מסירה

Re: ודאי שיש תאוריה

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

מסכים אתך אדון וחבר שבעולם הזה, נטול הנימה, הדברים יכולים להשמע אחרת ממה שהתכוון המשורר, ולכן כאשר האדם ממול מסביר את מה שהוא שמע, ניתן לתקן אותו. פרח לא עשתה את זה. היא הגיבה שלוש תגובות נוספות (או שתיים) שרק העמיקו את השיפוטיות שלה.

אגב, איני רואה פסול בשיפוטיות. כולנו שיפוטיים בצורה זו או אחרת וללא שיפוטיות כמעט ולא ניתן לנהל דיון מפרה. כן יש לי והרבה נגד עקיצות שיפוטיות וניסיונות לדרוך על נקודות דואבים של אלו שחלקו עמנו את יקר ליבם. כי אחר כך, כמו בסיפור התולעים, כולנו נשארים בתחת וטוב לנו כי זאת המולדת.

גמד יקר

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 13 בדצמ׳ 2011

תגובותי לא נאמרו אישית נגדך אלא התדיינו כלפי מה שתארת
השימוש במילים-בובה, חסרת יוזמה וקיצוץ כנפיים שהועלו על ידך
כשמדובר בנערה אותה הכרת כשהיא בת 18 אך בקושי ואותה השאלת לחבר'ה על פי כתובייך מעלים אצלי שאלות ותהיות מוסריות מעבר לעניין הדיון המסקרן של אדון וחבר
אולי אתה, מיוחדת, פרי ספיריט וכוח המוח אינכם הורים לנערות מתבגרות- אך בתור כזו, בצורה חד משמעית ובאופן שאינו משתמע לשני פנים- אני רואה בכך התנהלות בעייתית. לא רק ממקום שיפוטי/מוסרי אלא כמעט בכל נקודה עליה תניח את אצבעך, כולל בריאותה הנפשית וצלקותיהם האפשריות של אקטים שכאלו.
ראיתי מספיק נזקים נפשיים ומנטליים בקרב סאביות צעירות מאד כדי- מחוסר בכלים ממשיים אחרים- לצאת חד משמעית נגד התופעה- ושוב דעתי אישית ועשו איתה כרצונכם
גם אם ביתי היא ייצור תבוני ומאוזן רגשית באופן יוצא דופן שחווה לא מעט בחייה הקצרים-
לדעתי יש משחקים שלגיטימי לשחק בגילאי 25++ ולא קודם כי הנזק לא שווה את התועלת או הריגוש
לבד מבצד של ה"מבוגר האחראי"
אשרייך שיש לך אהבה וכל טוב לבני ביתך

Re: גמד יקר

A v​(שולט) • 13 בדצמ׳ 2011

פרח הכנסת למשוואה גורם חדש..ומאוד רציני.

האם הורים לילדים בנים או בנות. רואים את הכול בצורה שונה? האם עצם ההורות גורם לנו

ספציפית בנושא הזה להיות יותר "זהירים" פחות נחרצים?

יש מצב שמי שהוא לא הורה עדיין בכלל יבין זאת?

ועניין הגיל,אני מסכים איתך לחלוטין.אבל די בסיור קטן בניקים כאן לגלות...שיש בערך מגיל 16

ואולי אף פחות...

וזה מפחיד בכל הרבה מובנים...!

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

ועכשיו אחרי שעברתי על העמודים שנוספו במלואם, אוסיף על דבריה של פרי ספיריט:

לו הייתי רוצה שיעשו לי פוציניו מוציניו, הייתי חולק את חיי עם חבריי. הם חושבים כמוני (פחות או יותר) מנהלים זוגיות הדומה לשלי (פחות או יותר) וטחנו את הנושאים האלה הרבה לפני שהתחתנתי בפורום אדונים ומשרתים בשנת 2003 וביניהם. תגובות כגון: אוי גמד איזה יופי של חיים יש לך ואיזו אהבה מופלאה יש לך ואיזה מותק אתה, אני מקבל מאמא שלי בכל שיחת טלפון. דווקא הביקורת היא המבורכת מבחינתי. באחת התגובות (הראשונה לדעתי) כתבתי שלו הכלוב התנהל באופן שונה, הייתי מעלה בו לא מעט נושאים שטורדים את מנוחתי כי אין לי אדם שיבקר אותי ולכן המצב העדין בו מתנהלים חיי, יכול להתפקשש מתוך מחסור בנקודות מבט.

זאת גם הסיבה שביקשתי מקסנדרה שתרחיב, בתקווה למצוא בדבריה דבר מה, לו אני זקוק.

אבל לבוא ולפסול את זאת שאתי בטענה שהיא בת עשרים ולכן... בזמן שמדובר באדם שחי בחברה השונה לחלוטין מהחברה הישראלית, ואח"כ לעקוץ אותי במילים שאני כזה קקי ופפי ולא ארשה לה להגיב בפורום כשתהיה בת 40, וכל זה בשלושה משפטים שנועדו לשם כך בלבד, זאת אינה ביקורת. זה גועל נפש שגורם לי, לפחות, בפעם הבאה לחשוב פעמיים ועשר אם להגיב.

אז בקרו שפטו ואני אהיה אסיר תודה. אבל אם אתם הופכים את דברי כנגדי ומשתמשים בהם כדי להפגין חוסר כבוד כלפי זאת ששלי, אל תתפלאו שאני מחזיר.

Re: ודאי שיש תאוריה

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 13 בדצמ׳ 2011

אני באופן אישי לא רואה שום בעיה בגיל ה20, וכן אנחנו רצוי שלא נהייה אותו הדבר בגיל 40 אבל יחד עם זאת, מה המשמעות של ללמוד להתבגר להפנים אם לא לבחור בחירות ,ליישם אותן ולהפיק מהם לקחים.
למה בגיל 20 צריכים לחשוב שבגיל 40 בעצם נרצה אחרת?
אני מעדיפה לחיות אם התחושה של ניסיתי ועשיתי את המיטב גם אם לא תמיד הצליח לי , במקום לשאול את עצמי בפנסיה מה הייה קורה לולא הייתי מעיזה לנסות?


אני כן בנאדם מאוד שקול בדעתי זאת אומרת שאני רואה את עצמי היום וחושבת איפה אני רוצה להיות בעוד 10 שנים , ועושה את הכי טוב שאפשר להגשים את עצמי לשם.
נכון גם אני בגיל 20 עשיתי דברים ,שהיום לא מתאימים לי, אבל אז כן היו רלונטיים חשובים ומשמעותיים להתפתחות האישית רגשית והנפשית שלי.

מה לעשות גם הצלחות וגם טעויות זה דבר חשוב בחיים , והכי לא נפגע זה שיושב בבית אצל אמא עד הפנסיה ומספר לעצמו בעצם עד כמה שהעולם חרא ולא צריך לצאת ולחוות אותו= לא מנסה ומתנחם בסיפורים פתטיים לאוזניים.

העניין הוא אחר , כשאנחנו בוחנים את החיים של מי שממול , לא משנה אם זה חבר , שוטף לעבודה או כול אחד מולנו אנחנו בצורה כן ולא מודעת משווים את שלנו לשלו.
איפה הוא נמצא? מה הוא הספיק? מה יש לו ואין לנו והיינו רוצים שיהיה? הרבה פעמים כשמישהו צעיר יותר , בוגר יותר, שלם עם עצמו חיי פשוט בשלום (בינו לבין עצמו) או לפחות מתאמץ לטובת זה זה מעורר בנו אנטי לא כי הוא לא בסדר , אלא כי אנחנו לא יכולים לעכל את זה ?
קשה לנו להכיל את זה , ועצם זה מאיים עלינו.

זה שלמישהו מתאימות בתולות ולשני שרמוטות מנוסות זה מה שמתאים לכול אחד מהם.
זה לא השאלה למה לו כך ולי אחרת, כי אנחנו שניי אנשים שונים.
השאלה היא למה הוא מרגיש את הצורך בלרדוף אחריי האידיאל הזה? עד כמה זה באמת מקובע בתודעתו ? ולרוב זה כי הוא לא פתר משקעים מחיוו הקודמים בינו לבין עצמו.

הריי לא סתם יש הבדל בין לחפש שוטף לדרך לבין לחפש אידיאל למימוש פנטזיות.
מה לעשות כשבוחרים דרך צריך להפנים שדברים משתנים זורמים ודורשים להתמודד עם מה שיש בפועל.
נכון בתיאוריה כול הסיפורים הם hapily eve after בחיים עוד לא פתחו את הסטארטאף המדהים הזה בצורה כזאת פשוטה וקלה, כי זה עבודה יומיומית בין היתר.

הריי כשאנחנו יושבים ומנסים להבין בין איפה עובר הגבול למי כן מותר לתת אותה , ולמי לא.
האם בכלל אפשר ורצוי או בכלל לא .
כול זה זה ויכוחים ומשא ומתן בינינו לבין עצמנו.
מה המחיר שיגרום למצפוננו לישון טוב בלילה, ולהפיק ממנו את המיטב.
זה לא באמת התעסקות בחויות הרגשיות שלה, מה הם יחלקו ביחד רגשית ונפשית .
למה אני בכלל מקנא ?
הריי יצר הקנא לא קשור למי שממול הוא נולד בנו ולא בו?
זה הכול משא ומתן עם המצפון האישי והלא מעט אגואיסטי שלנו.
ולרוב זה מונע המפחד מהלא נודע שאף פעם לא ניסינו להכיל.

אני הרבה פעמים מרגישה כך גם עם אנשים אחרים שיושבים ומדברים איתי על הבניי/בנות זוג שלהם וכול מה שאני שומעת :"זה בעצם הוא ..." כשכול השיחה סובבת מסביב לאיפה אני אני ועוד קצת אני בסיפור הזה.
זה גם מזכיר לי את ההורים שיולדים ילדים מבלי להתעמק מה משמעות של ילד בחיים ומשוכנעים שכול תפקידו זה להיות הכי הכי שאפשר וללכת לעשות את כול מה שהם כול כך רצו ולא הצליחו (במילים אחרות בחרו ללדת לעצמם סוביקט שיגשים אותם במקום עצמם בחיים).

לדעתי האישית (וכאן כמובן גמד תצטרך לסלוח לי או לתקן אותי אם אני טועה) אתה פשוט מספיק בסדר עם איפה שאתה בסיפור הזה קודם כול איתך ועם חבריך ונשותיהם.
החצי השני שלך בחר לקבל את זה , למרות שסביר להניח אם זה היה כזה מטרד עבורה זה כבר היה עולה כך או אחרת ביניכם .
סביר להניח שהיא גם פשוט בסדר עם עצמה , בבחירות שלה ,ברגשות שמתעוררים בה , באיך שזה נשפך לחייכם.
כשאני אומרת בסדר הכוונה לשלמ/ה עם זה , וכן צדיקים יקרים תתפלאו יש דבר כזה להיות שלם עם עצמך גם בגיל 20 .
זה לא איזה פונקציה שמתפתחת רק אחריי ה50 , זה משהו שנולדים איתו , ואם מצליחים לשמר אותו לאורח החיים הוא מפרא אותך וגם את מי שלצידך לרוב .
היא ואתה סביר להניח עשיתם את הויקוח הזה כול אחד בינו לבין עצמו וביניכם וקיבלתם החלטה , שכנראה לפי מה שסיפרת אתם חיים איתה בשלום.
במקום לנהל את המשא ומתן הנפשי הזה כול פעם מחדש , של מה אני יעבד תמורת מה אני ירוויח, מה זה אומר עליי ועוד כאלה ואחרים.

כך זה מרגיש לי , אני אשמח לשמוע את דעתך.

Re: גמד יקר

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

חשבתי על כך לא אחת בעצמי. הבכורה שלי עדיין קטנה מדי כדי להשליך עליה את התמונה, אבל אני מבין את מה שאת אומרת. בהחלט.

אז בואי, פרח, אני אתן לך נקודת מבט נוספת ואת תגידי לי מה דעתך:

אנג'לינה ערבייה. במגזר הערבי (וגם אצלנו, אני דתל"ש) מתחתנים בגיל מאוד צעיר. למעשה אותה ילדה בת עשרים שאת רואה במדי צה"ל בארץ, נבדלת אלפי הבדלים מערביה בת השמונה עשרה, אם לכך וכך ילדים. וכשאני אומר שהיא נבדלת, אני מתכוון ל"נבדלת בהכל". בבגרות שלה, בגישה שלה לחיים, בציפיות שלה מעצמה ומהסביבה. את בטוחה שההשוואה שערכת היא ברת תוקף במקרה הזה?

ותעזבי עכשיו את ההשאלה. היית מצפה מבתך בת ה- 18 להיות אם מופלאה לילדים ואישה לבעל? קרוב לוודאי שלא, אבל אנג'לינה מתפקדת במסגרת הזאת באופן מעורר הערצה (כן, לא רק את שלגי אני מעריץ, גם את אשתי). מה שלי נראה כהוכחה לכך שהיא שונה ולכן גם היחס כלפיה אמור להיות שונה.


והיי (-: שמח שהתיישרנו.

נוריתE • 13 בדצמ׳ 2011

אותי מסרו,בחדרי חדרים. אבל היות ואני מפרידה בין קשר בידיס''מי לבין קשר זוגי מונוגמי(אצלי אדון הוא לא חבר ולא בנזוג לקשר ונילי או מעורב עתידי)
הדילמה הזאת,לא היה בראש מעיני. ואני מונוגמית בצורה כזאת שגם לא ניהלתי ולא אנהל בעתיד מערכת כפולה במקביל(אחת עם "חבר" ואחת עם שולט)
אבל אם אחשוב על זה,לא ארצה להיות בקשר זוגי מחוצ למערכת הבידיסמית עם אדם שימסור אותי אפילו אם זה יהיה בהסכמתי המלאה.
מעבר לזה ,אני חושבת ש
גבר שימסור את הנישלטת שלו לאחרים גם אם מרצונה ובהסכמתה המלאה ,אני לא חושבת שיהיה מסוגל באמת לראות בה,משהו מעבר לזה.

Brave Dwarf • 13 בדצמ׳ 2011

אהבתי את כל התגובה ולא רק את החלק שציטטתי. בשבילי היא הייתה מאוד מעשירה, כי אני דווקא יותר נוטה לכיוון של פרח. לי היה מאוד לא פשוט להשלים עם עובדת היותה כל כך צעירה ומי שקורא בבלוג שלי לבטח זוכר את הלבטים שהעליתי שם בנדון (ועודי מעלה לא אחת ולא רק בנדון), אבל אנג'לינה, כפי שהסברתי לפרח ולדעתי מהסיבות שציינתי שם, שונה מנערה בת 20 אחרת וגם כשהיא הייתה בת 18, היא הייתה שונה מכל בת 18 שהכרתי אי פעם. והמצחיק הוא שככל שאני מתבגר, כך בני ה- 18 נראים לי יותר ויותר צעירים ופחות ופחות "שלמים" (-:


טוב, קסנדרה, קשה לי לענות על השאלה הזאת כי אני לא אובייקטיבי. מבחינה טכנית: שוחחנו בתחילת מערכת יחסים, ווידאתי שהיא יודעת לאן היא נכנסת. עודנו משוחחים ואני עדיין בודק את הדופק. כיוון שאיני מקיים הפרדה בין BDsM לבין חיי (הנה, לאחרונה הורדתי את ה"שולט" מהשם שלי כי אני מתחיל לחשוב שאני בכלל לא שייך לכאן), לא ניתן לשאול את אנג'לינה למשל אם היא שלמה עם ה BDsM שלי או עם עניין ההשאלה או עם העובדה שהיא באופן תמידי נתונה תחת מרות שלי. ניתן לשאול אותה אם היא מאושרת אתי, עם כל המכלול הזה של אלמנטים שמזכירים BDsM, שוביניזם טהור ושאר חומרים מהם מורכבים הגמדים.

והתשובה שלה היא: כן.


כדי בכל זאת להביא איכשהו את נקודת מבטה, שאלתי את אנג'לינה למה היא מרשה לי לחלוק אותה וזה מה שענתה (בכוונה ביקשתי שתשיב באנגלית כי מערבית הייתי צריך לתרגם לעברית וחששתי פן בתרגום תאבד האוטנטיות):

Because I trust you
I know You won't put me in a bad place
And You know my background enough to know what You can do and what they cant

שאלתי אם אין זה מפריע לה שאני חולק אותה והיא השיבה:

Not anymore, it used to before, but I know You enough to go quietly


אין פה התלהבות מטורפת כי כמו שאמרתי, זאת לא פנטזיה ולא משחק מיני שובר גבולות, אלא הרגל. זהו אורח החיים שלנו. שלה ושלי.


--------------
תודה לאדון וחבר על השרשור המעולה.
תודה לכל מי שנהג בי בסבלנות ובכבוד (לדידי זהו אינו עניין של מה בכך).
תודה לכל מי שסיפר את סיפורו ופתח בפניי (בין היתר) צוהר אל עולמו שנראה לי קסום וכל כך שונה משלי ה"פשוט".

אני לא חושב שאי פעם, מאז הגעתי לאדונים ומשרתים בשלהי 2003, נפתחתי באופן כזה וחלקתי בכזאת חופשיות (עליה אני מקווה שאני לא אשלם בעתיד). מקווה שהועלתי במשהו ושהצלחתי להביא נקודת מבט נוספת לשרשור.

Re: אדון וחבר יקר

המטפלת המתעללת​(שולטת) • 13 בדצמ׳ 2011

[quote="אדון וחבר"]

מפחיד בהחלט!
מפחיד כיוון שאותו האקט ממש עליו פתחת את השרשור ועליו אנו מתדיינים כאן- בגיל 16-17, גם אם בהסכמתה המלאה של הנערה- נחשב אונס קבוצתי מעורר גלי זעם- מן הסתם במיוחד בקרב הורים
בתגובה הבאה שלי, לגמד, אפרט יותר על מה שאני רואה כגיל מתאים יותר לחוויה בדסמית מאשר 18 החוקי, אך הצעה לך- או לי- או למי שמתעניין היא בהחלט לפתוח שרשור על בדסמ בראי ההורות, נושא שמרתק אותי אישית ולבטח יעלה לא מעט חומר למחשבה (גם אם כמה עקיצות )

זאלופון​(שולט) • 13 בדצמ׳ 2011

הצלחת זה אנדרסטייטמנט. ואתה ממשיך להצליח, אז ברשותך, אמשיך קצת לשאול.

התשובה של אנג'לינה מאוד מסקרנת, מכמה טעמים. ראשית, היא אומרת שבעבר זה הפריע לה, אבל עכשיו כבר לא. האם זה משהו שדיברתם עליו, אז? איך מטפלים בנושא כזה?
שנית, היא אומרת שהסיבה שהיא מרשה לך לחלוק אותה, והסיבה שהיום זה לא מפריע לה, היא שהיא נותנת בך אמון ומאמינה שלא תשים אותה במקום רע. זה יפה ומובן, אבל גם מפתיע במידת מה: רוב הנשים היו נרתעות מהרעיון גם לו היו מאמינות בלב שלם שהגבר עמו חולקים אותן הוא טוב לב, טוב מראה וטוב מכל בחינה אחרת. כתבת שאין התלהבות מטורפת, ואני מניח שמה שאני שואל בעצם הוא: מה כן יש שם, מצדה? מעבר לאמון, איך היא רואה את זה, איך היא מרגישה בזה?

ולא רק היא. החברים שעמם אתה חולק אותה, איך זה נראה מנקודת מבטם? אני מנסה לחשוב על עצמי בסיטואציה כזו ועולים לי רגשות סותרים. מצד אחד, יש בכל העניין משהו מדהים, באופן כללי. מצד שני, אם זו פשוט הדרך שבה החיים מתנהלים, אז אולי רואים את זה בצורה שונה, כעניין שברגיל. מצד שלישי, לי אישית קשה להיות עם מישהי שאני לא יודע שמתלהבת מלהיות אתי. מצד רביעי, דווקא בדבר הזה יכול להיות טמון גם לא מעט ריגוש. מצד חמישי, לא מדובר באדם זר, אלא בחברה, וגם זה יכול לצבוע דברים. קשה לי לדמיין איך זה משתקף אצלם, אבל מאוד מעניין אותי לשמוע.

מסתבר ששאלתי אותך דווקא על אחרים
בכל מקרה, תמיד כשאני שואל שאלות כאלה אני מרגיש שאני מסיג גבול, בעיקר כאן כשאני מתעניין באנג'לינה ומובן לי לגמרי מדוע אתה עלול לרצות למתוח את הגבול שם. אז אם משהו, או הכל, אישי מדי לפורום הזה, זה בסדר גמור.