Artemis^
|
לפני 13 שנים •
1 בספט׳ 2011
המאבק. ( סיפור) פרק ג
סיבוב רביעי - בטן וחזה. וגב
יש משהו רגוע בפתיחה של הסיבוב הזה, הוא מתיישב על המיטה ברגליים מפושקות, היא מתיישבת מולו, מתקרבת מאד, מפשקת. רגל אחת על הרגל שלו, רגל שניה מתחת לרגל שלו. אש בוערת בחלציה וכך גם בחלציו. חם בחדר, הם מזיעים. היא שולחת יד אל מגבת שנמצאת ליד המיטה ומנגבת את שניהם. נקודות הרתיחה של שניהם מורגשות היטב. הוא מיטיב להתחכך בה, בטן בבטן ומפשעה במפשעה, היא מרגישה כאילו היא מדברת איתו בלי מילים והוא מצמיד חזק, יוצר את הלחץ הזה, הכואב עד עדנה. מרגיש עד כמה היא רטובה ותופס שתי פטמות בארבע אצבעות. ראשה נזרק לאחור, הכאב הקל הזה שולח זרמים לתוכה. היא מרגישה אותו חזק ונצמדת יותר, שהאש שבוערת בה תשרוף אותו איתה, שירגיש אותה איתו. הידיים שלה עוברות על החזה שלו, נשלחות אל גבו, מחבקות, מצמידות. הוא מנסה לטלטל את פטמותיה, היא נצמדת אליו יותר, מנסה להמנע מהכאב הזורם הזה. פנים אל פנים ונשימה באזניים, הראשים שלהם צמודים לחוצים. היא מצמידה אליו כל איבר בגופה, מרגישה איך הגוף שלה משתלב בשלו ושלו בשלה, מנסה להמנע ממגע נשימתו באוזניה. מתאווה לנשק אותו, לטעום את השפתיים שלו ושותקת. נושכת שפתיים ונאנקת, מחככת את גופה בגופו, מרחיקה אותו ממנה. מלטפת את פניו, שולחת יד אל החזה שלו, אל הפטמות שלו, מלטפת אותן באצבע מזקירה אותן, צובטת. הוא מרגיש את חום גופה, הוא מרגיש שהוא רותח יחד איתה. היא מנתקת מגע, נשענת לאחור, מרחיקה את החזה שלה מהחזה שלו. הוא שולח יד אוחז בחזה שלה, חופן אותו, ומושך אותה אליו. היא מלטפת את היד שלו שאוחזת בה, מנסה להאט אותו לקרר קצת את התשוקה, שולחת יד ומלטפת בקלילות את החזה שלו, את הבטן, מציירת באצבע את הדרך אל הטבור שלו ,מעמיקה אליו ויוצאת. נזהרת לא לגעת באיברו, מלטפת מהצדדים, מייצרת אש, מלהיטה, מבעירה. כל אותו הזמן הוא עוסק לה בחזה... מתמקד בעינוי פטמות עדין ובלישה עמוקה בין לבין, בדחיקות חזקות של המפשעה שלו אל המפשעה שלה, עצם בעצם, הקולות רטובים וניחוחות הסקס אופפים אותם מכל עבר ואבר. היא נלחמת במחשבות שלה, בתאווה. יודעת כמה היא רוצה, ולא אומרת. מרשה לעצמה להאנח בעונג, להצמד. נשמרת לא ממנו, אלא מעצמה. היא יודעת שגם הוא מנהל את אותה מלחמה. לא רק אחד בשני אנחנו נלחמים, אלא גם כל אחד מול עצמו ורצונותיו הוא. היא יודעת שלו רק אפשר היה, היה דוחף אותה וטורף אותה. הידיעה הזו, מכריחה אותה, לנצח גם במאבק שלה בעצמה. היא מעמיקה את המגע שלה בו, התנועות המרפרפות הופכות לתנועות דורשות, הידיים שלה מדברות ואומרות את מה שהיא לא תגיד. הן נאחזות בו, מעמיקות אל תוך הבשר שלו, מתאוות אליו הוא מועך אותה. כן, הידיים שלו מספרות בדיוק את אותו סיפור. שניהם יודעים לקרוא וכל אחד מחכה שהשני יאמר... יגע. היא אוהבת לשחק באיזור הסכנה, מציירת בידיה את עורו מסביב לאיבר שלו, מעבירה זרמים של רטט אליו, מרגישה איך הוא מועך את שדיה, צובט את פטמותיה, שולח בה זרמים של תשוקה. הפעם הוא חייב להיות זה שיכנע. תופס לה את הירך הימנית שלך.. הפנימית... וצובט. תוך כדי שהוא ממשיך לצבוט לה גם פטמה. הירכיים שלה רטובות, הידיים שלו מחליקות והוא מרגיש את הזקפה שלו חזקה כל כך. הידיים שלה נשלחות אל הירכיים שלו, מלטפות, היא נוגעת בו ולא נוגעת בו, המגע הכל כך קרוב מטריף אותו, החום שהיא משדרת אל היד שלו. הוא רוצה לחפון, הוא רוצה לגעת. הידיים שלו מטריפות אותה היא מרחיקה ממנה את הידיים שלו ונצמדת אליו שוב, מנסה להתגונן בהיצמדות הזו. הוא מנסה להדוף אותה, להרחיק אותה מהחיבוק הזה שמקשה עליו,היא מתנגדת., הוא הודף אותה ושולח יד אל ירכיה כדי לנעוץ בהן את אצבעותיו הכועסות, היא כל כך רטובה, ידו מחליקה. אל בין רגליה. היא קופצת אחורה. לא יודעת אם נגע בכוונה או שלא אבל הוא נגע, נגיעה שצרבה אותה מבפנים. נגיעה קטנה שאותה היא הרגישה בכל גופה. הסיבוב הזה שלה, אבל היא מודעת לסכנה. ואולי כדאי... "נגעתי" הוא לוחש לה ובחיוך זחוח מוסיף "מלעשות" היא דוחפת אותו על המיטה, ומתיישבת על פניו. יודעת שאסור לה לעזור לו. היא הגיעה להחלטה, הוא עזר לה להגיע אליה. באותו הרגע בו היא מתיישבת כשאיבר מינה לוכד את פניו הוא שולח ידיים אסטרטגיות ומחבר את ירכיה. היא מקשיבה לידיו, אוטמת את גופה ללשונו המגששת, יודעת שאם תקשיב ללחשיה ולו רק לרגע יהיה לה קשה להדוף אותו. מכריחה את עצמה לחשוב מה הלאה, מרגישה את פניו התובעים בגופה ולשונו המלהיטה אותה, עוד לפני שהיתה לו הזדמנות להתעמק, היא זוכרת שכל מה שהיא צריכה הוא שבריר של שניה. היא זורקת את עצמה קדימה נעזרת בידיו התומכות בירכיה ומשתמשת בהם כקרש קפיצה שמרחיק אותה מפניו, מפתיעה אותו. הוא מנסה להיאחז בה בכל כוחו אבל שבריר השניה ויותר מכך כבר היו שם. "זמן לסיבוב האחרון, זמנו של הפה" היא נשכבת על המיטה ובתנועת יד מזמינה אותו לשכב לצידה. כשהוא נשכב לידה היא מרימה פניה אליו ומנשקת אותו, נשיקה ארוכה, בוחנת, בודקת. נשיקה שמנסה לקבל את התשובות שלא קיבלה בפעם הראשונה. הגופות שלהם נלפתים זה בזה, הידיים לא נוגעות. חזה אל חזה, בטן אל בטן, ערווה אל ערווה. הרגליים שלהם מתערבבות כדי לא לאבד אחיזה והפה עסוק באותה נשיקה עמוקה. הוא מחכך איברו באיברה, מנסה להלהיט אותה, מרגיש איך הוא נרטב במיציה. מרגיש את החיכוך הנעים כל כך. הוא מרחיק את פיו מפיה ובלהט מנשק את צווארה, עולה ושולח לשון אל תנוך אוזנה, אנחה נפלטת מפיה והיא מרחיקה ממנו את הראש שלה. הוא מנסה לעקוב אחריה אבל היא כבר מתגלגלת עליו ומתחילה לנשק את גופו, נשיקות קטנות המסמנות את דרכה, למטה. נעצרת על פטמותיו נושכת אותן בעדינות נשיכות קטנות וצובטות שמעמידות אותן כמו שני כפתורים קטנים, ממשיכה בנשיקות הקטנות, למטה, אל בטנו, מסביב לטבור, הוא מנסה להסתובב, לסובב אותה אליו. היא עוצרת. מרימה את ראשה אליו, מסתכלת אל תוך החשיכה והוא כאילו המבט שלא ראה ננעץ בו, עוצר. היא מסתובבת, אבל נשכבת עליו כך שבטנה במאוזן לבטנו וראשה נח על ירכו. היא מתחילה ללקק את ירכיו הפנימיות במיומנות היא שולחת אש אל איברו אבל לא נוגעת, הוא נאנק תחתיה, מנסה לנער אותה מעליו אבל לשונה המתקרבת לחלציו לאט לאט משתקת אותו. הוא לא מצליח לזוז. לשון נשלחת אל אשכיו, מלקקת ליקוק ארוך מלמטה למעלה, הוא נאנק. היא מרגישה את המלאות שלו. את מה ששרטטו אצבעותיה מקודם, את התוואי מסביב לאיברו, היא מלקקת ומנשקת עכשיו, מטריפה אותו. ובלי אזהרה הוא מוצא את עצמו, כולו, בתוך הפה שלה. הוא מנסה להדוף את עצמו ממנה, הוא לא יכול להדוף אותה בידיו, הוא יודע. היא נשענת עליו במלוא משקלה, איברו בפיה ואין לה שום כוונה לזוז. היא יונקת את איברו, מעבירה בו את לשונה, ולא זזה. מרגישה אותו פועם אל מול גרונה. שולחת לשון אל מתחת לכיפה ומלקקת בתנועות מהירות, וכל הזמן הזה היא לא מוציאה אותו מפיה, היא מתחילה לעלות ולהוריד את ראשה על איברו, הוא מנסה להרחיק אותה לזוז מתחתיה, יודע עד כמה הוא נמצא באיזור הסכנה, הוא מנסה לזוז כדי להגיע אליה, רוצה להחזיר לה באותה המטבע אבל התנוחה הזו שבה גופו במאונך וגופה במאוזן וכל כובד משקלה עליו לא מאפשרת לו תנועה רבה ובכל פעם שהוא קצת מתרחק היא כמו לביאה המסרבת לעזוב את טרפה נצמדת לאיברו ולא מרפה. יונקת , מוצצת ומלקקת, מצמידה את לחייה אליו סוגרת את מלכודת פיה על איברו. ההרגשה שלו , ממלא את פיה מציפה אותה. היא מרגישה שהיא בוערת, היא מרגישה את האדרנלין רץ בגופה ומבעיר אותו יותר. וכפי שהיתה רוצה להתמלא בו עכשיו כך היא ממלאת בו את פיה, ותחושת המלאות ממלאת את כולה. היא לא תוותר עכשיו על התחושה הזו, היא מתמכרת אליה. בתנועות הולכות ומהירות יותר ויותר פיה עולה ויורד על איברו, מרטיב אותו , מחליק את דרכה בעזרת רוק, הוא נאנח בתשוקה. וזה הסימן שלה. היא מוציאה אותו מפיה בבת אחת ולוקחת את אשכיו בפיה. הוא נאנק "או, לא. עוד" זהו. זה כל מה שהיא היתה צריכה. היא מתרוממת מעליו. ומתיישבת לצידו, מתנשמת ומתנשפת כמו אחרי ריצה ארוכה. "היי", הוא לוחש אליה ושולח יד. היא מרחיקה ממנה את היד שלו. "אל תיגע" הוא מחייך לעצמו, הוא הפסיד והנה היא כבר גובה. "סליחה גבירתי" הוא אומר בחצי חיוך. "אתה יהיר" היא אומרת לו. וקמה מהמיטה. הוא דרוך, מוכן לבאות, מוכן לשלם את שהתחייב עליו. המוכנע חייב לשרת את המכניע ולהענות לכל הגחמות שלו. חום מציף את גופו, עכשיו יוכל לשרת אותה, להכנע לה באמת. היא ניגשת ומדליקה את האור, מביטה בו והוא מחכה למוצא פיה. עיניה חודרות את עיניו ולמרות שהוכנע הוא לא מסית את מבטו, מביט בה בהתרסה, מחכה. כן היא יודעת, היא ידעה את זה כבר קודם. היא מתלבשת, אורזת את התיק, זורקת אליו עוד מבט ויוצאת מהדירה. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
1 בספט׳ 2011
וואי וואי וואי....
את רעה.. אכזרית משו משו...
אז את נותנת בהמשך?... 
|
|
|
|
Artemis^
|
לפני 13 שנים •
1 בספט׳ 2011
Re: וואי וואי וואי.... חתולונת פושטקית כתב/ה: את רעה.. אכזרית משו משו...
אז את נותנת בהמשך?... זהו. היא הלכה. נגמר. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
1 בספט׳ 2011
Re: וואי וואי וואי.... Artemis^ כתב/ה: חתולונת פושטקית כתב/ה: את רעה.. אכזרית משו משו...
אז את נותנת בהמשך?... זהו. היא הלכה. נגמר. האא?? לאאאא.... פללליייז עוד... 
|
|
|
| נטורל שיבומי(מתחלף){בדסמית} |
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
סיפור גדול. באמת
יש בו גדולה.
באמת. |
|
|
|
Artemis^
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
Re: סיפור גדול. באמת שיבומי מתקתק כתב/ה: יש בו גדולה.
באמת. שמחה שבסופו של דבר אהבת 
|
|
|
המלט
|
לפני 13 שנים •
4 בספט׳ 2011
Get a blog
|
|
|
| Dendro |
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
המלט כתב/ה: Get a blog
אני מניח שהתכוונת לרמוז על כך שקיים פורום "יצירה מקורית" ושהפורום הכללי לא נועד לסיפורי זימה. איני חושב שלדחוק אנשים לתוך הבלוגים הפרטיים רק כי אתה חסר סבלנות כלפי כתביהם, מהווה את המעשה הנכון. כבסיס, הפורומים נועדו לאפשר לאנשים לחלוק את העולה על רוחם והקסם שבהם טמון בכך שעומדת לבחירתו של כל משתתף לקרוא (או לאו) את מה שנכתב. לידיעתך, ארטי הייתה אחת הנשים הראשונות שנחשפו בפומבי לעיניי הקהילה המצומצמת דאז, וגם בין ראשונות המשתתפות בפורום שחצב את הבסיס לקהילה וירטואלית בארץ. |
|
|
|
המלט
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
Dendro כתב/ה: המלט כתב/ה: Get a blog
אני מניח שהתכוונת לרמוז על כך שקיים פורום "יצירה מקורית" ושהפורום הכללי לא נועד לסיפורי זימה. איני חושב שלדחוק אנשים לתוך הבלוגים הפרטיים רק כי אתה חסר סבלנות כלפי כתביהם, מהווה את המעשה הנכון. כבסיס, הפורומים נועדו לאפשר לאנשים לחלוק את העולה על רוחם והקסם שבהם טמון בכך שעומדת לבחירתו של כל משתתף לקרוא (או לאו) את מה שנכתב. לידיעתך, ארטי הייתה אחת הנשים הראשונות שנחשפו בפומבי לעיניי הקהילה המצומצמת דאז, וגם בין ראשונות המשתתפות בפורום שחצב את הבסיס לקהילה וירטואלית בארץ. אם אתה מוכן למצות את הקסם שבפורום הציבורי עד הסוף, אז הרשה לי להעיר שלא הייתי רוצה להיתקל ביצירותיה של ארטי גם בפורום "יצירה מקורית", וזאת מבלי לגרוע מהזכויות ההיסטוריות הקנויות לה. זה לא עניין של סיפורי זימה או לא סיפורי זימה. זה עניין של סיפורים טובים וסיפורים גרועים. אני חושב שמי שמניח את מרכולתו במרחב הציבורי יכול לצפות לכל מיני סוגים של תגובות, ולא רק להזנת הצורך הבולט כל כך בתשומת לב, שאגב, קיים אצל כולנו. |
|
|
|
Dark Artist(שולט)
|
לפני 13 שנים •
5 בספט׳ 2011
רשום בצורה מדהימה
יכלתי ממש לדמיין,לחוש ולהריח את הסיפור.
אם כי אני מדמיין את הסוף שלו מהכיוון ההפוך... כשהגבר מנצח
אני גם מסכים שהסיפור צריך להיות בפורום יצירה מקורית או מגזין אחרת מה הצורך בהם אם כל אחד מפרסם את היצירות שלו היכן שהוא רוצה? אולי באמת אין בהם צורך |
|
|