יהלום נא
|
לפני 13 שנים •
17 באוג׳ 2011
המספר
המספר השתלט על חייו.
הוא אהב אותה כפי שלא אהב אישה מעולם. נוכחותה השרתה עליו אושר ומלאה אותו אנרגיות טובות שקרנו על כל תחומי חייו. הוא נמשך אליה בעצמה עזה כפי שלא נמשך לאישה אחרת. מאז שנגעו שפתיו בשפתיה לא יכל לשאת את המחשבה שיניח ידיו על אחרת. אפילו מבטיו לא יכלו לשאת מראה אישה זרה, רק אותה תר בעיניו, גם כשלא היתה לצידו. לו היתה אמו בחיים היתה וודאי מכנה זאת זיווג משמיים. ובכל זאת הוא לא הצליח להתנער מהמספר. הוא ידע שהיא לא ממש התנזרה לפני שהכירו. היו לה לא מעט שותפים למיטה, לתשוקה, ליצרים. אולי אם היו לה שותף או שניים לפניו זה היה פחות קשה לעיכול. אפילו מארבעה או חמישה היה יכול להתעלם. אבל המספר הזה, לא מש מראשו. מהבהב בו ומטריד בכל פעם שהוא שולח את ידו לחפון את שדיה הגדולים. כמה מהם חפנו את שדיה כך? כמה מהם ליקקו את פטמותיה ומצצו אותן כמותו? המספר הטריד אותו בכל פעם שאחת מאצבעותיו טיילה על עור בטנה הרך, יורדת מטה אל שערות ערוותה הקצוצות. כמה מהם השתהו על נקודת החן המעטרת את מבושיה? כמה מהם לא הבחינו בה כלל כשבערה בהם תשוקתם והם המשיכו הלאה, מטה, לתוכה? כשהיה חודר אליה היה המספר מלווה את תנועותיו, נכנס ויוצא עמו מתוכה, מרצד למולו. כמה מהם זיינו אותה בקצב הזה בדיוק? כמה מהם חדרו אליה בתנוחה הזו? האם ישנה תנוחה מסויימת שעדיין לא חדרו אליה בה? כמה שניסה לא הצליח להתנער מהמספר. גם כשנשען לאחור ואיברו בתוך פיה לא הפסיק המספר לרדוף אותו. כמה איברים חשו מגע לשונה לפניו? כמה מהם הגיעו עד ענבל גרונה? כמה הרוו את צימאונה בזרעם? המספר רדף אותו בכל מקום. בכל פעם שהגיע לכתובת הנושאת את המספר ראה למולו שיירת גברים מסוקסים, עירומים, מגחכים עליו. כל מספר טלפון שנשא בחובו את רצף הספרות חייך אליו בלגלוג. לו היה בתפריט המסעדה מאכל שעלותו זהה למספר לא היה מסוגל להזמינו. לו הסתכם סכום קנייתו במכולת השכונתית במספר היה חייב לרכוש דבר מה נוסף רק בכדי שלא יתנוסס המספר על הקבלה למולו. שלא יזכיר לו חיוכי הגברים הממלאים את סיוטיו. לא היה לו מנוח. יום אחד הודיעה לו מזכירתו כי נקבעה לו פגישת עסקים גורלית לתאריך הזה, הנושא את המספר. הוא ידע כי חייב יהיה לעשות מעשה בכדי שיוכל להתנער ממנו. כדי שיוכל למחות אותו מעליו. אחרת יהיה שבוי שלו לנצח. נותרו עשרה ימים עד לפגישה, שאם תתנהל כראוי תוכל לשנות את חייו לנצח. אך כל עוד יוסיף המספר לחתור תחתיו הוא לא יוכל לאגור את הביטחון הנדרש. הוא גמר אומר בליבו לעשות ככל שיידרש על מנת להשתחרר מעולו של המספר הארור. כשנפגשו באותו ערב התשוקה הכריעה אותו ושוב מצא את עצמו, איברו בתוכה, והמספר בועל אותה עמו. נוכחותו היתה כה מוחשית שהוא לא הצליח לבוא על סיפוקו. הוא יצא מתוכה, איברו זקור ומגכך למולו. היא ניסתה להכניסו לפיה, אך כשנפסקו שפתיה דימה כי לחשה לו את המספר. נדמה היה כי המספר קורם עור וגידים לצידו, זוקר איברו ומאיים לבעול אותה למולו. הרעש הפתאומי הפתיע גם אותו. היא אחזה בידה את לחיה האדומה. תחושת הצריבה בכף ידו הסגירה את שאירע. הוא סטר לה בעצמה. היא לא נרתעה ממנו, מבולבלת נותרה נטועה במקומה. הוא חש כי המספר הצטמצם במקצת, נסוג לאחור. סטר לה שנית, על לחיה השנייה. המספר התכווץ, רעד. היא הביטה בו המומה והוא הטיח אותה לאחור, איברו הזקור מתוח ופועם בחלציו, ידיו לוהטות מעוצמת המכות. הוא אחז באיברו ושאל אותה, לראשונה, מה מעולם לא עשו בה. היא הביטה בו כלא מאמינה. אחרי רגע שנמתח כנצח היא אמרה שמעולם לא גמרו על גופה או פניה, תמיד בתוכה. הוא חש איך איברו מתנפח, אחז בו וכיוון אל גופה. זרם הזרע כיסה את שדיה, צווארה, פניה. זלג אל בטנה ואל בין יריכיה. המספר לצידו נעלם. מסופק הוא נשכב לצידה, מצייר באצבעו על גופה נקודות בזרעו. לפתע עצר. בוהה למולו. הצורה של הכתם שלגופה. המספר. הוא נדהם ונשנק, ברח במהרה החוצה אל האויר הקר. למחרת היום התהלך כסהרורי. הרגיש שהוא אבוד, שלא תמצא תרופה למצבו. בעודו יורד במעלית בסוף יום העבודה העמוס נכנסו אל המעלית שני גברים. הם היו שקועים בשיחה ובקושי חשו בנוכחותו לצידם. שברי שיחה הצליחו לחדור מבעד לאפלוליותו. הם העלו זיכרונות ממפגש מיני בו נכחו שניהם יחד עם אשה. אורגיה. המחשבה שהיא זו עליה מדובר תפסה אותו מייד ולא הניחה לו. כשיצאו מהמעלית שמע בחטף אחד מהם אומר לשני כי היו צריכים לגמור עליה כמו על זונה ולא בתוכה כמו בתוך מאהבת או אישה. הוא עצר במקומו, נפעם. לפתע הכל התחוור לו, התברר. היה לו ברור מה עליו לעשות כדי להשתחרר מרדיפתו האכזרית של המספר. הוא סב חזרה לאחור. עלה למשרד. הדבר דורש הכנה רבה. אין זמן לבזבז בנסיעה הביתה. אחרי שבוע הכל היה מוכן. הוא היה מלא בטחון שהלילה יתנער מהמספר לנצח. יכניע אותו ויעשה בו כבשלו. כשפסע להיכל הקטן ראה שהכל סודר כפי שדרש. הרצפה כוסתה שטיח אדום כדם, הקירות נעטפו בדי קטיפה בצבע בורדו, נרות ארוכים רבים האירו את המקום שדמה למאורת ערפדים חשוכה. במרכז ההיכל עמד המזבח, עליו ימחה את המספר מחייו, כמו מעלה זבח לאל קדמון. נרות היו תלויים מעליו בנברשת ברזל מפותלת. היא שכבה על המזבח, עירומה. כל ארבעת קצותיה קשורים ביסודיות לתפסים מיוחדים שנוצרו בשוליו. ראשה הונח על כרית קטיפה אדומה והיא בהתה בו, מסוקרנת. כשיצאו מהבית לבושים לארוחה חגיגית לא שאלה אף שאלה. כשהגיעו להיכל המבודד היססה מעט להיכנס. משנטרקה הדלת וננעלה מאחוריה בהלה המומה הבליחה בעיניה. הוא חייך אליה ברוגע ואמר שיש משהו שהוא חייב לעשות. שאם תרצה הוא יפתח את הדלת והיא תוכל לצאת ממנה החוצה, אך לא תוכל לשוב אליו לעולם. היא לא משה ממקומה, בלעה את רוקה בחשש, הנהנה להסכמה. הוא פשט מעליה את בגדיה וחיוך של שובבות התחיל לעלות על שפתיה. סטירה אחת שלו מחתה את החיוך. כשאסף את שערה ומשך אותה באמצעותו אל תוך ההיכל היא נאלמה דום. הוא הרגיש כיצד בכל צעד היא הופכת יותר ויותר להיות שלו. כשקשר אותה אל השולחן, בעוד מעליהם מנצנצים נרות במספר הידוע, חייך לעצמו. כשסיים לכרוך את מספר הקשרים הנדרש, ידע שכבר לא תהיה דרך חזרה. הוא נעמד למולה, פשט את כל בגדיו ונעלם אל מאחורי אחד הבדים שהיו תלויים על קירות ההיכל. אחד ממספר מדוייק ומדוד של בדים. כשמחא כפיו יצא מאחורי כל בד גבר עירום. קבוצה כה גדולה של גברים עירומים הוא לא ראה מעולם. עצם נוכחותם ונכונותם לקחת חלק בניצחונו עורר בו כוחות רדומים. ברגע שנעמדו כולם סביבה הרגיש כיצד נזדקר איברו. הוא הביט סביבו וראה כי אינו היחיד שהמצב עורר בו תשוקה לוהטת. כמה גברים נוספים חשו באנרגיה המשכרת והחלו אוחזים איברם בידם, מענגים את עצמם למולה. הוא הביט בה וראה שעיניה נטועות בו, ובו בלבד. הגברים שנזדקרו ראשונים היו גם הראשונים לכסות את גופה בנוזלם הצמיגי. עד מהרה לא נותר איבר רפוי והגברים התקרבו אליה, שפכו זרמתם עליה. עוד ועוד גברים מסוקסים, כאלה שחזה בדמיונו כיצד הם כובשים אותה בגופם מילאו אותה בזרעם. הוא חש כיצד מתייצב המספר לצידו, לועג לו. לכשסיימו הגברים את משימתם נעמדו סביבם במעגלים מעגלים. זוגות עיניים רבות מביטות בהם. מביטות בו ובאיברו הזקור, הנפוח. מביטות בה, בגופה המכוסה כליל בשפכתם. בכל פעם ששפך אחד מהם עליה הוא ראה כיצד המספר קטן, כיצד הוא מתכווץ, רועד. כשפתח את תפס הלוח התחתון בשולחן ופיסק את רגליה הקשורות הוא הרגיש כיצד המספר נותר מאחור, גלמוד. כשחדר אליה באחת בעוד הגברים, כמספר הגברים שהדהד בו מאז שנגע בה לראשונה מביטים בהם הוא הרגיש כיצד נוכחותו של המספר הולכת ונחלשת. כשגמר בתוכה ידע כי גבר עליו, ידע כי השתחרר מרדיפתו לעולם. |
|
|
חניבעל
|
לפני 13 שנים •
17 באוג׳ 2011
בהחלט
אחד הסיפורים הרומנטיים והעסיסים שקראתי פה.
יש לי הרבה שאלות. הרבה מחשבות עליו. אני אוהב כשאת כותבת וחבל שלא כותבת כך יותר. יש בך תשוקה בסיפורים שלא קיימת הרבה פה באתר. |
|
|
|
יהלום נא
|
לפני 13 שנים •
17 באוג׳ 2011
Re: בהחלט ציטוט: חניבעל כתב:
אחד הסיפורים הרומנטיים והעסיסים שקראתי פה. יש לי הרבה שאלות. הרבה מחשבות עליו. אני אוהב כשאת כותבת וחבל שלא כותבת כך יותר. יש בך תשוקה בסיפורים שלא קיימת הרבה פה באתר. תודה יקירי. אשמח לענות על כל שאלה. |
|
|
מישלי
|
לפני 13 שנים •
18 באוג׳ 2011
מספר אחר...
כל כך הרבה רגשות מתלווים לאהבה.
כשחווים את העומק, מגלים שם במצולות יחד עם היופי והשקט, גם סכנות ופחד. קנאות, רכושנות, הנכסה, פחד נטישה, הרצון להיות מיוחד/ת. אולי פעם אני אשב לנתח את הסיפור הזה יותר לעומק... עכשיו זה עוד קשה לי. משובח ת כתמיד. |
|
|
מלכת הלב
|
לפני 10 שנים •
12 בפבר׳ 2014
חחח
האמת..... לא מבריק חחח
סורי עם כל הפירגון ויש לטעמי היה דיי משעמם אבל אני אומרת את זה רק כי אני יודעת שאת מסוגלת ליותר . 
|
|
|
שחארזאד
|
לפני 10 שנים •
12 בפבר׳ 2014
את יודעת לבנות סיפור
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 10 שנים •
12 בפבר׳ 2014
Re: חחח מלכת הלב כתב/ה: האמת..... לא מבריק חחח
סורי עם כל הפירגון ויש לטעמי היה דיי משעמם אבל אני אומרת את זה רק כי אני יודעת שאת מסוגלת ליותר . וואו. הלכת שלוש שנים אחורה והבאת את זה, רק כדי לספר שזה די משעמם..? |
|
|