אבל לא הכל. יש גבול לכל תעלול. |
|
שולה פנינים |
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
Re: לאט לאט..
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
שולה פנינים • 24 ביולי 2011
בכוח המוח כתב/ה: 2. הרעיון הוא אחר: נשואין זה הסכם, חוזה בין שני אנשים. יש צבר של חובות וזכויות. למה שהחלק הזה לא יהיה שפיט בזמן הפרה? למה איש עסקים יכול לתבוע על הפרת חוזה, וגבר או אשה שנהרסו חייהם בגלל בגידה או כל הפרה של הסכמות בינהם לא יוכלו לעשות זאת?
כבר יש דבר כזה. קוראים לו "בית משפט לענייני משפחה". אפילו לא צריך להגיע עד כדי "נהרסו חייהם", אגב. |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
Re: לאט לאט..
לפני 13 שנים •
24 ביולי 2011
בכוח המוח(שולטת) • 24 ביולי 2011
א' לוין כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: 2. הרעיון הוא אחר: נשואין זה הסכם, חוזה בין שני אנשים. יש צבר של חובות וזכויות. למה שהחלק הזה לא יהיה שפיט בזמן הפרה? למה איש עסקים יכול לתבוע על הפרת חוזה, וגבר או אשה שנהרסו חייהם בגלל בגידה או כל הפרה של הסכמות בינהם לא יוכלו לעשות זאת?
כבר יש דבר כזה. קוראים לו "בית משפט לענייני משפחה". אפילו לא צריך להגיע עד כדי "נהרסו חייהם", אגב. בית משפט זה דן ב"ענייני משפחה". עד כה תביעה בגדרו בעניין בגידה לא נדונה כתביעה נזיקית או כהפרת חוזה, למיטב ידיעתי. זה גם מסתדר עם הכתבה. יולי, בבוקר (: |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 13 שנים •
25 ביולי 2011
האמון של יולי
לפני 13 שנים •
25 ביולי 2011
בכוח המוח(שולטת) • 25 ביולי 2011
יולי, אמון הוא דבר חשוב מאוד. באמת שאמון בין בני זוג הוא אחד מאבני היסוד החשובים ביותר. מבלעדיו אין. אבל הסכם או חוזה שסנקציה בצידו לא בהכרח מקטינה את האמון, אלא אפילו מייצרת אותו. אחרת, הרי לא היו מייצרים חוזה. החוזה נוצר כדי לתאם ציפיות באופן ברור, וכדי ליצור בטחון לצדדים, שקיפות רבה יותר. בכלל, לדעתי, בכל פעם שאנחנו שואלים את עצמנו שאלות מהסוג הזה ומעלים אותם על פני השטח, זה עדיף. ההשלמות שאנחנו עושים בראש ל"חוזה" שלנו בין קרובים בדרך כלל לא מחזיק מים. עדיף תמיד כשהדברים ברורים ויודעים לאן הולכים. "יהיה בסדר" רוב הפעמים לא לוקח אותנו למקומות טובים.
הדבר הנוסף הוא שאין אף אחד המחייב אותך להכין חוזה כזה, או אם הכנת, לתבוע ע"פ ההפרות, זו רק אפשרות נוספת שמתקיימת. כי תחשבי, מה את יכולה לעשות כשאת מגלה שהאמון הרב שהיה לך מול מישהו נעלם מול מגוון האינטרסים האישיים שלו? לרקוע ברגל חזק? לבכות שבועיים? לתכנן נקמות מסוגים שונים, כי אי אפשר להביא לדיון את הבעיה האמיתית? ואם לא, והכל בסדר, אין שום בעיה לחתום על כזה. ההיפך, האמון הקיים רק מקל על כריתת הסכמות. אני חושבת שהמגמה צריכה להיות שהכל שפיט בין בני אדם. וכן, דווקא בין בני זוג. לא צריך להפלות כאן. אם על סמך המצגים שהוצגו לי אני לוקחת החלטות מסויימות, ובסופו של דבר מדובר במצגי שווא, למה לא יהיה הדבר שפיט? כי קשה לשפוט בין בני זוג? זו לא טענה. קשה לפעמים ומורכב לשפוט בין אנשים, תאגידים, מדינות. אז מה? מוצאים פתרונות. |
|