GANG BANG

GANG BANG

חניבעל • 8 בספט׳ 2011

מוזר עכשיו שאני יושבת מול המחשב אני לא מצליחה לכתוב, כל השבוע דווקא הגיתי בזה והכל נכתב לי כ"כ בקלות בתוך הראש.

טוב סאמק.. אתה מבקש בלי רגשות... זין.

אני לא יודעת עדיין בדיוק מאיפה אני רוצה שיאספו, אם אתה או יואב, או בכלל מישהו זר, בכל מקרה, מישהו אוסף אותי, אני נכנסת לרכב.
בעצבנות שלי אני מתחילה לצחקק ולהעיר הערות סרקסטיות ודי מטומטמות כפי שאני מכירה את עצמי, בכל מקרה, אחרי שהוא מגניב לקראתי חיוך אנחנו מתחילים לנסוע, וברגע שאנחנו עוברים את המרחב בו אנו עלולים להתקל במישהו שאולי יזהה אותי מתוך חלון הרכב, הוא מסב את תשומת ליבי לכיסוי עיניים שנח על הדש-בורד, אני מניחה אותו על עיני בשתיקה.
אני מתכנסת בתוך עצמי בשתיקה, משכלת את רגלי לישיבה מזרחית ומתרכזת בנשימות שלי, מנסה להרגיע את העצבים הרופפים שלי (או שאולי הם מתוחים, מה היא המטאפורה המתאימה פה?)
מעתה והלאה הנסיעה עוברת בשתיקה למרות שאני עוצרת בעצמי מלהמשיך ולדבר ללא הרף, מוזיקה מתנגנת רקע, אבל זה לא רדיו, זה שם רק כדי להעביר את הזמן כדי שאני לא אאלץ לשאת את הנסיעה בשקט מוחלט, ועדיין זה לא רדיו, אני לא יכולה לדעת מה הזמן שעובר לפי מהדורת החדשות, זהו מרגע זה ואילך אני מאבדת כל תחושת זמן, אני לא יודעת כמה זמן עובר לפני שאני מרגישה את המכונית מאיטה לכדי עצירה, הוא יוצא (או אתה או יואב, כאמור זה נתון לבחירה) יוצא מהרכב ופותח את הדלת שלי.
בזהירות הוא אומר, ואני שכבר הספקתי לאבד מעט את תחושת האחיזה בקרקע בשל כיסוי העיניים מועדת מעט לתוך כף ידו המשוטת אני פוסעת מתוך הרכב ומובלת לתוך הבית.
אני שומעת נשימות ממספר כיוונים שונים סביבי ואני לא יודעת היכן אני ממוקמת בחדר, האם במרכזו או בקצהו או שבכלל לא עברתי את הכניסה, כף יד גדולה מלטפת לי את הפנים.
ולאחר מכן ידיים גדולות אוחזות בי ומפשיטות אותי מבגדיי, אני מתנשפת בבהלה מהולה בהתרגשות, זה אולי קורה מהר מדי ואולי זה קורה בדיוק בקצב הנכון.
לא יודעת אם ללבוש חצאית או מכנסיים, חצאית יותר קל להפשיט, במכנסים מרגישה יותר בנוח.
אותה כף יד שמוקדם ליטפה לי את הלחי מלטפת לי עכשיו את הכוס, אני מקווה שאני אהיה רטובה אני מקווה שלא אתייבש מאימה.
הנשימות סביבי מתקרבות ומתרחקות, אני מרגישה בחום גוף מקרין אלי ממספר כיוונים, הכל עדיין בשתיקה, עד שאותה יד מלטפת מודיעה, "רטובה זונה" אני שומעת חיוך קולקטיבי מתפשט באוויר ומיד לאחר מכן היד הזו פולשת לתוכי אני משמיעה יללות ומתפתלת.
שקט, קול אחר מדבר אלי כעת ואני מובלת לספה, מושענת על קצהה ואני מרגישה שני ידיים שונות חופרת בתוכי ויודעת שהן לא של אותו אדם זה ממלא אותי באימה והתרגשות ביחד.
אני מרגישה זין זקור מתחכך לי בכתף (ושוב הכל קורה מהר מדי ואולי בדיוק בקצב הנכון), כאילו רק כדי להכין אותי שהוא מתקרב ומיד לאחר מכן נבלע בתוך פי, אני משתנקת מעט בהפתעה, זהו, שכחתי איך למצוץ אני לא מסוגלת בכלל לאזור את הכוחות להיות אקטיבית, אני פסיבית לחלוטין והזין הזר זה מזיין לי את הגרון, אני משתנקת בקולניות ותוך כדי זה הידיים עוזבות אותי ואת מקומן ממלא זין שחודר עכשיו לתוך הכוס שלי, בעדינות, הזין מהפה שלי יוצא החוצה אני מתנשפת בהקלה, בעוד הזין בכוס שלי ממשיך לחדור בעדינות.
אתה ניגש אלי ושואל אם אני בסדר, אני מהנהנת שכן, ואתה אומר לי לשתות ומקרב אלי כוס מים עם קש, אני יונקת בשקיקה, כל הזמן הזה עדין יש זין בתוכי שחודר אותי לאט.
איך שאני מסיימת לשתות הוא משנה את הקצב ומזיין אותי בפראות, אני שומעת דיבורים מעלי ואני לא יודעת על מה מדברים ולמה, לא בטוחה שזה כל כך משנה..מצידי שידברו על הבורסה, אבל שידברו שלרגע לא יהיה לי ספק שיש פה קבוצה של אנשים נוכחים בחדר בזמן שאני נחדרת בדוגי שעונה על ספה בדירה זרה ע"י זין זר.
(נראה לי שאני רוצה אנאלי, אבל לא בטוחה באיזה שלב אני אהיה מספיק מגורה בשביל זה אם בכלל, בעצם, לא נראה לי, אני בטוחה שאני רוצה אנאלי, ובכל זאת רק לכתוב על זה כעת מעלה בי חששות בצורה כזו שאני מתקשה לתאר את הסיטואציה)
הוא גומר באנחה כבדה, נשלף ממני וספק מלטף ספק חובט בישבני, ואומר איזו אמירה שנועדה להעביר את העובדה שהוא נהנה ממני.
שוב מבררים אם אני בסדר ושוב מציעים לי שתיה.
אחר כך אני מושכבת על מיטה, על ישבני אני מרגישה שמישהו מורח חומר סיכה בזמן שמישהו אחר מלטף בשערי, לאט לאט אצבעות חודרות לישבני, מרגילות אותי להרגשה, בודקות את השטח ואז שוב לאט זין חודר אלי לאט, אך הפעם לישבני קצב החדירה עולה בהדרגה, אני תופסת בכף יד אקראית, שאני מקווה שהיא שלך או של יואב, ואוחזת בה לעידוד והרגעה, אני בטוחה שאילו היתי יכולה להיות קצת יותר מודעת לסביבתי כעת הייתי שומעת שוב את אותו חיוך קולקטיבי ממקודם לנוכח המראה הזה.
הוא עוצר מעט מלזיין לי את הישבן, אני מרגישה ידיים תופסות אותי ומשיבות אותי על זין אחר, אני מורכבת כמו בובת סמרטוטים על הזין הזה וזמן לא רב לאחר מכן אותו זין ממוקדם חודר לישבני, אני חושבת שבשלב הזה אני אתחיל לבכות (בעצם על מי אני עובדת, אני בטח אבכה כבר ממזמן, אבל זה בסדר, אני בכיינית, לא צריך להתרגש מכל דבר).
מישהו שם מלטף את שערי בעדינות.
האפיזורה של החדירה הכפולה לא נמשכת זמן רב הם גומרים מהר, אחד על גבי אחד על בטני, אני מתמלאת בזרע חם שנוטף ממני.
כעת אני כבר מותשת לחלוטין, אני מנסה לזכור כמה כבר הספיקו לזיין אותי,לנחש את כמות המשתתפים, לחשב את כמות האנשים שעוד נותרו בתור להשתמש, ואיך שהמחשבה הזו עולה בי אני מרגישה גלים של חום שוטפים אותי מחדש.
להשתמש בי, איזה כיף, זה מה שאני, אני כלי, אני חור, אני חפץ,משתמשים בי אני משומשת, אני הופכת בכך שוב ושוב, לא יודעת מדוע המחשבה הזו ממלאת אותי, מדוע היא מספקת אותי, אבל היא כך וזה מה שחשוב.
אתה שואל אם אני עייפה, אני משיבה בהנהון מותש, ואתה עונה שחבל, כי לא כולם הספיקו וזין נוסף נכנס לתוך פי, הפעם הוא מזיין אותי ביותר עדינות מהזין הקודם שביקר שם, מתחשב בעובדה שאני כבר מותשת שאני לא יכולה.
מישהו אחר מלטף את חזי צובט קצת את הפיטמות, מישהו אחר עושה את אותו הדבר לישבן שלי, אני מרגישה זרע חם נשפך על גבי לא ברור מהיכן זה הגיע, זה מפתיע אותי.
הוא יוצא מתוך גרוני גומר על החזה שלי, זהו, עכשיו אני כבר בטוחה שכולם הספיקו וגמרו ואני יכולה לנשום לרווחה, זה נגמר.
אני מרגישה כמו מישהי שצלחה עכשיו מסע ארוך ומפרך.
אני מתמוטטת על המיטה, הספה הרצפה הכיסא, איפה שלא הניחו אותי באותו רגע ספציפי, משתבללת בתוך עצמי ורועדת, מפרכסת לחלוטין, יודעת שמהצד זה נראה מפחיד אבל הנה כאן המקום להזהיר שאני נוטה לעשות זאת ברגעים שבהם התחושה גדולה עלי (בין אם היא רעה ובין אם היא טובה).

אחר כך אפטר קר.
ואת זה אני כבר לא יודעת לתאר, אני יודעת שאני ארצה מקלחת, אני יודעת שאני אהיה רעבה וצמאה ואני יודעת שאני ארצה לישון.
אבל אני לא יודעת באיזה סדר אני ארצה את הדברים, אני לא יודעת אם יכאב לי אני לא יודעת אם אפצע.
אני הרבה לא יודעת.
ואולי טוב שכך.

אני רק תהייה

Bent • 11 בספט׳ 2011

זו פנטזיה שחוזרת על עצמה, ההתמסרות ללא היכולת לראות ולדעת מי עושה לשפחה מה.

ואני תמיד תוהה, מתי זה באמת יותר כיף, כשאת/ה פסיבי ומכוסה עיניים, או פסיבי ויודע/ת בדיוק מה הולך לקרות? מה יותר מפחיד, חוסר הידע, או עודף ידע? או אולי השילוב?

Re: אני רק תהייה

אושה{אוש} • 11 בספט׳ 2011

אומר גם כאן את דעתי, על הפוסט הנ"ל ובכלל :
זונות צומי מעדיפות ללא כיסוי עיניים

Re: GANG BANG

בלוסום​(לא בעסק) • 11 בספט׳ 2011

כשנכנסתי לבדס"מ, הבנתי די מהר שאני אשה שכלתנית שחייבת להבין כל דבר דרך המוח, וכך בעצם מפספסת את התחושות ואת הרגשות, ונכנסת לסרטים ותסריטים אינסופיים. אי לכך ובהתאם לזאת - עשיתי דיל עם עצמי, לכבות את המחשבות כשנכנסת לסשן. זה עובד כמו שעון, ומאוד מתחברת לשורות האלה בדיוק מהמקום הזה..

Re: GANG BANG

nerissa​(אחרת) • 11 בספט׳ 2011

"את חושבת יותר מידי.. תעשי את זה פשוט!"
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה.

לא הצלחתי לכבות את המוח. אף פעם. תמיד ניתחתי, תהיתי, ביימתי סרטים לתפארת.. אז??
דווקא היכולת הזו לחשוב ולנתח ולתהות ולטעות.. דווקא זה העצים אצלי את התחושות.
העובדה שהמוח לא הפסיק לעבוד ולהתנגד ולמצוא את כל הצידוקים למה "לא" - לא הקטינו את עוצמת הרגשות ואת חידוד התחושות.
אצלי דווקא המחשבה חידדה את החושים והרגשות עוד יותר. העצימה אותם.

דווקא הקונפליקטים תוך כדי הפכו את ההתמסרות למאתגרת יותר ובעלת תוכן יותר.

אני בטוחה שיש רבים כאן המעדיפים חוסר התנגדות שכלתנית מהצד השני - אבל לדעתי זה מצ'עמם!

סתם לדעתי

ולדעתי השורות האלה בקטע לא מצביעות על חוסר מחשבה - אלא להיפך.
הן רק מצביעות על חוסר ידיעה.

Re: GANG BANG

בלוסום​(לא בעסק) • 11 בספט׳ 2011

מעולם - מ ע ו ל ם לא אמרו לי שאני חושבת יותר מדי. מעולם לא קיבלתי על כך שום ביקורת (לפחות לא למיטב זכרוני). הביקורת היתה שלי מול עצמי. מבחינתי *אני* מרגישה שאני מפספסת פה משהו. אני מרגישה שאני לא חווה את הדברים - וזה ממש לא קשור רק לבדסמ. תמיד היתי אשה שכלתנית, תמיד אני צריכה להבין דברים דרך הראש ולא דרך הרגש - אם אני לא מבינה דברים דרך הראש וההגיון - הם לא קימים.
כשהגעתי לבדסמ, ראיתי שהדרך שאני מוצאת לנכון לחוות את הדברים בצורה שהכי מתאימה לי, היא בצורה הזו - על ידי השקטת ההגיון, השכלתנות, שגורמת לי להגיע למקומות שבעיני הם מסרסים ומורידים מהחויה שאני רוצה לחוות. אני ולא אף אחת אחרת.. זהו הבדסמ המתאים לי. לגמרי מקבלת שהבדסמ שמתאים לך הוא אחר אבל זהו הבדסמ שמתאים לי.
שוב - מעולם לא השתיקו אותי, מעולם לא אמרו לי שאני חושבת יותר מדי, זהו תהליך פנימי שלי עם עצמי
חוצמזה, אני ממש לא רואה בזה שום דבר משעמם. יש בהתמסרות הזו משהו שבעיני הוא מאוד יפה ועמוק - לבוא ככה, מכל הלב, ולתת את עצמך בלי חשבון ובלי התנגדות כמעט, כמו שבהתמסרות שלך יש משהו מאוד יפה גם - שעדיין את נשארת את עצמך ולא מתפשרת על עצמך ועל המחשבות שלך כל אחת, ודרכה.