Mary Jane
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
Re: אפשר לקרוא לזה גבול בסיסי יולי Yuli כתב/ה: [quote=
... זה דבר אחד לא לרצות שיכניסו לך עז לחיים אבל אם אותי מגרה או מעניין או מושך לכתוב על שליטה בגברים באמצעות עיזים, אז זה מה שאני אכתוב, וזה יהיה פמדום, כי מספיק שיש אדם אחד שמדמיין את זה ככה בשביל שזה יהיה ככה. ואם דומיניק אורי הייתה באה ואומרת "זה פמדום" ומסבירה למה זה ככה בעיניה, אין לי מנוס מלקבל את זה. אז בשבילי זה לא ככה וזה לא מושך אותי, אבל אני לא הולכת ומגדירה לאנשים מה זה פמדום ומה זה מיילדום. .. מרי ג'יין - אני דווקא כן רואה את הקשר, כי כל הקטע הוא שמישהי העלתה פה קטע מרתק, ולא חד משמעי מספיק שיהיה קל לסווג אותו, ובאים כמה אנשים ואומרים לה "טעית בפורום, זה לא קשור לפה בכלל" רק כי זה לא עונה על הפנטזיה שלהם, ובעיני זה לא לעניין, ולא במקום. אפשר להתווכח עם הפרשנות שלה אבל לנסות לקבוע "ככה זה" ולהגיד שכל מצב שחורג מנטו של שולטת מול נשלט הוא לא רלוונטי לפמדום - נראה לי, בפורום פמדום, לא מתאים בכלל. אפשר להגיב ואפשר להתווכח אבל הייתה פה נימה של ביטול, שלי אישית ממש לא נוח איתה. יולנדה, לדעתי, לא הכל סובייקטיבי. אם מישהו יכתוב על דולפינים ורודים זה לא יהיה פמדום, מה לעשות. יש בתחום מדדים אובייקטיביים נוקשים 
כשלעצמי, ולאור תפישותיי, אינני רואה את הקשר לפמדום. זה לא מוריד מערך הכתיבה של בכוחי (אהבתי את הקיצור: ), שיכולה לכתוב באיזה פורום שבא לה, גם על דולפינים ורודים. ונא לא לפרש דבריי בצורה עקומה ולומר שכיוונתי לביטול, כי זו כלל לא הייתה כוונתי (אני מחבבת את הגברת עד מאוד). |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
מרי, אשתדל לא לעקם
נכון, לא *הכל* סובייקטיבי, אבל זה כן. מספיק שזה הוצב כאן, מספיק שגם אני רואה את הרלוונטיות, מספיק שיש פה חומר לויכוח, בשביל שאומר שזה לא חד משמעי. אז... תגידי, לאיזה "סוגה" היית משייכת את זה?
(אגב זה "יולי"  )
|
|
|
irrelevant2
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
לי גם כן היית תחושת "פמדום" כשקראתי את הסיפור הזה, והאמת שממש לא הרגשתי שיש שם שולט. התחושה שלי נבעה אני חושב מהקונטרסט בין העולם הרגשי של אשת הבעל (לא המזווג) לבעלה. היא מתוארת בכך שהיא נורא מתרגשת ושמחה לקראת התינוק והפגישה עם המזווג ובעלה מתואר בפסיביות רגשית כשהוא בעצם נדבק באושר שלה ומכין אותה לקראת המפגש. בנוסף בכח תיארה תחושות מאוד קשות אצל הבעל של צער עמוק על זה שהתינוק לא יהיה שלו ושאישתו הולכת לעשות סקס עם המזווג. עד כדי אמירה של" הוא יודע ששום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה". באמת שלא ממש חשוב לי אם אישתו שולטת או לא, כל עוד שיש נתינה והוא תורם לאושר שלה.
קשה לי לראות פה שולט וזו תחושה סובייקטיבית שלי , אבל לעשות סקס עם המון נשים כל כך הרבה פעמים נראת לי עבודה מאוד קשה מונוטונית ומייגעת , מאין זונה ממין זכר, קשה לי להבין איך אפשר לרצות עבודה כזאת, אבל אולי זה רק תחושה שלי כי באמת בסיפור העבודה מתוארת כנחשקת -.-. איך שאני חוויתי את הסיפור, שני הגברים שימשו כלים כדי להעצים את החוויה של אשת הבעל. אבל באמת סיפור שאפשר לראות אותו בהרבה צורות, ככה אני חוויתי אותו. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
אני מתבוננת בדיון הזה והוא מרתק אותי מאוד. אני עוקבת אחריו כדי לראות פרשנויות, כי הנה יש לי דרך לראות איפה הבדס"ם האישי שלי שונה משל אחרים ואיפה הוא משיק.
הסיפור הזה הוא סיפור פמדום (ויכול היה גם להיות סיפור מיילדום, בו זמנית) מכמה סיבות: הסיפור הוא כל כך חלק מבחינת העולם ש"נוצר" עד שלא רואים שהוא בעצם התירוץ המושלם לסיטואציה הנשלטת שם. לפני שאני אכנס לזה שוב, אני רק אומר שפנו אלי 3 נשלטים בקשר לסיפור. אחד מהם אמר שהוא נרגש מהמקום שאני מאפשרת לקוקהולדיזם, ושזה מרגש לראות שאני מבינה את המכניקה של הכאב והריגוש יחד. הכתיבה כאן היא לא שטוחה מהבחינה הזו, או לפחות המחשבה על המיקומים האלה, היא עמוקה וחפרנית. דווקא ממך פוג, הייתי מצפה לראות שיש כאן שולטת, ולו רק משום שנדמה לי שאתה מאלה שמבינים שאשה שולטת אינה חייבת להגיע עם שוט וביריות. הרי תחשוב קצת, הם יכולים היו להחליט שלא מביאים ילדים למשל. בעולם הזה זה משהו שקורה די תדיר. אפשר אפילו להצטרף כ"זוג נוסף" ל"גידול משותף". אבל היא רוצה להתעבר, והוא מכין אותה אליו, ומחכה לה שתחזור, וכואב כאב שמעורב בו גם ריגוש מוזר. ואז היא מגיעה והוא רוצה להבין מה שונה עכשיו בחיים שלהם בעקבות הרצון הזה. הוא נובר בה לא כי הוא הומו, זו פרשנות חלקית ושטחית כל כך. ללא נשים לא היה לרצון הזה לנבור בה תקומה. היא לא התירוץ והכיסוי להומוסקסואליזם, כמו שיש כאלה שטוענים כאן מתחת לפני השטח. תחושת האפסות היא מול האישה, היא בגלל שהתחרות היא עליה. תחרות בה הוא מפסיד בגדול במקצה הזה. מה לזה ולהומוסקסואליזם? אבל הוא גם מתפלש בהפסד הזה, זו דרכו לרדת למטה למטה ולהתפלש בהפסד הכל כך כואב ועדיין כל כך מגרה. כי הוא אחד עם אשתו, והגירוי שלה מגרה גם אותו. מורכב? כן. לא פמדום? לא רואה למה לא, אם אשה היא לא פלקט. וככה, כמו שאמרה יולי, הרצון הנשי כאן, הרצון להתעבר ולקבל זרע-על מהמזווג ממנו היא מתרגשת כל כך מניע את הסיפור בעצם. אז יש לנו רצון של אשה שבא לידי ביטוי, ומהבחינה הזו יש לנו שולטת. חד וחלק. אני חושבת שהפנטזיה הזו מעלה תחושות ממשיות, ושאלות נוקבות, למשל אלה של פוג - ומה אם היא תרצה ככה או ככה? ענתה יולי יפה בפוסט על הסמרטוט וכאן, ואני כמעט לא מוסיפה - התמסרות היא אחד מהדבקים הכי חזקים בקשר גם בעיני. אתה תחליט עד לאן אתה הולך, ואתה גם יודע מה אתה מקבל ממנה ב"תמורה" ומה אתה מקבל מעצם המעשה הספציפי. ועוד אני רוצה לומר: יותר מהקביעות הברורות והיסודיות מה זה מה, אני מעדיפה את ההתמסרויות הדו צדדיות: גם כשאחד מוביל ברור (לי) שההתמסרות היא הדדית. מהבחינה הזו אני מדברת כשאני מדברת על פלקטים, כי אנחנו בני אדם מורכבים ומרובדים, עם צרכים מורכבים, ואנחנו רוצים להראות את כל החלקים לאדם הכי קרוב אלינו. לא יתכן שאני לא אראה את כולי רק כי אם הוא יגלה שספאנקים בתחת עושים לי, אני לא אחשב שולטת. נו באמת. זה מה שניק דרייק קצת אמר על "סימנים כחולים", אבל זה באמת נכון? כי עם סימנים כחולים או ירוקים או סגולים אני לא משנה את המהות שלי. והמהות שלי היא גם כזו שזקוקה לקילוף שלו עד שלא נשאר לו עור ולא מקום להסתתר ממני. ואני יודעת לעשות את זה לא רע. למה? כי זה צורך. צורך אמיתי שלי. אבל יש לי עוד צרכים. לא רק קשים, לא רק חודרים, לא רק סאדיסטים. יש לי את אותם צרכים גם מהצד השני. לא כאן זה משחק ולא כאן זה משחק. התמסרות לא רואה כיוון. היא עוצמתית מכל כיוון. הפוסט הזה הניב עשרה עמודים של דיון שרובו הגדול מרתק. זה כבר מראה שזה היה שווה לשים אותו פה. אני מודה שיש לי גם חיבה מיוחדת לפורום הזה עצמו ולדיונים שנולדים בו. הרבה פעמים יש להם אופי שונה. ותראו את הרעיון הזה, זה מיילדום או פמדום? *** היא ישבה מולו בכורסה הגדולה, מתבוננת בו בריכוז. היא ידעה מה הוא הולך לעבור. לו לא היה שמץ ידיעה בנושא. עכשיו היא ביקשה ממנו להתקרב, והוא קרב אליה, מבטו מביע אמון מלא. היא הסבירה לו שהיום זה יהיה סוג של מבחן. סוג של מבחן שלו מולה. שהיא לא יודעת אם הוא יוכל להכיל את זה. היא פרשה אותו על השולחן תוך כדי הסברים, עוקדת את ידיו ורגליו. עכשיו היא קושרת לו את הגאג. היום, היא הסבירה לו, בגלל הנזק שיכול להווצר לו פיזית ומנטאלית, הוא יקבל מילת בטחון. מילת בטחון מיוחדת. היא הניחה בידיו מכשיר קטן, עם מספר כפתורים, אחד מהם גדול ובולט יותר במרכז. אדום. מילת הבטחון שלו. היא שבה והתיישבה מולו, בידה מכשיר אובאלי קטן שנראה כמתכת. היא מסבירה לו באופן מפורט: מילת הבטחון שלו היא לחיצה על הכפתור האדום. זה הולך להיות קשה, ולכן היא מעדיפה את זה ככה. עכשיו היא מניחה רגל על מסעד הכורסה ומחליקה לתוכה את ביצת המתכת האובאלית. היא יודעת שאם יכאב לו והוא יחליט ללחוץ יכאב לה פיזית, מאוד. היא מסבירה לו איך זה פועל, ומה יקרה אם הוא ילחץ. היא שואלת אותו אם אפשר להתחיל. הוא מהנהן. *** לכאורה פמדום, לא? אבל השליטה שם על הכאב שלה ועל עצירת הכל היא שלו, לא? אבל מי אמר שצריך גבולות מותווים היטב בכלל? התמסרות הדדית. זה. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
בכח, את חושבת שיש פה דמות במעמד של שולט/ת או משהו שקרוב לזה?
לפי איך שכתבת את זה, הנשים "הרגילות" מתקרבות לזה איכשהו. התיאור שלהן הוא של דמויות שמשקיעים בהן, שחושבים על ההנאה שלהן, ונראה שמעמדן ההיררכי גבוה משל בעליהן. ועדיין זה נראה לי כמו עולם של עבדים. אני לא יודעת אם זה העולם הזה ספציפית, או שעצם הרעיון של להגיד לאנשים עם מי להתרבות ישר נותן לי תחושה של עכברי מעבדה. אני גם תוהה - למה שאלת ההשבחה נוגעת דווקא לגברים? בזוג שקיבל אישור להיות הורים, למה היתר ההולדה מיועד רק לאשה? האם יש לזה סיבה כלשהי מלבד זה שיותר נוח להלביש את המבנה הזה על גבר אחד מזווג נשים רבות, ולא להפך? בכל מקרה לי הייתה תחושה שכל הרעיון מכיל גם את המחשבה על גבר מיוחד שמשמש כמעין מזבח, כחלק מהקרקע לכל הסיפור, בלי שתינתן הדעת על השוני ביחס בין הגברים לנשים. למשל, לקחת את שיטת המיון של הזוגות, שצריכים לקבל רשיון הולדה, ולהפוך אותה למיון מקדים יותר: למיין גם גברים וגם נשים, לראויים ולפחות ראויים, רק שנים או שלושה מעמדות, ולהורות להם לבחור בני זוג מהמעמד שלהם. כמו שהיה עם המעמדות של פעם. ואז הגנטיקה מגיעה ממספר שווה של נשים וגברים. זה כמובן לוקח אותנו רחוק לאללה מהרעיון שבבסיס הסיפור הזה ("המזווג" כעמוד תווך) אבל גם זה רעיון. ועוד מחשבה: עד כמה טבעי מרגישה האדרה של נשלט? עד כמה טבעי מרגיש ההפך מזה? נגיד, זלזול בנשלט? האם רוב השולטות מתחלקות לשניים בהיבט הזה - בסגנון שלהן ובצרכים שלהן - או שחלקנו יכולות לקיים את שניהם? האם כשאני בוחרת לשלוט במישהו, אני בוחרת כיצד לנהוג בו, או שזה איכשהו יוצא איך שיוצא? האם הוא עצמו מכוון אותי לסוג היחס שהוא מחפש, בלי שאשים לב? או שאשים לב? האם זה משנה איך הוא עצמו תופס את עצמו? האם סוג הבחירה שלי אומר משהו עלי? או עליו? או שניהם? ושאלת השאלות: האם לגמרי סטיתי מהנושא ואני צריכה להעלות את זה מחדש במקום אחר?
אוקיי, בהקשר לנושא: זה מזכיר לי קצת את דיוני ההחפצה שיש פה לפעמים לגבי נשים, על האובייקטיפיקציה שנשלטים עושים לפעמים. האם זה מה שקרה כאן? גבר שהוא כל כך מדהים, כל כך חלומי, כל כך מעל כולם, כל כך נחשק ונסגד - עד שהוא הופך לזונה? או אובייקט? עד שמרוב שחושקים בו, מתעלמים ממנו, וזוכרים רק את האופן בו הוא יכול לענות על הצרכים שלנו? |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
זה ליולי
כמובן שאני רואה כאן אשה שולטת. הרי זה היה הדיון עם ניק דרייק על שולטת פלקטית או לא. הוא טען שאם היא גם "נשלטת" של המזווג הרי שהיא לא נשלטת בעיניו. מבלי להכנס לשאלה הזו, ברור שיש לנו כאן אישה (ונשים) שהרצון שלהן עומד לפעמים בניגוד לרצון ולאינטרס של הבעל, ורצונן מתמלא. יש כאן מערכת יחסים בין זוג, הוא חווה תחושות נשלטות, היא מקבלת את סיפוקיה ממנו ומהמזווג, מה צריך יותר מזה כדי לעמוד בתקנים המחמירים של החברים?
ושוב, כשפנטזיות הופכות לטיפה יותר אמיתיות ונוגעות בהשפלה, הן אולי מגרות פחות, לא? בגדול, זה נראה כמו עולם של עבדים כי ככה התוותה המציאות בסיפור, שם נגעתי גם בכאבים, שכבר אמרתי שהם מעניינים אותי באופן מיוחד. השולטת הגדולה היא השיטה, וכולם משלמים תשלומים כדי שהשיטה תנתב את כולם למקום טוב יותר. במקרה הזה הקטנת ילודה והשבחה גנטית. אם לא נסתכל על פנטזיה כפנטזיה אלא נפרוט לפרוטות מצבים וצרכים, אני אוכל להראות חולשות אצל כל בעל שליטה וכל נשלט. כולנו נשלטים ע"י משהו. תמיד משהו מניע אותנו, וזה תמיד סוג של חוסר שמייצר ואקום. זה תמיד מכסה חלל, או כאב. שאלת ההשבחה אינה נוגעת רק לגברים. אם את מדברת על הזוגות שקיבלו אישור, בהסברים המאוחרים, הרי שהזיווג נעשה שם עם הבעל, ואליהם מצטרף זוג נוסף ל"הורות משותפת". מי שלא, ורוצה ילד, יכול להגיש בקשה למזווג. זה נותן אפשרות נוספת. אבל בסיפור זה מופשט וחלקי - יש מזווג, ולכן הוא לא יזווג אותה למרות שהוא בעלה, ועכשיו בואו נראה איך זה מרגיש. שאלת שאלה מצויינת בעניין האדרה של נשלט. אני חושבת שבפמדום רואים את זה פחות ממיילדום, שם לגברים אין בעיה לומר עד כמה הם מעריצים את הנשלטת שלהם, ואילו כשזה הפוך, זה עובר שזה כמעט מבזה - להיות נשלט. אני אגיד כך - אם גבר שאני אוהבת מתמסר לי ולצרכיי, כי הוא אוהב אותי וכי הוא רוצה לתת לי ככל שהוא יכול, איך אני יכולה שלא לראות את העוצמה שמאחורי זה? וככל שהוא יקרע ויתן יותר, אני הרי אעריץ אותו יותר. אני לא מזלזלת במי שמתמסר לי. אני יכולה לשחק לו קצת בהשפלה, אבל ביננו, מה משפיל בזה שהוא עושה הכל שיהיה לי טוב? משתמש בכל מי שהוא כדי לייצר בי עונג, ומחשבה ואינטימיות? אז זה נכון שאני אשפיל אותו ואשחק לו בכאבים שונים, אבל זה משום שזו עוד דרך לראות עד כמה הוא עומד בי. עד כמה הכאבים האלה ממשיים אבל הוא נמצא שם לספוג אותי. אני כותבת את זה וזה מגרה נורא אפילו עכשיו. זו ברית גבוהה מאוד בין אנשים. זה מרגש. ביננו אני אוכל לעשות את כל זה, מול "שאר העולם" זה יהיה לגמרי ברור שאני מעריצה אותו, ונותנת מעצמי לא פחות במיל. איך אפשר שלא? |
|
|
המלט
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
בכוחי,
גם עם פרשנות מרחיבה מפליגה ביותר, קשה לראות את הסיפור – המעניין כשלעצמו – כפמדום. זה שיש כאן רצון של אישה שרוצה להתעבר שבא על סיפוקו אינו תנאי מספיק. אם רצון-אשה-הבא-על-סיפוקו היה קריטריון לפמדום, אז כל הנשלטות באתר הזה היו דומיות-על. כל הגדרה הינה מגבילה מטבעה. עצם המילה 'הגדרה' מלמדת על שימת גדר, סייג, הבדל – בין העולם הכללי – היריעה החובקת כל, לבין הדבר שאותו רוצים לגדר, לבדל, לתחום ולאפיין. אמנם די ברור שקשה להגיע להגדרה של פמדום שתהא מוסכמת על הכל, אך באותה מידה די ברור שלא כל דבר שעניינו רצון-אשה-שבא-על-סיפוקו הינו בכלל פמדום. חשין כתב פעם בפסק דין על מנגנון תום הלב של עמיתו ברק, שאם נכניס יותר מדי לתוך תום הלב הזה, היריעה תתפקע וכל דבר יאבד ממשמעותו הייחודית. כיוצא בזה גם כאן: אם כל איוושה מחשבתית שמזרימה חשקים נעימים בין חלציהם של הבריות תיטען בפמדום, לא תהיה משמעות רבה למושג עצמו. זה קצת כמו הציטוט של השופט סטיוארט מ 1964, שכתב על השאלה 'מהי פורנוגרפיה': I know it when I See it. כיוצא בזה בשאלה מהו פמדום. נכון, זה לכאורה מעביר את השאלה למישור סובייקטיבי, אבל זה היופי בעניין: לכל אחד יש את הפמדום הסובייקטיבי שלו ובכל זאת קיים פמדום אובייקטיבי –שמקצת ממנו ביטא פוג בדרכו ואשר מטעמים מובנים לא אקח על עצמי להגדירו כאן J . הסיפור שלך, כאמור, רחוק מפמדום, מיילדום, או כל דום שהוא. אם הייתי חייב לתת כותרת, הייתי מסתפק ב 'מדע בדיוני'. עם זאת, אני בעד סיפורים מעניינים, בכל פורום ובכל בלוג. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
המלט כתב/ה: בכוחי,
גם עם פרשנות מרחיבה מפליגה ביותר, קשה לראות את הסיפור – המעניין כשלעצמו – כפמדום. זה שיש כאן רצון של אישה שרוצה להתעבר שבא על סיפוקו אינו תנאי מספיק. אם רצון-אשה-הבא-על-סיפוקו היה קריטריון לפמדום, אז כל הנשלטות באתר הזה היו דומיות-על. כל הגדרה הינה מגבילה מטבעה. עצם המילה 'הגדרה' מלמדת על שימת גדר, סייג, הבדל – בין העולם הכללי – היריעה החובקת כל, לבין הדבר שאותו רוצים לגדר, לבדל, לתחום ולאפיין. אמנם די ברור שקשה להגיע להגדרה של פמדום שתהא מוסכמת על הכל, אך באותה מידה די ברור שלא כל דבר שעניינו רצון-אשה-שבא-על-סיפוקו הינו בכלל פמדום. חשין כתב פעם בפסק דין על מנגנון תום הלב של עמיתו ברק, שאם נכניס יותר מדי לתוך תום הלב הזה, היריעה תתפקע וכל דבר יאבד ממשמעותו הייחודית. כיוצא בזה גם כאן: אם כל איוושה מחשבתית שמזרימה חשקים נעימים בין חלציהם של הבריות תיטען בפמדום, לא תהיה משמעות רבה למושג עצמו. זה קצת כמו הציטוט של השופט סטיוארט מ 1964, שכתב על השאלה 'מהי פורנוגרפיה': I know it when I See it. כיוצא בזה בשאלה מהו פמדום. נכון, זה לכאורה מעביר את השאלה למישור סובייקטיבי, אבל זה היופי בעניין: לכל אחד יש את הפמדום הסובייקטיבי שלו ובכל זאת קיים פמדום אובייקטיבי –שמקצת ממנו ביטא פוג בדרכו ואשר מטעמים מובנים לא אקח על עצמי להגדירו כאן J . הסיפור שלך, כאמור, רחוק מפמדום, מיילדום, או כל דום שהוא. אם הייתי חייב לתת כותרת, הייתי מסתפק ב 'מדע בדיוני'. עם זאת, אני בעד סיפורים מעניינים, בכל פורום ובכל בלוג. אני ייכולה רק לומר שאיני מסכימה איתך. אני כן יכולה להבין שזה לא מעמיד לכם את הזין, אני גם לא חושבת שזו היתה המטרה של הכתיבה, ולכן בעיניכם זו לא שליטה. מנגד, שליטה זורמת בכל פינה. אני רואה אותה בכל מקום, רצון נכנע מול רצון, רצון מתמסר לרצון. גם בוניל יש שליטה, היא פשוט זורמת אחרת וחמקמקה יותר. אם אני צריכה לבחור בין גרעין השליטה שאני רואה, ובין גרעין השליטה שאתה מחשיב, אני מעדיפה את שלי. למה? כי השליטה שלי לא קשורה לגירוי מיני, לסממני שליטה, לפטישים וכו. זה התקנות, בכלל. מה שאני רואה כשליטה הם חוקי היסוד, וככל שהם אוריריים, הם עדיין נכונים ויכולים להיות מוזלגים עד לרמת "תקנות משנה" אפילו. כבר הסברתי מה אני רואה כשליטה, ומה אני צריכה משליטה, ואני שואלת אותך: אתה חושב שמדובר בצרכים ונילים? זה אולי ישמח אותי לדעת את זה. בקשר לנשלטות שמקבלות מה שהן רוצות, זו בהחלט בהחלט שליטה נשית. כי שליטה נשית לא מוגבלת למה שאתם מחשיבים אותה. שליטה נשית היא רצון נשי שמצליח לקבל מה שהוא מבקש. זהו. אני מצטערת שהתפישה שלי היא לא פלקטית ולא שטוחה, אבל היא המציאות. אישה יכולה לשלוט בסיטואציה גם במצב שמצליפים בה עד זוב דם כי היא מזוכיסטית ונהנית מכאב. יותר מכך - אני אשמח, כמו שמורטישיה אומרת, שאף אחד לא יגביל את תפישת השליטה שלי ויעמיד את תפישת השליטה שלו או של מישהו אחר מעל שלי. זה כל כך אוקסימורוני שזה מצחיק אותי קצת.. וביננו המלט, זו שאלה כל כך דבילית, אם זו שליטה או לא, ושל מי, אבל משום שהיא מאפשרת הבנות מאוד מעניינות, אני משתפת איתה פעולה. בכל זאת אני אשאל - נשלט אתה רואה כאן? נשלט של מי הוא? וגם, הנה שולטת, מה לא? http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=269489&blog_id=51260 |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
ואם עוד מישהו קורא לי בכוחי, אני הורגת אותו!
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
המלט כתב/ה: בכוחי,
גם עם פרשנות מרחיבה מפליגה ביותר, קשה לראות את הסיפור – המעניין כשלעצמו – כפמדום. זה שיש כאן רצון של אישה שרוצה להתעבר שבא על סיפוקו אינו תנאי מספיק. אם רצון-אשה-הבא-על-סיפוקו היה קריטריון לפמדום, אז כל הנשלטות באתר הזה היו דומיות-על. כל הגדרה הינה מגבילה מטבעה. עצם המילה 'הגדרה' מלמדת על שימת גדר, סייג, הבדל – בין העולם הכללי – היריעה החובקת כל, לבין הדבר שאותו רוצים לגדר, לבדל, לתחום ולאפיין. אמנם די ברור שקשה להגיע להגדרה של פמדום שתהא מוסכמת על הכל, אך באותה מידה די ברור שלא כל דבר שעניינו רצון-אשה-שבא-על-סיפוקו הינו בכלל פמדום. חשין כתב פעם בפסק דין על מנגנון תום הלב של עמיתו ברק, שאם נכניס יותר מדי לתוך תום הלב הזה, היריעה תתפקע וכל דבר יאבד ממשמעותו הייחודית. כיוצא בזה גם כאן: אם כל איוושה מחשבתית שמזרימה חשקים נעימים בין חלציהם של הבריות תיטען בפמדום, לא תהיה משמעות רבה למושג עצמו. זה קצת כמו הציטוט של השופט סטיוארט מ 1964, שכתב על השאלה 'מהי פורנוגרפיה': I know it when I See it. כיוצא בזה בשאלה מהו פמדום. נכון, זה לכאורה מעביר את השאלה למישור סובייקטיבי, אבל זה היופי בעניין: לכל אחד יש את הפמדום הסובייקטיבי שלו ובכל זאת קיים פמדום אובייקטיבי –שמקצת ממנו ביטא פוג בדרכו ואשר מטעמים מובנים לא אקח על עצמי להגדירו כאן J . הסיפור שלך, כאמור, רחוק מפמדום, מיילדום, או כל דום שהוא. אם הייתי חייב לתת כותרת, הייתי מסתפק ב 'מדע בדיוני'. עם זאת, אני בעד סיפורים מעניינים, בכל פורום ובכל בלוג. עכשיו כשקראתי את מה שכתבת שוב, המלט, אני תוהה: האם אנחנו באמת צריכים להכניס להגדרת הפמדום מה שאתה ופוג מגדירים ככזה, כי אתם נשלטים ואתם יודעים מה זה פמדום כשאתם רואים אותו, אבל לא את התפישה שלי לפמדום, משום ש... מאיזו סיבה התפישה שלי נשארת מחוץ לגדר בעצם? |
|
|