זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: אבל אני אגיב בנפרד, טוב?
- - - - - - - - - - - לא תמיד, זאלו, לא תמיד. עלי לא מתנפלים בד"כ כי אני יודעת למנוע את זה. ואתה יודע מה, גם עלי התנפלו. למעשה, כמעט בכל פעם שפתחתי פה שרשור (מעט מאד), טרחו להסביר לי שהרעיון שלי מפגר, ושהבעיה נמצאת בכלל בראש שלי, וכל דבר רע שקרה לי הוא אשמתי ומגיע לי. זה פשוט קרה מספר חד ספרתי של פעמים, יחסית למעל אלף תגובות לפוסטים של אחרים - אז אתה לא זוכר. זה בסדר, לא נורא. קורה. לפעמים סלידה כללית מצביעה על בעיה בנסלד עצמו. אבל זה לא נובע ישירות. פשוט, לפעמים זה ככה. אבל ממש לא תמיד. לפעמים זה פשוט כי פעם אחת התעצבנו, ואיכשהו זה הפך להרגל. לפעמים זה כי יש משהו בדמות שמעורר אנטגוניזם. אבל מה זה, בדיוק? לא תמיד אנטגוניזם מתעורר בגלל פגם מהותי. לפעמים זה סתם כי משהו "לא בא טוב" לאחרים. מחמאות עצמיות, למשל, נוטות לעצבן אנשים. אבל האם זה חטא כזה גדול? "אנחנו צעירים ויפים". מה רע במשפט הזה? מה כל כך צורם לאנשים, מה כל כך קשה לאנשים עם עצמם, שקשה להם לקבל את האמירה הפשוטה הזאת? להרבה אנשים קשה לקבל גאווה. קשה לקבל שבח עצמי פשוט ולא מתנצל. יהירות, אנחנו קוראים לזה. ובלי להיכנס לשאלה הפילוסופית על מהותה של יהירות והאם גאווה זה טוב או רע (אגב, יש על זה פרק מקסים ב"אורחות צדיקים") - האמנם זה מספיק בשביל "לקפוץ" ככה על מישהו? נסה להשוות בין ההודעה הראשונה של קושי כאן, לתגובות אליה. זה באמת נראה לך פרופורציונלי? מילא כמה בדיחות ברוח טובה, אבל חלק מהתגובות ממש ספוגות בלעג רעיל. וזה נראה כאילו הטינה אישית. כאילו הרעל היה שם לפני ההודעה. ואתה יודע מה - גם כשפלוני מעורר בי את המחשבה "יא אללה, איזה אידיוט", אני לא נעמדת על הרגליים האחוריות ויוצאת מגדרי בשביל להראות לו כמה הוא אדיוט. כי זה דבר "קטן" לעשות. אתה לא חושב שזה דבר קטן לעשות? אנושי, נכון. נו, כל מה שאנחנו עושים פה אנושי. אנחנו אנשים. מן הסתם הפעולות שלנו הן של אנשים. כלומר, אנושיות. אבל איזה אנשים? איזה מן אנשים אנחנו? איזה מין אנשים אנחנו? יותר ויותר נדמה לי שאנחנו אנשים שמעמידים פנים. אני לא חושב שכל מה שאנחנו עושים פה אנושי. אולי טכנית כן, אבל במהות לא, זה לא מרגיש לי ככה. אין פה כמעט שום פיסה של אנושיות ערומה ומלאה בכל המגרעות והמהמורות שהופכות אותה לחיה ומעניינת. אבל די, חפרתי על זה מספיק בבלוג
על חלק מהשאלות שלך אני לא יכול לענות. דעתי על התגובות פה חצויה, וקשה לי להתייחס אליהן ככלל. לא באמת אכפת לי אם מישהו כותב בפרופיל שלו שהוא וזוגתו צעירים ויפים וכל השאר לא. אבל אני גם לא יכול להגיד אם התגובות של אלה שאכפת להם הן פרופורציונליות, כי השאלה היא: פרופורציונליות למה? מן הסתם לא למידת (אי) האכפתיות שלי, אלא לזו שלהם, וכנראה שבעיניהם תגובתם הולמת את מה שהניסוח הזה גרם להם להרגיש. איך אני יכול לשפוט פרופורציה של מישהו אחר, שמבוססת על תפיסות ורגשות של מישהו אחר? אני לא יכול לשלול את התחושות שלו, ולא הייתי רוצה שהוא יעשה זאת לי. אני כן יכול להגיד שבאופן אישי, התנשאות מפריעה לי יותר מתוקפנות מילולית. תוקפנות כשלעצמה לעתים קרובות מעוררת בי רצון להתעלם ממנה. התנשאות מעוררת בי רצון להרחיק אותה, והיא בלאו הכי תוקפנית בעיניי. קל לי יותר להיות סלחן כלפי התפרצות זעם, גם אם דוקרנית במיוחד, מאשר כלפי התפלצנות מגלומנית. אבל זה אני, וברור לי שרבים לא רואים זאת כך. כשאני רואה מישהו תוקף מישהו אחר, אני מנסה להבין איך הוא רואה את הדברים ומה מנקודת מבטו גרם לו להגיב כך, והתשובה שלי לזה משפיעה על שיפוטי את הסיטואציה. לא תמיד אני יכול לשים את עצמי בנעליו, אבל ההבנה שיש לו נעליים אחרות די בה כדי לשנות את הפרספקטיבה. |
|
|
Tobias(אחר)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
דברי העז.
אנושיות מזדיינת, היא מסיטה אותנו אחד כנגד השני למען השני ואתם יכולים לצטט אותי על זה.
כשאני פותח את השרשור בעמוד האחרון המפורסם...אני רואה תגובה של זאלו(תחושה טובה,אני סומך עליו, הוא בלהקה שלי, יאם יאם מזון מילולי) ואני רואה שמישהוהים(C) מדברים אליו או אל דבריו בטון ....אחר...(מישהו מאיים על הלהקה שלי, להגן להגן, לנשוך אותם בעורק הראשי, לזרוק עליהם מילים כבדות עם קצוות מחודדים). ואז אני מזכיר לעצמי, קח נשימה רגע, תן לאנושיות המזורגגת הזו שבה אתה אוטומטית מגן על האדם שנתפס כקרוב או אהוב להתפוגג ולא לערפל לך את השיפוט. פתח את השרשור בעמוד 1....ותבדוק את הדברים בצורה הכי אובייקטיבית שאתה יכול לגייס, נסה לא לגבש דעה מראש על בסיס האימפולס התחושתי שלך מהטון הראשוני של פותח ההודעה, תן לאנשים הזדמנות להבהיר דברים, אתה יודע שאי הבנה היא הכי קשה כששני הצדדים מבינים טוב מדי מכדי להפר את ההבנה שלהם. אז, בסוף, אני מגבש דעה, והדעה הזו היא לא אמונה, היא דעה, היא גמישה, היא מסוגלת לקבל מידע חדש ולעבד את עצמה אם צריך. וגם אז, הדעה הזו היא לא מאה אחוז נקייה מדעות קדומות, יצר הגנה, אגו, שבטיות, הרצון להשתייך, הרצון לא להיות כמו כולם, לקבל אישור, לצאת מגניב, פשוט להגיב ולא להיות בצד, ולצאת שולת!!1 עוד על אנושיות(אותו דבר כמו על אנושיות הקודם רק גרסת הבמאי עם 5 דקות שלא נראו לפני) אנו עושים היקשים לוגים(לוטוס העורכת שלי תעשה לי הגהא לכתיבה בתגובה מאוחרת יותר, עכשיו ילדים שאלו את עצמכם איך הגבתם תחושתית לשם לוטוס, ותקראו שוב את התגובה הזו מההתחלה) וכשאדם כותב...למשל צעירים ויפים.....אנו עושים את ההיקש של האם אנחנו צעירים ויפים, האם אנו צעירים ויפים יותר פחות? האם הוא לועג לנו? מתנשא עלינו? מתגרה בנו?(לנשוך לנשוך, הוא מאיים על המעגל ההשרדותי שלי, ותחושת הזהות השלי) וכו... כל אדם שבא בדבר עם אדם אחר כדאי שיקח זאת בחשבון(למעשה זה נעשה הכי הרבה דווקא כשאתם לא יודעים בשביל לשנות לכם את התודעה מאוד בקלות ומאוד בהצלחה על ידי פנייה להקשים לוגים שתעשו רק בזמן שאחרים נמצאים על ההגה של לאיזה היקש תגיע ועיגון התחושה הזו למטרתו המדריך לדומים מתקדמים, פרק 4 שליטה מנטלית וסוגסטיה הוצאת העז) התנשאות היא תחושה, ועל כן סובייקטיבית אם כי נתונה להשפעות תרבותיות ולנורמות סביבתיות, ועל כן כל אחד מאיתנו עלול להתפס כמתנשא על ידי אדם שהקייס הספציפי שלנו עושה לו את הטריגר(ובצורה מתנשאת אני אתן את הגרסה הפשוטה לזה.....לכל סיר יש מכסה לא נכון) האם אני מרגיש שקושי(קוצ'י?) כותב בצורה פלצנית ומתנשאת? מעט, כן. אבל זה לא מורגש לי כהתנשאות אקטיבית בכוונה תחילה שכוונתה דווקא להלל ולהאדיר את קושי ולטפוח לו על האגו. לפעמים גם נשמע לי כמו אדם חכם ויצירתי, אבל שלא לגמרי מנווט בתוך מלל\יחסי חוץ בצורה היותר חופשית שחלק מהאנשים פה רגילים אליה. לגבי הנושא עצמו, בוא נעשה את זה פשוט ואז מעט מורכב יותר. לעשות דברים שמשפרים את ההבנה שלך במה שאתה עושה,למה אתה עושה את זה, ובמקביל איכשהו ליצור הפחתה באלימות\פגיעה\תאונות עבודה בדסמיות = טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב הדרך לעשות את זה.........טוב אני אתן אנאלוגיה מעניינת(כי זה מזכיר אנאלי, ואני פונה למכנה המשותף פה) אני מת שיהיה כבר טלפורטר...כי אני שונא לנהוג ובא לי להשתגר לכל מקום ולהתשגר חזרה הביתה. הרעיון עצמו = טובבבבבבבב אבל כפי שלמדנו מהסרט הזבוב, אתה לא יודע מה אתה יכול להכניס בדלת אחת ומה יצא בדלת השניה. ככה שזה נהפך לניסוי מדעי כלשהו, מאחר ואתה מציע משהו מחקרי, שעד כמה שידוע לי(ואני בודק רק במוח שלי, כי אני עצלן) זה לא נעשה, לכן לך על פי חוקי המחקר, בדוק את הדברים קודם, נתח את מה יכול לא יכול לקרות, תעשה קבוצת ביקורת וכו... רק אז אפשר יהיה לומר כן או לא על העניין. עד אז אי אפשר לומר על הרעיון של קבוצה טיפולית לשולטים שהיא יעילה(למטרות שהוצבו), שהיא לא מזיקה, שהיא יוצרת הבדל כלשהו בכלל. אפשר לומר רק שזה מעניין. היה בתגובות קטע על הקבלה בין בדסמ לאכילה ומתי זה הופך להפרעה(בהפרזה) בהפרעות אכילה מאוד נזהרים מהנושא של טיפול קבוצתי ואישפוז, בעיקר בגלל דבר אחד, הדבקות אנושית בסימפטומים נפשיים. אני לא ארחיב על זה בהודעה הזו כי חפרתי מספיק, אבל קח את זה כדוגמא לדברים שצריך לקחת בחשבון. לסיום, אני רק רוצה להודות לקהל המשתתפים, לכלת פרס עז הזהב מיוחדת, ליוצעת הסופיסטית שלנו יולי, לזאלו מי יתן והעז תברך קרניו, ללוטוס עלמת המזבח, ולכל שאר האנשים הקטנים שהביאו את השרשור הזה אל האור האלוהי שהוא התגובה שלי בעמוד נרחק זה(האם אתם מזהים נימה מתנשאת? ועכשיו האם אתם מזהים נימה סאטרית המגזימה את המלל להקצנה שלועגת לעצמה ובכך מוציאה את ההתנשאות מהנימה?) נ.ב: סאק איט קיחוט! |
|
|
השרלילית(פמית מתחלפת)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
Re: דברי העז. tebayes כתב/ה: אנושיות מזדיינת, היא מסיטה אותנו אחד כנגד השני למען השני ואתם יכולים לצטט אותי על זה.
כשאני פותח את השרשור בעמוד האחרון המפורסם...אני רואה תגובה של זאלו(תחושה טובה,אני סומך עליו, הוא בלהקה שלי, יאם יאם מזון מילולי) ואני רואה שמישהוהים(C) מדברים אליו או אל דבריו בטון ....אחר...(מישהו מאיים על הלהקה שלי, להגן להגן, לנשוך אותם בעורק הראשי, לזרוק עליהם מילים כבדות עם קצוות מחודדים). ואז אני מזכיר לעצמי, קח נשימה רגע, תן לאנושיות המזורגגת הזו שבה אתה אוטומטית מגן על האדם שנתפס כקרוב או אהוב להתפוגג ולא לערפל לך את השיפוט. פתח את השרשור בעמוד 1....ותבדוק את הדברים בצורה הכי אובייקטיבית שאתה יכול לגייס, נסה לא לגבש דעה מראש על בסיס האימפולס התחושתי שלך מהטון הראשוני של פותח ההודעה, תן לאנשים הזדמנות להבהיר דברים, אתה יודע שאי הבנה היא הכי קשה כששני הצדדים מבינים טוב מדי מכדי להפר את ההבנה שלהם. אז, בסוף, אני מגבש דעה, והדעה הזו היא לא אמונה, היא דעה, היא גמישה, היא מסוגלת לקבל מידע חדש ולעבד את עצמה אם צריך. וגם אז, הדעה הזו היא לא מאה אחוז נקייה מדעות קדומות, יצר הגנה, אגו, שבטיות, הרצון להשתייך, הרצון לא להיות כמו כולם, לקבל אישור, לצאת מגניב, פשוט להגיב ולא להיות בצד, ולצאת שולת!!1 עוד על אנושיות(אותו דבר כמו על אנושיות הקודם רק גרסת הבמאי עם 5 דקות שלא נראו לפני) אנו עושים היקשים לוגים(לוטוס העורכת שלי תעשה לי הגהא לכתיבה בתגובה מאוחרת יותר, עכשיו ילדים שאלו את עצמכם איך הגבתם תחושתית לשם לוטוס, ותקראו שוב את התגובה הזו מההתחלה) וכשאדם כותב...למשל צעירים ויפים.....אנו עושים את ההיקש של האם אנחנו צעירים ויפים, האם אנו צעירים ויפים יותר פחות? האם הוא לועג לנו? מתנשא עלינו? מתגרה בנו?(לנשוך לנשוך, הוא מאיים על המעגל ההשרדותי שלי, ותחושת הזהות השלי) וכו... כל אדם שבא בדבר עם אדם אחר כדאי שיקח זאת בחשבון(למעשה זה נעשה הכי הרבה דווקא כשאתם לא יודעים בשביל לשנות לכם את התודעה מאוד בקלות ומאוד בהצלחה על ידי פנייה להקשים לוגים שתעשו רק בזמן שאחרים נמצאים על ההגה של לאיזה היקש תגיע ועיגון התחושה הזו למטרתו המדריך לדומים מתקדמים, פרק 4 שליטה מנטלית וסוגסטיה הוצאת העז) התנשאות היא תחושה, ועל כן סובייקטיבית אם כי נתונה להשפעות תרבותיות ולנורמות סביבתיות, ועל כן כל אחד מאיתנו עלול להתפס כמתנשא על ידי אדם שהקייס הספציפי שלנו עושה לו את הטריגר(ובצורה מתנשאת אני אתן את הגרסה הפשוטה לזה.....לכל סיר יש מכסה לא נכון) האם אני מרגיש שקושי(קוצ'י?) כותב בצורה פלצנית ומתנשאת? מעט, כן. אבל זה לא מורגש לי כהתנשאות אקטיבית בכוונה תחילה שכוונתה דווקא להלל ולהאדיר את קושי ולטפוח לו על האגו. לפעמים גם נשמע לי כמו אדם חכם ויצירתי, אבל שלא לגמרי מנווט בתוך מלל\יחסי חוץ בצורה היותר חופשית שחלק מהאנשים פה רגילים אליה. לגבי הנושא עצמו, בוא נעשה את זה פשוט ואז מעט מורכב יותר. לעשות דברים שמשפרים את ההבנה שלך במה שאתה עושה,למה אתה עושה את זה, ובמקביל איכשהו ליצור הפחתה באלימות\פגיעה\תאונות עבודה בדסמיות = טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב הדרך לעשות את זה.........טוב אני אתן אנאלוגיה מעניינת(כי זה מזכיר אנאלי, ואני פונה למכנה המשותף פה) אני מת שיהיה כבר טלפורטר...כי אני שונא לנהוג ובא לי להשתגר לכל מקום ולהתשגר חזרה הביתה. הרעיון עצמו = טובבבבבבבב אבל כפי שלמדנו מהסרט הזבוב, אתה לא יודע מה אתה יכול להכניס בדלת אחת ומה יצא בדלת השניה. ככה שזה נהפך לניסוי מדעי כלשהו, מאחר ואתה מציע משהו מחקרי, שעד כמה שידוע לי(ואני בודק רק במוח שלי, כי אני עצלן) זה לא נעשה, לכן לך על פי חוקי המחקר, בדוק את הדברים קודם, נתח את מה יכול לא יכול לקרות, תעשה קבוצת ביקורת וכו... רק אז אפשר יהיה לומר כן או לא על העניין. עד אז אי אפשר לומר על הרעיון של קבוצה טיפולית לשולטים שהיא יעילה(למטרות שהוצבו), שהיא לא מזיקה, שהיא יוצרת הבדל כלשהו בכלל. אפשר לומר רק שזה מעניין. היה בתגובות קטע על הקבלה בין בדסמ לאכילה ומתי זה הופך להפרעה(בהפרזה) בהפרעות אכילה מאוד נזהרים מהנושא של טיפול קבוצתי ואישפוז, בעיקר בגלל דבר אחד, הדבקות אנושית בסימפטומים נפשיים. אני לא ארחיב על זה בהודעה הזו כי חפרתי מספיק, אבל קח את זה כדוגמא לדברים שצריך לקחת בחשבון. לסיום, אני רק רוצה להודות לקהל המשתתפים, לכלת פרס עז הזהב מיוחדת, ליוצעת הסופיסטית שלנו יולי, לזאלו מי יתן והעז תברך קרניו, ללוטוס עלמת המזבח, ולכל שאר האנשים הקטנים שהביאו את השרשור הזה אל האור האלוהי שהוא התגובה שלי בעמוד נרחק זה(האם אתם מזהים נימה מתנשאת? ועכשיו האם אתם מזהים נימה סאטרית המגזימה את המלל להקצנה שלועגת לעצמה ובכך מוציאה את ההתנשאות מהנימה?) נ.ב: סאק איט קיחוט! עכשיו נזכרתי למה.
|
|
|
סוררת בשקט(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
כיכר תחריר, מאחוריך!
בתוך המון יש בעיה לשלוט על יצרים, גם כשהם לא ממש שלך.
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
זאלופון כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: אבל אני אגיב בנפרד, טוב?
- - - - - - - - - - - לא תמיד, זאלו, לא תמיד. עלי לא מתנפלים בד"כ כי אני יודעת למנוע את זה. ואתה יודע מה, גם עלי התנפלו. למעשה, כמעט בכל פעם שפתחתי פה שרשור (מעט מאד), טרחו להסביר לי שהרעיון שלי מפגר, ושהבעיה נמצאת בכלל בראש שלי, וכל דבר רע שקרה לי הוא אשמתי ומגיע לי. זה פשוט קרה מספר חד ספרתי של פעמים, יחסית למעל אלף תגובות לפוסטים של אחרים - אז אתה לא זוכר. זה בסדר, לא נורא. קורה. לפעמים סלידה כללית מצביעה על בעיה בנסלד עצמו. אבל זה לא נובע ישירות. פשוט, לפעמים זה ככה. אבל ממש לא תמיד. לפעמים זה פשוט כי פעם אחת התעצבנו, ואיכשהו זה הפך להרגל. לפעמים זה כי יש משהו בדמות שמעורר אנטגוניזם. אבל מה זה, בדיוק? לא תמיד אנטגוניזם מתעורר בגלל פגם מהותי. לפעמים זה סתם כי משהו "לא בא טוב" לאחרים. מחמאות עצמיות, למשל, נוטות לעצבן אנשים. אבל האם זה חטא כזה גדול? "אנחנו צעירים ויפים". מה רע במשפט הזה? מה כל כך צורם לאנשים, מה כל כך קשה לאנשים עם עצמם, שקשה להם לקבל את האמירה הפשוטה הזאת? להרבה אנשים קשה לקבל גאווה. קשה לקבל שבח עצמי פשוט ולא מתנצל. יהירות, אנחנו קוראים לזה. ובלי להיכנס לשאלה הפילוסופית על מהותה של יהירות והאם גאווה זה טוב או רע (אגב, יש על זה פרק מקסים ב"אורחות צדיקים") - האמנם זה מספיק בשביל "לקפוץ" ככה על מישהו? נסה להשוות בין ההודעה הראשונה של קושי כאן, לתגובות אליה. זה באמת נראה לך פרופורציונלי? מילא כמה בדיחות ברוח טובה, אבל חלק מהתגובות ממש ספוגות בלעג רעיל. וזה נראה כאילו הטינה אישית. כאילו הרעל היה שם לפני ההודעה. ואתה יודע מה - גם כשפלוני מעורר בי את המחשבה "יא אללה, איזה אידיוט", אני לא נעמדת על הרגליים האחוריות ויוצאת מגדרי בשביל להראות לו כמה הוא אדיוט. כי זה דבר "קטן" לעשות. אתה לא חושב שזה דבר קטן לעשות? אנושי, נכון. נו, כל מה שאנחנו עושים פה אנושי. אנחנו אנשים. מן הסתם הפעולות שלנו הן של אנשים. כלומר, אנושיות. אבל איזה אנשים? איזה מן אנשים אנחנו? איזה מין אנשים אנחנו? יותר ויותר נדמה לי שאנחנו אנשים שמעמידים פנים. אני לא חושב שכל מה שאנחנו עושים פה אנושי. אולי טכנית כן, אבל במהות לא, זה לא מרגיש לי ככה. אין פה כמעט שום פיסה של אנושיות ערומה ומלאה בכל המגרעות והמהמורות שהופכות אותה לחיה ומעניינת. אבל די, חפרתי על זה מספיק בבלוג
על חלק מהשאלות שלך אני לא יכול לענות. דעתי על התגובות פה חצויה, וקשה לי להתייחס אליהן ככלל. לא באמת אכפת לי אם מישהו כותב בפרופיל שלו שהוא וזוגתו צעירים ויפים וכל השאר לא. אבל אני גם לא יכול להגיד אם התגובות של אלה שאכפת להם הן פרופורציונליות, כי השאלה היא: פרופורציונליות למה? מן הסתם לא למידת (אי) האכפתיות שלי, אלא לזו שלהם, וכנראה שבעיניהם תגובתם הולמת את מה שהניסוח הזה גרם להם להרגיש. איך אני יכול לשפוט פרופורציה של מישהו אחר, שמבוססת על תפיסות ורגשות של מישהו אחר? אני לא יכול לשלול את התחושות שלו, ולא הייתי רוצה שהוא יעשה זאת לי. אני כן יכול להגיד שבאופן אישי, התנשאות מפריעה לי יותר מתוקפנות מילולית. תוקפנות כשלעצמה לעתים קרובות מעוררת בי רצון להתעלם ממנה. התנשאות מעוררת בי רצון להרחיק אותה, והיא בלאו הכי תוקפנית בעיניי. קל לי יותר להיות סלחן כלפי התפרצות זעם, גם אם דוקרנית במיוחד, מאשר כלפי התפלצנות מגלומנית. אבל זה אני, וברור לי שרבים לא רואים זאת כך. כשאני רואה מישהו תוקף מישהו אחר, אני מנסה להבין איך הוא רואה את הדברים ומה מנקודת מבטו גרם לו להגיב כך, והתשובה שלי לזה משפיעה על שיפוטי את הסיטואציה. לא תמיד אני יכול לשים את עצמי בנעליו, אבל ההבנה שיש לו נעליים אחרות די בה כדי לשנות את הפרספקטיבה. אז הנה, שמת את האצבע. הנה הנקודה המדוייקת בה אנו חלוקים: אני חושבת שתוקפנות זה רע מאד, גם כאשר ניתן להבין את המקור שלה (ואני מאמינה שבכל המקרים אפשר). לעומת זה אני חושבת שהתנשאות היא בלתי חביבה עד מגעילה ביותר (תלוי במקרה), אבל לא חורשת רע ולכן פחות גרועה מתקופנות, ובהרבה. התנשאות אינה, במהותה, מעשה כנגד הזולת. אז מכאן אין לנו הרבה לאן להמשיך, אלא אם כן אתה רוצה להסיט את זה לדיון פילוסופי בעניין זה. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
Re: דברי העז. tebayes כתב/ה: אנושיות מזדיינת, היא מסיטה אותנו אחד כנגד השני למען השני ואתם יכולים לצטט אותי על זה.
כשאני פותח את השרשור בעמוד האחרון המפורסם...אני רואה תגובה של זאלו(תחושה טובה,אני סומך עליו, הוא בלהקה שלי, יאם יאם מזון מילולי) ואני רואה שמישהוהים(C) מדברים אליו או אל דבריו בטון ....אחר...(מישהו מאיים על הלהקה שלי, להגן להגן, לנשוך אותם בעורק הראשי, לזרוק עליהם מילים כבדות עם קצוות מחודדים). ואז אני מזכיר לעצמי, קח נשימה רגע, תן לאנושיות המזורגגת הזו שבה אתה אוטומטית מגן על האדם שנתפס כקרוב או אהוב להתפוגג ולא לערפל לך את השיפוט. פתח את השרשור בעמוד 1....ותבדוק את הדברים בצורה הכי אובייקטיבית שאתה יכול לגייס, נסה לא לגבש דעה מראש על בסיס האימפולס התחושתי שלך מהטון הראשוני של פותח ההודעה, תן לאנשים הזדמנות להבהיר דברים, אתה יודע שאי הבנה היא הכי קשה כששני הצדדים מבינים טוב מדי מכדי להפר את ההבנה שלהם. אז, בסוף, אני מגבש דעה, והדעה הזו היא לא אמונה, היא דעה, היא גמישה, היא מסוגלת לקבל מידע חדש ולעבד את עצמה אם צריך. וגם אז, הדעה הזו היא לא מאה אחוז נקייה מדעות קדומות, יצר הגנה, אגו, שבטיות, הרצון להשתייך, הרצון לא להיות כמו כולם, לקבל אישור, לצאת מגניב, פשוט להגיב ולא להיות בצד, ולצאת שולת!!1 עוד על אנושיות(אותו דבר כמו על אנושיות הקודם רק גרסת הבמאי עם 5 דקות שלא נראו לפני) אנו עושים היקשים לוגים(לוטוס העורכת שלי תעשה לי הגהא לכתיבה בתגובה מאוחרת יותר, עכשיו ילדים שאלו את עצמכם איך הגבתם תחושתית לשם לוטוס, ותקראו שוב את התגובה הזו מההתחלה) וכשאדם כותב...למשל צעירים ויפים.....אנו עושים את ההיקש של האם אנחנו צעירים ויפים, האם אנו צעירים ויפים יותר פחות? האם הוא לועג לנו? מתנשא עלינו? מתגרה בנו?(לנשוך לנשוך, הוא מאיים על המעגל ההשרדותי שלי, ותחושת הזהות השלי) וכו... כל אדם שבא בדבר עם אדם אחר כדאי שיקח זאת בחשבון(למעשה זה נעשה הכי הרבה דווקא כשאתם לא יודעים בשביל לשנות לכם את התודעה מאוד בקלות ומאוד בהצלחה על ידי פנייה להקשים לוגים שתעשו רק בזמן שאחרים נמצאים על ההגה של לאיזה היקש תגיע ועיגון התחושה הזו למטרתו המדריך לדומים מתקדמים, פרק 4 שליטה מנטלית וסוגסטיה הוצאת העז) התנשאות היא תחושה, ועל כן סובייקטיבית אם כי נתונה להשפעות תרבותיות ולנורמות סביבתיות, ועל כן כל אחד מאיתנו עלול להתפס כמתנשא על ידי אדם שהקייס הספציפי שלנו עושה לו את הטריגר(ובצורה מתנשאת אני אתן את הגרסה הפשוטה לזה.....לכל סיר יש מכסה לא נכון) האם אני מרגיש שקושי(קוצ'י?) כותב בצורה פלצנית ומתנשאת? מעט, כן. אבל זה לא מורגש לי כהתנשאות אקטיבית בכוונה תחילה שכוונתה דווקא להלל ולהאדיר את קושי ולטפוח לו על האגו. לפעמים גם נשמע לי כמו אדם חכם ויצירתי, אבל שלא לגמרי מנווט בתוך מלל\יחסי חוץ בצורה היותר חופשית שחלק מהאנשים פה רגילים אליה. לגבי הנושא עצמו, בוא נעשה את זה פשוט ואז מעט מורכב יותר. לעשות דברים שמשפרים את ההבנה שלך במה שאתה עושה,למה אתה עושה את זה, ובמקביל איכשהו ליצור הפחתה באלימות\פגיעה\תאונות עבודה בדסמיות = טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב הדרך לעשות את זה.........טוב אני אתן אנאלוגיה מעניינת(כי זה מזכיר אנאלי, ואני פונה למכנה המשותף פה) אני מת שיהיה כבר טלפורטר...כי אני שונא לנהוג ובא לי להשתגר לכל מקום ולהתשגר חזרה הביתה. הרעיון עצמו = טובבבבבבבב אבל כפי שלמדנו מהסרט הזבוב, אתה לא יודע מה אתה יכול להכניס בדלת אחת ומה יצא בדלת השניה. ככה שזה נהפך לניסוי מדעי כלשהו, מאחר ואתה מציע משהו מחקרי, שעד כמה שידוע לי(ואני בודק רק במוח שלי, כי אני עצלן) זה לא נעשה, לכן לך על פי חוקי המחקר, בדוק את הדברים קודם, נתח את מה יכול לא יכול לקרות, תעשה קבוצת ביקורת וכו... רק אז אפשר יהיה לומר כן או לא על העניין. עד אז אי אפשר לומר על הרעיון של קבוצה טיפולית לשולטים שהיא יעילה(למטרות שהוצבו), שהיא לא מזיקה, שהיא יוצרת הבדל כלשהו בכלל. אפשר לומר רק שזה מעניין. היה בתגובות קטע על הקבלה בין בדסמ לאכילה ומתי זה הופך להפרעה(בהפרזה) בהפרעות אכילה מאוד נזהרים מהנושא של טיפול קבוצתי ואישפוז, בעיקר בגלל דבר אחד, הדבקות אנושית בסימפטומים נפשיים. אני לא ארחיב על זה בהודעה הזו כי חפרתי מספיק, אבל קח את זה כדוגמא לדברים שצריך לקחת בחשבון. לסיום, אני רק רוצה להודות לקהל המשתתפים, לכלת פרס עז הזהב מיוחדת, ליוצעת הסופיסטית שלנו יולי, לזאלו מי יתן והעז תברך קרניו, ללוטוס עלמת המזבח, ולכל שאר האנשים הקטנים שהביאו את השרשור הזה אל האור האלוהי שהוא התגובה שלי בעמוד נרחק זה(האם אתם מזהים נימה מתנשאת? ועכשיו האם אתם מזהים נימה סאטרית המגזימה את המלל להקצנה שלועגת לעצמה ובכך מוציאה את ההתנשאות מהנימה?) נ.ב: סאק איט קיחוט! 
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
בא אדם, מציע לאנשים שאינו מכיר ואינו יודע שום דבר עליהם
ללכת לפסיכיטאר בצורה קבוצתית (איפה מקום המפגש? אברבאנל?) אפילו לא טענו בפניו שיש בעיה או קושי מסוים. הוא החליט שיש בעיה בהתתנהלות הבדסמית שלהם ושהם צריכים פסיכיאטר מוסמך שידריך אותם. (לא יועץ, לא פסיכולוג....ישר לסמכות הגבוהה - פסיכיאטר. זה שמחליט על התרופות) עד כאן אמרתי מה שהוא אמר בערך, רק בלי הניסוח הכאילו אכפתי והצגת הנושא כמפגש חבר'ה או מפגש העצמה כלשהו. כתגובה, כמה אנשים אמרו לו דברים בסגנון: לך אתה לפסיכיאטר אז התגובות שלהם מעליבות ואישיות, אה?
הם הרי שלחו אותו לעשות בדיוק מה שהוא שלח אותם. אז איך אפשר לטעון שהוא "מציע הצעה" והם "מעליבים" ? |
|
|
מUחדת
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
מרגישה צורך לומר את הדברים הבאים:
כן, נכנסתי בלא מעט אנשים כאן, העלבתי- באופן הכי מכוון שיכולתי וגם התנצלתי כשהיה צורך בכך. יש לי פה גדול, הומור נפלא ואפס סבלנות להצטדקויות ולהסברים מיגעים על מה כתבתי-באיזה טון-ומה מערכת היחסים שיש לי עם אותו ניק לו עשיתי לייק. זהו. אני את שלי אמרתי. ארור היום בו נבחרתי לנשיאות. העבירו הלאה, לייקקו, מיחקו, דאמו וסיקלו אותי באבנים טובות. |
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
הגיע הזמן לבדוק את השוחד הפוליטי סביב כל הלייקים האלה.
(LIKE ME AND I LIKE YOURS) הזיופים, טובות ההנאה, חבר מביא חבר... אין פיקוח על הדבר הזה. צריך משטרת לייקים. |
|
|
| walking dead |
לפני 12 שנים •
4 בדצמ׳ 2011
משטרה, לא משטרה, מה אכפת לי.
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע, כי אתה עמדי; שבטך ומשענתך, לייק קדוש, המה ינחמני ולא תרפנה אצבעותיי (מלחיצת לייק לכל מי שארצה). איך אומרים חכמינו בגולה (במירוץ למיליון) - שלא נדע מטומאה. |
|
|