הלכות טהרה

הלכות טהרה

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 23 בנוב׳ 2011

אני חושבת על זה הרבה לאחרונה. אני עושה הדרכת כלות לקראת החתונה. אמנם אפשר היה להתפטר מזה בפגישה אחת אבל הציעו לי מתנה, והשיעורים ממש מול הבית, אז זרמתי.
אז סיימתי עכשיו לקרוא את הספר.
ומדברים שם הרבה על הפרטים הכי קטנים שיוצרים אינטימיות בין בעל לאשה.
ובסדר, אני לא הולכת לשמור על כל ההלכות האלה, ואני לא מאמינה שללכת למקווה יציל את בעלי ממוות (בתחילת כל פרק יש סיפור על מרים מבת ים או חנה מפרדס חנה שבדיוק בשעה שהיא טבלה ירו על בעלה ופספסו או משהו כזה).
אבל יש עיסוק בזה שבימים ש"אסור", צריך להיזהר מכל דבר שיגרום לכם "להידלק" ומפרטים את כל הדברים האלה. דברים כל כך קטנים. מזיגת יין. מבט. מגע אקראי. סידור הישיבה סביב שולחן האירוח. גם ההימנעות בונה את זה. אשתך אסורה עליך לאיזה שבועיים ואסור לעשות ביד ואז אתה מסתובב כולך חרמן וכל פיסת עור שהיא חושפת מוציאה אותך משיווי משקל.
אני חושבת שיש בזה משהו

יש בזה המון קסם, באיסורים. הם בונים תשוקה מסוג שמתאדה כשהכל מותר.
אני קוראת את הספר הזה וחושבת, זה הרי נכון.

מי מאיתנו לא עשתה לבעלה עוצר אורגזמות, והתענגה על הכמיהה שלו לגעת בה קצת.

אני חושבת על איזה יופי זה, לייצר פטישיזם בבית, בכוונה, בשביל להגביר את ההתרגשות. להחליט שהקרסול שלי יכול לגרום לעוררות. ללהקדיש מחשבה לקרסול הזה, להשתדל להסתיר אותו, ורק בתום ימי ההתנזרות להתיר, סוף סוף, להתקרב לקרסול הקסום הזה. לגעת בקרסול, באווירה כזאת, איזו שמחה זו.

אני חושבת על איזה יופי זה כל הטקס שמסביב. על זה שביום הראשון שכבר מותר, צריכה להזדרז ולהתנקות ולהתכונן היטב ולבצע טקס מיוחד לזה, כדי להיות מוכנה לקראתו. ואסור לדחות ולו ביום. וצריך להשתדל מאד מאד לא לעכב ולא להקשות. וגם הבעל צריך להשתדל, ולעזור לה בכל המטלות שלה בשביל שתפנה זמן לטקס. שחלילה לא תפספס אותו. לבנות את התכניות שלהם סביב זה.
וגם אם הוא לא בבית, נניח מילואים, אז לא לדחות בכל זאת, להיות בכל מקרה מוכנה בשבילו, שאם במקרה יעשה הפתעה שתהיי תמיד בהיכון. כמו שמקפידים על האיסור, כך מקפידים על ההתרה, מפנים זמן בשבילה, מבטלים תכניות בשבילה, עושים הכל בשביל סוף סוף לגעת.

אני אוהבת את הגישה הזאת.
שכל חיי האישות נעים במעגל של איסור והתרה. של געגועים וההתרגשות של השיבה.

אפשר לבנות על הבסיס הזה.

למשל (גנבתי ממישהו פה את הרעיון) לאסור איבר מסויים. נניח, לקבוע פרק זמן בו אסור לגעת ב... נו, נניח ברגל. אני עושה את זה לפעמים. אוסרת עליו את הלחי שלי עד ש[שקר שרירותי כלשהו].
למשל לקבוע ימי איסור. היינו עושים את זה בתקופת מבחנים. כי הלחץ לפעמים מוציא את החשק. אז היינו אומרים, "אין סקס עד שמסיימים את הספר" ואז פתאום היה כל כך קשה להתאפק. וכשרעבים, האוכל, כידוע, טעים יותר.
מי פה זוכר את הסרט Cecil B Demented? עם ה"אין סקס עד שמסיימים את הסרט" וסצנת הסיום הסליזית והמקסימה שלו?

מה עוד, מה עוד...
לאסור את המיטה. לקבוע שהמיטה היא רק בשביל שינה ואסור להשתמש בה לשום צורך אחר.

זה נורא חמוד בעיני.
איך שאפשר להשתמש דווקא באיסור בשביל לבנות מתח.
אנחנו הרי עושים את זה פה כל הזמן.
אנחנו לוקחים סקס, דבר כל כך טבעי וחופשי, ומכניסים אליו חוקים. ואיכשהו, מרגישים שזה עושה אותנו חופשיים יותר.
אני מתה על התנגשויות סמנטיות כאלה

לפי הספרים האלה, הסיבה שההלכה מתעסקת במין היא דווקא בגלל שזה מרכז הזוגיות. זה לא הכל, אבל זה נמצא באמצע וזה מאד חשוב, ואם עושים את זה סתם ככה בהיסח הדעת זה מתקלקל. הסקס משתפר כשחושבים עליו, כשמשתדלים בשבילו, כשנותנים לו להשפיע על סדר היום ועל מהלך החודש, כשהמחשבה על "האם היום נעשה סקס או לא" משפיעה על כל ההתנהלות. היא משפיעה על כל דבר קטן שנעשה, על איך שנדבר זה עם זה, על איך שנערוך את השולחן, על איך שנשב באוטובוס זה לצד זה.

קסם.

שוטרת* • 23 בנוב׳ 2011

התובנות שלך...אפשר לשבת שעות ורק לקרוא אותך.
חכמה אחת.

המלט • 23 בנוב׳ 2011

כל עוד את לא מצביעה ש"ס, זה בסדר.

Re: הלכות טהרה

המלט • 23 בנוב׳ 2011

אני חושב שהקסם, השמחה, ושאר התארים שהשתמשת בהם (ולא, אני לא ציני כאן) אינם
באמת קיימים כאשר קיימת מודעות לעניין. זאת אומרת, מה שאני מנסה להגיד הוא שהקרסול שלך אפילו יותר יפה כשאת לא מודעת לו. ברגע שיש התערבות של מודעות, זה כבר לא אותו דבר. לא דומה טפח קרסול שנגלה באקראי לטפח קרסול שנחשף או הוסתר בכוונה. זה לא אותו דבר. זה קצת כמו שמדידה פיזיקלית במערכות קטנות מאד משנה את הגודל הנמדד. או משהו כזה. אני בטוח שיש למודעות תפקיד חשוב כאן.

Re: הלכות טהרה

רפאל • 24 בנוב׳ 2011

לא כל דבר שניתן במתנה או בחינם צריך לקבל.

נילי ונילי • 24 בנוב׳ 2011

אני בדיוק באמצע להכין מרק כרובית וברוקולי והחתולות מאיימות עוד שניה לקפוץ ראש לתוך סיר רותח, אז משפט ממש קצר:

אני מסכימה איתך לגבי הקסם של האופן הציורי הרומנטי שבו הדרכת הכלות בנויה. כשאני למדתי בביצפר גם לנו הציגו את זה באותה צורה רומנטית קסומה. אבל יש משהו נוראי בשליטה על מיניות.

הדבר הכי בסיסי שלך- האופן שבו את נהנית מהגוף שלך - נלקח ממך ומשמש בידיים של מישהו אחר. המיניות שלך מתוזמנת, מתוזרמת, ממושטרת. היא כבר לא בשליטתך אלא נמצאת על הגוגל קלנדר של החברה שבה את החיה.

זה מבאס.

ועכשיו, אלך לי להציל את הכרובית מידי החתולות. או להפך.

Mary Jane • 24 בנוב׳ 2011

לא בטהרה עסקינן, אלא בטומאה. הלכות נידה יוצאות מנקודת הנחה לפיה גוף האישה טמא ומטמא מטבעו. על כן יש להימנע ממנה ולהדירה. לתפישה זו ישנן השלכות קשות, פוליטיות ואישיות, על חייהן ומעמדן של נשים רבות. בושה וחרפה למדינת ישראל, הכופה את הטמטמת הדתית על ציבור אזרחיה במסגרת הזוועה ששמה הדרכת כלות.

להמשיך ולעשות לכך רומנטיזציה קסומה ומקרבת לבבות זוהי אחת הדרכים בהם משכנעים אנשי הדת את ההמון ובכך מנחילים ומנציחים תפישות דכאניות ומפלות אלו, שכולי תקווה שנשים(וגברים) תצלחנה להיחלץ מהן.

 

יוק

תמונה כפרית • 24 בנוב׳ 2011

מניסיון
ומשיחות עם נשים דתיות עד חרדיות - ממש אין דברים בגו.
כשהקסם פג הוא פג
והוא פג ככה או ככה
בין אם שומרים על קלה כחמורה ובין אם לא

מה ששומר על הגחלת הוא הרבה יותר מורכב מתזמור
מתי כן ומתי לא

ואם כבר
"המשביעו רעב, והמרעיבו שבע"

היצר והחשק גוברים דווקא עם העשייה ולא עם ההנזרות

בתור משחק בין שניים זה נחמד וכייף
אבל כמשטר זה כבד ומעיק
ובעיקר עלול לצור יותר ריחוק מקרבה
אבל שוב, זה רק גורם קטן בסך כל התמונה הזוגית.

צודקת

דון דרישות גבוהות • 24 בנוב׳ 2011

במאה אחוז, אומנם אני לא נשוי, אבל משתדל לא לאונן, ואז כשמגיע הסקס הוא אחר,

זה כמו ההבדל בין מי שאוכל כל הזמן, אפילו ג'אנק פוד, לבין מי שאנין טעם

FOR GOOD • 24 בנוב׳ 2011

אם, ורק אם, מרי ג'יין היתה רבנית, הייתי חוזר בתשובה
עד אז, אין על מה לדבר
זין בעין אני חוזר בתשובה, וזאת מסיבות רבות
אבל נדמה לי שיולי דיברה על חזרה בתשוקה
לא על חזרה בתשובה