פסיכו מנייאק
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
דיאלוגים על מיזו - גניה ?
14.10.11 - דביר
בישראל אין נשים , יש רק פמינסטיות שמקדישות את כל חייהן לשנאת גברים ומלחמת המינים. הרוסיות היחידות שנשארו שפויות. השאר חולות נפש שטניות שמוכנות לסלוח לנשים עלילות על אונס, רצח תינוקות ואונס ילדים אבל לא מוכנות לסלוח לגברים שום חיבוק, שום נשיקה, שום מילה, שום מבט, שום נגיעה קטנה ובלתי מזיקה. זה לא שביתת סקס, זה פשוט שנאת גברים ודפיקות שכל שהפמיניזם טיפח אצלן במהלך השנים. ------------------------------------------------------------------------- 16.10.11 - עמליה נגיעה קטנה ובלתי מזיקה ? כשאתה נוגע לי בחזה או בתחת, למשל? זה בלתי מזיק? כשאתה מנשק אותי (בניגוד לרצוני) זה בלתי מזיק? ------------------------------------------------------------------------- 17.10.11 - דביר כן, נגיעה קטנה זו שטות לא מזיקה , נזק זה משהו שתהיה לו השפעה לטווח הארוך, זה משהו שיכול לשנות את מסלול החיים שלך או היבטים מסוימים בחייך. דקירה תגרום נזק, עלילה תגרום נזק, אונס יגרום נזק, אבל נגיעה קטנה לא תגרום שום נזק. את כנראה מבלבלת בין גרימת נזק לבין להרגיש משהו לא נעים לשתי שניות. זה לא נעים כשמישהו מפליץ לידך, צועק עליך, אומר לך מילים לא יפות, מזלזל בהישגיך או יכולותיך, נותן לך סטירה או כאפה, נותן לך אגרוף לכתף או שם לך רגל, מכבה לך את הטלוויזיה באמצע, מסתכל עליך בצורה עקומה, מתלבש בצורה שלא מוצאת חן בעיניך, לא מסכים עם דעותיך, מנצח אותך בפוקר, משפריץ עליך מים, נותן לך פקודות, מעביר עליך ביקורת ועוד ועוד ועוד ועוד – כל אלה הם דברים לא נעימים אבל גם בלתי מזיקים. כל עוד אנחנו חיים בחברה אנושית ויש אינטראקציה בין בני האדם זה בלתי נמנע וגם לגמרי טבעי שכול אחד מאתנו יפגע במישהו או ייפגע ע"י מישהו על בסיס יומי (גם אם זה נעשה בלי כוונה וגם אם אנחנו בכלל לא מודעים לכך). אבל למרות שכולם פוגעים בזולת על בסיס יומי, לא כולם נחשבים לפושעים – כי לא כל טעות קטנה אמורה להיחשב לפשע. צריך לדעת לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. לפעמים צריך לסלוח ולפעמים להגיב – אבל להגיב במידתיות. תאמיני לי אף גבר לא יחפש נקמה נגד אישה בגלל נגיעה לא רצויה, סטירה קטנה, מילה מעליבה, חיבוק או מבט עקום. בוודאי שהוא לא יחפש להרוס את חייה. רק נשים פמיניסטיות מחפשות להתלונן כמה שיותר על שטויות רק כדי להרוס לכמה שיותר גברים את החיים – לא בגלל שנגרם להן נזק אלא בגלל פרינציפ פמיניסטי, בגלל רוע, בגלל שנאת גברים, בגלל שטיפות מוח פמיניסטיות שמעודדות רוע ונקמנות ולא חמלה וסלחנות |
|
|
המטפלת המתעללת(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
"רוע ונקמנות ולא חמלה וסלחנות"
אמר.... מממממ...... פסיכו מנייאק???
|
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
Re: דיאלוגים על מיזו - גניה ? פסיכו מנייאק כתב/ה: 14.10.11 - דביר
בישראל אין נשים , יש רק פמינסטיות שמקדישות את כל חייהן לשנאת גברים ומלחמת המינים. הרוסיות היחידות שנשארו שפויות. השאר חולות נפש שטניות שמוכנות לסלוח לנשים עלילות על אונס, רצח תינוקות ואונס ילדים אבל לא מוכנות לסלוח לגברים שום חיבוק, שום נשיקה, שום מילה, שום מבט, שום נגיעה קטנה ובלתי מזיקה. זה לא שביתת סקס, זה פשוט שנאת גברים ודפיקות שכל שהפמיניזם טיפח אצלן במהלך השנים. ------------------------------------------------------------------------- 16.10.11 - עמליה נגיעה קטנה ובלתי מזיקה ? כשאתה נוגע לי בחזה או בתחת, למשל? זה בלתי מזיק? כשאתה מנשק אותי (בניגוד לרצוני) זה בלתי מזיק? ------------------------------------------------------------------------- 17.10.11 - דביר כן, נגיעה קטנה זו שטות לא מזיקה , נזק זה משהו שתהיה לו השפעה לטווח הארוך, זה משהו שיכול לשנות את מסלול החיים שלך או היבטים מסוימים בחייך. דקירה תגרום נזק, עלילה תגרום נזק, אונס יגרום נזק, אבל נגיעה קטנה לא תגרום שום נזק. את כנראה מבלבלת בין גרימת נזק לבין להרגיש משהו לא נעים לשתי שניות. זה לא נעים כשמישהו מפליץ לידך, צועק עליך, אומר לך מילים לא יפות, מזלזל בהישגיך או יכולותיך, נותן לך סטירה או כאפה, נותן לך אגרוף לכתף או שם לך רגל, מכבה לך את הטלוויזיה באמצע, מסתכל עליך בצורה עקומה, מתלבש בצורה שלא מוצאת חן בעיניך, לא מסכים עם דעותיך, מנצח אותך בפוקר, משפריץ עליך מים, נותן לך פקודות, מעביר עליך ביקורת ועוד ועוד ועוד ועוד – כל אלה הם דברים לא נעימים אבל גם בלתי מזיקים. כל עוד אנחנו חיים בחברה אנושית ויש אינטראקציה בין בני האדם זה בלתי נמנע וגם לגמרי טבעי שכול אחד מאתנו יפגע במישהו או ייפגע ע"י מישהו על בסיס יומי (גם אם זה נעשה בלי כוונה וגם אם אנחנו בכלל לא מודעים לכך). אבל למרות שכולם פוגעים בזולת על בסיס יומי, לא כולם נחשבים לפושעים – כי לא כל טעות קטנה אמורה להיחשב לפשע. צריך לדעת לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה. לפעמים צריך לסלוח ולפעמים להגיב – אבל להגיב במידתיות. תאמיני לי אף גבר לא יחפש נקמה נגד אישה בגלל נגיעה לא רצויה, סטירה קטנה, מילה מעליבה, חיבוק או מבט עקום. בוודאי שהוא לא יחפש להרוס את חייה. רק נשים פמיניסטיות מחפשות להתלונן כמה שיותר על שטויות רק כדי להרוס לכמה שיותר גברים את החיים – לא בגלל שנגרם להן נזק אלא בגלל פרינציפ פמיניסטי, בגלל רוע, בגלל שנאת גברים, בגלל שטיפות מוח פמיניסטיות שמעודדות רוע ונקמנות ולא חמלה וסלחנות פסיכו-מאניאק, השיח הפמינסטי שינה את פניו לבלי הכר בעשורים האחרונים, והוא כבר מזמן לא דיבור "שורף חזיות" או "שונא גברים" הוגות הדעות הפמניסטיות החשובות ביותר מעודדות היום את כל הביטויים של המיניות הנשית, את כולם אבל זה נכון שאפילו היום, ניתן לפגוש מדי פעם במחזותינו "זיון מוח" פמינסטי, ממש כמו "בימים הטובים", זיון מוח בסגנון "אני אישה, אני לא אובייקט מיני " ( עלאק ! ) אבל זו השורה האחרונה שלך שצדה במיוחד את תשומת ליבי: בגלל שטיפות מוח פמיניסטיות שמעודדות רוע ונקמנות ולא חמלה וסלחנות[/quote] אני קורא בה עדינות, ורוך, נועם-הליכות, לב טוב, אהבת הבריות, ומה לא ... אפילו.. אפילו חמלה וסלחנות אני קורא בה... אז מי אמר שאתה מאניאק, אני לא מבין... 
|
|
|
המלט
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
חלקו של דביר במונולוג, במיוחד זה מה 17.10.11, מטריד אותי מאד. אני חושב שלדביר יש בעיה יסודית בהבנת מקומו בעולם ביחס לבני אדם אחרים. אם ההנחה היסודית היא "נגיעה קטנה זו שטות לא מזיקה", אז נראה לי שיש לנו כאן בעייה יסודית בהבנת מהותה של אינטראקציה אנושית, ובמיוחד העניין הנקרא 'חופש הפרט'. עניין זה, אם לא נעלם לחלוטין מעיניהם של כל ה'דבירים' לסוגיהם, לכל הפחות הריהו נדחק לקרן זוית אפלה שממנה אין לויותר תקומה. המשפט הזה למשל:
"כל עוד אנחנו חיים בחברה אנושית ויש אינטראקציה בין בני האדם זה בלתי נמנע וגם לגמרי טבעי שכל אחד מאתנו יפגע במישהו או ייפגע ע"י מישהו על בסיס יומי..." מניח הנחה מוטעית ("לגמרי טבע שכל אחד יפגע במישהו על בסיס יומי"), ומבקש להכשיר את שרץ החדירה לרשותו הפרטית של האחר – על ידי לא פחות ממגע פיזי (!). אני חושב שזה לחלוטין לא טבעי שכל אחד יפגע במישהו, בטח לא על בסיס יומי. אני חושב שנגיעה במישהו במתכוון, במובן שעליו נסב הדיון – היינו – נגיעה מטרידה שאינה חפה מקונוטציות מיניות, הינה לא פחות מפשע כלפי האחר. נכון, זה לא פשע "גדול"; אבל גם לחנות בחניית נכים כאשר אינך נכה, או לחתוך מישהו בכביש, לזרוק את הזבל שלך על המדרכה הצרה ברחוב, לצפור בשתיים בלילה בשכונת מגורים – כל אלה גם הם אינם פשעים "גדולים"; ונכון, זה מתרחש למרבה הצער על בסיס יומי, אבל גם התעללות בילדים חסרי ישע מתרחשת על בסיס יומי, על ידי הורים מכל הסוגים והשכבות ורמות ההשכלה שסבורים ש"נגיעה קטנה" אינה מזיקה. האם עצם ההתרחשות על בסיס יומי הופכת את המעשים לכשרים? לא נראה לי. מהצד העיוני, הערכים המתנגשים כאן הינם חופש הביטוי מצד אחד, והחופש לפרטיות מצד שני. נגיעה באחר היא במובן מסויים חופש ביטוי המתנגש בזכותו של האחר לפרטיות. אני מוכן להניח שהנוגע והניגע מצויים במרחב הציבורי, נניח ברחוב, במעלית, במשרד, בבית קפה. נגיד שאדם עומד בתור לקפה בארומה, ולפניו כוסית-על שגורמת לו התרגשות עזה. לשיטתו של דביר, אם יגע בה, נניח, יתחכך בכתפה או יניח ידו על כתפה או על שערה, הרי זה בבחינת "נגיעה בלתי מזיקה", בדומה לכך שמישהו הפליץ לידך, תקע גרפס לידך, צעק לך באוזן, או סתם לא התרחץ שבוע והוא עומד מטר ממך. האמנם זוהי "נגיעה בלתי מזיקה", או שמא יש לנו עסק כאן עם אידיוט מושלם, בריון ציבורי שאינו מבין את מקומו בעולם ואת מהות האינטראקציה בין אנשים? ידוע היטב שחופש הביטוי המילולי אינו אבסולוטי. יש לו גבולות. הגבולות משורטטים על פני קוי המיתאר של הפגיעה באחר: ברגע שהביטוי שלך פוגע באחר, שוב אינו מוגן על ידי ערך חופש הביטוי. כיוצא בזה גם ביטוי פיזי: אנחנו חייבים להניח מראש שמגע לא מוזמן באחר יגרום לפגיעה בפרטיותו. אין שום דרך סבירה להגיע להנחה אחרת. כל אחד יודע היטב מתי המגע שלו מוזמן ומתי הוא לא מוזמן. נכון, ייתכנו טעויות של שיקול הדעת. טעויות אלה הן אולי בלתי נמנעות, אך אנו לא עוסקים בטעויות כאלה, אלא ב'דבירים' שרוצים הסכמה גורפת לכך שיוכלו לגעת מתי שהם רוצים במי שהם רוצים. צריך להגיד כאן באופן הכי ברור ונחרץ שאפשר: זוהי טעות קשה, שאם מישהו יאמץ לו ממנה דפוסי התנהגות, אנו צפויים לתאוצה מסחררת של גילויי אלימות בחברה. התעקשות על הזכות לפרטיות הגוף איננה קשורה למיזוגניה או פמיניזם, והכנסת סיסמאות אלה לדיון מטשטשת את הטעות היסודית המנסה להסתתר מאחוריהן. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
המלט, מה שכתבת הוא נכון מאוד, אבל אני לא בטוח שרלוונטי למצב הספציפי כאן.
אני תפסתי את זה כך: הוא כתב את הקטע כמשהו אומנותי מיני מיילדומי. הוא שולל מהנשים, באלגנטיות ותוך שימוש בלוגיקה פשוטה, תוך ויכוח אקדמי, את הזכות הבסיסית לגופן. בערפול מחשבתי, תוך טשטוש בין לגיטימיות לזכות בסיסית, ו"חידוד", כבייכול, בין קורבן והתקרבנות (שהוא מחליט מה הוא מה, כמובן), נשים הופכות לכאלו שמותר להפעיל נגדן אלימות. אולי אפילו רצוי קצת.. נראה לי לגיטימי, וקצת מחרמן, למי שאוהב את הצד הזה (: |
|
|
שלגי
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
אתמול צפיתי עם הבן שלי בסרט תהילה, זה הישן משנות השמונים.
יש שם קטע שבו אחת הבנות מגיע לעאלק אודישן עם איזה מניאק שמבקש ממנה להוריד את החולצה במניפולציה קלאסית וזולה. והיא בוכה ומורידה את החולצה. קטע חזק למרות כל השנים שחלפו מאז יצא הסרט. הבן שלי שאל אותי בפליאה אמיתית: למה היא פשוט לא קמה והלכה? היה לי די מסובך להסביר לו. אין לי מושג אם זה בגלל שהוא זכר או אולי בגלל שלשמחתי מעולם לא עמד בסיטואציה שכזאת והלוואי שלעולם לא יעמוד. לתחושתי, בגלל השוני הבסיסי בין המגדרים, החינוך וההתניה החברתית, יש דברים שלנשים הם ברורים כשמש ואילו לא מעט גברים פשוט לא מבינים אותם.. נשים מנוגה גברים ממאדים וכל השיט הזה... |
|
|
|
המלט
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
fog כתב/ה: המלט, מה שכתבת הוא נכון מאוד, אבל אני לא בטוח שרלוונטי למצב הספציפי כאן.
אני תפסתי את זה כך: הוא כתב את הקטע כמשהו אומנותי מיני מיילדומי. הוא שולל מהנשים, באלגנטיות ותוך שימוש בלוגיקה פשוטה, תוך ויכוח אקדמי, את הזכות הבסיסית לגופן. בערפול מחשבתי, תוך טשטוש בין לגיטימיות לזכות בסיסית, ו"חידוד", כבייכול, בין קורבן והתקרבנות (שהוא מחליט מה הוא מה, כמובן), נשים הופכות לכאלו שמותר להפעיל נגדן אלימות. אולי אפילו רצוי קצת.. נראה לי לגיטימי, וקצת מחרמן, למי שאוהב את הצד הזה (: הפן האמנותי, כדבריך, חמק ממני ללא ספק. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
המלט כתב/ה: חלקו של דביר במונולוג, במיוחד זה מה 17.10.11, מטריד אותי מאד. אני חושב שלדביר יש בעיה יסודית בהבנת מקומו בעולם ביחס לבני אדם אחרים. אם ההנחה היסודית היא "נגיעה קטנה זו שטות לא מזיקה", אז נראה לי שיש לנו כאן בעייה יסודית בהבנת מהותה של אינטראקציה אנושית, ובמיוחד העניין הנקרא 'חופש הפרט'. עניין זה, אם לא נעלם לחלוטין מעיניהם של כל ה'דבירים' לסוגיהם, לכל הפחות הריהו נדחק לקרן זוית אפלה שממנה אין לויותר תקומה. המשפט הזה למשל:
"כל עוד אנחנו חיים בחברה אנושית ויש אינטראקציה בין בני האדם זה בלתי נמנע וגם לגמרי טבעי שכל אחד מאתנו יפגע במישהו או ייפגע ע"י מישהו על בסיס יומי..." מניח הנחה מוטעית ("לגמרי טבע שכל אחד יפגע במישהו על בסיס יומי"), ומבקש להכשיר את שרץ החדירה לרשותו הפרטית של האחר – על ידי לא פחות ממגע פיזי (!). אני חושב שזה לחלוטין לא טבעי שכל אחד יפגע במישהו, בטח לא על בסיס יומי. אני חושב שנגיעה במישהו במתכוון, במובן שעליו נסב הדיון – היינו – נגיעה מטרידה שאינה חפה מקונוטציות מיניות, הינה לא פחות מפשע כלפי האחר. נכון, זה לא פשע "גדול"; אבל גם לחנות בחניית נכים כאשר אינך נכה, או לחתוך מישהו בכביש, לזרוק את הזבל שלך על המדרכה הצרה ברחוב, לצפור בשתיים בלילה בשכונת מגורים – כל אלה גם הם אינם פשעים "גדולים"; ונכון, זה מתרחש למרבה הצער על בסיס יומי, אבל גם התעללות בילדים חסרי ישע מתרחשת על בסיס יומי, על ידי הורים מכל הסוגים והשכבות ורמות ההשכלה שסבורים ש"נגיעה קטנה" אינה מזיקה. האם עצם ההתרחשות על בסיס יומי הופכת את המעשים לכשרים? לא נראה לי. מהצד העיוני, הערכים המתנגשים כאן הינם חופש הביטוי מצד אחד, והחופש לפרטיות מצד שני. נגיעה באחר היא במובן מסויים חופש ביטוי המתנגש בזכותו של האחר לפרטיות. אני מוכן להניח שהנוגע והניגע מצויים במרחב הציבורי, נניח ברחוב, במעלית, במשרד, בבית קפה. נגיד שאדם עומד בתור לקפה בארומה, ולפניו כוסית-על שגורמת לו התרגשות עזה. לשיטתו של דביר, אם יגע בה, נניח, יתחכך בכתפה או יניח ידו על כתפה או על שערה, הרי זה בבחינת "נגיעה בלתי מזיקה", בדומה לכך שמישהו הפליץ לידך, תקע גרפס לידך, צעק לך באוזן, או סתם לא התרחץ שבוע והוא עומד מטר ממך. האמנם זוהי "נגיעה בלתי מזיקה", או שמא יש לנו עסק כאן עם אידיוט מושלם, בריון ציבורי שאינו מבין את מקומו בעולם ואת מהות האינטראקציה בין אנשים? ידוע היטב שחופש הביטוי המילולי אינו אבסולוטי. יש לו גבולות. הגבולות משורטטים על פני קוי המיתאר של הפגיעה באחר: ברגע שהביטוי שלך פוגע באחר, שוב אינו מוגן על ידי ערך חופש הביטוי. כיוצא בזה גם ביטוי פיזי: אנחנו חייבים להניח מראש שמגע לא מוזמן באחר יגרום לפגיעה בפרטיותו. אין שום דרך סבירה להגיע להנחה אחרת. כל אחד יודע היטב מתי המגע שלו מוזמן ומתי הוא לא מוזמן. נכון, ייתכנו טעויות של שיקול הדעת. טעויות אלה הן אולי בלתי נמנעות, אך אנו לא עוסקים בטעויות כאלה, אלא ב'דבירים' שרוצים הסכמה גורפת לכך שיוכלו לגעת מתי שהם רוצים במי שהם רוצים. צריך להגיד כאן באופן הכי ברור ונחרץ שאפשר: זוהי טעות קשה, שאם מישהו יאמץ לו ממנה דפוסי התנהגות, אנו צפויים לתאוצה מסחררת של גילויי אלימות בחברה. התעקשות על הזכות לפרטיות הגוף איננה קשורה למיזוגניה או פמיניזם, והכנסת סיסמאות אלה לדיון מטשטשת את הטעות היסודית המנסה להסתתר מאחוריהן. מושלם. לא הייתי יכולה להגיד את זה יותר טוב. תודה, המלט. להדפיס ולמסגר. |
|
|
|
FOR GOOD
|
לפני 12 שנים •
27 בנוב׳ 2011
המלט כתב/ה: fog כתב/ה: המלט, מה שכתבת הוא נכון מאוד, אבל אני לא בטוח שרלוונטי למצב הספציפי כאן.
אני תפסתי את זה כך: הוא כתב את הקטע כמשהו אומנותי מיני מיילדומי. הוא שולל מהנשים, באלגנטיות ותוך שימוש בלוגיקה פשוטה, תוך ויכוח אקדמי, את הזכות הבסיסית לגופן. בערפול מחשבתי, תוך טשטוש בין לגיטימיות לזכות בסיסית, ו"חידוד", כבייכול, בין קורבן והתקרבנות (שהוא מחליט מה הוא מה, כמובן), נשים הופכות לכאלו שמותר להפעיל נגדן אלימות. אולי אפילו רצוי קצת.. נראה לי לגיטימי, וקצת מחרמן, למי שאוהב את הצד הזה (: הפן האמנותי, כדבריך, חמק ממני ללא ספק. אז גם ממני, כמו מפוג, הפן - לא בדיוק האמנותי, אבל לבטח המשתעשע, והמשועשע של פסיכו - לא חמק כלל וכלל ולענות לפסיכו כאילו הוא מורה הלכה הנותן הכשר וכו' או לקחת את דבריו ברצינות תהומית זה אידיוטיזם מוחלט אבל מוחלט...(: סחתיין על הלייקים, המלט... |
|
|