| שם בדוי(שולט) |
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
כמה הגיגים על מקרה no name ועל השירשור בעקבותיו
שלום ידידים
אינני נוהג בדרך כלל להגיב בכתב בפורום זה או בפורמים אחרים, ואולם לעיתים אני נתקל במקרה הגורם לי לשנות את דרכי ולהגיב. המקרה של no name הוא מקרה שכזה, ואולם עלי להבהיר מראש, אין ברצוני להגיב על המקרה עצמו, רבים וטובים ממני (וגם פחות טובים) הגיבו ולעצם העניין אין לי מה להוסיף, ומקובלת עלי המסקנה שעולה בכל התגובות שאכן מדובר באונס. אני רוצה להעלות תהיות לגבי השתלשלות העיניינים שלאחר הפרסום, וביתר פירוט כוונתי לשירשור שהתפתח, וזאת מתוך שאלה שמאוד מציקה לי לאור מקרים כאלו שאירעו, והיא: האם באמת ביכולתנו לעזור לאדם שעבר מקרה כזה, וזאת במסגרת עולמנו הוירטואלי הנוכחי? אני עדיין לא גיבשתי את תשובתי ודעתי לשאלה כבדה זו, ואולם דבר אחד מאוד ברור לי. מתוך עיון במקרים נוספים נראה לי שקיים כמעט דפוס קבוע בתגובות - דפוס שמתקיים גם בפורומים אחרים - ודבר אחד מאוד בטוח לגבי דפוס זה, אין בו שום יכולת (ויתכן שגם רצון) לסייע לנפגעת. לפני שקופצים עלי אני רוצה להסביר שאין כוונתי לכוונתם האמיתית והכנה של המגיבים לסייע ולתת כתף, וזו אכן קיימת ובהרבה, אלא בתוצאה הסופית שעולה משירשור כזה, שתמיד יהיה לפחות בן 3 דפים ויותר. ניתן להבחין בכל המקרים בטיפוסים קבועים של מגיבים: 1. "האמפטים" - מגיבים אשר מזועזעים אמיתית מן המקרה ובכנות רבה מנסים באמצעות אמפטיה לעודד את הנפגעת, להציע את עזרתם האישית (לא בהפניה לגורם אחר). אנשים אלו אני מאמין מגיבים ממקום מאוד אמיתי ואין כאן אבחנה בין נשים או גברים, תגובה שכזו מגיעה משני הצדדים. 2. "המרצים" - גם אלו מזועזעים, גם אלו מציעים אמפטיה והמון אהבה, אבל בניגוד לקודמים הם מרגישים ממש חובה "להציל את המולדת" ולהתגייס למניעה של מקרים כאלו בעתיד. אלו המגיבים הנוהגים להוסיף הרצאות מלומדות על כללי בטיחות, איך לנהוג ואיך לא, לתת כתובות של אחרים שיכולים לסייע (והרי זה תפקידם) וכדומה. 3. "המרגיזים" - המרגיזים הם אלו אשר אוהבים להעלות תהיות אשר אינן תואמות את רוח הדברים המקובלת. למשל תגובה בנוסח: "לפני שאנחנו חורצים דין לא כדאי שנשמע את הצד השני?". וכדומה... (מי שלא מבין שיקרא את תגובתו של דורון ואני מתכוון לתגובתו השניה לגבי המקרה בנענע, תגובה שלדעתי יותר מאשר מרגיזה היא היתה מטופשת ומיותרת, אם כי זה עדיין לא אומר כלום על דורון, בטח לא שהוא אדם רע, מקסימום מישהו שעשה דבר שטות נסלחת!). עכשיו אינני יודע מה מביא את אותם "מרגיזים" להכניס את תגובתם. אני בטוח שיש ביניהם כאלו המרגישים שהם עושים "שירות טוב" לעיניין, ותסכימו איתי שגישה האומרת שלפני ששופטים יש לשמוע את שני הצדדים היא די הגיונית, אבל למרות הכל תגובות אלו מציתות אש ותגובות נגד, ועל כך אנסה לעמוד בהמשך. מה שבטוח שיש אחדים מבין המגיבים "המרגיזים" הללו שמכניסים תגובות אלו על מנת להרגיז בלבד. ויודעים מה? הם מצליחים להרגיז! 4. "האורקול" - וכשאני אומר אורקול כוונתי אינה לזלזל ואינה צינית כלל אבל אני מדבר על אדם מאוד ספציפי והוא דן קאפ. לאחר השתלשלות ארוכה תמיד תופיע תגובתו המלומדת (ואינני ציני כלל!) של דן קאפ, שתהיה תמיד שילוב של אמפטיה, השתתפות בצער, והנחיה אבהית לגבי מה כדאי לעשות, וכמובן לעולם לא יפקד ממנה האיזכור של ה ssc. תגובה זו בדרך כלל תסמן את סיומו של השירשור. אולי עוד תגובה אחת או שתיים אבל השירשור יסגר ויתחיל לגלוש מטה במורד העמוד עד שיעלם בתהום הנשיה - הלא הוא העמוד מס' 2 (הסגן של בר כוכבא.....) כעת הייתי רוצה להביע ברשותכם את דעתי האישית על כל אחד מן הטיפוסים. אני אוהב ומכבד את האמפטים. אני חושב שמה שגברת העוברת מקרה כזה צריכה לקבל הוא אמפטיה ודי. מעבר לכך בכל מה שקשור לעתידה היא צריכה לעבור תהליך שהוא קודם כל אישי שלדעתי אין אני או מישהו אחר כאן מסוגל להבין אותו, לסייע לו, לכוון אותו, תהליך שבסיומו היא צריכה להגיע להבנה אם היא זקוקה לעזרה או לא, אם יש בה את תעצומות הנפש לפנות לעזרה או לא. ואני לא מדבר עדיין על עיניין להתלונן כן או לא. אני ממש לא מכבד את המרצים למיניהם. הם אומרים דברים חשובים ביותר, אבל דברים אלו אסור שיאמרו בהקשר למקרה הספציפי עליו הם מגיבים. מה אמורה הנפגעת להרגיש כשהיא קוראת תגובות שכאלו? מדובר במישהי שבדרך כלל רדופה באותה עת ברגשות אשמה גדולים, שרואה את עצמה אשמה בלעדית כמעט במה שהתרחש, מה שגורם לה להרגיש מיוסרת. ואז, בדיוק ברגע הרגיש הזה מגיע "המרצה" שאומנם אמפטי למצבה וטורח להבהיר לה שהיא לא אשמה, אבל באותה נשימה טורח להבהיר לה גם היכן היא טעתה: "תיראי זה לא את, אבל בואי ואצייד אותך בכלים כיצד להמנע מזה בעתיד..." מה היא מבינה מתגובה כזו אם לא שהאשמה בה, על כך שלא הצטיידה במערכת הכללים המופלאה שמציג בפניה "המרצה" ושבגלל שלא נהגה על פיה קרה מה שקרה... וזה מביא אותי אל "המרגיזים". אלו, אולי להפתעתכם, מרגיזים אותי פחות מהמרצים. המרגיזים מראש מסמנים את עצמם כמי שלא ממש ראוי להתחשב בדעתם - גם אם היא נאמרת בכנות רבה. מכאן שהנזק שהם גורמים הוא הפחות ביותר לעומת "המרצה" שלדעתי בתגובתו "הכאילו" חכמה פוגע יותר בנפשה של הנפגעת. אבל הבעיה עם אותם "מרגיזים" היא שתגובתם יוצרת תמיד דינמיקה רעה. בדינמיקה הזו הופך השירשור לדיון ותגובות על תגובתם, יורד בדרך כלל לפסים אישיים ומתחילים לעשות שימוש בכינויים מכינויים שונים. במילים אחרות, המקרה שלשמו נתאספנו נדחק הצידה וים של בירבורים מוקדש לויכוחים בין המגיבים. ואני שואל: "מה קורה אם הנפגעת עכשיו? האם אנחנו באמת מסייעים לה באמצעות ויכוחים שכאלו?" אניחושב שהתשובה ברורה. אני גם חושב שיותר מאשר "המרגיזים" מרגיזים אותי, מרגיזים אותי "הצדקנים" שמרגישים צורך עז להגיב על תגובת "המרגיזים", צורך אישי שאינו נובע מדאגה לנפגעת, ועל ידי כך מסיתים את הדיון למחוזות לא רצויים ובטח לא מועילים. אני מתרגז אבל לא כועס. כי אני מבין שזו תגובה טבעית. אנירק רוצה להציע כאן הצעה קטנה והיא: השתדלו להמנע מכך!! ועכשיו ל"אורקל". לא ממש גיבשתי דיעה על התגובה הזו, מה גם שהאמת אינני מכיר את האדם למרות ידוענותו הרבה. אני מאמין שתגובותיו המכובדות מגיעות ממקום אמיתי ואיכפתי של דאגה הן לנפגעת והן לתחום עצמו. כך שמבחינתי אין בעיה בתגובותיו, אם כי אני חולק עליו בעניין אחד עקרוני. אני חושב שדן קאפ מיחס חשיבות עצומה לכללי ה SSC חשיבות שחורגת בהרבה לדעתי ביכולתם של כללים אלו למנוע בעתיד מקרים אלו. אין לי בעיה עם הכללים הנ"ל. יום אחד ניסיתי אפילו לקרוא אותם, ואולם אחרי מספר קטעים שגיליתי שהם בעצם כל מה שמנחה אותי אישית בתחום, מרצוני הטוב, על פי הבנתי האישית, פשוט הפסקתי לקרוא אותם באמצע. אין בעיה במערכת של כללים. יש בעיה בחשיבה שמערכת כזו יש ביכולתה לפתור את הבעיות בעתיד. ולמרות זאת חשוב תמיד להזכיר את הכללים... זהו... אני חושב שבקלות ניתן לחשוב שהפכתי בעצמי ל"מרצה"..... (-: אבל השתדלתי להגיב בהקשר למקרה אבל לא בצמוד אליו, ואני חושב שזו הדרך הנכונה. אני קורא לזה "להכות על הברזל בעודו קר...." ולך no name אין לי אלא להציע את מלוא העזרה שביכולתי להציע. את יודעת כיצד להשיג אותי ובכל עת שתרגישי שאת מסוגלת אני עומד לרשותך. יום טוב לכולם |
|
|
Aiko(נשלטת){Jake}
|
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
ויש גם את הטיפוס החמישי. זה הטיפוס שמחכה עד שהמהומה שוככת במקצת, ואז הופך את הטרגדיה האישית של אשה אחת לבמה להתפלספויות על טבע האדם. הוא כנראה בטוח שעכשיו משחיכה שבוע-שבועיים, אין במעשיו משום פגיעה או זילות. או, ורק ליתר ביטחון, הוא לא שוכח להציע את עזרתו לאישה שזה עתה חיטט בפצעיה באכזריות.
אני הייתי מכנה אותו "הצבוע", ומבין החמישה, חיבתי נתונה לו פחות מכולם. |
|
|
טוב טוב הגמד{M}
|
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
ללא מילים ...
אנני נוהג לקרוא כל נושא שנפתח בפורום
ואתה הסבת את תשומת ליבי למקרה זה... אגיב תחילה למה שאתה כתבת : אכן אנשים רבים ודעות שונות אשר מעידים לרוב על אופיו של אותו כותב תגובתי למקרה: אכן צר לי וכואב היה לי לקרוא את שכתבה NO NAME אני מקווה שהפצע יחלים (אם דבר שכזה הוא אפשרי כלל) תגובתי לNO NAME אגיד אך ורק לה אם יצא הדבר הלוואי והיינו יודעים מי הוא אותו אחד דבר זה ימנע עוד מקרים כאלה ואני מקווה כולי שהמשטרה מעורבת כבר בעיניין ועכשיו לחלק שבו אני פורק את כעסי, חלק זה מיועד לאותו חרא: אדם שפל וקטן אתה כבר יודע שהינך אני מקווה שכל צרות איוב יפלו עליך ושמותך יהיה איטי יותר ממה שאני מאחל איטי וכואב אלפי מונים ממה שכל אדם יכול לתאר שכל קללות העולם ינחתו עליך בזו אחר זו מי יתן ואני אפגוש אותך ביום מן הימים אלוהים לא יוכל לעזור לך ברגע הזה... ZIGzag |
|
|
| שם בדוי(שולט) |
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
she-wolf כתב/ה: אני הייתי מכנה אותו "הצבוע", ומבין החמישה, חיבתי נתונה לו פחות מכולם. מודה ועוזב ירוחם |
|
|
| galia(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
שאלה לשם בדוי
האם אני מבינה נכון, אתה מודה שאתה טיפוס צבוע?
(שואלת במלא הרצינות) |
|
|
| שם בדוי(שולט) |
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
Re: שאלה לשם בדוי galia כתב/ה: האם אני מבינה נכון, אתה מודה שאתה טיפוס צבוע?
לא גליה מה שאני אומר שזו זכותה המלאה לחשוב שאני צבוע, וזו זכותה המלאה למנוע ממני את חיבתה. אני מעריך את העובדה שבחרה לומר זאת בגלוי ולא להסתתר מאחורי פילפולי ביצים. לכן אני עוזב לכן אין לי כוונה להתווכח עם דעתה. באופן כללי הודעתי המקורית לא הוכנסה כאן לצורך הויכוח. אינני וכחן ולכן גם לא אגרר לויכוח. בטח לא על רקע אישי. |
|
|
| galia(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
עכשיו הבנתי
תודה על ההתייחסות.
|
|
|
|
אדון טיפות הגשם(שולט)
|
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
אחד הדברים החמורים ביותר שאני רואה כאן הוא הניסיון לקחת קטעי דברים
להוציא אותם מהקשרם, לעוותם ולחרוץ דינם של אחרים מבלי להכירם ולו כזרת. הרצון להסתתר מאחורי שם בדוי כזה או אחר גם הוא נתפס בעיני כניסיון נלוז לומר משהו מאחורי מסך ברזל שאין להבקיעו. גם לומר, הנה אמרתי, וגם לחכות בפינה ולראות תגובות ואז אולי לצאת מן המסתור שאותו הכין הכותב לעצמו. כמה עלוב .. גיבוב הרפש שאסף "שם בדוי" לא ראוי לתגובה. ינוח הוא על מקומו בשלום, לא הוא ולא שכמותו ראויים לקבוע את מקומי, בודאי שלא מאחורי גלימת השחור המרושעת שעטה על עצמו, סוגר עצמו בתוכה ומאחוריה יורה את אשפתו, תרתי משמע. לסליחתך בודאי שאינני זקוק, ושטויות הן אולי הצד החזק שלך. אני מעולם לא הסתתרתי, לא התחבאתי מאחורי שמות בדויים, והמלצות עלי מהמכירים והמכירות אותי מקרוב מוגשות בגאווה ולא בהסתר . שטות נסלחת אמרת ? לא סלחתי לך . מצטער . אולי ביום הכיפורים הבא תבקש מהשוכן במרומים שיסלח לך, אני אצטרך לחשוב כמה פעמים לפני כן . |
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
לאלמוני בעל הכינוי החד-פעמי
ומעבר לחלוק איתנו את התצפיות והפרשנויות שלך, אילו הצעות מעשיות וברות ביצוע יש לך להציע לנו?
מה אתה מוכן לעשות כדי להקטין את הסיכונים של מי שרוצים להתנסות בבדסמ? מה אתה מוכן לעשות כדי לסייע למי שנפגעו על ידי אנשים שמשתמשים בבדסמ ככלי לפגיעה וניצול של אנשים אחרים? |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
2 ביוני 2004
מהנסיון המועט שלי, לרוב לא ניתן לעזור הרבה למי שלפני זה לא הכרת ולא היית בקשר איתה. גם העזרה שמגישות המתנדבות של מרכז הסיוע אינה ברובה עזרה נפשית להתמודדות עם הטראומה אלא עזרה לרגעי ההלם הראשונים, ליווי ויעוץ.
באופן טבעי, כשאדם סובל הוא יספר על כך קודם כל לקרובים אליו, ויקבל את תמיכתם. אלא שבמקרים של אונס, ובמיוחד במקרים של אונס בפגישה בדסמית, יש בעיה עם פניה לקרובים. גם כיום רבים בחברה שלנו רואים באונס (כל אונס) קודם כל כתם על הנאנסת. נאנסת עלולה לחשוש לפנות לחברותיה מכיוון שאז יבואו השאלות: "איך הכרת אותו בכלל?" " למה נתת לו לקשור אותך" ועוד. השאלות האלה קשות במיוחד מכיוון שהרבה נאנסות נוטות להאשים את עצמן. ופה דווקא בא המקום שבו התגובות בפורום יכולות לעזור. כשאומרים משהו שוב ושוב ושוב ושוב הוא בסופו של דבר נקלט כאמת. ויש נאנסות שבהחלט זקוקות לשמוע שוב ושוב שהן לא האשמות כדי לקבל את זה. לא לקבל ברמה השכלית (כי האונס לא הופך אף אחת לטיפשה והיא עצמה יכלה להגיד את אותו דבר לאחרות), אלא ברמה הרגשית הפנימית. בנוסף התגובות התומכות מנסות לפחות לאזן את התגובות הנוראיות שלפעמים מופיעות במקרים כאלה. כבר ראיתי פעם באחד הפורטלים בעקבות כתבה חדשותית על מקרה אונס תגובה שטענה כי הנאנסת אשמה כיוון שפגשה "מישהו מהאינטרנט". אנשים רוצים לשכנע את עצמם שלהם וליקרים להם זה לא יכול לקרות אז הם מעמידים פנים כאילו יש באינטרנט מפלצות מיוחדות שלא ניתן לפגוש אותן סתם כך במקרה ברחוב. |
|
|