הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
המלט כתב/ה: fog כתב/ה: אדון וחבר - אתה מבטא את מה שאני, ומה שרוב ישראל מרגישים, אני חושב. רק איכשהו, בתקשורת עצם הדילמה הקורעת נתפשה עד אתמול לפחות, כמשהו בזוי. לא מבין למה, חוץ משטחיות מפגרת.
בכוח - שאלת שאלה טובה. התשובה היא כן, אם יש על החטוף שלך סכנת חיים מיידית, אז בהחלט הייתי משחרר את האהוב שלך. אבל אם היו לך לא אחד, אלא 400 אהובים, שלא ביצעו שוד, אלא רצחו מאות אנשים, ואין ספק שהם ועומדים לרצוח שוב? יותר מכך. אם אני הייתי בשבי החמאס, הייתי בהחלט מעדיף להנמק בכלא עד סוף חיי, ובכך להלחם בחמאס, כחייל גאה של מדינת ישראל, ולהראות להם ולהזכיר להם יום יום שמהחטיפה שלהם לא ייצא שום חלאה החוצה. חבל שאי אפשר לשאול אותו. הדילמה אכן קורעת, אך איני שותף לפרשנות שהתקשורת הציגה אותה כמשהו בזוי. החבר האדון כתב באמת דברים של טעם. במיוחד היטיב לתאר את מורכבות העניין. החיים אינם מערכת משוואות שיש להן פתרון יחיד. לפעמים אין פתרון, לפעמים יש כמה פתרונות, ויש לנו אפשרות בחירה, ויותר מזה, יש לנו אפשרות לדון באוויר הפתוח, לאור השמש, בבחירות השונות ובמשמעותן. לגבי הסיפא בדבריך. למרבה המזל, משקלן הסגולי של המילים שלך קטן מאד, וככל הנראה, בהסתברות גבוהה מאד, אף אחד לא יצטרך לבדוק את מידת אמינותן. לא אתה עצמך, לא אשתך שתחיה, לא ילדיך היקרים, הוריך, אחיך ואחיותיך ושאר אהוביך. מה שכן, אני מכבד את הבחירה שלך להירקב בכלא של החמאס. דווקא היה לי דיון היום עם משפחתי על זה (מה יקרה אם אפול בשבי), אמרתי את הנ"ל, שאני מקווה שאנמק בכלא וכו', ובלבד שלא ישתחררו רוצחים שכאלו. אימי היא זו שתיקנה אותי: "במקרה שלך, סביר שצהל יעשה הכל כדי להרוג אותך, ואם לא, סביר שתעשה זאת בעצמך.". היא צודקת לגבי החלק השני. התמונות נורא מרגשות. אני דומע כל היום... 
|
|
|
המלט
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
בכוח המוח כתב/ה: המלט כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: שאלה, אפשר?
אם אני אחטוף מישהו ואבקש תמורתו שחרור אסיר אחד, זה ישמע למישהו הגיוני? אחד, לא אלף. לא אסיר בטחוני, רק האהוב שלי ששדד בנק. אני אהיה מוכנה להתחייב אפילו שלא נחזור לארץ, איך אני אתכם? מישהו יתמוך בזה? באמת? אני לא מצליחה להבין את זה. לא נכנעים לטרור. בעיקר אם אנחנו מדינת חוק. בעיקר אם אנחנו לא מוכנים לתגמל טרור. וזה לפני הסכנות והסיכונים הנוספים. לי זה ברור כשמש. איך לכל השאר לא? http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=290077&blog_id=51260 באמת איך, איך זה לא ברור לכל השאר? מה עובר להם בראש? למה הם לא מגיבים בבלוג שלך? כן המלט, אני מודה שאני מסכימה איתך חלקית. שאלת שאלות טובות, מחוץ לשאלה האחרונה. מסתמן שבכל פוסט ממוצע שלי יש יותר תגובות מבכל הבלוג שלך. תגובות מעולם לא חסרו לי, אבל אני יכולה להבין מהיכן המחשבה הזו שלך מגיעה. אני גם חושבת שאת נסיונות ההתיהרות חסרות הבסיס שלך יכולת לשמור לפעם אחרת, זה לא מכבד את הדיון הזה. אני בטוחה שאתה יכול לעבוד קצת על יכולות האיפוק שלך, אני מאמינה בך. ולא, לא ברור לי איך מדינה שלמה נכנעת לסחטנות של ארגון טרור. זה לא אומר שאני לא שמחה לראות את גלעד חוזר הביתה, זה לא אומר שלא מרגש אותי לדעת שהוא חזר, אני פשוט לא מרוצה מהמחיר. את טועה (שוב). אני מפרגן לך בעניין הבלוג. באמת שכן. לכל ארבעתם. גם לתגובות הרבות שבהם, שלמען ההגינות יש לחלק את מספרן לפחות ב-2 משום שאת מקפידה להגיב לכל תגובה ותגובה. ומדוע "לפחות ב-2" ולא "בדיוק ב-2"? כי לפעמים את מגיבה לעצמך עם ניקים אחרים של עצמך. אבל היום אנו מצווים על האיפוק. אז בואי נתאפק. כאמור, אני באמת מפרגן לך. מה שחרה לי הוא השימוש המיותר בשרשור הזה כדי למשוך קוראים לבלוג שלך. זה מגעיל אותי. אני נגעל כשאנשים עושים את זה סתם ביום של חול. אבל להכניס לדיון הזה, דווקא לדיון הזה, הפניה לאחד הבלוגים שלך זה ממש מעצבן אותי. מכאן באה המחשבה שלי, יקירתי. מכאן ולא משום מקום אחר. הדילמה, כאמור, קשה. אני חושב שביום כזה יש מספר קטן מאד של מתלבטים באמת. הרוב כבר משוכנעים על ידי העמדה שנקטו כבר קודם. קודם התראיינה נפגעת פעולות טרור לטלויזיה ואמרה שהיא בעד להחזיר את גלעד. המראיינת שאלה אותה על עמדתה לגבי אלה שמתנגדים והיא אמרה שיש לה אחד כזה בבית -- בעלה. זה עניין של אמונות ודעות. אי אפשר לשכנע אחד את השני שעמדה אחת צודקת יותר מרעותה, מוסרית יותר, או נכונה יותר. כפי שהתבטאתי קודם, אין פתרון יחיד. את בוחרת לפרש את השבתו של גלעד ככניעה לסחטנות לטרור. את בוחרת להאמין בפרשנות הזו שלך. ללא ספק יש לך טיעונים תקפים על מנת לתמוך בפרשנות זו. מבלי לשמוע אותם, אני מבטיח לך שעם חלקם אני מזדהה מראש. לגבי העניין דיומא, אני חושב שלכל טענה יש טענת-נגד, מעין השתקפות שלה במראה, שניצבת לעומתה. כן, יש כאן סחטנות של טרוריסטים; אבל יש כאן גם ניצחון מדהים של משפחה אחת שסחפה אחריה חלק לא קטן מהחברה הישראלית למלחמה על הצלת נפש אחת ויחידה; כן, יש כאן כניעה של מדינה שלמה; אבל יש כאן גם מסר חשוב מאין כמותו לחברה שלמה בישראל ,לחיילים בהווה ולחיילים בעתיד -- שלא יינטשו, ושאין מחיר לפדיונם. כעת, נוכל לדון ארוכות אילו מהטענות משכנעות יותר. אבל כל זה מתגמד לעומת השורה התחתונה, שמכריעה לחלוטין את הכף לטובת מעשה, לא מחדל; פעולה, לא הימנעות; הצלה, לא ישיבה בחיבוק ידיים. וזה מה שקרה היום. אני גאה להיות ישראלי היום. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי אוק' 18, 2011 4:05 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
פוג
אהבתי את מה שאמא שלך אמרה, פוג. אבל עכשיו אתה מאיים בהתאבדות ?
בתור מי ששוווה 1200 חיילים, אפילו אם נניח שיש לך את האומץ להרוג את עצמך, אתה באמת חושב שלא ישמרו עלייך בשבע עיניים ? מה שכן, לא בטוח שרק תסבול. יודעי-דבר מספרים שנושא השליטה-הנשית תופס תאוצה בקרב פעילי החמאס, והיום כבר רוב הסוהרות הן נשים אקדמאיות ,דעתניות, עצמאיות, נאות, מטופחות, ודומיננטיות. לא גברים כמו שהיה פעם. אז תכלס, שבי זה קיייטנה היום 
|
|
|
| muscle man(נשלט) |
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
תפסיקו לדבר על החיילים
חוזרים שוב ושוב בכל אמצעי התקשורת וגם כאן, על התחושה מהיום של
כל חייל שיודע שיעשו כל דבר בשביל לשחרר ולא להפקיר אותו. דיברתי עכשיו עם אחי בפלאפון. הוא שמח כמו כל חבריו על חזרת החייל הביתה אבל מזכיר שהעסקה הזו מפקירה בעצם אותם. צה"ל עצר, תקף ואיבד את הטובים בלוחמיו במאבק האינטנסיבי נגד הטרור שהחל בחומת מגח של 2002. בהר הרצל קבורים לוחמים רבים אשר איבדו את חייהם במאבק נגד הטרור. בפעולות שנעשו כדי לעצור את הטרוריסטים הארורים. עכשיו מחזירים עוד מאות חדשים ישנים למשוואה, ועוד אלפים שיקבלו מכך מוטיבציה. גם אני דמעתי והתרגשתי היום. אין הרבה סיטואציות מרגשות יותר מהתמונות שראינו היום. ועדיין... "במקום להקריב בצער את החייל למען המולדת, מקריבים את המולדת למען החייל" זה משפט קשה. חלק עלולים להתלהם על הבוטות שבו. אבל מדיניות מדינית צריכה להיקבע על ידי שכל. בהחלטות כאלו אין לרגש מקום. |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
...
כנוע וטוטאלי - אתה מדבר כאילו העסקה היא כניעה טוטאלית. הפעם היחידה בהסטוריה שבה מדינה נכנעה באופן טוטאלי, ובלי שום תנאי, למדינה אחרת, היתה כשיפן, אחרי הירושימה ונגסקי, נכנעה באופן טוטאלי, ובלי שום תנאים, לארה"ב במלחה"ע השנייה. כל שאר הסכמי הכניעה לא היו טואטליים.
ואנחנו היינו ממשיכים להיאבק בטרור, עם או בלי גלעד. |
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
Re: פוג FOR GOOD כתב/ה: אהבתי את מה שאמא שלך אמרה, פוג. אבל עכשיו אתה מאיים בהתאבדות ?
בתור מי ששוווה 1200 חיילים, אפילו אם נניח שיש לך את האומץ להרוג את עצמך, אתה באמת חושב שלא ישמרו עלייך בשבע עיניים ? מה שכן, לא בטוח שרק תסבול. יודעי-דבר מספרים שנושא השליטה-הנשית תופס תאוצה בקרב פעילי החמאס, והיום כבר רוב הסוהרות הן נשים אקדמאיות ,דעתניות, עצמאיות, נאות, מטופחות, ודומיננטיות. לא גברים כמו שהיה פעם. אז תכלס, שבי זה קיייטנה היום יותר מזה, יש סימנים של חזרה לשגרה, שאני מאוד אוהב, בדיחות גלעד שליט: "ובינתיים ביקום מקביל, גלעד ונועה שליט פונו מדירתם בחולון שעוקלה כי לא עמדו בתשלומי המשכנתא..." |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
לצערי אני לא גאה להיות ישראלי היום. אני אפילו קצת מתבייש. פחות בגלל העסקה עצמה, הזויה ומזיקה ככל שהיא נראית לי, ויותר בגלל הנסיבות והתהליכים שהביאו אליה. כל הפרשה הזו היתה הדבר הכי קרוב שראיתי עד כה בישראל ל... אני אפילו לא יודע איך לקרוא לזה, כי לא בא לי להכניס לפה מילים מוגזמות. ובכל זאת, מה לא היה שם? תקשורת מגויסת שמנהלת קמפיין תעמולה במקום לספק מידע שאשכרה יאפשר לציבור לשפוט? יש. קידוש אידאולוגי שמצדיק עוולות (כמו למשל שוד ספרה של שלי אלקיים "כשהנחש והעכבר נפגשו לראשונה") בשם המטרה? יש. ניסיונות השתקה של מי שמעז לחלל קודש, אם בדעה נגדית אם בהומור, הנעים בין הוקעה פומבית לבין איומים בפגיעה פיזית? יש. מכירת הספקנות היקרה מפז תמורת נזיד העדשים של תמונות מרגשות ומנטרה פשטנית? יש. הפגנות ענק של ציבור שבכלל לא אכפת לו שהוא לא יודע פרטים בסיסיים ומהותיים בעניין שלשמו הוא מפגין? יש. וכאשר מכל הבורות הזו, מכל העדריות הזו, מכל הג'יהאד הזה - בסוף ממשלה חלשה נכנעת ומעניקה שוחד בחירות מוקדם, למרות שהמעורבים בדבר התבטאו בעבר בצורה נחרצת בדיוק כנגד מה שהם עצמם עשו - אותי זה מבייש.
* פינת ה"שלא יובן לא נכון": 1) אני חלילה לא טוען שכל תומכי העסקה והמפגינים בעדה הם בורים, עדר או בבונים אלימים. מי שלאורך הדרך התעניין, לפחות באופן כללי, מהו בעצם המחיר הזה שהממשלה הרשעה לא רוצה לשלם, ושקל ברצינות גם את טיעוני הנגד במקום למסמס אותם ב"ואם זה היה הילד שלך", והכיר בכך שמותר להתנגד ואפילו לצחוק על הנושא בלי שזה יצדיק מיתה משונה, וטרח לחפש את המידע שאמצעי התקשורת לא סיפקו לו, ואחרי כל אלו הגיע למסקנה שעם המחיר ועם טיעוני הנגד ועם המידע, עדיין פדיון שבוי הוא מעל הכל - אין לי שום טענה כלפיו. אני פשוט סבור שהוא לא מייצג. 2) ברור שגם אני שמח שגלעד פה, אפילו שמעולם לא הזדהיתי עם "הילד של כולנו" וזה לא גורם לי לדמוע. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
המלט כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: המלט כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: שאלה, אפשר?
אם אני אחטוף מישהו ואבקש תמורתו שחרור אסיר אחד, זה ישמע למישהו הגיוני? אחד, לא אלף. לא אסיר בטחוני, רק האהוב שלי ששדד בנק. אני אהיה מוכנה להתחייב אפילו שלא נחזור לארץ, איך אני אתכם? מישהו יתמוך בזה? באמת? אני לא מצליחה להבין את זה. לא נכנעים לטרור. בעיקר אם אנחנו מדינת חוק. בעיקר אם אנחנו לא מוכנים לתגמל טרור. וזה לפני הסכנות והסיכונים הנוספים. לי זה ברור כשמש. איך לכל השאר לא? http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=290077&blog_id=51260 באמת איך, איך זה לא ברור לכל השאר? מה עובר להם בראש? למה הם לא מגיבים בבלוג שלך? כן המלט, אני מודה שאני מסכימה איתך חלקית. שאלת שאלות טובות, מחוץ לשאלה האחרונה. מסתמן שבכל פוסט ממוצע שלי יש יותר תגובות מבכל הבלוג שלך. תגובות מעולם לא חסרו לי, אבל אני יכולה להבין מהיכן המחשבה הזו שלך מגיעה. אני גם חושבת שאת נסיונות ההתיהרות חסרות הבסיס שלך יכולת לשמור לפעם אחרת, זה לא מכבד את הדיון הזה. אני בטוחה שאתה יכול לעבוד קצת על יכולות האיפוק שלך, אני מאמינה בך. ולא, לא ברור לי איך מדינה שלמה נכנעת לסחטנות של ארגון טרור. זה לא אומר שאני לא שמחה לראות את גלעד חוזר הביתה, זה לא אומר שלא מרגש אותי לדעת שהוא חזר, אני פשוט לא מרוצה מהמחיר. את טועה (שוב). אני מפרגן לך בעניין הבלוג. באמת שכן. לכל ארבעתם. גם לתגובות הרבות שבהם, שלמען ההגינות יש לחלק את מספרן לפחות ב-2 משום שאת מקפידה להגיב לכל תגובה ותגובה. ומדוע "לפחות ב-2" ולא "בדיוק ב-2"? כי לפעמים את מגיבה לעצמך עם ניקים אחרים של עצמך. אבל היום אנו מצווים על האיפוק. אז בואי נתאפק. כאמור, אני באמת מפרגן לך. מה שחרה לי הוא השימוש המיותר בשרשור הזה כדי למשוך קוראים לבלוג שלך. זה מגעיל אותי. אני נגעל כשאנשים עושים את זה סתם ביום של חול. אבל להכניס לדיון הזה, דווקא לדיון הזה, הפניה לאחד הבלוגים שלך זה ממש מעצבן אותי. מכאן באה המחשבה שלי, יקירתי. מכאן ולא משום מקום אחר. הדילמה, כאמור, קשה. אני חושב שביום כזה יש מספר קטן מאד של מתלבטים באמת. הרוב כבר משוכנעים על ידי העמדה שנקטו כבר קודם. קודם התראיינה נפגעת פעולות טרור לטלויזיה ואמרה שהיא בעד להחזיר את גלעד. המראיינת שאלה אותה על עמדתה לגבי אלה שמתנגדים והיא אמרה שיש לה אחד כזה בבית -- בעלה. זה עניין של אמונות ודעות. אי אפשר לשכנע אחד את השני שעמדה אחת צודקת יותר מרעותה, מוסרית יותר, או נכונה יותר. כפי שהתבטאתי קודם, אין פתרון יחיד. את בוחרת לפרש את השבתו של גלעד ככניעה לסחטנות לטרור. את בוחרת להאמין בפרשנות הזו שלך. ללא ספק יש לך טיעונים תקפים על מנת לתמוך בפרשנות זו. מבלי לשמוע אותם, אני מבטיח לך שעם חלקם אני מזדהה מראש. לגבי העניין דיומא, אני חושב שלכל טענה יש טענת-נגד, מעין השתקפות שלה במראה, שניצבת לעומתה. כן, יש כאן סחטנות של טרוריסטים; אבל יש כאן גם ניצחון מדהים של משפחה אחת שסחפה אחריה חלק לא קטן מהחברה הישראלית למלחמה על הצלת נפש אחת ויחידה; כן, יש כאן כניעה של מדינה שלמה; אבל יש כאן גם מסר חשוב מאין כמותו לחברה שלמה בישראל ,לחיילים בהווה ולחיילים בעתיד -- שלא יינטשו, ושאין מחיר לפדיונם. כעת, נוכל לדון ארוכות אילו מהטענות משכנעות יותר. אבל כל זה מתגמד לעומת השורה התחתונה, שמכריעה לחלוטין את הכף לטובת מעשה, לא מחדל; פעולה, לא הימנעות; הצלה, לא ישיבה בחיבוק ידיים. וזה מה שקרה היום. אני גאה להיות ישראלי היום. וואו. איזה יופי, המלט. עכשיו כל מה שאתה צריך זה רק להוכיח את הקשקשנות שלך. אני יודעת את התשובה, ואני גם יודעת את הסיבה לדרך בה אתה נוהג. ארבעת הבלוגים שלי? אני מגיבה לעצמי בניקים אחרים? באמת? אני רק אומר לך - אם לא תביא הוכחה לכך תצא טרחן קנאי וקטנוני, מריר ולוטש עיניים לכל מה שנראה לך מוצלח יותר אצל אחרים. בחיי שככה אתה תראה. הוכחות, לך על זה. דרך אגב, עכשיו אני נזכרת שזו לא הפעם הראשונה שאתה טוען שאני מגיבה לעצמי בניק כפול שלי. בפעם הקודמת חשבת שאני newoldone, דבר שהחמיא לי כשלעצמו, אם לא היית טוען שאני מגיבה לעצמי כבר אז. ומעבר לזה אני אענה לך גם לטענות שלך - אם במקום לחשוב שאני שמה לינק לפוסט שלי כדי לקבל תגובות, היית קורא אותו, היית רואה שאני מדברת על שני מישורים שם, ועל הדרך בה לדעתי יש לקבל החלטה במקרה שכזה. החלטה כזו צריכה להתקבל לאחר שיקולים מדיניים, כשטובת המדינה לנגד העיניים. לא טובתו של ביבי ולא טובתה של אביבה. טובת המדינה. את טובת המדינה יש לקדם בכל דרך, מעשה או מחדל, מאיפה הבאת את הרעיון שמעשה מזיק עדיף על מחדל מיטיב? הכל מותר להגיד על מנת להצדיק את ה"צד שלך"? אנחנו לא באותו צד כולנו? אבל הנה מה נמצאנו למדים? שיכולת להעלות את הטענות האלה באופן מכובד וראוי, בלי לנסות להשתלח. אני, בהכרותי עם עצמי הייתי מנסה לענות לגופו של עניין ואולי מישהו היה מזליג משהו למערכת התפישות של השני. חבל, לא? חבל שמערכת האמונות שלך לוקחת אותך כאפשרות ראשונה או בלעדית לרעיון שאני מצרפת לינק לפוסט רלוונטי, כדי לקבל תגובות ולא כדי לפרוש את הדרך בה אני רואה את העניין. אחרי הכל, לא במקרה כתבתי על זה פוסט. כנראה שזה כן נוגע בי ומפריע לי. מפריע לי כי זו המדינה שלי. מפריע לי כי אני חוששת מן ההשלכות החמורות. |
|
|
| Metuka |
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
ברור שכן.
אני כן סבורה שכל חייל שמתגייס וכל הורה ששולח את הילדים שלו להתגייס, צריכים לדעת שממשלת ישראל תעשה הכל ע"מ להחזיר את הילדים הביתה. נכון, הייתי מעדיפה שיחזור בעקבות פעולה צבאית ושכוח ההרתעה שלנו - לא נס ליחו. היום רק התחזקה הרגשתי זו.
אישית, הייתי מחזירה את כל הנבלות (וסליחה על השפה) ושילכו קיבינימט עבור רון ארד חי!!! |
|
|
שריל(נשלטת){A}
|
לפני 13 שנים •
18 באוק׳ 2011
לגמרי כן!!!
ברוך בואך גלעד!
|
|
|