אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ספרי ילדות

cameo​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
cameo​(נשלטת) • 29 במאי 2004
קמיאו, מעבר לפרוש הרגיל, הוא הופעה, אך לא בדיוק הופעת בכורה icon_smile.gif
אז הבדיחה היא כבר לא פרטית שלי, זיקית?....

וגרמת לי לעשות סדר בספריה שלי, כחלק מהחיפוש. שווה icon_smile.gif
מאיה​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
מאיה​(נשלטת) • 29 במאי 2004
"ג'ין אייר" , ספר נוסף שעשה לי צמרמורת בילדות...
moonstone​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
moonstone​(נשלטת) • 29 במאי 2004
niki 666 כתב/ה:
אבל להתחרמן מהדבורה מאיה ... icon_question.gif icon_question.gif icon_question.gif icon_question.gif icon_question.gif


לאאא! אלא אם אתה מאוד רוצה
לצחוק... וללמוד כיצד לצעוק
icon_rolleyes.gif icon_lol.gif
HotQueen​(שולטת){תחת השמש}
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
אפשר לקחת כמעט כל ספר ילדים ובפסיכולוגיה קלה ופשוטה להסתכל עליו
כספר שיש בו כאב, שליטה ותמיד תמיד סוף טוב..
סיפורי הילדות הקלאסיים מאופיינים ככאלו,
והיום אינני יכולה לקרא את כיפה אדומה, סינדרלה או שלגיה
ללא ההבנה המתלווה לסיפורים אלו ואחרים.
ניקי666 niki
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
ניקי666 niki • 29 במאי 2004
HotQueen כתב/ה:
אפשר לקחת כמעט כל ספר ילדים ובפסיכולוגיה קלה ופשוטה להסתכל עליו
כספר שיש בו כאב, שליטה ותמיד תמיד סוף טוב..
סיפורי הילדות הקלאסיים מאופיינים ככאלו,
והיום אינני יכולה לקרא את כיפה אדומה, סינדרלה או שלגיה
ללא ההבנה המתלווה לסיפורים אלו ואחרים.


אתה רואה את מה שאתה רוצה לראות ומרגיש את מה שאתה רוצה להרגיש
HotQueen​(שולטת){תחת השמש}
לפני 20 שנים • 29 במאי 2004
ניקי 666, לרוב זה נכון,
אך לא במקרה זה.
אני לא כתבתי את הפירושים אלא טרחתי לקרא.
ישנם ספרים מלאים בפירושי סיפורי ילדים על פי
פסיכואנלטיקאים למיניהם....
babywoman​(אחרת)
לפני 20 שנים • 30 במאי 2004
babywoman​(אחרת) • 30 במאי 2004
משגם צריך לזכור שעד אמצע המאה הנוכחית הילדים לא נחשבו למרכז החיים, והאגדות שאנחנו מכירים כאגדות ילדים באמצע לא כוונו כלל לילדים. קהל היעד האמיתי של האגדות במיוחד של העממיות היו המבוגרים, וכן, זו היית רמתם. ואילו האגדות שלהן יש מחבר ידוע בכלל קשה לי לתאר איזה קשר יש בינן לבין ילדים. לדוגמא האחים גרים ושרל פרו (אני לא יודעת אם מישהו כאן מכיר, אני פשוט באה מback ground אחר). האגדות הן דרך מצויינת לבטא את מעווי הנפש, בלי לתת על כך את הדין, להפליג בהגזמות הכי פראיות, בלי להתחשבן עם הסיכויי שהעלילה אי פעם תתממש. האגדות של העמים השונים נראות לי כמו תמונה מאוד מהימנה של הערכים של אותם העמים (זה נראה לכם כמו אגדה מצחיקה או משעשעת לספר סיפור על הורים שבגלל שלא היה להם במה להאכיל את הילדים, אז הם לקחו את שבעת (!) הילדים שלהם ליער כדי שלא יגוועו ברעב מול עינייהם ורק בזכות העובדה שאחד הילדים היה קטן כמו אצבע, הוא הצליח לצוטט להם ולאסוף אבנים לבנות ליד הנהר כדי לפזר אותם בדרך אל תוך היער ולחזור בעזרתן הביתה...אה כן וזה חזר על עצמו פעמיים, אם סוף טוב כמובן.....).
אז לא נראה לי שיש משהו לא טבעי להידלק מסיפורים שכוונו בעצם למבוגרים, הם פשוט נוגעים במקומות הרגישים האלה, בדרך כאילו מצחיקה כזו.
(:
בייבי