הגיגים על מאסטרים, שפחות, ומה שבינהם

הגיגים על מאסטרים, שפחות, ומה שבינהם

עוֹלָם • 28 ביולי 2011

הערה מקדימה: הפוסט הזה פורסם הבוקר בבלוגי, וזכה (ועדיין זוכה) אני לתגובות רבות כל כך, ובאופן מפתיע חיוביות כל כך, שהחלטתי לזרוק אותו כאן לפורום בתקווה אולי לפתח דיון משמעותי בנושא.

---

כמר זמן מה אני מתבשלת עם הפוסט הזה. לא שלא ברור לי מהו מאסטר, מהי שפחה.. אלא שאני חוששת שדבריי יעברו פה לאנשים גבוה מעל לראש. מקווה להתבדות בעניין הזה. ובכל זאת, למען אלה שכן מסוגלים להבין לבן על גבי שחור, להלן השקפתי הסובייקטיבית והצנועה על הנושא.

אז מהו מאסטר? מהי שפחה?
כך אני רואה את הדברים:

מאסטר הוא אדם שהוא אמן במלאכתו. הוא פיתח מיומנות ברמה גבוהה מאד בכלי שלי/במלאכה שלו/בחומר שלו ויודע לנתב ולעצב את חומרי הגלם כרצונו.
שפחה היא רכוש. היא חומר גלם עבור מאסטר של בדס"מ. אין לה זכויות מלבד אלה שניתנו לה על ידי הבעלים/מאסטר שלה. ייעודה לשרת את הבעלים שלה ככל שיחפוץ. בין אם זה בסקס או בהכנת והגשת קפה, או בגידול ילדים וניהול שוטף של משק הבית. מה שהבעלים רוצה ממנה, היא תבצע. ולמה? כי כזאת היא. זה הייעוד שלה. כל אחד שיש בבעלותו רכב מצפה שהרכב ישרת אותו בתחום מסוים הנקרא "תחבורה" (ויש כאלה שבבעלותם מכוניות פאר רק לשם השויץ. הם לא מאסטרים בעיניי, אלא אספנים).

בעלים? שו עכשיו בעלים? (כן אני יודעת שאני מהבודדות בארץ שמשתמשת במילה הזו - owner).
אז ככה. לא נולדים מאסטר. גם לא הופכים למאסטר על ידי הוספת המילה לניק. וגם לא הופכים למאסטר בפעם הראשונה שמניפים שוט באויר. אפילו אם יש בבעלותך שפחה, אתה עדיין לא בהכרח מאסטר.

חשבו על דה וינצ'י, מאסטר ללא ספק. הוא לא נולד כך, הוא נולד עם הפוטנציאל. הוא לא הפך למאסטר כשרכש את המכחול הראשון שלו. הוא גם לא הכתיר עצמו מאסטר, אלא הסובבים אותו עשו זאת. כיצד הביא את הפוטנציאל לידי הגשמה? על ידי עבודה עם חומרי גלם. בין אם על ידי ניתוח גופות שהוציא מקבריהם בלילה כדי לראות איך פועל גוף האדם, ובין אם עשה אלפי סקיצות למכונת תעופה, או מרח שכבה מעל שכבה של צבע שמן על לוח עץ עד שיצאה לו יצירת מופת. ההתנסויות, הלמידה וההתפתחות המלווים את אותן התנסויות, הם שהפכו אותו למאסטר. השיח שניהל עם הסובבים אותו, הביקורת שקיבל והפנים, מגמת ההתעלות על עצמו, הם שהפכו אותו למאסטר.

(אני מבקשת לא לדבוק בדה וינצ'י בנוקשות, הוא רק משמש לי אילוסטרציה. באותה המידה יכולת לכתוב על אורי גלר או ג'ון קנדי או מדונה או מארק וירה. מאסטרים יש בכל תחומי החיים).

אלא מה, דה וינצ'י היה הבעלים של מכחולים וצבעים, של קנבאסים ולוחות עץ, של רישומי עפרון שיצר במשך הזמן. כל אלה היו בבעלותו, עוד בטרם ידע איך להשתמש בהם. חומרי הגלם שלו. עוד בארגז הכלים שלו תכונות אופי מסוימות, דוגמת הדימיון, היצירתיות, החשיבה החדשנית שמחוץ לקופסא.

כך גם אדון/שולט/דום - יכול בהחלט להיות הבעלים של שפחה שהוא עדיין לא המאסטר שלה. כי כפי שכבר הסברתי, נדרשים זמן וסבלנות והרבה ניסוי וטעייה על מנת שאדם יהפוך למאסטר. ופעמים רבות, כמו בפרחי טיס ממש, לא כולם מגיעים לקו הסיום. (אגב זה בסדר גמור, לא כולם צריכים להיות מאסטרים).

מה מבדיל בעיניי בין יחסי שולט/נשלטת לבין יחסי מאסטר/שפחה?
הגישה.
בעוד נשלטת שומרת לעצמה את הזכות לנהל מו"מ לכל אורך הדרך. תמיד תהיה לה מילת בטחון, תמיד יהיו לה גבולות משלה שהם בבחינת קו אדום בל יעבור, ותמיד תהיה לה הזכות לקום וללכת. (ובעיניי הדברים הללו מונעים מבן זוגה להפוך להיות מאסטר).
שפחה לעומת זאת, עושים איתה מו"מ פעם אחת. בתחילת ההיכרות. המו"מ יכול להימשך זמן מה, אבל דבר אחד ברור, ברגע שהתמסרה והפכה להיות רכושו, אין לה יותר לא מילת בטחון, לא גבולות משלה, ולא זכות ללכת (אלא אם כן ניתנו לה זכויות כאלה על ידו).

האם אפשר "להתקדם" (במרכאות כי אני לא שיפוטית לגבי מה טוב או נכון יותר עבור כולם, רק עבור עצמי) משולט/נשלטת למאסטר/שפחה? ודאי שאפשר. אבל לא חובה. הדבר היחיד שאני רואה כחובה בכל העסק הזה זה שכולם יהיו מרוצים, מסופקים, בריאים ושלמים בגוף ובנפש, שפוים ואחראיים בקבלת ההחלטות.

הגישה שלי פשוטה מאד. לא קלה ליישום אבל פשוטה. בכלל, אני מעדיפה פשטות בחיים האלה, המסובכים גם כך.

ומילה נוספת על הדינמיקה עצמה.
אני מאד אוהבת להמשיל יחסי שליטה למגנטים. לכל מגנט יש שני קטבים. אחד מושך אליו את השני, והשני דוחה אותו. כדי לדבוק ביחד, הצדדים המנוגדים צריכים לבוא במגע. לכן, ככל שהשולט יותר בשליטה על הנשלטת, כך היא תתמסר לו יותר, וככל שהיא תתמסר לו יותר, כך שליטתו עליה תגדל ותגבר ותעמיק. וחוזר חלילה. לעומת זאת, אם הנשלטת מנסה לתפוס את המושכות, והשולט אף הוא עודנו בשליטה, הרי לנו שני קטבים זהים שלא משנה כמה כוח פיזי (או אחר) יופעל עליהם, הם לעולם לא ייפגשו, אלא רק יידחו אחד את השני.

זהו הריקוד של זוגיות בדס"מית, בעיניי.
זה מה שאני מחפשת.
זה מה שאני זקוקה לו.
למאסטר (בפוטנציאל לפחות), שישלוט בי, שייתן לי מסגרת ומרחב פעולה מוגדרים. כך השפחה החבויה לה עמוק בתוכי, תוכל לצאת במלוא הדרה, ולהזין את השליטה שלו (בי) ובכך לאפשר לו למאסטר אותי. (כן, המצאתי את המילה הזו עכשיו, היא ממחישה את התהליך עצמו ולא את התוצאה, וזה מהות העניין).

כבר מספר חודשים אני מדברת פה עם אנשים, במסרים, בצ'ט, במפגשים. אני יודעת די מהר לזהות מי הוא בעל פוטנציאל להיות מאסטר (שלי או בכלל) ומי לא. המצב עגום, אבל זה לא נושא הפוסט.

השפחה הזו לא מתפשרת. היא יודעת מי היא ומה היא צריכה על מנת לפרוח. והיא לא תשקוט עד אשר תמצא.

אחזור על דבריי מבלוגך

בלוסום​(לא בעסק) • 28 ביולי 2011

(אך בעידון מסויים..(: ):

אני חושבת שהפוסט הזה חשוב ביותר, כדי שנוכל ללמוד ממנו. כל אחד על עצמו, אך גם אחד על השניה. הארת לי פה כמה נקודות חשובות. למשל המקום שהנשלטת מאפשרת לשולט לשלוט - כמה היא קריטית, כמה היא באופי שלי. כמה היא כל כך הכרחית לי. המשל על המגנט - נהדר בעיני.
שוב - תודה לך על הדיון הזה.

פרלין​(נשלטת){ש} • 28 ביולי 2011

את כותבת נהדר ורהוט ובאמת מאוד פשוט במובן הטוב של המילה.

אני מאוד *לא* מזדהה עם כל מה שכתבת, אבל זה לא גורם לי להעריך פחות את השאיפה. אני חושבת שהיא אמיצה ואמיתית.

בקיצור, כמה אני מקשקשת? בהצלחה רבה. ותודה רבה, כי היה לי נעים ומעניין לקרוא.

שלגי • 28 ביולי 2011

כפי שכבר כתבתי לך, חלקים ממני מאוד מזדהים עם מה שכתבת, מי שמכיר אותי יודע כמה רחוק ועמוק אני יכולה להגיע.
יחד עם זאת, לא נראה לי שכיום זה אפשרי.
למה?
ארוך, מורכב ואישי מידי..

מאחלת לך שתמצאי גם תמצאי את המושלם עבורך, זה שתהיי מושלמת עבורו.

יגעת ומצאת תאמין (וכל הג׳אז הזה).

תודה...

מישלי • 28 ביולי 2011

עבורי, כל מילה שכתבת - קולעת.

כבר זמן מה, שיושב אצלי בטיוטא של הבלוג, פוסט על התמסרות ובעלות (כן, גם אני משתמשת במונח בעלים).
אני משערת שהוא יעלה לאוויר מתישהו... ואני משאירה את ההרחבות האישיות שלי לשם.

ובהתייחס לטקסט (המרגש) שלך:

זכיתי.

לבעלים שיודע אותי, שלמד אותי (ועדיין), שהוא (הראשון והאחרון שאני רואה בו) מאסטר (עבורי).

מישלו. לתמיד.

הגישה הפרקטית.... :-)

Perplexed • 28 ביולי 2011

מורכבות, היא לא מילה גסה.

והיא גם יותר מעניינת, ויותר מסקרנת, ויותר מאפשרת, ופחות ממשטרת, ויותר מאתגרת, ויותר מלוכלכת, ופחות מתבנתת, ויותר מרעננת, ויותר מרתקת, ויותר עמומה, ויותר מבלבלת, ופחות עיוורת, ויותר מבולגנת, ויותר עוזרת. או מסבכת.

ויותר מכל, היא גם הרבה יותר תואמת מציאות.

Re: הגישה הפרקטית.... :-)

שלגי • 28 ביולי 2011

כל מה שתארת מתאים לך (אני מניחה), זה לא בהכרח יותר מציאותי.

כי הרי מציאות היא דבר סובייקטיבי להפליא

את כותבת נהדר ומדוייק להפליא את תחושותייך

Black P e a r l • 28 ביולי 2011

עם חלק מהדברים הזדהיתי יותר, עם חלק פחות. עם חלק אני מסכימה ועם חלק פחות, אך בהחלט הצלחת להסכים ולהזדהות עם הפשטות, עם הכוונה ועם הפריסה המשמעותית של הגדרות בעיני עצמך.
בכלל, אני חושבת שלדעת במדוייק מה את צריכה ומה את רוצה, זה השלב הראשון והמשמעותי ביותר של נשלטת/ שפחה. ותתפלאי, לא כולן יודעות במדוייק מה טוב עבורן, מה הן רוצות והכי חשוב: מה הן צריכות.


שאפו. מורידה בפנייך את הכובע.
פרל.

אז ככה...

Homelander​(שולט) • 28 ביולי 2011

פוסט מוצלח, אין-ספק; לא יודע כמה מתאים לדיון פה בפורומים, אבל אני מאד תומך בגישה שלך ולכן אהיה כדרכי רק מעט יותר מדוקדק...

ראשית, אני חושב שזה שגוי לקחת את דה-וינצ'י כדוג'; תחילה משום שהוא בעצם מאד רב-תכליתי והיה פשוט מוכשר בדברים מדברים שונים, משמע גאון. גם הדומים (ןבכוונה לא אומר כרגע מאסטר- אבל כן מתכוון למאסטר שאת דיברת עליו) הדגולים ביותר הם ממש לא בהכרח גאונים.
מה גם שהדעות בעולם מאד חלוקות לגבי כשרונו של דה-וינצ'י לציור, כך שאני לא בטוח כמה כשרון היה לו בזה.
אבל אמרנו שלא נדבוק בדוג'.
כמו-כן, מן הראוי לציין שהיו גאונים מוכשרים כדוג' איינשטיין שהפליאו בכליהם מבלי ממש ללמוד אותם, זו גאונות, או בתחום שלנו ניתן להשיק לכשרון-טבעי (מה שלדעתי את מחפשת כשאת אומרת "פוטנציאל להיות לך למאסטר").

שנית, מאסטר ב-BDSM בארץ ובעולם לרוב ומבחינה הגיונית מעצם הגדרותו הוונילית לחלוטין, הוא אשף\מומחה בתחום מסויים... כך יש מאסטר לקשירות, מאסטר למדיקל וכד'. אני חושב שאת מדברת על דום שהוא פשוט אשף באומנות-השליטה (שליטה באופן כללי).
לכן מאד-מאד אהבתי את פירוט הדוג' שלך- לגבי האמנות של המאסטר ועצם היותו אמן המשתמש בכליו; כבר כמה וכמה פעמים פתחתי נושאים על אמנות וBDSM ופה באמת הכי הזדהיתי עם דברייך כמו גם עם ההחפצה של שפחה לכלי ביד היוצר.


ולסיכום,
מלבד לדעתי קצת תקלות בהגדרות (מה שלא הכי קריטי היות ואת המסר שלך כולם הבינו בבהירות), הפוסט אחלה!
ואני בהחלט מאחל לבחורה עם תפיסה כשלך שאכן תמצאי מה שאת מחפשת, כי זו תפיסה מאד מוערכת עלי ולכן מצויין שאת לא מוותרת. בהצלחה

Lakshmi​(נשלטת) • 29 ביולי 2011

האמת?
פחות אהבתי את השימוש במונחים
התיאור נשמע נורא מכני ולא טבעי

אני חושבת שמה שאת מחפשת וזקוקה לו זה אדם שידע לקרוא אותך ולהבין אותך וידע מתי יש את הצורך להיות דומננטי ומתי להיות רך.

בכל קשר, קיימת האפשרות "להפרות" את הבן זוג, אני חושבת שגם פה, זה המצב
האדם שידע להוציא ממך את התחושות האלו שאת רוצה שיצאו
זו לדעתי ה"הפריה" הזו..
(ויכול מאוד להיות ש"הפריה" זו בחירה ממש לא טובה של מילה..חח)