לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ההוראות

שימודה
לפני 20 שנים • 31 במאי 2004

ההוראות

שימודה • 31 במאי 2004
סיפור שעלה בראשי. הייתי רוצה לקבל את תגובתכן לסיפור. ואם ישנן כאלו אשר היו רוצות להציע המשך לכיוון שהפנטזיות שלהן מוליכות אותן, אשמח לקבל פניות. הסיפור כתוב מנקודת מבטה .


השעה היתה 8.30 בוקר. הגעתי למשרד לפני חצי שעה. מתכוננת לישיבת הבוקר.
אני מנהלת השיווק בחברה גדולה. נשואה בת 35. ילדים בית בעל כלב וכו' בקיצור כל החבילה.
כלפי חוץ הכל כל כך יפה, מושלם. אבל בפנים אני בוערת. אני מסתירה .
עוד כמה דקות מתחילה הישיבה, ישיבת הנהלה שבועית. יום א'.
הראש שלי במקומות אחרים.
נכנסתי לחדר הישיבות, תופסת את מקומי ליד המנכ"ל. אנחנו מכירים כבר הרבה זמן, חברים.
הנחתי את התיק על הרצפה, מתרכזת בניירות שלפני מנסה להתרכז.
הישיבה מתחילה, כל אחד מדווח על חלקו: הייצור - משעמם, כ"א - עוד יותר משעמם
הגיע תורי - מסרתי דיווח קצר על המכירות, על אסטרגית השיווק, ועל לקוחות.
פתאום תוך כדי דיבור הטלפון שלי שמוח על השולחן רטט, התקבלה הודעה חדשה.
הרגשתי את רגליי קורסות, זעה הציפה את מצחי, כאב בטן קטן של התרגשות בשיפולי הבטן, ביחד עם התעוררות המיצים באברי, סיימתי מהר את דברי והתישבתי, אפילו לא ממתינה לשאלות.
"מה קרה, את מרגישה טוב" קראתי בפתק קטן שהמנכ"ל העביר אלי. הוא שם לב אמרתי לעצמי.
"אני כבר חוזרת" עניתי לו בתשובה, אחזתי בטלפון ובתיק שלי ורצתי לשרותים.
ידעתי ממי ההודעה, חיכיתי לה, לא תארתי לעצמי שאני כל כך מושפעת, שזה כל כך מרגש אותי, שזה כל כך מחרמן אותי חשבתי לעצמי.
נכנסתי לתא הקטן בשרותים. מציצה בטלפון

"בוקר טוב לך שפחתי, אני מקווה לטובתך שאת ממלאת אחר הוראותי, להכניס לפה את הבאט פלג החדש שקיבלת ממני, ללקק אותו היטב, ובכריעה להכניס אותו לעכוזך עד להודעה חדשה." קראתי.
ידעתי שהציפייה הזו להודעותיו ומשחקיו הקטנים שלו איתי מגרים אותי. מכניסים לי טעם ועניין בחיים.

פרוייד אמר פעם שהכל טמון במיניות האדם, ואדם שמשחרר את מיניותו ונותן דרור לרצונותיו הוא אדם בריא יותר.
מאז שהכרתי אותו אני מרגישה יצירתית יותר , נחשקת יותר, חסרת תסכול מיני, לאחר שנים של תסכול מיני. מאז שהוא הכניס לי לראש שאבר המין שלנו הוא הראש פתאום התחלתי לראות את הדברים אחרת,
כו גם המין עם יהושע ( בעלי, מה לעשות אף אחד לא מושלם ) נראה אחרת. אומנם הכל אותו הדבר אבל בשבילי הראש עובד.

הכנסתי יד לתיק והוצאתי את הפלג ששלח אלי למשרד עם שליח. הכנסתי אותו לפה, מתענגת וחושבת. הורדתי את המכנסיים וכרעתי, הפלג עדיין בפי, מגניבה ליטוף לערוותי המגולחת ( הייתם צריכים לראות את פרצופו של יהושוע כשראה אותי מגולחת בפעם הראשונה, לאחר שנצתוותי לעשות זאת ) , מגניבה לחיצה לדגדגני, ושתי אצבעות לתוך אברי, מוציאה את הפלג מהפה ודוחפת אותו לחור התחת שלי.
הרגשה של מלא!!!! , אני עדיין בכריעה ומלטפת את עצמי, צובטת את פטמתי. הטלפון שלח את הרטט המוכר של הודעה
"אסור לך לגעת בעצמך, אני יודע מה את עושה, הפקק בתחת עד להודעה חדשה" הוא ממש קורא מחשבות, הוא מכיר אותי יותר טוב ממני, אמרתי לעצמי. לבשתי את המכנסיים חזרה, סידרתי את החולצה, שטפתי פנים, עדיין בוערת בתוכי.
"שתי הצלפות ואני גומרת" עברה המחשבה בראשי. אבל אסור לי.
יצאתי מהשרותים בדרכי חזרה לישיבה מקווה שאף אחד לא יראה את כתם הרטיבות המתפשט בחזית מכנסי.

מעניין? מגרה? רוצה לדעת מה קורה הלאה כיתבי לי.גם אם את רוצה להחליף איתי רעיונות וסיפורים אשמח לדעת.
שימודה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

אכזבה

שימודה • 1 ביוני 2004
לא יפה! icon_sad.gif
49 צפיות ואף לא תגובה אחת.
מה אני אוויר icon_mad.gif
תגובות בבקשה
אהבתן?
לא אהבתן?
מגעיל?
מגרה?
יפה?
תתיחסו. icon_smile.gif
אנפת לילה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

יש לך פה קהל קשוח

אנפת לילה • 1 ביוני 2004
עבור רוב האנשים שקוראים פה, אני מניחה שזו רק התחלה חביבה של סיפור.
לא משהו מרגש או מיוחד כנראה.
רובנו קראנו הרבה יותר מזה , אם לא חווינו מעבר לזה....אז...... זהו.
שימודה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

נשיאת איגוד המגיבים

שימודה • 1 ביוני 2004
האם את מוניית להיות נשיאת איגוד המגיבים והמגיבות, ועד הקהלה של קהל הקוראים?
cheerleader.gif

את יכולה להביע את דעתך, שתתקבל בשמחה.

אבל להחליט בשביל כולם שכולם חוו יותר!!!!!!

icon_confused.gif
אנפת לילה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

לא שווה להיות נחמדה

אנפת לילה • 1 ביוני 2004
אנפה, אז מה אם הבנאדם ביקש תשומי? את לא חייבת לתת לו אותה.
הנה לך, תראי מה קיבלת בתמורה.
דם ואש ותמרות עשן.
נו נו נו.... מתי תלמדי?
כנראה אף פעם, חסרת תקנה!

אנשים כמוהו לא יראו את הכוונה החיובית ובוודאי לא יבחינו שאין נימת ביקורת. ובטח ובטח לא יצליחו לקרוא את המילה המבדילה (רוב, רובנו) .
אז מותק , את ילדה גדולה.
תתאפקי.
שימודה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

אנפה אנפה

שימודה • 1 ביוני 2004
מתי תלמדי לדבר בשביל עצמך?
אנפת לילה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

אני מדברת לעצמי עכשיו

אנפת לילה • 1 ביוני 2004
אל תפריע.
איך אני אלמד לקחים חשובים אם תפריע לי כל הזמן ?
שימודה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

שומעים את זה עד לכאן.

שימודה • 1 ביוני 2004
icon_chickkiss.gif
אנפת לילה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004

אנפה מותק תקשיבי טוב

אנפת לילה • 1 ביוני 2004
עכשיו שיעור נוסף.
לא תמיד את חייבת להגיד את המילה האחרונה.
ככה פשוט.
תני לו להגיד את המילה האחרונה הפעם . שוב להתאפק, נכון, קשה אבל חיוני. (וואלה, סופסוף אני מפיקה איזו תועלת מהשיחות האינסופיות עם אינספור דומים icon_smile.gif )
הפעם הוא יגיד את המילה האחרונה.
ורצוי שזה יהיה: את צודקת שוב אנפה.
שימודה
לפני 20 שנים • 1 ביוני 2004
שימודה • 1 ביוני 2004
flowers2.gif