הלכות טהרה

The Fool • 26 בנוב׳ 2011

דעתי האישית? איסורים -שיהיה בכיף. כל עוד המטרה טובה.
[רמז: אם המטרה היא להשפיל נשים, היא לא טובה. אם המטרה היא להשפיל נשים במיטה: היא טובה מאוד]

נוריתE • 26 בנוב׳ 2011

זה,הזכיר לי מישהו
שהשתמש בציטטות(ביום שישי בערב) מהתנ''כ בכדי לתמרן מישהי.

הצד השני של אותן מיצוות שמדובר בהן פה,הוא החלק של הגבר בכל זה
גבר דתי מחוייב להתיחס אל אישתו כאל מלכה ולתת לה את כל צרכיה הגופניים ונפשיים ריגשיים
לכבד ולאהוב ,לא אלך פה עכשיו לחפש את הציטוט המדויק אבל זאת היא רוח הכללים
וב..(השם המפורש) כשאני קוראת דברים שכאלו בפורום חילוני ועוד כזה כשלנו אני כאדם
אפילו חילונית מזדעזעת
ארחיק עד כדי שעולה בי הרגשה של צביעות שנוטפת מכל שורה
משהו בדומה לפוסט שהזכרתי למעלה וממש שלא אכנס לזה.

אין כל רע בקיום מיצוות כל עוד מאמינים בהן בכולן,בלב שלם ובכוונה מלאה
שלזה מכוונת היהדות
אבל לדעתי ,לאמץ הלכות מסויימות למטרה שהן ממש לא נועדו לה
זה שימוש ציני אנוכי ואפילו אעז לכנות זאת,מזלזל.

the rain song • 26 בנוב׳ 2011

היהדות לא (!), לא, לא, לא מכוונת ל - הכל או לא כלום.
ממש ממש לא
היהדות מכוונת שכל אדם יעשה מה שהוא מסוגל ובוחר
אני בספק רב אם יולי באה לזלזל כאן במשהו
ובעניין הצביעות - ובכן, אני בטוחה שהקב"ה כבר יסתדר עם יולי ובעלה שיחיה בעצמו

רפאל • 26 בנוב׳ 2011

1. איני יודע מהי מטרתם המוצהרת של חוקי נידה וכו' (אני לא מכיר הצהרה דתית מהסוג הזה), אבל הניסיון להציג אותם כמתכון לזוגיות טובה הוא מעט אנכרוני. מקור החוקים האלו הוא בעולם שבו לא נעשתה הבחנה בין מין (כפעולה שמסבה הנאה) לבין פריה ורביה (פעולה שמולידה ילדים). ובעולם כזה המשטור של המין הוא בעצם גם המשטור של הפריה והרביה. יש לשכב בזמן שהאקט המיני יכול להיות פרודוקטיבי, ויש לשכב עם מי וכאשר באפשרותך לקחת אחריות על התוצאות של הפעילות המינית. כלומר - על הוילדותם של ילדים. ככל שאתה הולך לאחור בזמן - ילדים אינם "מותרות", אלא הכרח בשביל המשכיות המין או החברה. ולכן הגבלות על המין הן חלק מן הציווי על פרו ורבו.

היום אנחנו חיים בעולם שיש בו אמצעי מניעה, ולכן אפשר להפריד במסגרתו בין פעילות מינית לצורך הנאה לבין פעילות מינית לצורך פריה ורביה. כמו כן, יש הרבה מאוד מאיתנו, ואין חובה דחופה שכל אחד מאיתנו יוליד ילדים. הרבה חוקים של המין, שבעבר נמצא בהם רציונל, פשוט עבר זמנם ובטל קורבנם. אני לא חושב שהגבלות דתיות על המין מיצרות זוגיות טובה יותר. וזאת למרות ה"מחקר" הפרטי שערכת.

2. אחוזים גובהים של גרושים אינם מעידים בהכרח על בעיה חברתית. אולי בחברה שיש בה יותר רווחה, יותר שוויון בין המינים, יותר חירות מינית ויותר מקום למימוש עצמי - אנשים אינם מבלים תמיד חיים שלמים עם אדם אחד. ואולי דווקא מדובר בנתון חיובי שמלמד על האפרות לחיות בסופו של דבר חיים מאושרים יותר. בחברה הדתית אנשים נמנעים מגרושים, ולא תמיד מהסיבה שיש להם מערכות יחסים נהדרות שנמשכות עד המוות ומעבר לו. אחוזי הגרושים בחברה ממש לא מלמדים על טיב הקשרים הזוגים בחברה או על האושר של הפרטים שבחברה.

Inside your head • 26 בנוב׳ 2011

בשיעורי אישות בבית הספר (כיתה י"א כמדומני) למדו אותנו הלכות נידה, משמעות, תהליך, ביצוע.
כבר בכיתה י"א למדו אותי איך לכרוך סביב האצבע פיסת בד לבנה ולדחוף אותה פנימה "למקום ההוא" עמוק עמוק, בתנועות סיבוביות.
ניסיתי, דחפתי פנימה עמוק עמוק, בתנועות סיבוביות ללא פיסת בד, ראיתי כי טוב, למה לחכות עד אז?



וברצינות,
ביהדות, כמו ביהדות, אין אמת אחת (ראו ערך: בית הלל Vs בית שמאי וכדו').
גם לא בהלכות טומאה/טהרה/נידה.
ניתן למשוך את הפרשנות לצדדים וזרמים שונים, אשר יתאימו לכל אחד ואחת.



ובחזרה:
גומלת בי התחושה, שאני לגמרי רחוקה עם התגובה שלי מהמקום שאליו נושבת רוח השרשור.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 26 בנוב׳ 2011

אוקיי, אני אנסה להשיב לכמה דברים שעלו פה שעניינו אותי במיוחד.

לגבי זה שלא כל מתנה צריך לקבל - נכון, אבל זו הייתה מתנה טובה. וטרחתי עם ההסבר בתור תשובה מראש ל"אבל את לא חייבת" שהנחתי שיעלה.

לגבי ההערות של נילי ומרי: נכון, יש לחוקים האלה שורשים שלא כולם מקובלים עלי. אבל דווקא באותה תקופה, היהדות הייתה מאד מתקדמת יחסית לקהילות אחרות והיה בה שיח על כבוד לנשים בימים בהם חברות אחרות הדירו אותנו לגמרי. הבעיה העיקרית שלה, לדעתי, הוא שהיא נתקעה, ושאר העולם עבר אותה.
עדיין, אני חושבת שחבל לומר "מוקצה". ואני הראשונה שתסביר על נזקי הדת לעולם ועל המימד השלילי של הכנסת הלכות למיטה, וגם אני רואה את עצמי כנכדת הנאורות ומזדהה עם ערכיה. עם זאת, אני לא מוכנה להתחייב לשום תנועה, גם אחת שאני מזדהה איתה, עד כדי כך שאחסום כל דבר שמתנגש איתה (אגב גם שם, מרי, לא הייתה אחידות). יש בעולם הרבה משנות פילוסופיות ועם אף אחד מהן אני לא מזדהה במלואה, אלא לומדת עליהן ולוקחת מהן את הדברים הטובים.

עם דקארט, למשל, אני לא מזדהה בכלל. אני לא מסכימה עם חלק נכבד מהטענות שלו וגם עם מרכיבים עקרוניים בגישה הכללית. עם זאת, אני מבינה שכתביו הם מעמודי התווך של הפילוסופיה המערבית, ואני לומדת מהם את מה שאפשר, חרף אי ההסכמה.
בדומה לכך אני מכירה בכך שחז"ל לא היו, אחרי הכל, חבורת דבילים. אני לא מקבלת עלי את המחוייבות לדת, אבל אני שמחה ללמוד מהמסורת היהודית את מה שאפשר.

יש לי הרבה מה לומר על כפיה דתית אבל אני לא חושבת שזה דווקא שייך לכאן. הדרכת כלות רצינית כמו שאני עושה - אינה חובה, וקראתי את הספר כי הוא עניין אותי ולא כי מישהו אמר לי לעשות את זה. כמו שאמרתי בהתחלה, יכולתי לסגור את זה בפגישה אחת שבה הרבנית בודקת שאני יודעת לחשב סדירות של מחזור. לא בזה העניין. אמנם רע מאד שאני מחוייבת בפגישה הזאת ובעוד כמה דברים בשביל להינשא בישראל, אבל ממש לא בזה העניין כרגע. לא בחובות.

בגדול, הגישה שלי היא לא "וואו איזה יופי, ההלכה היא מתכון לנישואים מאושרים, יאללה אני מתחילה לשמור", אלא - הזדמן לי ללמוד על פרטיה של שיטה מסויימת, אני לא הולכת לאמץ אותה אחד לאחד, אבל הנה מה שאני לוקחת משם לעצמי.

נורית, אני חושבת שזה גם עונה למה שאמרת לגבי הוצאה מההקשר של הלכות.
כי אני מדברת על לאמץ הלכות מסויימות *בדיוק* למטרה שלה נועדו. כפי שאמר פסיכולוג, זו אחת המטרות המוצהרות שלהן.
ופסיכולוג - לא ניסיתי לקחת שום דבר למחוזות רחוקים. סיימתי לקרוא ספר, חשבתי שהוא מעניין, חלקתי את מה שלדעתי מעניין בו. לגבי מה שאמרת על זה שראית יותר דתיים וכו' - אני לא מאמינה שיש קשר מיוחד. בכל מקרה אני לא מאמינה במתכונים.

נחזור לטיעוני הנגד: נכון, בשיעורי יהדות נעשית רומנטיזציה של ההלכה וטשטוש של החלקים הבעייתיים. אבל כל עוד הראיה הביקורתית שלי לא נפגמה, אני חושבת שאת הבעיות אני מצליחה לזהות בעצמי.

לגבי הטומאה - אני לא רוצה להיכנס לזה כאן, ראשית כי ההסבר על למה אין קשר בין טומאה להשפלת נשים הוא די ארוך, וגם לא ממש רלוונטי לכאן (לדעתי) וגם חלקו נראה לי מצוץ מהאצבע. ושנית ועיקרית - כי אני חושבת שאין לי שום קושי להתעלם ממנו. כאמור, אני מפתחת את מה שמוצא חן בעיני ומשליכה הצידה את השאר.
כמו שאמרתי בהתחלה - אין לי כל כוונה להתחיל "לשמור מצוות". אני לא מאמינה בדרך הזאת ויידרש הרבה יותר מכמה שיעורים על תחיבת מטפחת לכוס בשביל לשנות את השקפת העולם שלי. אבל ראיתי משהו מעניין והרהרתי בו. אני חושבת שזה נחמד.

(אולי עוד שבוע-שבועיים אני אכתוב פה על השפעת הקונפוציוניזם על חיי המין שלי, בשביל האיזון )

רפאל! טוב לראות אותך.
1. גם אני חושבת שהרעיון להציג אותם כמתכון לזוגיות טובה הוא אנכרוני. רק שאני הייתי משתמשת במילה "מגוחך" אבל זה סתם כי אני אוהבת את המילה הזאת. אני בכלל לא מסתדרת עם מתכונים מדוייקים כאלה.

קצת הצחת אותי עם ה"מחקר פרטי". ברור שלא ערכתי שום מחקר ואני לא קוראת לאף אחד לפצוח בשמירת מסורת סוערת. צר לי אם מישהו חשב שכן (?).

ריין אמרה יפה שאותה הלכה כוללת בתוכה את המחשבה על כך שכולנו בני אדם. אני אוסיף שבנוסח המקורי, מצויין גם שלא צריך להשתגע, ולא צריך לשים את ההלכה מעל ההנאה, ואם ההלכה מפריעה לזוגיות אז מקלים בהלכה ולא מקריבים את השמחה בשביל לקיים הלכה. הרבה אנשים מערבבים בין עיקר לטפל בעניין הזה. גם חרדים (מסויימים) שיוצאים מגדרם בשביל להדר במצווה עד כדי שהם מזניחים את מה שבאמת חשוב, וגם חילונים שרואים את ההתנהגות הזאת וחושבים שזאת הייתה כוונת המשורר.
בכל מקרה, אני לא חושבת שצריך דווקא להסכים עם כוונת המשורר. כאמור, חשבתי שזה מעניין.

2. מסכימה עם כל מה שכתבת בסעיף הזה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 26 בנוב׳ 2011

נילי, אמנם התייחסתי באופן כללי אבל לתגובה הראשונה שלך אני רוצה לענות במדוייק כי היא זו שהכי נגעה לליבי.


1. אני מתה על מרק כרובית וגם על מרק ברוקולי. אני בטוחה שהשילוב מעולה. את עושה עם שמנת או את הגרסה הטבעונית הקלילה יותר?

2. כן, יש משהו נוראי בשליטה על מיניות. בגלל זה לא הייתי מסוגלת לחיות לפי ההלכה. אני יכולה לחבב חלק מהרעיונות בה מכאן ועד הודעה חדשה, אבל אני לא מוכנה בשום אופן לקבל עלי "עול מצוות". כי זה נוראי. אגב חז"ל מזהירים מזה כל הזמן (לא שזה עוזר, כמו שאת רואה סביבך). אסור להפוך את זה לעיקר. אסור לתת לזה להפריע.
מה שהכי גרוע בעיני הוא ההתערבות הקהילתית.
מה שאהבתי בהדרכה הזאת הוא שהמדריכה אמרה לי בשיעור הראשון "אלה לא דברים שמדברים עליהם. בגלל זה לומדים את זה אחת על אחת. את לא צריכה לספר על זה לאף אחד. התפקיד שלי הוא לוודא שאת *יודעת* את זה. לקיים את זה - זה עניינך הפרטי. אני יכולה ללמד אותך כמה זה טוב, אבל רק את מחליטה איך לקיים את האינטימיות שלך עם בעלך".
אני לא חושבת שהיא ממש הבינה מה טוב במה שהיא אמרה, אני לא בטוחה שהיא התכוונה לזה בדיוק ככה אלא שהיה פה גם עניין של צניעות, ובכלל לפעמים היא פולטת כאלה שטויות שקשה להאמין.
אני חושבת שזה נורא, כשמטיפים. כשאומרים "ככה את חייבת" ומאיימים שמשהו רע יקרה אם לא תצייתי. אני חושבת שמי שלא יודעת לקחת בערבון מוגבל את מה שמלמדים אותה, עדיף כבר שלא תלמד. חשוב להפריד בין עיקר לתפל. יש גם לזה מונחים, אגב (מחמירים מידי לטעמי אבל נמשיך בינתיים). יש "לא מעכב" - דברים ש"צריך" לעשות - אבל אם לא עשית - לא נורא.

אמרת על כך שההנאה מהגוף שלי ממושטרת. זה אכן נורא, שמנסים לעשות את זה לבחורות. אני חושבת שהנזק הוא לאו דווקא בלימוד המסורת כמו בנסיונות ההטפה וההפחדה, וגם בכך שלא מלמדים את הצד השני. מלמדים את ההלכות אבל לא נותנים את הדעת על כך שזה יוצר עבור עלמה צעירה אווירה של לחץ ומלמד אותה שהמיניות שלה היא מקור לטומאה וחרדה ולא להנאה ושיפור החיים. מזכירים את זה בשיעורים, אבל לא מספיק. לי זה מספיק כי אני כבר יודעת לבד. לנערה חרדית, אני לא בטוחה. קשה לדעת. אחד הדברים שלמדתי בהדרכה הזאת הוא שיש לי כמה דעות קדומות. לא הכל כזה גרוע כמו שחשבתי. חלקן מבינות לא פחות ממני. חבל שרק חלקן.

מד ו י ק • 26 בנוב׳ 2011

אם גופה של האשה היה טמא כדבריך. אסור היה להתקרב אליו 365 ימים בשנה.
את מפספסת את כל הרעיון של הטומאה והטהרה. אבל מה זה משנה לך. את בצד של הנגד.
אגב, גם גבר שפלט הוא בגדר טמא. אבל אל לך להתייחס לכך.

Re: יוק

מד ו י ק • 26 בנוב׳ 2011

[quote="תמונה כפרית"]מניסיון
ומשיחות עם נשים דתיות עד חרדיות - ממש אין דברים בגו.
כשהקסם פג הוא פג
והוא פג ככה או ככה
בין אם שומרים על קלה כחמורה ובין אם לא

מה ששומר על הגחלת הוא הרבה יותר מורכב מתזמור
מתי כן ומתי לא

ואם כבר
"המשביעו רעב, והמרעיבו שבע"

היצר והחשק גוברים דווקא עם העשייה ולא עם ההנזרות

בתור משחק בין שניים זה נחמד וכייף
אבל כמשטר זה כבד ומעיק
ובעיקר עלול לצור יותר ריחוק מקרבה
אבל שוב, זה רק גורם קטן בסך כל התמונה הזוגית.[/quote

את אמרת את זה. כשהקסם פג הוא פג. אך לא בקסמים שפגו עסקינן כי אם בקשר בריא שההתרחקות מחדשת את ההתרגשות. לפגר מת, לא יעזור לנסות לבצע החייאה. את צודקת.

"המשביעו רעב והמרעיבו שבע"
יש רעב ויש רעב. יש לדחוף עוד עוגה אחרי ארוחה מפוצצת רק כי קשה להתאפק ויש לטעום עוגה על בטן ריקה. ההנאה היא אחרת לגמרי.
המשפט שהזכרת מכוון לגירויים, כאשר מגרים - החשק מתגבר. כאשר נמנעים מגירויים - אין חשק וכביכול יש שובע. זה רחוק מלהיות קשור לנושא הנוכחי.

"היצר והחשק גוברים דווקא עם העשייה ולא עם ההנזרות"
תנסי לאכול שוקולד שאת אוהבת כל יום, כל יום. ותספרי לי עד כמה את נהנית מהשוקולד.
תנסי לאכול שוקולד שאת מאוד אוהבת פעם אחת בחודש ותגידי לי אם מדובר באותה הנאה.

אבל מה אכפת לי? שיהיה לך בתאבון כך או כך.

Mary Jane • 26 בנוב׳ 2011

א. גופה של האישה בבחינת טמא בימי הווסת והימים הסמוכים, עד שהיא טובלת במקווה. לכן מותר לבוא עמה במגע בחלק מהזמן. זה בסיסי, צא ולמד.
ב. גם גברים חייבים בטבילה אם הם פולטים זרע, ולכן מצווה עליהם לטבול במקווה. טומאת נידה אינה משתווה כלל לטומאה זו, לדבר בפירוש אין איסורים והשלכות חמורים וקשים על חיי גברים כפי שיש על חייהן ומעמדן של הנשים, ועל כן לא התייחסתי לכך, מה גם שזה לא היה הנושא שנדון.
ב. אם יש לך טענות נוספות לגופם של דבריי אתה מוזמן לשטוח אותן בצורה מסודרת, במקום הנוסח הקנונייתי שאימצת.