מסירה

יודע, מכיר אותך כבר איזה דקה ושלושים שניות וחצי.


ברור שהיה לה מה להגיד. כשהכרנו לא הסתרתי ממנה דבר, סיפרתי לה מי אני ב-ד-י-ו-ק ונתתי דגש על המקומות הבעייתיים, על כאלו שיכולים להזיק למערכת יחסים ועל כאלו שמניסיון שלי יקשו עליה את החיים. לו הכלוב היה נורמאלי יותר, הייתי אולי מעלה גם לפה מספר נושאים כדי להתייעץ עם אנשים לגבי קשיים נוספים ולהציג גם אותם בפניה, אבל מכיוון שלא, התבססתי על ניסיוני, על ההגיון שלי ולא מעט על ניסיונם של חבריי. בכל מקרה, דיברנו על הכל ויותר מפעם אחת. וידאתי שהיא לא נכנסת למערכת יחסים אתי בתקווה שמשהו ישתנה בי בעתיד או מתוך מחשבה שאתה זה יהיה אחרת. היא בחרה להשאר.

מעניין אותך מה היה לה להגיד? בהתחלה זה היה עבורה שוק. ברור, לא? אחר כך היא חשבה על כך ושאלה אם תוכל להכיר את עילי ואת סרגיי טרם. אחרי שצחקתי לשובע, הסברתי לה שאף אחד לא מתכוון לארוז אותה בחבילה ולשלוח אותה אליהם לשימושם ושאף אחד גם לא אמר שהיא תמצא חן בעיניהם. זאת אינה פנטזיה, אמרתי, זה הרגל. אם בא לו, הוא יבקש, אני אקבל את זה בתור מחמאה.

הם מצאו חן בעיניה ולא היה לי שמץ של ספק שכך יהיה. וברור שגם להפך.

עניתי?

(ועכשיו אלך לעבוד בגינה ובמקביל לבנות הדמיות על איך מיד אחרי שאל-קאעידה מפציצים את אילת, מישהו לא מסכים אתי בפרום ומכנה את אשתי זונה-מזדיינת-עם-חצי-עולם. ככה זה הולך פה, לא?)