Inner Silence
|
לפני 13 שנים •
21 בנוב׳ 2011
נאשם מס' 456321 - חלק 1
(פורסם גם בבלוג)
באחת מן הפעמים הרבות שישבנו במרפסת ולגמנו מהלימונדה הקרירה הבעת את מורת רוחך מהקרבה שלי לאחת החברות שלי ציינת שהיא מטורפת יותר ממני ומספיקה לך אחת כזו בחייך ניסיתי לאמוד את גודל הרתיעה שלך ממנה בשאלות מנחות אך לא ממש הצלחת לספק תשובות מספקות עבורי למחרת כבר ציפתה לך הפתעה חזרת מיום עמוס, אני יודעת משום שטרחת לעדכן אותי במהלך כל היום נכנסת הביתה והנחת את התיק ליד הספה בסלון ניגשת לחדר העבודה שלך בריטואל הקבוע על מנת לבדוק הודעות במשיבון ניסית מספר פעמים לפתוח את הדלת, אך ללא הצלחה, הדלת הייתה נעולה התקשרת אליי לשאול את פשר הדלת הנעולה לא הרחבתי בהסברים ואמרתי לך שמיד אגיע עברו דקות ספורות ולבנתיים מצאתי אותך שוטף את הכלים הבודדים שנותרו בכיור מליל אמש נכנסתי ונשקתי לך לשלום על שפתיך מהרתי לכיוון החדר הנעול וצעקתי מהמסדרון שלא תתקרב לאזור עד שאומר לך סדרתי את החדר, ארגנתי את המושב שהישבן שלך יעטר בעוד דקות מספר הצצתי מהדלת וקראתי לך בתנועת יד, בקשתי ממך לעצום עיניים וכך עשית קשרתי לך סרט סביב העיניים, וידאתי שאינך רואה דבר והכנסתי אותך פנימה הושבתי אותך לאט על הכיסא המרופד בכרית, על מנת שיהיה לך נח את יד שמאל הקרובה לשולחן הנחתי בעדינות על השולחן ובמיומנות רבה הדקתי את שתי הרגליים שלך לרגלי הכיסא ואת יד ימין למעקה הכיסא לרגעים הבעת אי נוחות, זזת מצד לצד, אך הרגשתי שאתה סומך עליי ואפשרת לי להמשיך את יד שמאל קבעתי לשולחן עם חבל שחצה את המרפק שלך ואת מפרק כף היד קשרתי לחבל שקיבע את היד שלך האצבעות שלך נעו בחופשיות "מה את עושה?" שאלת אותי בחיוך "אני מרגיש שאני לקראת חקירה צולבת" צחקקת מעט בקול הנחתי לגלגלי הדימיון שלך לפעול מבלי לומר דבר לאחר שסיימתי את מלאכת הקשירות, יצאתי מהחדר ועדכנתי אותך שמיד אשוב לאחר כ 10 דקות שבתי לחדר, התיישבתי מולך אצבע אחת הרטבתי במים מעט וחברתי אליה אלקטרודה פתחתי את הכפתורים העליונים בחולצתך על מנת לחשוף את החזה הפועם שלך הרטבתי בכ-5 נקודות סביב הלב עם צמר גפן ספוג במים והדבקתי לך את האלקטרודות "למרות הנוכחות שלך, אני מרגיש מצוין, אין צורך בבדיקת א.ק.ג" אמרת לי בהומור מכה קטנה על גב כף היד שלך על מנת לבדוק ולוודא שהמכונה פועלת וזה מתחיל... - יש לך מושג למה אתה נמצא בחדר קשור לכיסא ומוחבר לאלקטרודות? • "לא, אך אני בטוח אדע בדקות הקרובות" אמרת בנימת קולת צינית - אתה עונה בתשובות של כן ולא, הבנת? • כן, המפקדת (התחכמת) סטירה נוחתת על הלחי שלך בחוזקה - אמרתי תשובות של כן ולא בלבד, האם זה מובן? • כן - האם יש לך מושג למה אתה כאן? • לא - אם כך אספר לך בקצרה... אתמול כשישבנו במרפסת הבעת אי שביעות רצון מהקרבה שלי לאחת החברות נורא סיקרן אותי לדעת ממה נובעת התחושה הזו שלך ומאחר ולא הייתי בטוחה שתענה לי בכנות, העדפתי לחבר אותך למכונת אמת כך שאין לך לאן לברוח ולהתחמק עם התשובות כרגע עכשיו זה ברור? • כן, אבל למה את צריכה את מכונת האמת, היית שואלת והייתי עונה לך. - כמו שכבר ציינתי, אני רוצה תשובות כנות. מתחילים. - האם קוראים לך ג'? • כן - האם שם המשפחה שלך הוא ב'? • כן - האם אתה מתגורר ברחוב ******? • כן - האם בת זוגתך עונה לשם ס',א'? • כן - האם אתה נמצא בקשר עמה כ 14 חודשים • לא - אתה אוהב אותה? • כן (חייכת) - האם אתה בוטח בה? • מאוד סטירה נוחתת לך על הלחי • כן, כן! - האם אתה מכיר את חברה של בת זוגתך העונה לשם ל'? • כן - האם אתה מחבב אותה? • לא סטירה נוספת חזקה יותר מקודמתה נוחתת לך על הלחי • אבל למה?! אמרתי את האמת! - האם אתה מחבב אותה? • לא! שתי סטירות חזקות יותר אחת אחרי השניה • די! אני אומר את האמת! זה לא הגיוני! - האם אתה מחבב אותה? • לא! לא! לא! לא סובל אותה! היא משוגעת יותר ממך! סט של סטירות לסירוגין על כל לחי והן מאדימות • מה את מצפה שאני אומר לך?! שאני אשקר?! די כבר! - האם אתה מחבב אותה? • כן...? - מצוין - האם פינטזת עליה מתישהו? • מה? מה זו השאלה הזאת? סט של סטירות נוספות נוחתות על הפרצוף - האם פינטזת עליה מתישהו? • מה? לא... לא.. פינטזתי... סט נוסף של סטירות והפרצוף שלך בוהק באדום מבריק - האם פינטזת עליה מתישהו?! • לא פינטזתי!!! מעולם לא קרה!!! אני לא מפנטז על אף אחת חוץ ממך! סטירה! ועוד אחת.. והדמעות מגיחות מתחת לסרט למורד הלחי והסנטר - האם פינטזת עליה מתישהו? • כן... (מיילל בבכי ספק מהכאב ספק מהאילוץ של התשובה) - ספר לי מה פינטזת עליה... |
|
|
|
Inner Silence
|
לפני 13 שנים •
21 בנוב׳ 2011
חלק 2
היא יושבת בחצי שכיבה על הספה בסלון הבית שלנו, הספה התלת מושבית
- מה היא לובשת? (מגמגם) תחתונים שחורים מבד תחרה וגופיה שקופה תואמת שרואים דרכה - מה היא עושה? מסתכלת עליי ומחייכת אליי בצורה לא תמימה בכלל, כמי שיש לה כוונות מלוכלכות - תתאר לי אותה היא... היא בהירת שיער, בהירת עיניים, יש לה זיק שטני במבט, עם דריכות חייתית - אתה אוהב את מה שאתה רואה? לא... זאת אומרת, כן... אני חושב שאני אוהב, אני אוהב? - זה מה ששאלתי, אתה אוהב? אני חושב שכן, אני לא יודע! בבקשה די, אני רוצה להפסיק. (ארבע הנורות על המכונה שמחוברת אליו מהבהבות, זה מעיד על שקר ודאי) על מנת להיות בטוחה ברצון האמיתי שלו... - אתה רוצה להפסיק? כן, בבקשה, אני רוצה להפסיק! (ארבע נורות מהבהבות יחד) - תמשיך, אני רוצה לשמוע את הפנטזיה שלך על ל' אני.. אני אוהב את מה שאני רואה, אוהב מאוד וזה ניכר עליי, אני רועד מהצינה הקרירה שחודרת דרכי מהמבט שלה, היא יושבת שם רגועה ואני דרוך ומתוח, מנסה לנבא את המהלכים - מה היית רוצה שיקרה? שתהיי שם, כשהכל קורה, שתשגיחי עליי, שתשמרי עליי, שלא תקריבי אותי לטורפת המטורפת הזאת - מה היא עלולה לעשות לך? להתעלל בי, לא רוצה שיכאב לי, אני שונא כאב, ואת יודעת איך היא, אני לא צריך לספר לך - איך היא? שתיכן מאוד מזכירות אחת את השניה... אבל את... - שאלתי איך היא, לא איך אני או לא אני בהשוואה אליה. לא יודע. (3 נורות מהבהבות – מעיד על כמעט שקר ודאי) - אם היא הייתה כאן בחדר איתי, והייתי בוחרת לצאת ולהשאיר אתכם לבד? התחלת לנוע בכיסא בחוסר נוחות, ההבנה שאתה עקוד לכיסא מבלי יכולת תזוזה ממשית הציפה אותך בפאניקה היסטרית - חיות טורפות מריחות פאניקה ממרחקים, תרגע... פחד בעתה והיסטריה הציפו אותך ועלו על גדותיהם המחשבה של להיות איתה לבד באותו החדר, בלעדיי... התנשמת עמוק בקצב מהיר ואחיד, ניסית לנוע עם הכיסא, להשתחרר מהכבלים מכשיר מכונת האמת הבהב ללא הרף, דלת החדר נטרקה בחוזקה ואתה קורא לי, פעם אחר פעם, משנה את עוצמת הקול שלך צועק את שמי, לוחש את שמי, תוהה את שמי, מיילל את שמי, ואני לא עונה דקות ארוכות שרר השקט בחדר, הראש שלך נע בחלל כמי שמנסה ללכוד קולות ברקע הדלת נפתחת וקולות עקבים נשמעים ברקע, האזניים שלך מזדקרות מידית • זו את? תעני לי, זו את? למה יצאת מהחדר? סטירה שהרעש שלה החריד את החדר נוחתת על העורף שלך אנחת כאב נפלטה מפיך והמשכת לתהות • למה את לא עונה לי? במהירות הכיסא נהדף לאחור ונפלתם יחד על הגב, אתה לא מצליח להשתחרר חרף הניסיונות שלך • די! תפסיקי, בבקשה תעני לי! הקול שלך מתעמעם ונבלע בחלל ברגע שסרט נקשר סביב הפה שלך כף רגל מועכת לך את הפרצוף לרצפה, העקב ננעץ לך בצוואר סימנים של סוליה מעטרים לך את הלחי וקוביות קטנות של עקב סימנו לך את הצוואר יד שמאל שלך משוחררת ואתה נאחז בקרסול של הרגל הרגל התנערה מהאחיזה שלך וננעצה עם העקב בכף היד שלך שומעים את אנקות הכאב הנבלעות בחלל, ואתה בוכה העקב עדיין לוכד את כף היד שלך בין הרצפה לבינו כל תנועה קטנה של כף היד משחררת כאבים עזים הסרט משתחרר והפה שלך חופשי להביע את מה שאתה רק רוצה • אני מתחנן, אני לא יכול יותר! בבקשה די! הרגל מתרוממת מכף היד, צעדים קטנים ומרוחקים נשמעים ברקע ושוב דלת נטרקת כשהבנת שאתה ככל הנראה לבד התפרקת בבכי חזק ובלתי נשלט הנחתי לך לפרוק, לכעוס, לתעב, לשנוא, להרגע נכנסתי לחדר לאחר דקות ארוכות ששכבת שם על הגב הסרט שכיסה את עיניך ספוג ברטיבות הרצפה מעוטרת בשלוליות קטנות שרוול החולצה שלך מלא בכתמים מעוגלים שפזורים לאורכו לטפתי אותך, את פניך, את הלחי הדואבת מחצת את הלחי שלך לכף היד שלי חזק אתה עוד מנסה להסדיר את הנשימה שנעתקה כשבכית נשיקה קטנה על השפתיים, על הלחי הקשירות מותרות בעדינות, מעסה לך את האזורים שנכבלו אתה לא ממתין ולו לרגע אחד ומחבק אותי חזק מעוצמת החיבוק נפלתי לרצפה לידך הראש שלך נח על החזה שלי - אז איך היא? (פנטזיה שנכתבה בהשראתה של ה-שוטרת מחכה לגירסה שלה בקוצר רוח  )
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
21 בנוב׳ 2011
חולצת את העקבים. נכנסת בשקט, כפי שסיכמתי איתה.
רואה את שניהם על הרצפה. הוא כל כך מכורבל בה. נושם באופן סדיר מדי לטעמי. היא נותנת לי את מבט ה'אוקיי' היפה שלה, ואני מתקדמת. בכל צעד שלי לקראתו, היא מלטפת ומרגיעה אותו יותר. יש משהו משכר בתקשורת הזו בין שתינו. מדברות בלי מילים. אני רואה איך היא מרגיעה אותו, לא בשבילו. בשבילה. מרדימה אותו. שירגיש יותר. נותנת לו להריח רק אותה, להיכנס לכמעט ספייס מוד רק מלהרגיש את פעימות ליבה ולהסתנכרן בנשימות. מביטה בו, הוא לבוש עדיין. מסתכלת עליה, והיא כמובן מבינה. מרימה לו את החולצה מעלה, ומחזירה את ידיה אל ידיו. משלבת אצבעות, חזק. הוא- בכלל לא שם לב לכלום. הוא בידיים שלה הרי. הגב החשוף שלו, כמעט ודורש את זה בצעקה. מתכופפת אליו, בתנועה זריזה, בשתי ידיים, חורטת לו על הגב מלמעלה למטה, 8 שריטות חזקות. עכשיו הוא בטוח. עכשיו הוא יודע שהם לא לבד. "אז שמעתי שיצא לך לפנטז עלי, רוצה לספר לי מה בדיוק עבר לך בראש?" אני שואלת, כשהוא כולו מתפתל בבהלה. "אני.. פשוט.." הסטירה שהיא העיפה לו באותה שניה שהוא דיבר, העלתה בי ישירות את התהיה שבטוח כך מרגיש כריש כשהוא מריח דם. אני שומעת אותה נוזפת בו על כך שהוא דיבר איתי בלי רשותה, מסבירה לו כמה היא רכושנית, וכמה שהוא יסבול על כל נגיעה שלי בו. נוזפת בו, קורצת אלי. מעירה אותי הרבה יותר ממה שגם כך הייתי. "אני מחכה לתשובה, עבד!" שותק. מביטה במבחר השוטים שהיא פרשה שם. לוקחת את הכי קטן, ההוא עם הרצועות הדקות. זוכרת שהיא סיפרה לי איך הוא חותך יפה בבשר, יותר מכל אחד אחר שיש שם. בינתיים, היא דאגה להפשיט אותו לגמרי. בלי לחמם אזורים, בלי הצלפות עדינות, הצלפה ראשונה באזור החזה, הוא מתפתל, ככה על הרצפה. מנסה להתפתל אליה, אבל היא כבר קמה ממנו. עכשיו הוא לבד על הרצפה, אני והיא אחת ליד השניה. "תענה לי עבד על מה ששאלתי אותך, זה לא הולך להיות פחות כואב. מה פינטזת עלי?" שתיקה. הצלפה נוספת, מדוייקת באותו המקום בדיוק, גוררת ממך זעקה.. "די די, אני מתחנן. אני פינטזתי ש.." סטירה! וואו, יש לה יד חזקה.. היא שואלת עד כמה היא לא היתה ברורה, אני ממתינה שהיא תסיים לדבר, ושוב הצלפה, שוב באותו המקום "דבר, עבד!" הוא מישיר אלי מבט. הוא עם כיסוי עיניים ועדיין אני יכולה לחוש במבט הצורב "אני לא עבד." שתינו מחייכות. הוא נורא החלטתי בקביעה הזו שלו.. "לא? אז מה אתה? אתה סתם גבר ערום עם כיסוי עיניים שיושב על הרצפה? ונילי לחלוטין?" הצלפה נוספת. הוא לא זז ולא מתפתל פתאום. עכשיו נתחיל להינות באמת. אני מאוד אוהבת את האגו הזה. "אז על מה פינטזת... ונילי?" |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 13 שנים •
21 בנוב׳ 2011
סיפור יפה (כפנטזיה)
יפה לכן השילוב יחד בכתיבה. אבל נראה לי שהגבר נהנה הרבה יותר ממכן בסיפור
|
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
22 בנוב׳ 2011
טומי, קודם כל,תודה. וזו רק ההתחלה .. (:
דבר שני, אתה יודע מה המוטו שלי. אני עושה מה שגורם לי הנאה, אם על הדרך גם הוא נהנה, וול.. זו תופעת לוואי חמורה אומנם, אך אין לי מה לעשות נגדה. נ.ב, ה"כפנטזיה" הזה.. זה מזכיר לי את "מטורפ'ת עלייך, כנגנית", חליק!! 
|
|
|
|
Inner Silence
|
לפני 13 שנים •
22 בנוב׳ 2011
מצפה להמשך
|
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 13 שנים •
22 בנוב׳ 2011
רק ההתחלה?
אז מה האמצע, בית כלא בסגנון גולאג בסיביר? לפחות תנו לו 24 שעות התאוששות בין שלב לשלב |
|
|
|
Inner Silence
|
לפני 13 שנים •
22 בנוב׳ 2011
תום,
אתה כל כך דואג "לו" כאילו היה מדובר בך
חשוב לי לדעת: אתה נהנה? 
|
|
|
| קינקי סאב |
לפני 13 שנים •
22 בנוב׳ 2011
פנטזיה נהדרת.
אהבתי. |
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
23 בנוב׳ 2011
"אז על מה פינטזת... ונילי?" שותק. הצלפה חדה נוספת. הפעם באזור חדש. היא ניגשת אליו, מלטפת את האזור הצורב, ומאפשרת לו לענות סוף סוף. היה יפה לראות את ההקלה שנחה לו על הפנים,כשהוא שואף אוויר על מנת לענות סוף סוף. "דימיינתי.. ראיתי אותך.. זאת אומרת..את היית לבושה ב.." כזה רציני ומנסה לשקול מילים, לא הצלחתי להתאפק ופרצתי בצחוק. מה שגרם לך לעצור את שטף דיבורך. "באמת נראה לך שזה רלוונטי או מעניין?" אני יכולה כמעט לדמיין את המבט המושפל והמהול בכעס שלך. אני מביטה בה, היא דיי מרוצה. ממשיכים. "טוב, די לשחק." מעמידה אותך, אתה כבר לא רועד משום מה..מתחילה לעטוף אותך. מהרגליים, כמה סיבובים, בעזרת הניילון הנצמד הכחול שלי. מרגישה אותך. עם כל סיבוב, רמת ההתנגדות שלך עולה. ההגיון שלך מתחיל לעבוד, אני כבר באזור הירכיים, עוקבת אחרי כל תנועה שלך. רואה איך אתה מזיז באובססיביות כמעט את הבהונות, רק להרגיש תנועה. אתה בכלל לא מודע לזה. "תצמיד ידיים לגוף." אתה משתהה, "תצמיד ידיים לגוף, אחרת התנוחה הבאה, תהיה הרבה פחות נעימה ונוחה." ידיים מוצמדות במהרה, ואני ממשיכה. סיבוב ראשון סביב הישבן שלך, שכולל ידיים, אתה מניע אותן קצת, הניילון לא צמוד, עוד סיבוב. עוד אחד.עוד כמה. עכשיו כבר מאוחר מדי בשבילך. אין תזוזה. אני ממשיכה.. מביטות בך. לא רואות עור. כולך כחול. כמה שכבות. אתה וודאי נורא מזיע שם, כמה חוסר אונים. כמה אתה וודאי שונא אותי עכשיו. אני מחייכת אליה. נושקת לה לשלום. מושיטה לה את המספריים.. שניה לפני שאני יוצאת, אני עוד רואה אותה מלטפת את גוש הניילון הכחול הזה, שמתחנן אליה שתקרע אותו ממנו. לא בגלל הסבל של החום ואיבוד הנוזלים, לא כי הוא משתגע מחוסר האונים והיכולת לזוז, הוא פשוט רוצה שהעינוי הזה בו היא נוגעת בו אך הוא לא מרגיש אותה באמת- יפסק. רואה את החתכים שהיא עושה, חושפת פיסות עור בודדות, מלטפת רק אותן.. היא עוד תשגע אותו.. כדאי שאני אלך. היא מטורפת זאת.. |
|
|