מוצצת את השליטה.

מוצצת את השליטה.

לילימיי​(שולטת) • 29 בנוב׳ 2011

מגע גופי הבוער.
המתפתל.
הנצמד אליו.
רעמת השיער, שמחייבת
אחיזת איסוף איתנה, מתוחה למעלה.
לשוני הארוכה, המלקקת בתאווה
כל פיסת עור חשופה.

ידיו חובקות, אוחזות בי חזק.
הידיים, שפעם גם הכאיבו
בסיבוב הנוכחי ביננו,
כבולות.
רק מנעימות.
לא מכאיבות.
אני מרגישה,
את קצות אצבעותיו בוערות
ומבינה אותו.
את הקושי שהוא עומד בו.
המגע מציף, את הזיכרון הצרוב בו.
זיכרון גופי המתפתל על הריצפה.
כמו רוקד ריקוד קסום,
בין סף כאב וחגורה.
ריקוד סוחף ועוצמתי, שלא יחזור.

הוא מצמיד אותי אליו ויונק את הציצי הקטן.
שואב כמעט את כולו, לתוך פיו
ונוגס נגיסות קטנות.
מכאיב.
"אאוצ'" אני משתחררת מאחיזתו
ומתמקמת שוב, מולו.
"בוא אלי" אני אומרת לו,
כשאצבעותי מלטפות בעדינות את הדגדגן.
"תן לי את הזין שלך, לתוך הפה שלי.
עזוב אותך מכאבים עכשיו".

אני מטה את ראשי לאחור, מקצה הספה.
מזמינה אותו לחדור לגרוני,
בלי עכבות.
שפתיי בשרניות, נושקות, עוטפות.
לשוני מלקקת אותו בלהט.
מרטיבה את כולו, מכינה אותו.
מכינה אותו, לזיין אותי בגרון.
מכינה אותי, להשתפר עוד קצת.
לפעמים, אני אונסת את הזין שלו
לגמור לי בפה.
בשקט, בלי תנועות גדולות.
מחזיקה אותו בפי, בחצי יניקה.
כל תזוזה מצידו, נענית בהידוק היניקה.
אני מגרגרת סביב כיפת הזין המתוחה,
עמוק בגרוני.

אין לו סיכוי לעצור,
כשאני מוציאה ממנו בכוח את השפיך הלבן.
כשאני יונקת ממנו בנועם, את השליטה.