דרוש/ה צייתן או צייתנית
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
קבלת פנים מיוחדת של שפחה לאדונה..
כל שפחה מכירה את הריטואל הרגיל של:
כשאני נכנס אני רוצה אותך על ארבע... ערומה, פנים לקיר.. בלה בלה בלה... רוצה רעיונות מקוריים ויצירתיים באמת של קבלת הפנים של שפחה לאדונה 
|
|
|
| nadu |
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
יש לי רעיון מקורי...
אולי בסשן הבא אתה תחכה לה על ארבע ? 
או אולי במקום שפחה אחת על ארבע תהיינה שתיים על שמונה ? |
|
|
|
babywoman(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
יש...
במקום לעמוד כמו פוסטמה על ארבע כשהכל כואב, פרק זמן בלתי ידוע. אולי תעשה משהו מועיל ותכין אוכל. תחכה לך עם ארוחה מוכנה, עם סינר חצי עיגול קטן וחמוד, וכשתבוא תגיד לך: " מותק, אני יודעת שאין לך כוח אחרי כל הכאב ראש של כל היום לחבוט לי בתחת ולשצעוק עלי "שתקי, כלבה", במליא כל היום אתה עושה את זה בעבודה, אז אולי תוכל ותנוח?" איך זה? 
בייבי |
|
|
b Y(שולט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
לנאדו:
אני לא מסוגל על ארבע להיות. יעשה לי בעיות גב 
ולגבי השמיניה: אם תעייני בפרופיל.. אנו בחיפושים אחרי הארבע הנוספים .. |
|
|
אנפת לילה
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
אופס
ברח לך
|
|
|
|
b Y(שולט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
לאנפה שתמיד גורמת לי לחייך:
מחייך על האופס
אך זה חסר משמעות. מספר האנשים שיודע מי אני.. ניתן לספור אותם על יד אחת. אכן אותה הגברת. בשינוי האדרת. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
אני מציע שהשפחה תחכה על כורסאת הטלויזה מעור , לבושה במכנסי 3/4 ובגופיית אתא
ביד ימין בקבוק / פחית בירה ביש שמאל בגט עם פסטרמה ומיונז ( אפשר בגט או ג'בטה מקמח מלא , לא עקרוני ) היא אמורה להיות מיועזת מריחה מזיעה . שהאדון נכנס היא תשחרר גרעפץ קולני , שפחות מקולרות וותיקות יוכלו גם לשחרר נפיחה קולנית אך ללא ריח . לא הולך הא ? טוב ניסיתי ... ( אגב , התקשרו מבלוק באסטר וביקשו שתחזיר את הסרט שאתה חי בו !!! ) |
|
|
|
דרוש/ה צייתן או צייתנית
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
קליבר שלום
דווקא צחקתי לי. ואמרתי וואי רעיון גאוני.
עד שהגעתי לעקיצה שלך. אז אמרתי, מה הסיפור שלו. פתחתי את הפרופיל שלך. הכל נמצא שם. התשובה לחידה.. תרגיע בחורצי'יק. את הבעיות שלך בבית אל תשפוך עלי. חיי יפים
|
|
|
מאיה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
יש כמה וריאציות , אך לצערי הן די נדושות
נדושות במקוריות אך לא ברגש. בכמה מערכות יחסים שונות , כאשר הסשן שקבענו היה אצלי בבית פשוט הייתי מחכה לו על ארבע באמצע החדר , אם היתה לו הזמנה מיוחדת של לבוש או משהו אז בכיף אם לא אז תמיד היה משהו קבוע אם לא היתה הוראה אחרת (אם מורה לנהיגה לא אומר כלום אז לנסוע ישר )
לפעמים הוא היה אומר לי לפני שהיה יוצא וכך היה לי הערכה של זמן לפעמים וזה כל הרעיון לא היה אומר , רק בערך. בשני המקרים הייתי מוכנה עוד לפני שהיה אומר משהו ומהלכת סביב אמצע החדר על קצות האצבעות תמיד מוכנה לזנק לשם
ואז את כבר על ארבע , הכל שקט , אלא אם כן הוא הזמין מוזיקה ברקע או שחשבת בעצמך להפתיע אבל מוסיקה לא מוסיקה , את לא שומעת כלום , רק מחכה לצעדים שלו , השמיעה כל כך מתחדדת שבאותם המצבים לא הייתי מביישת איזה חייל שמירה בגבול שעורב למחבל. עם הזמן את לומדת להבדיל בין הצעדים שלו לשל אחרים , וכמה פעמים עד אז הלב נופל לתוך העקב של הנעל כשאת כבר חושבת שזה הוא , אבל לא יש פעמון בדלת ליד. עד אז את סופרת את הבלטות , מיישרת את החוטיני או מכניסה את זה כמה שיותר פנימה כפי שהוא אוהב. משחקת עם השיערות שלא מסכימות להיאסף בקוקו ע"י נשיפות קטנות של אויר עליהן , אבל קטנות כדי שחס וחלילה לא אעשה רעש ואפספס את הצעדים. ואז הוא נכנס ואז זהו , אני כבר לא כאן , או שכאן , אבל איפה זה כאן. מנסה לפי ההליכה להבין איך היה בעבודה , איך היה מצב הרוח , מה יהיה היום , רוצה לקפוץ עליו ולשבור את הכל ולו רק כדי לחבק רגל , אבל לא , מחזיקה את עצמי. עד הנגיעה הראשונה אני בהיכון , ועוד כאשר הרוח של נעליו מקררת אותי אני עדיין דרוכה , ובנגיעה הראשנה , שיכולה לבוא גם אחרי חצי שעה...אם זה לא אורגזמה של הנפש אז אני כנראה לא יודעת מה זה אורגזמה............. לא קיים שום דבר אחר.... בפעמים כאשר אני הייתי מגיעה לבית של אחר לסשן , היה לי מסלול קבוע , עד הפינה שלי. הייתי באה , מנסה לא לעשות יותר מדי רעש עם העקבים כדי לא להרגיש בולטת מדי ושולטת מדי , הייתי מניחה את התיק , מעיל ויורדת על ארבע , מחכה עד ש.... וגם כאן אותו הדבר. הטקסים האלה , כמה אהבתי אותם וכמה הם עשו טוב. סוג של מסגרת , סוג של ביטחון שלא הכל מתחיל ישר , אלא אני יכולה להיות קצת עם עצמי , להיכנס לאוירה. הבית שלו היה ארמון מבחינתי והריח כאשר הייתי נכנסת היה מציף אותי ומשכר , הייתי צריכה זמן לעבור ממציאות למציאות , וזה היה הזמן שלי. להרגיש את הקור העולה מהאבן , להתחבר , להרגיש שייכת ובמקום. להעיף את המחשבות שמה לעשות גם אני בן אדם היו מטרידות אותי ולפעמים לא היו מניחות לי למרות הסשן והנוכחותו. כאשר זה היה סשן גם הבית שלי פתאום היה נראה יותר גדול ממני(כולה חדר) וגם הבית שלו היה נראה מבוך ענק ומפחיד. ורק הפינה שלי ואמצע החדר שלי , החזיקו אותי שפוייה , עד הנגיעה הראשונה..... משם....אין דרך חזרה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף |
|
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביוני 2004
התקשרו עוד פעם מבלוק באסטר...
והפעם בתקיפות , דרשו שתחזיר את הסרט ?
למה נתת להם את הטלפון שלי , אתה חי בסרט , לא אני, אני חי עם הבעיות שלי בבית ... ובחוץ . אגב השפחה שלי אף פעם , אבל אף פעם לא מחכה לי . אחרי הרבה שנים במערכת , מטעמי בטחון , אני מחכה לה , אני סורק את מקום המפגש, בודק דרכי גישה ומילוט , ויש לי תכנית חלופית לכל מקרה. ואז מודיע לה שהשטח פנוי . היא מגיעה , מזדהה , ואז אנחנו מתחילים בסשן . לאחר הסשן , אני עורך לה תחקיר מבצעי , שכולל גם ירידה לעומקן של תקלון , גם אם היה רק "כמעט פגע" או "כמעט מגע" . בסיום אני ממלא דו"ח ומעביר לממונה. עד כאן , המשך . |
|
|