צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נקרופוליס

סירופ​(נשלטת)
לפני 13 שנים • 18 בנוב׳ 2011

נקרופוליס

סירופ​(נשלטת) • 18 בנוב׳ 2011
נקרופוליס

לפני שבוע עצרנו בחוץ, היה לילה קר ואורות המפרץ היפה נצנצו כמו תיבת אוצר ברגע הפתיחה וההשתאות. צאי מהרכב, מרפקים על מכסה המנוע הפשיל בתנועה חזקה את מכנסי ונכנס לתוכי, אחרי כמה תנועות, התחלתי להיאנח בתשוקה, אל תזוזי! הורה וגמר. זה היה כל כך קצר, לא חלפו חמש דקות מלאות מרגע שעצר את הרכב ועד שחזר לעמדת הנהג. אספתי את מלבושי התחתון והגשתי לו מגבון לח. אז חלפה בי צינה נוראית של בדידות.

זו היתה יכולה להיות כל אחת? שאלתיו בתהייה, נשמעת לעצמי ילדותית

האם א נ י , מי שאני, משמעותית?

אני לא מנהל איתך שיחות כאלו, ענה חרישית, מנגב את הזין בתנועות תכליתיות, שום מתח אין בקולו.

חרף האכזבה לא יכולתי שלא להעריץ אותו, בלי התפתלות, בלי דין וחשבון, אינו מרכך כלום, כל כך תמציתי וטהור. זה לא שהוא צריך לחשב או לתכנן מילותיו, כולו דום, מאה אחוז מן הזמן וכל תגובה היא נגזרת ישירה של מהותו.


אתמול. לא חשבתי שנעשה משהו, הייתי צריכה להסיע אותו מנקודה אחת לשניה, קניתי לנו קפה הפוך בתחנת הדלק. אחר הצהריים של אחרי יום גשום וכעת הפוגה, השקיעה החרפית צבעה בוורוד אפרפר את העמק בתוכו נסענו. הוא ניווט אותי לתוך דרכי עפר בוציות, ימינה ושמאלה ושוב שמאלה ואז חורשת פאקאנים מרהיבה בשלכת מוזהבת ושער ברזל לעיר המתים, קברי המנורה, הנקרופוליס של בית שערים.


בואי! השעה חמש, טפטוף קל מלווה את צעדנו וקרני שמש אחרונה מבליחות מבין עננים אפורים, ריח העצים הרטובים באפי והוא מדלג מעל השער. לא, אינו מסתובב להושיט לי יד, חבל שאינו מתקשט בגינוני הג'נטלמניות של מאסטרים, אמיתי או לא אמיתי- אני אוהבת וזקוקה לזה. כולנו, כנראה.

בואי! אני במנעלי בירקנשטוק פתוחות ומסורבלות, צועדת אחריו בחוסר אמון חמצמץ וככל שהדרך מתפתלת אוחזת בי מועקה על שהותרתי התיק באוטו. לא חשבתי שנתפלח פנימה, והוא יש לו , כך מסתבר, חשק להעמיק באתר הקבורה.

הקשיתי:
דום, ומה אם יתפוס אותנו השומר של הגן הלאומי?
אין שומר בחלק הזה! את חושבת שיש להם תקציב להעמיד כאן שומר?
ומה אם יעבור פה איזה רועה בדואי? הם משוטטים באיזור הזה?
אז נזמין אותו להצטרף!

עברנו מערכת קבורה אחת, ועוד אחת, שורות של קברים חצובים באבן, העצמות שהיו נתונות בתיבות- אינן, רק גומחות כמו פיות פעורים.
ולפתע הוא נכנס לאחד הקברים, האם זה קבר הפרש? בסמוך על הקיר נמצאה דמות חרוטה, פרש על סוס מניף חרבו אל על.


מאסטר, אני נבהלת, מפני שזה נראה לי כמו קרמה רעה, להכנס לתוך קבר,
צא משם, אל תכנס!

למה?
ככה מתחיל כל סרט אימה, אני מודיעה לו
כנסי פנימה,
מצוותו חזקה עלי אז אני מתארת ומסבירה תוך השתחלות לקבר ופשיטת חולצתי
זוג מגיע לנאוף במקום חשוך ומבודד, בתוך הקבר מסתתר "המסור" ואני הראשונה שהוא יערוף את ראשה , כי אני הבחורה המופקרת בסיפור.


בפנים, הפתעה: , חלל גדול, מערה, שניתן לעמוד וליהלך בה, משכנות לגלוסקמאות חצובות בקירותיה ואיני יכולה לאמוד את ארכה מפני שהיא ארוכה וחשוכה, מעט האור החיוור הנכנס מן הפתח – אין בו די להאיר אלא את המבואה.


מי זה המסור, הוא שואל?

המסור זו דמות מסרטי אימה ירודים במיוחד, אבל בהחלט יכולה לשכון כאן גם רוח מלאת טינה שתחליט להתנקם דווקא בנו, אני מסבירה ומנסה לנצל את השניות הראשונות רגע לפני שיעמידני רכונה ופני אל הקיר. כל כך הרבה אני מבלה בתנוחה הזאת - כפופה וגבי אליו, חדשים ארוכים שזה כך.

יש בי תשוקה להיישיר מבט לעיניו, להחליק אצבעות על פניו, ללטף לחיו וצדעיו. ומפני שאין אני זוכה להפוגה וונילית שכזאת ממנו, אני צריכה לנקוט בפעולה מהירה.


זה לא נמשך זמן רב, הוא מוחץ וסוחט את פטמותי ומוציא זעקות שבר משפתי. נשקי אותי- מציע, נשקי אותי עד כמה שזה כואב לך. לרגעים אני טובעת ושוקעת בשפתיו המתוקות ואחרי כן שוב מכריע הכאב את תודעתי. טוב שחשוך, יש סימן של מחט על שדי השמאלי ועכשיו יטושטש בשלל שטפי דם אחרים.

הרבה זמן לא הכאבתי לך,ציין עובדה.
נכון! אני מאשרת
וזה לא חסר לך, קבע
לא, בכלל לא, אני ממהרת לאשר,
הסתובבי, היום אני אכאיב לך


הצלפות, אחת ועוד אחת ועוד אחת. אני מחליטה ביני לבין עצמי על מספר, אחרת לא אחזיק מעמד
פעם ביקשתי ממנו שיגיד לי כמה מראש.
מי סופר? ענה לי בעייפות מרושלת מכוונת שכזאת

אני אומרת לעצמי בלב עשר, זה יהיה עשר, בכזאת עוצמה, חייב להיות עשר.
אבל אחרי שבע הוא מפנה אותי אליו למצוץ, אם אגמיר אותו עכשיו אמנע מעוד הצלפות, אני מוצצת במרץ, אבל אז מסובבת שוב אל הקיר
וההצלפות הנמשכות
אחת ועוד אחת , ושוב חזרה למציצה
ידיי על קיר מערכת הקבורה לחות מזיעת הפחד, הגיר הרך מתפורר תחתיהן נתפס בציפרני ובין אצבעותי
כשהוא נכנס בי בדלת האחורית , משהו בגופי מתרכך אליו כמו חיבוק, אני אוהבת כשהוא נכנס, בהתחלה זה שורף, ואחרי כן מענג עד קצות האצבעות של הרגליים.

אז שולף את עצמו ממני, ומסובב אותי אותי שוב אליו למצוץ, בחילה עולה בי ועוויתות של גועל והקאה

טעים התחת שלך? הוא שואל?

מלוכלך! אני עונה בכעס ובמצוקה!

אז להבא תדאגי שהתחת שלך יהיה נקי, פוסק ביובש

ואני חוזרת לעמדת ההצלפות, ובגלל שהרצפה לא ישרה ואני עומדת עקום בפינה חצובה, אחטוף הרבה יותר על צד ימין מאשר על שמאל ויש כאב... הוי, כל אחיותי כאן יודעות זאת על בשרן, יש כאב שהוא יחודי למקום שסופג באותה נקודה שוב ושוב. חברות.... אני לא נהנית מזה מי שבינה לה ויודעת את מספר החיה ואיך ליהנות מזה, בבקשה להסביר לי.

מזווית העין, כשהוא מניף את השוט, הוא נראה כמו הפרש החצוב באבן, יד גבוהה למעלה, רוכב על סוסתו.

כשנכנסנו למכונית התכסו שטיחי הגומי בבוץ אפור לבן ואז מסרט אימה עברתי בראש לז'אנר אחר, של רפואה פתולוגית. דימיינתי שאם הינו נעלמים שם ואת המכונית היו מוצאים במקום אחר, באיזה שהוא שלב בסרט היה אחד הבלשים מגרד בתמיהה את הבוץ ואומר בתמיהה, מצאנו מניין העפר ... זה מן הנקרופוליס של בית שערים.
    התגובה האהובה בשרשור
Uranus
לפני 13 שנים • 19 בנוב׳ 2011
Uranus • 19 בנוב׳ 2011
פשוט מעולה!

המציאות הלא הוגנת הזו.
נהדר.
הכול במידה
לפני 13 שנים • 19 בנוב׳ 2011

מצוין

הכול במידה • 19 בנוב׳ 2011
כתוב היטב: התיאור הענייני, הכמעט יבש, המבט הישיר וחסר האשליות במציאות, ההשלמה.
לא קל לכתוב כך, לא כל שכן לחוש את זה.
אמיתי ונוגע ללב.
D O O M​(שולט)
לפני 13 שנים • 19 בנוב׳ 2011
D O O M​(שולט) • 19 בנוב׳ 2011
כשנתקלים במשהו טוב חובה להחמיא.

זה פוסט מצוין,תודה.
נילי ונילי
לפני 13 שנים • 19 בנוב׳ 2011
נילי ונילי • 19 בנוב׳ 2011
כתבת מעולה. סחתיש. נהניתי מאד.


רק הערה אחת קטנה שנוגעת לצורך לשמור על עצמך רגשית. זה נשמע כאילו את והוא עוברים ביחד חוויות אינטנסיביות מאד. את מתארת רגשות עזים של פחד, אמון, קרבה, ריגוש, ואני חושבת שיש מקום לברר האם הוא יחד איתך בסיפור הזה או שאת עוברת את זה לבד.

לא הייתי מוותרת על בדיקת הייחודיות שלך בקשר הזה, על בדיקת האינטימיות הזו. לא בקטע של לחייב אותו לתת לך תשובות אלא יותר כדי לאשש את הבטחון שלך בו ובקשר שלכם. את חווה חוויה משנת חיים וכדאי שתדעי איפה את עומדת ביחס אליו. האם החיים שלו משתנים יחד איתך או שזו את לבד בתהליך הזה?


מקווה שתקבלי את התשובןת שתרצי לשמוע. ומקווה שתכתבי שוב.
נולי
לפני 13 שנים • 19 בנוב׳ 2011
נולי • 19 בנוב׳ 2011
הוא יכול היה לקחת אותך להתרחץ אחר כך במעיין ליד אלונים. או שהיה חם מדי בחוץ בשביל זה? icon_twisted.gif
udi4u
לפני 13 שנים • 20 בנוב׳ 2011
udi4u • 20 בנוב׳ 2011
פוסט מדהים - כל מילה נוספת -מיותרת!!! icon_rolleyes.gif