שוברת שתיקה

שוברת שתיקה

בלוסום​(לא בעסק) • 10 בדצמ׳ 2011

אז ככה. מספיק זמן ישבתי פה בשקט בין הצללים, ושתקתי.

היתי אחת הדמויות הווגלריות פה בכלוב, לחרדתי אומר.

עם הזמן, ריסנתי את עצמי. עידנתי את השפה שלי.

אך בד בבד, מצאתי את עצמי מול בעיה חדשה: חוסר מסוגלות להעלות תכנים משל עצמי לפורום.

עם כל השינוי המוחלט שחל בי, עלו פה אנשים, שאין להם אלוהים, שאף אחד לא שם להם גאג וירטואלי.

שאף אחד לא מרסן את ההתנהלות שלהם בפורומים, ושהם יכולים להשתלח בכל מי שבא להם כאוות נפשם.

היו נכנסים בי פה ועדיין נכנסים בי פה על כל צעד ושעל.

אז אם חשבתם לכם, שזה מה שישתיק אותי - WRONG\!

להיפך. רק גרמתם לי להבין, שעשיתי טעות מלכתחילה!

טעיתי בכך שנמנעתי. טעיתי בכך שלא שיתפתי. מצטערת שאני לא מצטערת.

כל אחד ואחד מאיתנו צריך לקחת שעורי בית פה.

אנחנו פה כי אנחנו לא כמו כולם, אנחנו יכולים לשבת ולהתפלסף שעות על זה - אבל כך אני רואה את זה.

ובתור אתר ששם על דגלו לאכלס את האחר והשונה, אני חושבת שמן הראוי, שאנחנו נהיה קצת יותר סובלניים גם לאנשים ששונים מהשונה. אנשים כמוני למשל. אנשים שהמכנה המשותף הנפוץ ביותר אינו כוס הקפה או השוקו שלהם.

יש פה מגוון דעות, מגוון סטיות, מספיק רגישות לאכלס איצטדיון. האמינו לי שמספיק דעה שלילית אחת כדי לשלוח אותי עם הרגשת קבס ותחושת מועקה - ולמה זה מגיע לי? למה זה מגיע למישהו פה?

מילים יש בהן כוח משחית! תחשבו לפני שאתם לוחצים שלח!! יש אדם בצד השני של התגובה שלכם!! תחשבו איך אתם היתם מגיבים אם היתם מקבלים את התגובה שלכם. אני יודעת כמה זה קשה לצאת מהראש של עצמך, מהעינים של עצמך, אבל מיי גאד! יש א ד ם בצד השני של התגובה הזו! בן אדם שהולך לחטוף אותה. הלוואי, ואני מכה פה על חטא, הלוואי ואני היתי משכילה לדעת ולהפנים זאת בתחילת דרכי - אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, ואכן שיניתי דרכיי לגמרי, אז אם אני יכולה - גם אחרים מותר להם לסגל לעצמם קצת כבוד, קצת דרך ארץ, קצת סובלנות.
קוראת פה לכולנו, בואו נחשוב לרגע לפני שאנחנו מתלהמים, מגיבים בחופזה, משתלחים זה בזה - יש אנשים בצד השני של התגובות האלה, יש רגשות, נשמות, פגיעוּת - עדיף לחשוב היטב לפני שמגיבים, מאשר לפגוע ואז כבר אין דרך חזרה.

בברכת הכאהבה נשלחת לכולנו, פט קט

חתול מריר • 10 בדצמ׳ 2011

אם את בוחרת לשתף במקום בו כל אחד, ללא שום סינון, יכול להגיב לך (ועוד תחת מעטה של אנונימיות) את חייבת להבין שיש שני צדדים למטבע הזה.
מצד אחד את יכולה לקבל יחס ואמפתיה, ומצד שני את יכולה לקבל פידבקים שליליים.

בלוסום​(לא בעסק) • 10 בדצמ׳ 2011

אני חוששת שכנראה לא הבהרתי את עצמי... אולי אתאר תהליך תגובה שלי לנושא בפורום בימים אלה, זה לבטח ישפוך אור על הנושא:

אני קוראת משהו שמושך את העין שלי, שמענין אותי, זה קורה בדרך כלל בבוקר, היתי עושה את זה טרם יציאתי לעבודה. אבל בבוקר אין לי זמן להגיב כמו שצריך. אז אני קוראת, ומתחילה להגיב. אם עד הזמן שאני צריכה להתארגן לעבודה הספקתי גם להגיב את כ ל מה שרציתי לכתוב פלוס לעשות על זה הגהה פלוס לעשות על זה קריאה שניה ולפעמים שלישית ורביעית - והרגשתי שלמה עם כ ל מילה - ואני מדגישה - לאור ההיסטוריה המזעזעת שלי בפורומים אני מכריחה את עצמי להיות שלמה עם כל מילה ומילה שיוצאת תחת המקלדת שלי - אם כל זה יצא וקרה לפני שיצאתי לעבודה - אז התגובה תצא בבוקר. אבל לרוב? שום סיכוי שזה קורה. אז אני מתחילה לסגנן תגובה, משאירה אותה בחלון פתוח ומנתקת עצמי מהכלוב, וכשחוזרת אחר הצהריים או לפעמים אפילו בערב, קורים שני דברים: אחד - התגובה כבר כל כך לא רלוונטית בעיני, שאני פשוט סוגרת את החלון ויוצאת, או - שאני חוזרת ועדיין מוצאת שיש לי מה לומר ודבריי דברי טעם, או אז אני חוזרת שוב לתגובה שלי, ברוב המקרים? התגובה שתצא בערב לא תראה דבר וחצי דבר כמו התגובה שהתגבשה לי בבוקר. אני עוברת עליה שוב ושוב, לעתים גם שולחת לחבר/ה לעריכת תוכן, את ההגהות עושה בעצמי, ואז, ורק אז - מגיבה.
אור לזאת, התגובות שלי בפורומים הצטמצמו למינימום, כבר לא העלתי נושא משל עצמי לא זוכרת ממתי, אם כבר הגבתי, התגובות שלי מרוסנות, מאופקות לרוב, או שכמו שראית - לא קיימות.

חלק מהסיבה שבעטיה הפסקתי לכתוב לפורומים היא בגלל הפידבקים השליליים - לא כי אני לא מסוגלת לעמוד בתגובה שלילית כשהיא ענינית למה שאני כותבת, אלא כי הן הפכו למשהו אישי. אנשים עם אג'נדה אישית נכנסו בי בפורומים שונים, לאו דווקא פה, מודה, אבל הנזק נעשה, והפחד שלא יתנו לי גב ולא ירסנו את האנשים שיעשו עלי עליהום - חלחל גם לפה (בתכל'ס לא בלי הצדקה).
שוב, אין לי בעיה עם פידבקים שליליים - כשהם ענייניים למה שאני כותבת ואינם התנגחויות אישוות על גבי הפורום.

תודה על התגובה חתול. מקווה שהסברתי את עצמי ושאני יותר מובנת עכשיו...

חתול מריר • 10 בדצמ׳ 2011

אחדד את דבריי :

מכירה את זה שכשאת מתקינה תוכנה אז בהתחלה את צריכה לאשר "הסכם שימוש" כלשהו?

אז תחשבי שכל פעם שאת כותבת משהו ברשת, בטח אם זה באתר בו הכלוב בו כל אחד יכול להירשם ולהגיב לך, את חותמת על "הסכם שימוש" שאומר שאת מבינה שעכשיו כל אחד יכול לבוא ולכתוב מה שהוא רוצה.אם זה על רקע אישי או לא.

לא יודעת מה זה הסכם שימוש, אבל

בלוסום​(לא בעסק) • 10 בדצמ׳ 2011

אסביר שוב, לפחות אנסה:

לא אכפת לי שאנשים יגיבו, גם אני מגיבה. מה שאכפת לי, הסיבה שבגללה הפסקתי להגיב בפומבי היא, שכשהדיון יורד לפסים אישיים - אין אף אחד שיעלה אותו חזרה לפסים און טופיק, אלא כולם ישר באים עם פופקורן, מתישבים ומחכים להצגת הבוץ.

אז זהו שלא - לא בבית ספרי. מצטערת. אני לא עושה דברים כאלה יותר. אם הדיון נעשה אישי עלי - אני עושה אחת משתי בחירות: אני מנסה בהתחלה להחזיר אותו לפסים של הדיון שלשמו התכנסנו, אבל אם אני רואה שאין עם מי לדבר, אני פשוט פורשת ממנו. סחי לא יצא ממני.

דרך אגב- הגישה הזו שנקבת בה שם - שתצפי לזה שכל אחד יגיד מה שבא לו - זו הגישה שבגללה חצי מהכותבים הטובים פה הפסיקו לכתוב - כי הם פשוט מושתקים במלחמות בוץ מאוסות.

אני אישית, בתור מישהי שכבר הודתי בעצמי היתה חלק מהבלאגן פה, ועכשיו פשוט מסרבת לתת לו יד, פשוט מדירה חודשים ארוכים את רגליי מהפורומים בגלל אזלת היד של ריסון אנשים פה, שמשתלחים זה בזה.

ואז אנחנו יכולים להסכים עם זה, ולתת לזה להמשיך להרוס, או להגיד - עד כאן. מפה אנחנו לא מסכימים יותר. אני חושבת, שבתור מבוגרת אחראית ובתור מישהי שאוהבת לכתוב גם בפורומים, אני בוחרת באפשרות השניה. אני רוצה לעזור לאווירה פה להיות נקיה, מאפשרת כתיבה וחשיבה, ולא מתלהמת.

מתוך המקום שלי, מתוך מקום שלא מצא פה מקום, שהלכתי לכתוב במקום אחר בכלל, עד כדי כך לא האמנתי במקום הזה ובאיפשור שלו, אני רוצה לבוא ולעשות פה תיקון לכל זה.

אני מאמינה, שכולנו ביחד יכולים לעזור לעשות את התיקון הזה, SO LETS.

חתול מריר • 11 בדצמ׳ 2011

האמתי שרציתי לכתוב לך את זה בבלוג אבל אני חסום שם,אז ...


בלוג באינטרנט זה לא דבר פרטי.

את לא יכולה לשלוט על ההתנהגות של אנשים אחרים. כשאת אומרת דברים כמו "תחשבו טוב טוב לפני שאתם מגיבים ככה או ככה כי על אחריותכם שהפוסט הזה יירד", עדיף שתחשבי לעצמך למה את נותנת לאנשים אחרים (אפילו שכאלה שיכולים להיות זרים גמורים מבחינתך) שליטה כל כך גדולה על התגובות שלך.

אם עכשיו אני אעשה לך לייקים לכל הפוסטים בבלוג ועקב כך את תורידי את כולם, זה לא יהיה בגללי.
זה יהיה בגלל שאת החלטת. את יכולה לבחור אם לקחת אחריות או להתנהג כמו קורבן.

מצטערת - בלוג הוא הדבר הכי פרטי שיש!

בלוסום​(לא בעסק) • 11 בדצמ׳ 2011

זה שאדם כלשהו, החליט להכנס למרחב פרטי (כן, בלוג הוא מרחב פרטי, מצטערת שאני לא מצטערת), ולנהוג בו כאילו היה מקום ציבורי, אז זו בעיה. יש כל מיני סוגי מרחב ציבורי, אבל הבלוג בעיני ובעיני רבים איננו נחשב אחד מהם. עובדה - אין לך שום שליטה על מי תחסום בפורום פה - בבלוג יש. זה לא אומר לך משהו? לי זה אומר שהבלוג שלי הוא שלי. כל מה שאני כותבת שם - הוא שלי. אז כשאדם בוחר להכנס לשם ולהתנהג שם בגסות רוח - יש לי מידה מסוימת של שליטה על איך האדם הזה יתנהג - אני יכולה לחסום ולמחוק תגובות שהגיבו. לגבי הלייקים - זה ענין כאוב. אישית אינני סובלת אותם, וכאן נכנסת האנושיות של מי ששם אותם. אם נכנסת אלי לבית - וביקשתי שתנגב את הרגלים בכניסה - לא תנגב? אותו דבר עם הבלוג והלייקים. הבלוג הוא הבית שלי. ביקשתי שאת הלייקים תשאירו בחוץ. לצערי כל מה שאני יכולה לעשות הוא לבקש - לא כי בא לי להכנס בך ולהתכסח איתך, חלילה וחס. אלא כי אם היתה לי שליטה על המערכת הזו, כמו על מע' התגובות - היתי מנטרלת אותה מזמן, וכך היתה נחסכת ממני עגמת הנפש. כל עוד המערכת הזו פועלת כשלי אין שום שליטה עליה, כל מה שאני יכולה לעשות הוא לפנות לטוב לבם של אנשים, ולחזור לנקודה שאותה העלתי פה שוב - האנושיות. בואו ננהג באנושיות. תנהג בי בנימוס, לא תהיה לי שום סיבה לחסום או למחוק לך תגובות.

ואל תטעה - הצביון של הבלוג שלי, מכיוון שאין לי שום שליטה על הלייקים, אני אעשה ככל שביכולתי שהוא ישאר נטול מהם בפוסטים שאינם ראויים להם - ולכן כל עוד אין לי שליטה עליהם, אני אעשה מה שאני יכולה כדי שהפוסטים שבעיני לא ראוי שיהיו בהם לייקים ישארו נטולי לייקים - אבל שלרגע לא תטעה - האחריות פה - מכיוון שלי אין שום אפשרות להסיר את הלייק - א י נ נ ה שלי. אי אפשר גם להכנס למרחב פרטי, גם לנהוג בו בגסות, וגם לצפות לקבלת פנים מאירה. זה פשוט לא מתקבל על הדעת.
ושוב - איפה האנושיות?

חתול מריר • 11 בדצמ׳ 2011

גם אם תחזרי על זה אלף פעם הבלוג עדיין לא יהיה מרחב פרטי.

בואי ננסה לדבוק לעובדות : נתחיל בזה שכל אחד עם חיבור לאינטרנט יכול לקרוא את מה שאת כותבת בבלוג. הייתי אומר שזה כבר מתחיל לערער את הקרקע תחת טיעוניי ה"מרחב הפרטי" שלך.

בנוסף, אם את חוסמת מישהו הוא יכול לפתוח ניק חדש ולהגיב. תחסמי את החדש? הוא יפתח עוד אחד וחוזר חלילה.


יומן במחברת = הבית שלך כשהדלת נעולה.
בלוג ב"כלוב" = הבית שלך כשהדלת פתוחה.

היית משאירה את הדלת פתוחה ושמה שלט "גנבים ! איפה האנושיות שלכם ?! אני מבקשת שלא תגנבו לי את החפצים ! ".

ושלא תטעי אפילו לרגע - האחריות פה היא מאה אחוז שלך.

kore • 11 בדצמ׳ 2011

בחיי, כמה התקרבנות, כמה דרמות, כמה תשומת לב, כמה אנרגיות!!! יש מישהו שיכול לסבול את זה?!

הנ"ל רשמה פוסט, אחד מיני פוסטים מתקרבנים. נדמה לי 3 פוסטים, אבל אחרי הפוסט השלישי התעייפתי מלקרוא, כי בכל זאת, להכנס לאבל לאומי, בגלל שמישהי עשתה לה "לייק".

כמובן שתוך שניה קיבלתי הודעה אדומה, שהיא חוסמת אותי. (שניה, תנו לי דקת דומיה, על מנת להתאבל, על הגורל האכזר).

מכאן לשם, לא מספיק ההתקרבנות הזו בבלוג שלה, אבל גם בפורומים?!

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=300866&blog_id=33431
הנה לכם יחסי ציבור. גם דרך לפרסם את הבלוג שלך. יאללה, כמה צפיות?

לא מבינה אותך

טעימה אוהבת • 11 בדצמ׳ 2011

מצד אחד את מבקשת שיכבדו אותך ואת דרישותיך.
זה בהחלט לגיטימי , כמו שלגיטמי לחלוק על דעתך.
מצד שני בחרת בתגובה שלך אלי בבלוגך להאשים אותי שאני חושפת דברים שכותבים לי בפרטי.
זרקת אשמה שאין לה שום בסיס וחסמת אותי שלא אוכל להגיב על זה.
בבקשה
כשאת מדברת על כבוד תחשבי קודם האם את מיישמת אותו?