2.

2.

לילימיי​(שולטת) • 17 בספט׳ 2011

אני פותחת לו את הדלת בחצאית טניס קצרצרה, בלי כלום מתחתיה
גופיה צמודה וחיוך גדול.
היא הודיעה לי שעתיים לפני, שמתאפשר לה להגיע
ואני, אני מחליטה לשמור זאת בסוד.
תיזמון, זה דבר חשוב מאוד.
לא מעט זמן, אני מספרת לו עליה ולה עליו.
שהרי אני חווה עם שניהם בנפרד,
לא מעט חוויות.

הוא מניח את הדברים שלו על השולחן בפינת האוכל
ואני מייד מזנקת עליו, כמו תמיד, לחיבוק גדול.
ירכיי עוטפות את מותניו, זרועותיי מקיפות את צווארו.
ידו החמה מלטפת לי את התחת
ותוך שניה בודקת כמה אני רטובה לקראתו.
זה מן ריטואל קבוע ביננו, החיבוק הזה.
הוא תמיד בודק.
אני תמיד רטובה.

אנחנו יושבים, שותים קפה, מתלטפים ומדברים.
אני מספרת לו שבדיוק 10 דקות לפני שהגיע,
צילצלה לי השכנה בפעמון הדלת ולא פתחתי לה. (סיפור אמיתי).
איך אפתח לה כשאני בחצאית שאין איתה מקום לדימיון
וכוס רטוב ומשתוקק, שסופר את הדקות?
ויש מן מתח באוויר, שאולי היא תזמזם שוב...
אני מתחככת בו קרוב ומלטפת את הזין, שאליו, אני תמיד מתגעגעת.
תוך שתי שניות הוא מתעורר לי בכף היד.
כןן, אני יודעת שגם הוא מתגעגע אלי.

"אז לכמה זמן יש לי אותך?" אני שואלת.
"יכול להיות לי זמן, או שלא. זה תלוי בכמה תשעממי אותי" הוא עונה
ושנינו מתגלגלים מצחוק.
שהרי בינו וביני ,שיעמום, בטח שמיני
מעולם לא קרה.
אני פוזלת אל השעון ומחייכת לעצמי.
(כןןן...עוד מעט, יהיה לך מאוד, אבל מאוד, משעמם).

הוא שוכב בתחתונים על הספה ואני מלקקת את גופו.
הגבר הזה, טעים לי. בזה אין ספק.
הוא שולח יד אל הציצי הקטן שלי,
מקיף אותו בכף ידו.
"אוחחח, אם היא הייתה כאן...
היית רואה איזה ש ד י י ם יש לה.
כל שד כמו הראש שלי. אני נראית לידה כמו בת 12 " אני מטריפה אותו.
"דיי, אל תהרגי אותי עכשיו" הוא מתחנן.

ולפתע נשמע זימזום הפעמון.

אני מהסה אותו, מפאת השכנה
והולכת על קצות האצבעות, להציץ דרך עינית הדלת.