צ'יטה(שולט)
|
לפני 13 שנים •
14 בספט׳ 2011
Sparafucile, תודה לך.
טי וי, תשמע, אני נוטה לחשוב שאני אחראי וגם ראיתי אנשים שאני מחשיב אותם כאחראים. בוא נניח לרגע שאני לא מספיק אחראי, למרות שקשה לי לקבל שיקוף כזה. אבל זה קורה גם אצל אחרים. אז לפטור את כל מי שזה קורה לו שהוא דפוק וחולה נפש, זו לא שיטה משהו, למרות שיש גם כאלה כמובן. עיין ערך קריאה קצת בבלוגים מסביב לאורך שנים. עלומה, שאלת "למה גם וגם". פשוט מאד, כי אני אוהב ואני יכול. עכשיו רגע ברצינות, אני חושב שזה נושא מאד חשוב וחשוב לדון בו באלפוני ובכלל. לאור התרבות הפורומיסטית בתקופה האחרונה, רבים הכותבים והוגי הדעות המשובחים שמדירים את רגליהם מכאן אך כן מגיבים בבלוגים. גם איימי פתחה תגובה מלומדת בפוסט שלה ועושה רושם, שנראה כולנו שיהיו כאלה שיעדיפו להגיב שמה. לא פתחתי את השירשור הזה בשביל לזכות בצומי. שהרי על דרך משל, מי שרוצה להתיידד עם ילדים עדיף לו שלא לקחת להם את הצעצועים. נשמה חופשית, את יודעת, משחר תולדות הזמן את מנסה לומר לי באיזה מדור לשים את הפוסטים שלי וכמובן אני מבטיח לך שאשים אותם איפה שבא לי, איפה שאני יכול. אבל בחיאת, אם על כל מיני פוסטים ששמתי באלפוני בעבר שהיו צבועים בגישתי הרומנטיקנית הידועה, עוד ניתן היה להרים גבה, אז במקרה הזה, אפילו שערה בעפעף אי אפשר. שהרי כמעט אין יותר אלפוני מהנושא הזה. אושה ידידתי, מאז שחר תולדות הזמן אנחנו חלוקים על ההבדל בין בדסם לוונילים. אנחנו חלוקים על העובדה שהעומק, זה ההבדל. אבל כנראה נשאר חלוקים וטוב שכך. את תציגי את עמדתך ואני את עמדתי, כמו כל דיון בעל ערך וכל אחד מהקוראים ייקח לו את מה שנכון לו. כן, אהבה זה כאב, ואני קונה את הכאב בעיניים עצומות בשביל לקבל את האהבה, אפילו אלף פעם. אפילו כל פעם מחדש. אני פשוט חושב שכשאני ואת אומרים התמסרות בדסמית עמוקה, אנחנו לא מתכוונים לאותו הדבר. אין בכך כדי לעשות אחד מהם נעלה על השני, הם פשוט אחרים. כל נסיונותי להסביר לך מה ההבדל בין התמסרות עמוקה לפחות הרי נועדו לכשלון מלכתחילה ולכן אעזוב את זה ככה. |
|
|
מUחדת
|
לפני 13 שנים •
14 בספט׳ 2011
מילה תחת.
רק אני חושבת שסאבמישן זו כזו מילה פלצנית?
סאביצ'ן טונה אדומה- זוהי מילת הביטחון שלי- אבל רק בסשן התמסרות שלא כולל אטבי עץ וגולדנ'ס. בסשן סמים קלים הכולל חניקות- שם אני הכי סאבמיצ'ן ומוותרת על מילת ביטחון. וזה הכי מזקיר אותי, מנמיך אותי, מגביה אותי, באיווחה אחת חודר, סאב ספייס. FIN-קר. |
|
|
seelinewoman
|
לפני 13 שנים •
14 בספט׳ 2011
צ'יטה כתב/ה: Sparafucile, תודה לך.
כן, אהבה זה כאב, ואני קונה את הכאב בעיניים עצומות בשביל לקבל את האהבה, אפילו אלף פעם. אפילו כל פעם מחדש. אהבה זה לא כואב. זה כואב רק כשאין אהבה, או דוקר קצת איתה, אם היא לא טובה וצריך לעזוב. אהבה לא אמורה לכאוב. אם היא כואבת - היא לא נכונה. |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
15 בספט׳ 2011
צ'יטה כתב/ה: איימי, כתבת בבלוג שלך: "המים העמוקים הם מאוד מסוכנים. אבל ממש. אני אהיה הראשונה להסכים. אבל אנחנו אוהבים לשחק במים העמוקים הרי, כל הריגוש נמצא שם. אז אם אתה הולך לשחק במים העמוקים, אתה חייב להיות כל הזמן מודע לסכנות".
את יודעת איימי את לגמרי צודקת, שם כל הכיף, אבל לגמרי ממש בכלל. כאילו בשביל מה אנחנו פה, בשביל לשחק באת מתכופפת ואני מספינק אותך. אז ממש לא, לא לשם כך התכנסנו פה מלכתחילה. אבל, ויש אבל. במשך שנים עסקתי באיך מביאים לידי ביטוי בדסם בקשר זוגי. שמה, כשבאים ממקום טוב, כשאחראים וקשובים, שני הצדדים, הכל כל כך נפלא, מתרוממים למקומות לא נודעו. יוצאים למסע שהוא הכי יפה בעולם. יש שם רמות של ריגוש, של הנאה, של מיניות, של סימביוזה, של איחוד נשמות מופלא ומעצים של התמסרות מופלאה ומפליאה. אנחנו הרי מכירים את המקומות העמוקים האלה לעילה ולעילה. ראינו בעינינו מקומות שעומק ההתמסרות היה מדהים ברמות, פשוט נשגב. אבל יוצא לי כעת להתבונן על יחסים מהכיוון של מה קורה אחרי שהם נגמרו ולפני שהתחילו חדשים. מה קורה לי כשהסאבמישן העצום הזה הלך ממני, מה קורה לסאבית שיצאה מיחסים כאלה. פתאום ברגע שאחרי הסערה, עומדים השמים מלכת, לכל השותפים. נפער בור עצום באדמה שהוא גם צורך, צורך באותו סאבמישן, אבל לא רק. בור עצום בנשמה שקשה מאד למלא אותו. אשתף אתכם פה, שהנשמה שלי עדיין מדממת, רעבה, מייללת לירח. זה חסך עמוק. יצא לי לראות לא מעט בני זוג שנפרדו מיחסים מאד עמוקים וצפיתי בהם מדממים שנים אחרי. לדעתי המבחן הקובע של יחסים בדסמים הוא מבחן הזמן. מה קורה כשמסתכלים אחורה על יחסים עמוקים כאלה, ברטרו פרספקטיבה לאחר שהסתיימו, לאחר מספיק זמן. בואו נניח לרגע בצד יחסים של חוסר אחריות, נניח רק כוונות טובות ומיומנות גדולה ואחריות של שני הצדדים לאורך כל היחסים. עדיין, וואללה, כשאני מסתכל על זה, נשבר הלב לראות את הריסוק שאחרי. אז מה, זה לא היה טוב? למה? בואו נתחקר באומץ למה. אבל, בטח שהיה טוב, היה נפלא. היא נפלא לתפארת. אוח מה שהמים העמוקים האלה עושים לנשמתי, הו מאמה. אז אם הכל כל כך טוב, אז למה כל כך רע? למה הלב כל כך כואב אחרי כל כך הרבה זמן? בכל כך הרבה מקרים ראיתי מה קורה אחרי והזדעזעתי. נורא קל לעמוד מהצד בכל מיני מקרים ולהפנות אצבע מאשימה שזה בגלל פלוני או אלמוני וזה כמובן בגלל שהוא עשה ככה וההיא עשתה ככה. להניף אצבע מאשימה ולהגיד שהם דפוקים, חולי נפש. אבל אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם, שהרי אנחנו מסתכלים מהצד. אם כך נותר לנו להסתכל גם על היחסים שהיו לנו ולתחקר אותם. התחקור שלי הביא אותי למסקנה שזה רע. מבחן הזמן הוכיח לי באותות ובמופתים שזה רע. לא רק אצלי. לא במקרה אחד ולא בעשר. זה כתוב על כל השמים. אז לגבי השאלה שלך אם אני מוכן לוותר על זה, התשובה שלי היא לא, כי אני לא רוצה לחיות בלי זה. אבל אני מתכוון להוריד את המינון של ההתמסרות פי עשר לפחות. או צ'יטוס, לפתע אני מגלה בבת אחת שאתה לא מזלזל בי אחרי ככלות הכל, ו כ ן ענית לי! נו, בכל מקום חוץ מבלוג, לפחות 
שוב, אני לא יודעת לגבי רמות האינטנסיביות שלך בקשר. מהיכרותי השטחית איתך, נראה לי שהן מאוד מאוד עמוקות. אבל זה אתה. אתה לא יכול להשוות את עצמך לקשרים שמנהלים אחרים. רק עניין הרמות לא מובן לי. אתה באמת רוצה להשאר ברמות הנמוכות? מה זה נותן לך, מלבד ביטחון? אז כואבים, נופלים וקמים. |
|
|
נוריתE
|
לפני 13 שנים •
17 בספט׳ 2011
מי שמחפש פה אלטרואיזם טהור
(שזאת משמעותם של סבסמיזם וסאבמישן טוטאליים) שידליק נר על החלון (קרי: "לך תחפש") אצל הצד השני,(השולט)יכולים לקרות דברים הרבה יותר גרועים, |
|
|