נקודת האל חזור

בעקבות שיחה שהייתה לאחרונה, האם יש נקודת אל חזור שמגדירה אתכם כשולטים? נשלטים? בדס"מים?
האם היא הפחידה כך שלא העזתם לקפוץ למים?
ומה גרם לכם להתגבר עליה?

את מתכוונת במה גרם לכם לעבור צד?

בכל מקרה אם הבנתי נכון,אז כמו ששמעתי המון פעמים ובטח גם אמרתי

ל"נשלט\ת יש תמיד את הבחירה לקום וללכת"

אז על אותו מטבע לכל אדם שלא מסופק או לא מוצא את עצמו במקום שבחר בו או שהחיים הובילו

אותו לשם יש את הזכות לעבור צד או בכלל להתנתק.

ורק חכמים ומודעים לעצמם,יכולים להיות אמיתיים כדי לעשות את הצעד הזה.

בכל מקרה גם למי ששותף לנו לדרך יש משקל.

בזוגיות טובה שיש בה הרבה מעבר לסתם מפגשים,הגבולות מיטשטשים(לא גבולות בדסם)

הקווים שהיו קיימים ברורים טיפה נעלמים,המרחק שנהיה מוכנים לעבור יהיה גדול יותר.

ואני לטעמי הבעיה העיקרית היא טיפה שונה,אנשים לפעמים כל כך שקועים במחשבה של

"אני בדסמי" שפשוט משייכים לכל דבר אקט של שליטה ומונעים מעצמם תענוגות ועונג

שבהיעדר ההגדרה היו נהנים יותר. ושלמים הרבה יותר.

לדוגמא "שולטים" שיעידו על עצמם, אני לא יורד לאישה. לטעמי מפסיד בגדול,וחי בקופסא

שיש כאלה שהיו רוצים שכולם ייכנסו אליה.

ויש כאן עוד ועוד דוגמאות כאלה מנשים וגברים כאחד, אצלי זה מצטייר כחוסר בטחון.



Av

ממש לא לעבור צד,
לפני הכניסה לבדס"מ , לצד המעשי , נכון שהשאלה מאד כללית אבל המון מהאנשים שגולשים כאן פוחדים לעשות את הצעד הראשון, הם פוחדים מנקודת האל חזור שאח"כ החיים שלהם ישתנו,
הייתי שמחה לשתף אותם במחשבות של מי שהיה שם והתגבר

האם היה אקט שפחדת לעשות , כמו לצאת פעם ראשונה למועדון, לרדת על ארבע?
לעשות אנאלי, לעשות מדיקל ?
פחדתם שתראו את עצמכם עכשיו כמשהו אחר?
שלא תוכלו אחרי זה לחזור לונילה וחיים הרגילים?
תוכיחו לעצמכם שאתם סוטים?

.

אני מקפיצה כי אני מאד מקווה שעוד מישהו יענה פה.
בינתיים חושבת על זה. כותבת ומוחקת. מתקשה להיסגר על תשובה.

בינתיים פרט מתוך תמונה: לא זכרתי שאי פעם חשבתי שיש איזה אקט שאחריו החיים שלי ישתנו. לא ראיתי את זה ככה. אבל היו כמה אקטים שלוו בחששות של פעם ראשונה. אני חושבת שמה שמשותף לכל הפעמים הראשונות שלי, הוא שכולן היו מאד קלות כשזה קרה. דברים שלפני שהם קרו נראו לי גדולים, או לא מושגים, או שקשה להעיז ולעשותם - ביום בו הם נעשו, לא ליווה אותם חשש כלל ורק במבט לאחור חשבתי "היי, איזה קטע, עד לפני שבוע פחדתי מזה, ועכשיו פשוט שכחתי שזה הפריע לי קודם". הדברים פשוט קרו. כל הדברים שהרתיעו, יום אחד פשוט היה מישהו שאיתו הם הרגישו קלים כמו כפית קצפת, כאילו מעולם לא היו סיפור גדול. ההבדל תמיד היה בפרטנר. משהו יכול היה להראות לי מפחיד, או דוחה, או מטומטם, או בלתי אפשרי, וביום בהיר אחד זה פשוט היה נראה כמו הדבר הכי יומיומי בעולם. ובבוקר את חושבת - "וואו. פאקינג איי, זה קרה. פאקינג איי".

מה איתך, בטי?

אצלי זה דווקא היה שונה, אני לא הגעתי לבדס"מ בתחושת פחד אלא בתחושת סקרנות.
למסיבה הראשונה הלכתי עוד בטרם עברתי סשן (ואף בטרם ידעתי בכלל מה זה סשן ). המסיבה הייתה במקסים והייתה טראומטית. מזל שידידי godofcore היה שם כדי לשמור, לימים הבנתי שמה שחוויתי שם היה חד פעמי, ושמסיבות פטיש הן דבר כיפי.
הפחד האמיתי שחוויתי היה להיפגש לראשונה עם מישהו מהכלוב, אחרי שפתחתי יוזר והכרתי לראשונה מישהו מעניין ומסקרן- הפחד האמיתי שלי היה להוציא את הפגישה אל הפועל, התחילו אצלי חששות שאולי הוא בעצם פסיכופאט- את זה שהוא סאדיסט ידעתי, אבל מפאת חוסר הכרותי עם הנפשות הפועלות לא ידעתי למה לצפות, יצאתי מנקודת הנחה שאני הולכת לחוות אונס ברוטאלי ושימצאו אותי משוסעת לחתיכות בחדר זבל של הבניין שלו- כמו שאתם רואים זה לא קרה, האמת שהפחד הוא מה שגרם לחווית המפגש\סשן הראשון הזה להיות בלתי נשכח.