הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
יולי Yuli כתב/ה: fog כתב/ה: סוג של סמרטוט שאולי אני, לפעמים:
מישהו הגדיר פעם "עבד טבעי", שחייב לעשות מה שגבירתו אומרת. אז אני כזה. אני כחייב לעשות מה שאהובתי אומרת, בלי קשר לשיפותיות. אני מרגיש שאסור לי לסרב. שזה לא יאה, שזה בכלל לא אופציה, לסרב לה. אבל, לפעמים השיפוטיות קיימת ובוערת בי - ואז קורה תופעה אולי קצת מגעילה (מצידי), שאני עושה את מה שאהובתי אומרת, למרות שאני לא רוצה. אבל נהייה עצוב מאוד ומופנם, ולא מדבר איתה. זה קורה בלי לחשוב. האם לזה התכוונת? לא הייתי קוראת לזה ככה, אבל נראה לי שהבנתי את ההגיון הפנימי. אבל אפשר שאלה אישית? הנה היא: האם אשתך מודעת לדפוס הזה, של מה שקורה כשאתה לא רוצה ועושה, ואז יוצאת מעין תגובה פאסיב-אגרסיב משהו? שחוסר ההסכמה מובע באופן סמוי? והאם היא מגיבה לזה? מאשרת? מקבלת? מתעלמת? מנסה לתקן? ואם מנסה לתקן - איזה חלק מזה ובאיזה אופן? כמובן שאנחנו מודעים, ואני מנסה לתקן כל הזמן. זה לא טוב בכלל להיות פאסיב אגרסיב, ולכן זאת ההגדרה שלי לפחות, לסמרטוט. שמתי לב שאני יכול לתקן ולצאת מזה (למשל - להגיד: "אני לא יכול. אני כועס. בואי נדבר") אך ורק אם אני בשליטה עצמית מודעת מאוד מאוד גבוהה. אני צריך להלחם נגד עצמי בשבילה. ללכת נגד האינסטינקט החייתי שלי לא להיות נשלט. ואם אני חזק מספיק, אני מצליח. אם אני בא מראש ממצב מאוד חלש, זה בלתי אפשרי. |
|
|
Morticia
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2011
fog כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: fog כתב/ה: סוג של סמרטוט שאולי אני, לפעמים:
מישהו הגדיר פעם "עבד טבעי", שחייב לעשות מה שגבירתו אומרת. אז אני כזה. אני כחייב לעשות מה שאהובתי אומרת, בלי קשר לשיפותיות. אני מרגיש שאסור לי לסרב. שזה לא יאה, שזה בכלל לא אופציה, לסרב לה. אבל, לפעמים השיפוטיות קיימת ובוערת בי - ואז קורה תופעה אולי קצת מגעילה (מצידי), שאני עושה את מה שאהובתי אומרת, למרות שאני לא רוצה. אבל נהייה עצוב מאוד ומופנם, ולא מדבר איתה. זה קורה בלי לחשוב. האם לזה התכוונת? לא הייתי קוראת לזה ככה, אבל נראה לי שהבנתי את ההגיון הפנימי. אבל אפשר שאלה אישית? הנה היא: האם אשתך מודעת לדפוס הזה, של מה שקורה כשאתה לא רוצה ועושה, ואז יוצאת מעין תגובה פאסיב-אגרסיב משהו? שחוסר ההסכמה מובע באופן סמוי? והאם היא מגיבה לזה? מאשרת? מקבלת? מתעלמת? מנסה לתקן? ואם מנסה לתקן - איזה חלק מזה ובאיזה אופן? כמובן שאנחנו מודעים, ואני מנסה לתקן כל הזמן. זה לא טוב בכלל להיות פאסיב אגרסיב, ולכן זאת ההגדרה שלי לפחות, לסמרטוט. שמתי לב שאני יכול לתקן ולצאת מזה (למשל - להגיד: "אני לא יכול. אני כועס. בואי נדבר") אך ורק אם אני בשליטה עצמית מודעת מאוד מאוד גבוהה. אני צריך להלחם נגד עצמי בשבילה. ללכת נגד האינסטינקט החייתי שלי לא להיות נשלט. ואם אני חזק מספיק, אני מצליח. אם אני בא מראש ממצב מאוד חלש, זה בלתי אפשרי. פוג זה מאוד מעניין מה שכתבת העלה לי בראש איזו מחשבה. בעצם אתה אומר שהמקום בו אדם לא יודע איך לומר מה הוא רוצה ומה הוא צריך, אותו מקום בו יוצאות אגרסיות בצורה שמנסה להצביע על מה שקשה מאוד לומר בצורה אקטיבית הוא מקום סמרטוטי כי בן אדם לא מסוגל לומר את מה שהוא רוצה אתה כל הזמן מדבר על כל מה שלא בסדר אצלך על כל השינויים שאתה צריך לעשות מעצמך ומבחינתי לכל אחד מאתנו יש משהו לשנות בעצמו אבל לא צריך לקחת את זה עד לרמת יאוש טוטאלית אני בטוחה שיש אנשים בעולם שמצדם יכולים לפתח אוזן רגישה לנטיות פאסיב אגרסיב ואם יש מי מהצד השני שמסוגל לתרגם את הצלילים הצורמים שבוקעים ממך במקומות הפאסיב אגרסיב האלה ויש כאלו האחריות העיקרית שלך היא לא לנצלם לעולם לרעה. להיפך אם יש בעולם מישהו שלא גורם לך להיות בכזו מצוקה עם הנטיות שלך בתוך עצמך שגורמות לך ממש לא לכבד את עצמך שיודע פשוט להבין מה אתה מתקשה לומר בצורה שלווה ואקטיבית הכי ראוי בעולם לרגישותך, למסירותך, לאהבתך אני מדברת באופן כללי אני לא מכירה את הסיפור האישי שלך ולא ענייני להתערב אבל באופן הכי כללי ולא פרטני של אף אחד בין בני זוג בין אוהבים בין חברים אנשים לפעמים בוחרים להעניש אחרים על חולשתם האישית. אתה מעניש את עצמך. להתמסר בצורה לא סמרטוטית זה בטח לא ביזנס לחלשלושים אבל מושא ההתמסרות יהיה אחד מהנענשים על חולשתך האישית. כן. יש כאן הנחה סמויה לא. אני לא אחלוק אותה. לילה מצויין 
|
|
|