מירי אלוני

Re: ...

בלוסום​(לא בעסק) • 20 באוק׳ 2011

מצטערת, אבל חקוק לי מקרה אחד בזכרון, בפרדס חנה לפני שנים - האשה העיזה, הלכה למשטרה, התלוננה -

ונמצאה אחרי כמה שעות ספורות עם כ-90 דקירות סכין בבטנה.

לא שבויות פיזיות אמרת?... אם לברוח / להתלונן / לקום וללכת עלול לעלות לך במחיר חייך - אז כן, הכלא הוא בהחלט גם פיזי.

...

FOR GOOD • 20 באוק׳ 2011

המקרה שחקוק בזכרונך הוא מקרה אחד. יש עוד כמוהו ,אבל ישנן מאות אלפי נשים שעזבו קשר כזה, עזבו אחת ולתמיד, עזבו ולא חזרו, והתחילו חיים חדשים ומאושרים יותר.
המקרה שהזכרת הוא רק עדות לאימפוטנציה של רשויות החוק. אבל זאת כבר בעייה אחרת.

Re: ...

נילי ונילי • 20 באוק׳ 2011

כתבתי את הסיפור הזה פעם.


יסמין אבו זעלוק, בת 30 מלוד, נמצאה מתה לפני כחצי שנה. שנה לפני הרצח יסמין ברחה מהבית, יחד עם אסמע אבו זעלוק, גיסתה שהיתה אז בת 19. שתיהן אזרו אומץ מול מסכת של טרור, אלימות ופחד ועשו את הבלתי יאומן- הן ברחו מהבית ומצאו מקלט בכפר קאסם. הן הסתתרו בבית של שייח' מכובד שהבטיח להן את הגנתו ואת תיווכו מול בעליהן המכים.

בנה של יסמין נשאר בבית, כבן ערובה של האב המכה. לאחר שנעלמה יסמין הפיץ הבעל שמועה (שקרית) על חטיפת בנה. סיפור החטיפה היה בדוי ונועד להפעיל מניפולציה רגשית על האם ועל הדודה כדי שיצאו ממחבואן ויחזרו הביתה. המניפולציה עבדה. לפעמים, גם אם נשים לא מוחזקות בשבי פיזי בעצמן, הרי שיש להן בני ערובה שמוחזקים בשבי משלהם.

יסמין ואסמע חזרו ללוד ונעלמו מן הציביליזציה. הן נכלאו במתחם המגורים של המשפחה ואף אחד לא הצליח ליצור איתן קשר, גם לא המשטרה או עובדים סוציאליים. אף אחד לא ידע האם הן בחיים ומה קורה איתן עד שלאחר כמה חודשים בעלה של יסמין ניסה להרוג את שתיהן. הוא ירה בשתיהן ופצע אותן. הבעל נעצר, הואשם וזוכה. הוא שוחרר לביתו. יסמין נפצעה קל יותר מבין השתיים, אבל אסמע נותרה נכה.

שתיהן הוחזרו הביתה לאחר האישפוז ונכלאו שוב. הן הפסיקו לשתף פעולה עם המשטרה, סרבו להעיד ולדבר נגד הכולאים אותן. לו הן היו יודעות שחצי שנה לאחר מכן, ישתמש מפקד משטרת לוד בסירוב הזה כדי להסביר את הרצח שעוד עתיד לקרות, אולי היו משנות את הטקטיקה. אבל באותה העת גבר הפחד מפני כולאיהן והן סרבו לשתף פעולה עם המשטרה.

כחצי שנה לאחר מכן, כאמור, יסמין נמצאה מתה בשדה מחוץ לעיר לוד. מלאכתו של הבעל הושלמה. אסמע שנותרה נכה הוצאה מבית המשפחה והועברה למעון שימנע את היותה הקורבן הבא.






עכשיו, בוא תקרא את הדברים שכתבת. הם נשמעים כמו לעג לרש.

למה לריב כולם צודקים

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 20 באוק׳ 2011

שני המימדים מתקיימים בו זמנית.
אישה מוכה היא גם קורבן במצב סמי שבי כזה או אחר, לרוב לא לראשונה, כלומר חוותה ומשחזרת מצב דומה מילדותה או נעוריה,
וגם משמרת את המצב במידה מסויימת כי הוא מוכר ונוח- מזוויע ככל שיהיה.
שני המימדים הולכים יד ביד וברמה טיפולית חשובים באותה המידה-
בתחום זה כמו גם בהרבה מצבים יומיומיים או כאלו בעלי אופי של דפוס קבע,
בשלב הראשון אדם מתבונן על עצמו כעל קורבן ופורק את כעסיו כנגד המקרבן- ורק בשלב הבא וכאשר הוא מוכן לכך רגשית- מסוגל להתבונן מעבר ולקחת אחריות על יצירת המצב ושיתוף הפעולה עמו.
בעיניי הבראה אמיתית אינה אפשרית כאשר נשארים בשלב הראשון- מה שחוצץ גבול בין אישה מוכה לשבוי מכל סוג שהוא.
רק השלב בו אישה או אדם לוקחים אחריות ורואים מה עשו יצרו וגרמו הם בעצמם- חוזר להם הכוח לידיים ועמו היכולת לצמצם את הדפוס הישן וליצור משהו חדש במקומו.
רק בריאות

Re: למה לריב כולם צודקים

נילי ונילי • 20 באוק׳ 2011

הבעיה עם זה שיולי-יולי בחו"ל היא שאין אף אחד שיגיד שאחריות היא לא משחק סכום אפס. לקיחת האחריות על ידי נשים מוכות לא יכולה לבוא על חשבון לקיחת האחריות על ידי הגברים המכים. האחת לא יכולה להוריד מן השניה.

פרחונית, מה שחסר לי בתגובה שלך (וגם בתגובות של for good לצורך העניין) היא איזושהי אמירה חד משמעית שמדברת על אי-האשמת הקורבן. על אף שאני יכולה להסכים במובנים שונים לצורך בלקיחת אחריות על ידי האשה, עדיין צורם לי קו התפר הזה שבין הקריאה הזו ובין האשמת הקורבן בהיותה קורבן. הגדיל for good לעשות ודיבר על "דפוסי אישיות" ש"מאפשרים" את הפגיעה. זה צורם. ומטיל את האשמה בנפגעת. וגם לא לגמרי מדוייק או נאמן לאמת.

או בקיצור, אם להיות בוטה לרגע, מה שחסר לי בשרשור הזה זו איזושהי אמירה חד משמעית שאומרת שהבעיה המרכזית של נשים מוכות אינה האופי החלש שלהן, טראומות הילדות שלהן או יצר ההרס העצמי שלהן. הבעיה המרכזית של נשים מוכות הנה גברים מכים. יכול להיות שלקיחת אחריות עצמית אכן תביא בסופו של דבר לשחרור האישה מכבליה, אבל והדרך הכי טובה והכי מהירה לשחרר אישה מוכה היא אם החולירה שמכה אותה יחליט שהוא מפסיק לעשות את זה.

...

FOR GOOD • 20 באוק׳ 2011

גבר מכה לעולם לא יפסיק, נילי. הוא לעולם לא יפסיק.
היא צריכה ללכת למרות זאת
אבל ברור שאף אחד לא "מאשים" אותה בכלום.
אגב - בכוח המוח העלתה הרגע פוסט מאד מעניין ורגיש על הנושא. מומלץ בחום.

Re: ...

נילי ונילי • 20 באוק׳ 2011

קשקוש מוחלט.
אמרה כבר מישהי לפניי, אז אתלה לי על אילנות גבוהים:

...

FOR GOOD • 20 באוק׳ 2011

גבר מכה זאת מחלה כרונית, קשה פי כמה, וכל פעם שהיא תחזור אליו, הוא יכה אותה שוב. וזאת מחלה סרבנית לטיפול. כי בדרכ " גברים מכים לא רוצים שום עזרה.
בתור עובדה, יותר קל לעזור לאישה לעזוב, מאשר לגרום לגבר להפסיק להכות.


* ואל תעלי שוב מן האוב תגובות ירודות. לא לכבודך, ולא לכבוד הדיון

להבה חשופה • 20 באוק׳ 2011

"שהירה אמין, כפי שכבר העידה, היתה מסיימת את הראיון לו הוא היה מבקש להפסיק ולא היתה מתנגדת אם הוא היה קם והולך. אז למה הוא לא קם והלך?".

את באמת מתכוונת לכך? את באמת ובתמים חושבת שאם שהירה אמין, היתה "יכולה" לסיים את הראיון עם גלעד שליט. גלעד שליט, היה יכול לקום וללכת? לאן היה היכול לקום וללכת? .

אינך מודעת לכך, שגלעד שליט אולץ לראיון המזוויע הזה? אינך מודעת/ יודעת, שגלעד שליט ענה לשאלות, מכח היותו רגיל לתשאולים וחקירות?.

גלעד שליט, חשש שאם לא יעשה כך יבולע לו. מאחוריו עמדו חלק משוביו, והוא, על אדמת מצרים. איש ממשלת ישראל, או צה"ל לא היה נוכח. אם היתה למשלחת צה"ל / ישראל אפשרות, להיות באותו מעמד מזעזע זה, הראיון הזה לא היה מתקיים.


דבר נוסף, השוואה, בין אשה מוכה, לכדי מצבו של גלעד שליט. {ולו לשם הקצנה} מעבר למקוממת.


להבה חשופה.

Re: ...

נילי ונילי • 20 באוק׳ 2011

כשאתה אומר "גבר מכה לעולם לא יפסיק", אתה מסיר את האחריות מעליו ומאפשר לו להמשיך ולהיות מפלצת. מעבר לכך, אתה מסיר את האחריות מהחברה הישראלית ומהממשלה הישראלית ומאפשר לנו כחברה להמשיך ולחנך את הגברים שלנו לאלימות, לבעלות, ולביטויים אלימים של כעס.

"גבר מכה לעולם לא יפסיק" משמעו- ככה הוא וזהו. הוא לא ישתנה לעולם כי אין לו ברירה אחרת. ואני טוענת שני דברים: ראשית, כחברה יש לנו החובה לחנך לאי-אלימות וללמד את הילדים שלנו איך מנהלים קשרים אינטימיים בצורה לא-אלימה. שנית, אי אפשר להסיר את האחריות מפרטים אלימים בחברה. פרט אלים הוא אלים מבחירה ויכול לבחור גם שלא להיות אלים, אל תמהר לשלול את אחריותו ממנו.



ולגבי הסיפא של דבריך-

כשאתה אומר "היא צריכה ללכת" אתה מתעלם לגמרי, באטימות מופלאה, מן המשמעות של הללכת הזה.

ראשית, משרד הרווחה בשיתוף ארגוני הנשים מפעיל 13 מקלטי חירום ועוד כמה עשרות בודדות של דירות מעבר. זה לא הרבה מאד מקום עבור כל אותן 14 אלף נשים בממוצע בשנה שמתלוננות על אלימות. כמות המקלטים מגוחכת אל מול כמות הנשים שסובלות מאלימות.

בנוסף, אשה שמחליטה ש"היא צריכה ללכת" ואורזת את עצמה ואת הילדים שלה ובורחת על נפשה עוברת למקלט כזה, שנמצא בעיר זרה לה. במקלט הזה היא חיה עם עוד כמה משפחות במצב מנוסה דומה לשלה. הילדים מנותקים מבית הספר שלהם ונמצאים במצב תלישות מעורער; האשה עצמה נאלצת להתמודד עם החיים בדירה צפופה עם עוד מספר נפשות לא מבוטל; כל זה בזמן שהתוקף נמצא בביתו.

אתה מבין? בזמן שהיא "צריכה ללכת" ולחיות עם עוד שלוש נשים ועשרה ילדים בדירה אחת בטיז-אל-נבי, הרי שהוא ממשיך לחיות בבית הנחמד שלהם (במודיעין? בלוד? בכפר שמריהו?). הוא ממשיך ללכת לעבודה כל בוקר, הוא ממשיך לבקר את הוריו ולאכול אצלם ארוחת שישי בכל סופ"ש, הוא לא מנותק מהסביבה התומכת שלו בשום שלב. בניגוד אליה, שמוצאת את עצמה מבודדת ומנותקת ממשפחתה ומהתמיכה אותה היא כל כך צריכה, הוא ממשיך לחיות בבית שלו ובסביבה הטבעית שלו.

זו, יקירי, המשמעות האמיתית והכואבת של "היא צריכה ללכת". ואני מבקשת, שוב, שתנסה לרדת מהעץ עליו טיפסת ולהודות שאתה מדבר בנושא שאתה לא מבין בו. אין בושה בלהודות בטעות.