שרמומית
|
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: בדס"מ והרס עצמי
בהתחלה שלי , לפני המון שנים, באתי לבדסמ מתוך הרס עצמי, לא יודעת למה. כנראה שכבר הספקתי לשכוח.
וניסיתי לצאת מהתחום בכך שפגשתי אנשים בשעות לא שעות. (2 בלילה זה שעה לא נורמלית בשביל לפגוש בן אדם בפעם הראשונה), שרציתי לפגוש אנשים שיוציאו אותי מהקטע על ידי סשן, לא היו לי גבולות, הייתי מוכנה לנסות הכל. באמת הכל. לפעמים עשיתי, לפעמים לא. רוב הפעמים לא. הקשבתי לעצמי. הרגשתי שאני לא צריכה להיות כאן ובכל זאת כאן. עד שבסוף פגשתי את הבן זוג שלי ואיתו הגשמתי את כל מה שרציתי, בלי שום הרס עצמי |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: בדס"מ והרס עצמי נטלי כתב/ה: בהתחלה שלי , לפני המון שנים, באתי לבדסמ מתוך הרס עצמי, לא יודעת למה. כנראה שכבר הספקתי לשכוח.
וניסיתי לצאת מהתחום בכך שפגשתי אנשים בשעות לא שעות. (2 בלילה זה שעה לא נורמלית בשביל לפגוש בן אדם בפעם הראשונה), שרציתי לפגוש אנשים שיוציאו אותי מהקטע על ידי סשן, לא היו לי גבולות, הייתי מוכנה לנסות הכל. באמת הכל. לפעמים עשיתי, לפעמים לא. רוב הפעמים לא. הקשבתי לעצמי. הרגשתי שאני לא צריכה להיות כאן ובכל זאת כאן. עד שבסוף פגשתי את הבן זוג שלי ואיתו הגשמתי את כל מה שרציתי, בלי שום הרס עצמי התגובה שלך פשוט גורמת לי להיות מאושרת... איזה יופי שמצאתם זה את זו... }{ |
|
|
| צפונית |
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: שלום
האם כשהית בצד השולט זה היה כך? לא עלו בך תהיות לגבי מוצא הסדיזם שלך ולגבי המקור שלו?[/quote]
את האמת לא ממש, זה הרגיש לי טבעי יותר וקל יותר לשלוט מאשר להישלט, ולא הייתי קוראת לעצמי סדיסטית מכיוון והפרטנר/ית נהנו מההשפלה או הכאב, אולי אפילו יותר ממני (: . ובתור נשלטת באיזשהו שלב הפסקתי לשאול למה ופשוט התמסרתי לצורך שלי . בעיני זה טבעי לתהות ולשאול אבל אם יש משהו שלמדתי הוא שהעבר הוא פחות חשוב מאשר הכאן ועכשיו ואם כנשלטת וכאדם את שלמה עם הנטיות והסטיות שלך ואת עם מישהו שעושה לך טוב ועונה על הצרכים שלך, שאלת הלמה כבר באופן טבעי תדעך . |
|
|
| צפונית |
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: שלום
האם כשהית בצד השולט זה היה כך? לא עלו בך תהיות לגבי מוצא הסדיזם שלך ולגבי המקור שלו?[/quote]
את האמת לא ממש, זה הרגיש לי טבעי יותר וקל יותר לשלוט מאשר להישלט, ולא הייתי קוראת לעצמי סדיסטית מכיוון והפרטנר/ית נהנו מההשפלה או הכאב, אולי אפילו יותר ממני (: . ובתור נשלטת באיזשהו שלב הפסקתי לשאול למה ופשוט התמסרתי לצורך שלי . בעיני זה טבעי לתהות ולשאול אבל אם יש משהו שלמדתי הוא שהעבר הוא פחות חשוב מאשר הכאן ועכשיו ואם כנשלטת וכאדם את שלמה עם הנטיות והסטיות שלך ואת עם מישהו שעושה לך טוב ועונה על הצרכים שלך, שאלת הלמה כבר באופן טבעי תדעך . |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: שלום צפונית כתב/ה: האם כשהית בצד השולט זה היה כך? לא עלו בך תהיות לגבי מוצא הסדיזם שלך ולגבי המקור שלו?
את האמת לא ממש, זה הרגיש לי טבעי יותר וקל יותר לשלוט מאשר להישלט, ולא הייתי קוראת לעצמי סדיסטית מכיוון והפרטנר/ית נהנו מההשפלה או הכאב, אולי אפילו יותר ממני (: . ובתור נשלטת באיזשהו שלב הפסקתי לשאול למה ופשוט התמסרתי לצורך שלי . בעיני זה טבעי לתהות ולשאול אבל אם יש משהו שלמדתי הוא שהעבר הוא פחות חשוב מאשר הכאן ועכשיו ואם כנשלטת וכאדם את שלמה עם הנטיות והסטיות שלך ואת עם מישהו שעושה לך טוב ועונה על הצרכים שלך, שאלת הלמה כבר באופן טבעי תדעך .[/quote] אני לרוב שלמה, אך לעתים יוצא לי להסתכל על עצמי מהצד בעינים וניליות (בפעם האחרונה שעשיתי זאת כמעט יצאתי מהעסק) - ספציפית לענין הכאב ואיך בחורה כמוני בכלל מסוגלת שיעוללו לה דברים כאלה. אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שבלי כאב (והשפלות קלות מאוד) אני לא מסוגלת, וחזרתי לענינים. מבחינתי, לא מדובר במשהו שהוא רק מיני אלא בחיפוש אחרי מערכת זוגית שתכלול גם את הפן המנטלי וגם את הפיזי, לכן מבחינתי הבדסמ נותן לי מענה רחב ביותר לכל הדברים האלה. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: לכדי תמונה אימפרסיוניסטית pet cat כתב/ה: מUחדת כתב/ה: התשובות שלכם עושות לי לחשוב. להגיד 'חרמנות' וגם 'הרס עצמי'-פינוי-פיצוי זה מפוצץ .
בעיני, כשאני חרמנית - הראש העליון שלי לא עובד. יוצא לחופש - ולא לשניה וחצי, אלא מושבת לגמרי. במצב כזה, אני עלולה להרוס יחסי חברות וידידות שעבדתי עליהם קשה מאוד, שכמעט נהרסו לי כליל אם היתי מקשיבה לראש התחתון ולא לעליון - ואם היתי מקשיבה לראש התחתון ולא לעליון, ובכלל כל הכניסה לסיטואציה הזו - בעיני זה הרס עצמי. לתת לחרמנות משקל כל כך גדול, לא להרפות ולסכן חברות כל כך יקרה בשביל כמה דקות של עונג רגעי - ואחר כך לא יכולים להסתכל אחד לשניה בעינים - זה הרס עצמי בעיני, כי זה בא ממקום אמנם טבעי - אבל ההתעקשות על המקום הזה, גם כשכבר רואים שהתוצאות רעות והרסניות - מגיעה רק ממקום לא בריא ומזיק. מסכימה. בשבילי זה תמיד לא המה אלא האיך. אני מזדהה עם זה: אחד המאפיינים הבולטים של נטיה להרס עצמי היא שיבוש סדרי העדיפויות. וגם, בן אדם שהרסני לעצמו בדרך כלל הרסני גם כלפי הסביבה שלו. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 12 שנים •
16 בדצמ׳ 2011
Re: שלום צפונית כתב/ה: שאלת ההרס העצמי עולה לדעתי בעיקר אצל נשלטים/ ת ולא אצל שולטים /שולטות. יש משהו פחות מקובל חברתית בלרצות להיות מושפל /מזוכיסט וכדומה מאשר שולט ודומיננטי ולכן נשלטים יותר יתהו למה? ושולטים לא יבינו למה בכלל צריך לשאול.
לא יודעת, לא יודעת. אצלי זה יותר עניין של "לחוות בכל מחיר" ולא שינה לי בכלל, כשחיפשתי לשבור ולהרוס ולהשחית - אם זה כלפי עצמי או כלפי אחרים. מה גם שאני מאמינה שלהזיק לעצמך ולהזיק לסביבה הולך ממש טוב ביחד. וכשחיפשתי "לקרוע" אחרים, בתור אעלק שולטת, הרגשתי שזה גם חלק מההרסנות כלפי עצמי. כי זה נעשה בשביל לטשטש את הרגשות שלי, זה נעשה בשביל להדחיק את החולשות שלי, זה נעשה בשביל לחבל במערכות יחסים. השליטה העצמית שלי הייתה פגומה - נעניתי לפיתויים בלי לחשוב. ולא תמיד זה היה להישלט. חי חידקי, את אחד הידידים הכי קרובים שלי כמעט איבדתי, כי לא עצרתי בעצמי מ"לסשן" אותו. זה הכל אותו הדבר בעיני. בגלל זה גם לא חשבתי ברצינות "לצאת מהעסק". בכלל, אני בקושי מבינה מה זה אומר. מה זה יעזור לי, לצאת או להיכנס ממשהו? אם אני הורסת - פרוייקטים, רגשות, מערכות יחסים - מה זה משנה מאיזה סוג הם? שולטת, נשלטת, מה זה משנה. כשאני בהלך הרוח הדפוק הזה, כל מה שאני עושה אני עושה בשריפת גשרים, בחיסול סיכויי הצלחה, ביצירת דברים להתחרט עליהם. וזה לא משנה מה. דווקא בקטע הזה, אני די שמחה שהיה לי סאדו. כי זה מרגיש די חזק. זה נותן לך ממש לטעום את הנזק, להתפלש בו. אז יכולתי לתעל את הצורך בנזק למקום הזה, ובתכלס - זה היה עדיף מאשר לתת לו להרעיל דברים אחרים כמו חברויות ויחסי עבודה וכאלה. * * * אבל הייתה פעם אחת שחשבתי, "איך זה שאני נותנת לעשות לי דברים כאלה". חשבתי לעצמי שבטח יצאתי מדעתי. איך זה שאני חוטפת מכות ואומרת לעצמי שאני נהנית מזה. למה אני חושבת לעצמי שאני אמורה להנות מזה. למה אני אומרת לאנשים שזה בסדר, שמותר להרביץ לי. סעמק, למה מותר לעשות לי את זה?! ולמה נדמה לי שאני צריכה להמשיך לקבל את זה, למה אני לא מתקוממת? אז דבר ראשון, זה בעיקר אמר לי שמי שהייתי איתו אז לא מתאים לי, כי איתו זה לא עבד והרגיש מאולץ. ודבר שני - התשובה הייתה וואלה, אני לא חייבת. אבל לא היה מקום "לקבל החלטה" להפסיק עם זה. ההחלטה היחידה שקיבלתי היא ההבנה שאם משהו הרגיש לי טוב בעבר, הוא לא חייב להרגיש לי טוב תמיד ועם כל אחד. אלא שבכל פעם מחדש, עם כל פרטנר מחדש, אני מתחילה מאפס. ובכל פעם פשוט עושה את מה שמרגיש טוב. ובאותו היום, כשחזרתי הביתה עם תחושת "איכס, לא רוצה את זה, לא רוצה להרגיש ככה יותר" - חשבתי שזה בסדר גמור, ומותר לי, וזה לא משנה, ואני לא צריכה לעמוד בשום ציפיה. אבל עם מישהו אחר, זמן קצר לאחר מכן, זה שוב הרגיש טוב ונכון ומתאים. וגם זה, היה בסדר. מה שמרגיש טוב. * * * וזה ההבדל: כשמנסים להרוס - עושים את זה בכל מקרה - ולא שואלים אם זה מרגיש טוב. מצידי שירגיש הכי רע בעולם - אפילו עדיף. העיקר לעשות. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 12 שנים •
17 בדצמ׳ 2011
הצורך להרס העצמי עולה אצלי המון, ומהווה בעיניי חלק הארי מהחרמנות.
כמו שבטי כתבה בהתחלה - נראה שבדסם אצלי היא סוג של סובלימציה לצורך הזה. להנות מהבדסם ולעשות חיים בלי להרוס את עצמך כליל. אבל לפעמים יש לי דחפים חזקים להשלט שבהם הסובלימציה כבר לא שונים מההרס העצמי עצמו, ומתלכדת איתו. מהם צריך להזהר, אבל אין לי באמת גבול ברור. |
|
|
FOR GOOD
|
לפני 12 שנים •
17 בדצמ׳ 2011
אהבתי את התגובה של יולי, וגם את זו של פוג
אבל אני רק רוצה לתקן בעיית מינוח קלה בסובלימציה הכוונה לעידון של התשוקה המינית למשהו א-ח-ר כמו עבודה או אמנות לומר אפוא שאנו עסוקים בסאדו-מאזו בסובלימציה של משהו, זה מצחיק סוטים כמונו הם סובלימאטורים קטנים מאד ודי לא-יוצלחים וזו עוד סיבה אחת לפחות, לקשר הברור-מאליו, בלי קשר לשאלת החרמנות, שיש בין סאדו מאזו והרס עצמי |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 12 שנים •
17 בדצמ׳ 2011
FOR GOOD כתב/ה: אהבתי את התגובה של יולי, וגם את זו של פוג
אבל אני רק רוצה לתקן בעיית מינוח קלה בסובלימציה הכוונה לעידון של התשוקה המינית למשהו א-ח-ר כמו עבודה או אמנות אעשה לך פרפרזה ודיוק ובעצם אשאל שאלה: ומה אם הסובלימציה שאני עושה היא מבדסמ שמגיע ממקום פיזי נטו - לבדסמ שמגיע ממקום מנטלי?... זו עדיין סובלימציה, לא? (שואלת, לא מתריסה) |
|
|