על מחאות פתרונות ומה שביניהן

על מחאות פתרונות ומה שביניהן

muscle man​(נשלט) • 4 בספט׳ 2011

שלום וערב טוב לכולם.
אז אחרי "ישראל מתעוררת", "המחאה על יוקר המחיה" ו"אחת ממיליון" החלטתי לפתוח את השרשור הזה כדי לנסות ולהבין לאן הולכים מכאן? איזה מסקנות ופתרונות ראוי לבצע? מה עלול להביא קלון על כלכלתה של ישראל?
אז עם כל הכבוד לוועדת טרכטנברג ולמקבילתה האלטרנטיבית, ועדת הכלוב מתיימרת ואף תצליח להביא את התוצאות הראויות והטובות ביותר.
תחשבו על זה. בדמוקרטיה תמיד מסובך להעביר החלטות חשובות ומועילות.
עולם הסאדו והשליטה בנוי יותר על דיקטטורה(מבורכת ומוסכמת כמובן) כך שהכל אמור להיות פשוט יותר...

אז לא, לא קוראים לי טרכטנברג וגם שם משפחתי הוא לא סטרסלר, אין לי פרופסורה בכלכלה ואני גם לא הבן של פלוצקר, אבל אני סתם אזרח צעיר ומודאג שמתעניין, קורא ורוצה להביע את הדיעה שלו ולא פחות חשוב מכך- לשמוע את דיעותיהם של אחרים.

כמובן שמאמר זה הוא דעתי האישית בלבד, כך שוויכוחים, תלונות והצעות אחרות יהיו מבורכים וראויים.
אחת הסיבות שגרמו לי לשבת ולכתוב את זה, היא השאלה שעלתה פה לאחרונה וראויה לתשובה אמיתית- האם מתנגדי המחאה אינם חשים במעמסה הכבדה והקשה המוטלת על מעמד הביניים?
האם הם סוגרים את החודש בלי מינוסים ומצליחים לחסוך לדירה? אם יורידו מחירים במערכת החינוך והבריאות הם יסבלו מכך?
אני מוכרח לציין שראיתי בשרשור הקודם כמה תשובות ראויות, אך אנסה מעט ברשותכם להרחיב בנדון. אגב מירב ההודעות המנומקות והטובות שראיתי בכלל בנושא זה היו של שולטים כאלה ואחרים, ובתור נשלט אני שואל: "האם הבחנתם הדקה היא שגרמה לכך שהם "לקחו את השוט לידיים", או שמא המצב הוא הפוך, והחזקת השוט תרמה בדיעבד לפקחותם?
במידה והחלק השני הוא הנכון אני עלול לשקול להתחיל להיות מתחלף.

לעניינו, אנסה להסביר בתחילה מדוע רבים אינם רואים בהנהגת המאבק נציגים ראויים, או כאלה שמיצגים את האזרח הרגיל והפשוט.
וישאל השואל - "וכי זה משנה מי עומד או מוביל את המאבק? מי עומד מאחורי זה? הרי לכולנו יקר וכולנו לא גומרים את החודש"
אז נכון, הבעיה והמצוקה הם כלליים ונוגעים לחלקים נרחבים באוכלוסיה ללא קשר לדת, מין, שיוך עדתי, מקום מגורים או דיעה פוליטית.
אבל -
1)אי אפשר להתעלם והתנתק מהעובדה שהמחאה הזו היא פוליטית ואף כמעט מגזרית. ניתן לומר בעדינות שאני ועוד רבים שכמותי בעד המחאה. אפילו בעד המוחים. אבל הם ממש ממש נגד הנהגת המחאה ואף הצורה בה התנהלה.
2)דפני ליף- אפשר להחביא את זה, להסתיר את זה, להתעלם מזה, להגיד שזה לא חשוב אבל בסוף זה ישנו וקיים. אני לא מבין איך מישהי שלא עשתה צבא וגם ויתרה על שירות לאומי במסגרת המדינה(העובדה שהתנדבה יותר או פחות בזמנה החופשי אינה קשורה לחובת השירות במסגרות המדינה), יכולה לקום ולדרוש זכויות. מי שקורא להשתמטות מימין ומשמאל זה פסול וראו לגינוי.
הבסיסי לקיומנו ותקומתנו כמדינה היא העובדה שיש לנו צבא חזק ואיכותי, כמו גם העובדה שזהו צבא העם וישנו חוק גיוס חובה. כור ההיתוך העונה לשם צבא ההגנה לישראל הוא זה שמעניק לנו את היכולת בכלל להיפנות ולדרוש צדק חברתי, כשמסביבנו עשרות מדינות עוינות עשירות ומשופעות בנשק. תסלחו לי על פרץ הפטריוטיות הגואה, אך לטעמי כשם שהחרדים כחברה אינם מייצגים את המיינסטרים בשל חוסר שירותם בצבא והיבדלותם הגיאוגרפית והתרבותית, כך מי שלא שירתה בצבא מטעמים אידיאולוגיים לא ראויה ולא צריכה לעמוד בראש מאבד חברתי כזה או אחר.
אז נכון, היתה לה מחלת הנפילה וזה מה שגרם להשתמטותה להיות חוקית, אולם כולנו ראינו בסוף השבוע במו עינינו את מכתב השמיניסטים עליו חתמה.
לעולם לא אסכים וארצה שתייצג אותי מישהי שקראה לסרבנות ואף לא שירתה בצבא, או בחלופות המוצעות על ידי המדינה למי שמוגבלת רפואית. לעניות דעתי ראוי היה שגם מנהיגי המאבק החאירם היו נוהגים כך.
3)מיליטנטיות ושאיפה לאנרכיה - מחאה לשם מחאה אני קורא לזה.
לרוב כשבני אדם מתאחדים ויוצאים להפגין או למחות מטרתם היא למצוא פתרון. הם רוצים שיקשיבו להם, וינסו לשפר את מצבם.
זו יכולה להיות קבוצת עובדים שאינה מרוצה מתנא העסקתה, או מגזר כלשהו שמרגיש שפוגעים בו כך או אחרת.
זה עשוי להיות תושבי עיר מסויימת שיוצאים למחות גנד תפקודה של העירייה והעומד בראשה. זה גם יכול להיות הפגנה פםוליטית גרידא משמאל ומימין.
המשותף לכל המקרים האלו זה שלרוב המוחים רוצים שפשוט יקשיבו להם. הם רוצים לקבל משהו מסויים וספציפי. המחאה היא רק הדרך והזרז להגשמת התוצאה. למחאה לכשעצמה אין ערך כלשהו.
במקרה דנן לצערי המציאות היא שונה. איך הגענו למסקנה הזו אתם שואלים?
א)הפסילה האוטומטית של וועדת טרכטנברג עוד לפני שבכלל הם ידעו מה הסמכויות שלה.
ב)הקריאה להחליף את השלטון למרות שברוב המקרים לא השלטון הספציפי הזה הוא האשם(ואוכיח זאת בהמשך).
ג)האשמות חסרות שחר ובסיס, הגורסות כי נתניהו יעשה כל שלאל ידו על מנת למוסס את המחאה הזו(אני מדבר על הראיון של סתיו שפיר לסוכנות הזרה בנוגע לפלישה אפשרית למדינת אוייב).
לצערנו הרב שבוע לאחר מכן האשמה זו הוכחה כשגויה בנסיבות עצובות ביותר.
למר נתניהו היתה את כל הלגיטימציה שבעולם לצאת למבצע צבאי רחב היקף, אך בחר לא לעשות זאת בשל הרגישות לקראת ספטמבר ורצון לשמור על שט זמני בדרום.
לדעתי ההחלה הזו שלו היתה טעות כי היא רק דחתה את הקץ ואת הסטוף הבלתי נמנע, כמו גם העובדה שגרמה להרתעתה של ישראל להישחק עוד יותר, אך זה כבר דיון אחר שלא קשור לכאן.

מממ טוב, למרות שיש לי עוד המון מה להגיד בנושא, אני נאלץ לצאת ולהתארגן לעבודה.

הנושא שבכלל רציתי לדבר עליו הוא מה לדעתי כן ראוי לשנות בסדרי העדיפיוות, ואיך לנסות ולשפר את מצבו של מעמד הביניים, אבל נשמור את זה לפעם אחרת.

ערב נפלא לכולם.