על נשלטים וצרכים

התיאור הוא של תחושה ביחסים עם אחוז לא מבוטל של נשלטים, המוכנים לעשות כל דבר לכאורה עבור מלכתם- חוץ ממה שהיא באמת צריכה, להלן- מרוכזים בעצמם ומכורים לעינוגם שלהם.
ההפרזה לצורך הדגשה.

קראתי את הפתיחה בהזדהות, ואת ההמשך בתדהמה הולכת וגוברת. נשברתי ונשבר לי מהשרשור הזה בעמוד שלוש וחצי, ותודה לפוג שהציל את המצב - חבל שאין עוד כמה פוגים.

ולעניין עצמו: קראתי בהזדהות, כי אני נתקלת במצב הזה בשלבי ההכרות והסינון. אנשים שמצהירים על עצמם כמרחיקי לכת, אבל בורחים בפעם הראשונה שלא נעים, בפעם הראשונה (או מעט מעט יותר מזה) שהם נדרשים לעשות משהו *באמת* עבורי, ש*באמת* לא בא רק בקטע הבדס"מי-שטאנצי. ז"א, לא ללקק את נעלי או לעשות משהו שמתקשר לפטיש *אצלם בראש*, אלא פשוט לשרת אותי כמו שאני מבקשת, דורשת ורוצה.

למען הסר ספק - אני לא מדברת על ניצול כלכלי או על שבירת גבולות. זה עשוי להיות הדבר הטריוויאלי ביותר. היה פה מישהו שברח כשהייתי במקלחת, לקראת יציאה נחמדה, כי הוריתי לו לעשות כמה סידורים קטנים עד שאצא ולא אמרתי זאת במאור פנים, בחיוך או בפוזה של גבירה - אלא ברגש האותנטי שחשתי באותו רגע, שהיה עצבנות קלה מיום קשה.

היו כאלו שציפו ל"פעולה מאהבה" - תגידו, על איזו אהבה אתם מדברים, בתחילת קשר? אולי אתם אוהבים קונספט? מתחילים עם הערכה וחיבה בסיסית אבל אצלי, אישית, אהבה היא רגש שמתפתח לאורך זמן. אין "אהבה אינסטנט", אך בהחלט ניתן למצוא אהבה גם פה בקהילה, אם משקיעים באהבה ומצמיחים אותה.

אבל, והנה ה"אבל" הגדול: את האכזבות (המעייפות) האלו אני פוגשת בשלבי הסינון והמבחן. ומי שעובר אותם ממשיך איתי שנים כי הוא באמת רואה אותי, באמת מכיר אותי, באמת פה בשבילי.
אפשר לקרוא לזה חבר.
אפשר לקרוא לזה חבר עם קולר, או עם הנאות נוספות.

לדוגמא, זה שהכיר אותי בהריון, היה איתי לאורך כל ההריון, הלידה, החודשים הראשונים, הקשים, ועדיין מחכה (יחד איתי) לרגע בו אהיה פחות עייפה, קיבינימט.
אוהבת אותך. מעריכה אותך.

מאחלת לך למצוא אחד כזה, נערת פרחים. ומייעצת לך להשקיע יותר בסינון.

פאמדום שולטטט!!!!!!!!!!!!!!!11

?

חסר שם ת' בסוף...

זה צריך להיות: פאמדום שולטטת!!!!!!!!!!!!!!!11

(מיש דואגת לתת לפאמדום את הכבוד הראוי לה : )