סיפור| הטלסקופ חלק א'

סיפור| הטלסקופ חלק א'

teller • 25 בדצמ׳ 2011

עייף לאחר יום ארוך במיוחד, שבמהלכו אירחתי את אחי ואת שלושת הילדים הקטנים שלו בביתי, התיישבתי ליד המחשב שמחובר לטלסקופ שלי ואמרתי לעצמי, "זה זמן לעבוד" כשהדלקתי את המסך במקום לראות את כוכב צדק ראיתי את החלון של השכנים, ואז הבנתי שמשהו לא בסדר בטלסקופ היקר שלי שהוצאתי עליו 3 משכורות, יש קפצתי לחלון ובדקתי את הטלסקופ ולמזלי גיליתי ששום דבר לא קרה לו אלא כדור של אחד מאחייני פגע בו והסיט אותו ממסלולו. חזרתי למחשב רגוע הרבה יותר ובדקתי את ההקלטה של הלווין הישראלי שעובר ליד צדק עדיין נשמרה.
הרצתי את הסרט אחורה ולדאבוני גיליתי שיש לי רק 2 דקות של כוכב צדק ועוד שעתיים וחצי של חלון עם וילון מתנופף, אבל כשהרצתי אחורה שמתי לב לדמות בחלון שנכנסת ויוצאת מהר, לא הצלחתי להבין מה קרה בגלל שהייתי במצב הרצה והחלטתי לא להציץ לבית של השכנים. אבל הסקרנות גברה עליי והייתי חייב להסתכל מה קרה שם, החזרתי את ההקלטה אחורה, ואל החדר שצולם נכנסה אישה, התיישבה על המיטה, ונאנחה, כנראה עבר על שכנתי יום ארוך בעבודה, בדיוק כשבאתי למחוק את ההקלטה ולחזור לעיסוקיי היא קמה והחלה להתפשט, והגבריות שעוד נותרה לי גברה עליי והחלטתי לצפות במחזה, והיא הייתה מדהימה, שיערה הארוך גולש, גוף חטוב, שדיים עגולים, אגן עגלגל, פשוט מושלמת... שקעתי בדמיונות בעודי רואה את הדמות על המסך מתפשטת, ואז תפסתי את עצמי, ניערתי את הראש, והחלטתי לשוב לעבודה, ושוב לכוון את הטלסקופ לכיוון צדק.

יומיים לאחר המקרה הזה חזרתי מהאוניברסיטה, התיישבתי ליד המחשב כדי לעבוד על החיבור ומבטי נדד לכיוון החלון, הפניתי אליו את הראש ושוב ראיתי את חלונה של שכנתי שהתפשטה לפני יומיים, ואז החל מאבק בראשי האם לצפות בה או לכבד את פרטיותה. החלטתי לצפות בה ולכן כיוונתי את הטלסקופ ביתר דיוק, ואף הוספתי מעט זום כדי שהפעם הזאת היפה מהחלון תהיה ברורה יותר, עבדתי יום שלם על המחשב כשבצד תמיד ממוקם חלון קטן שמעביר לי את הנעשה בחלונה של שכנתי. פתאום שמתי לב לתזוזה, היא נכנסה לחדר, השתרעה על המיטה ודיברה בטלפון, שעתיים היא דיברה בטלפון ושעתיים אני מול המחשב בוהה בתמונתה, מדמיין מה היא אומרת, מנחש מה היא הייתה אומרת לי אם הייתה מכירה אותי... חולם עליה, נרדם, מתעורר, והיא עדיין שם, ישנה, חדרה חשוך אבל בזכות ראיית הלילה בטלסקופ ראיתי אותה כאילו ישבה לידי... אם רק הייתי יכול לישון לידה, בלי כלום, רק לראות את פניה הזוהרות מולי באמיתי ולא דרך מחשב וטלסקופ.

כבר חודש שאני מרגל על ביתה של שכנתי בעזרת הטלסקופ שהתברר כרכישה מוצלחת מאוד, וכל-כך נקשרתי את הדמות במסך שהחלטתי לתת לה שם, מיטל, לא יודע למה היא נראית לי מיטל, במשך החודש למדתי הרבה על מיטל, היא גרה לבד, חוזרת הביתה כל יום ב16:00 וישר נכנסת להתקלח, יש ימים שהיא אפילו מטיילת בבית עירומה אחרי המקלחת, ואז אני שמח שהטלסקופ על החצובה כי אם הייתי מחזיק אותו הוא היה רועד כמוני.
ביום החודש למעקב אחרי מיטל, ירדתי לקנות מצרכים, ובמכולת פגשתי אותה, את מיטל, זוהרת, מדהימה, הריח שלה מטריף את החושים, היא הולכת ממש כמו מלכה, והקול שלה פשוט מדהים, הצליל הכי יפה ששמעתי בחיי, חבל שלא שמעתי יותר מ"כמה עולה החלב?" אבל זה הספיק לי. אחרי זה עמדנו בתור לקופה והייתי ממש אחריה, הכי קרוב שהייתי לידה מאז הפעם הראשונה שהיא הופיעה לי על המחשב, וניסיתי להגיד משהו באמת שכן, אבל זאת היא, מיטל, מי שפנטזתי עליה חודש שלם, ואין לי שום אפשרות לדבר עכשיו.
פתאום היא מסתובבת אליי, מסתכלת עליי, בוחנת אותי, כאילו היא מסתכלת אם אני ראוי שהיא תדבר איתי.
ואז היא אומרת לי "אם אתה לא רוצה שאני אתלונן למשטרה שאתה מסתכל עליי בואו לכתובת הזאת מחר בשעה שרשומה" והיא דחפה לי פתק סגול ליד, והלכה, נעלמה, משאירה את שאריות הבושם שלה באוויר. אם הקופאית לא הייתה צועקת עליי "קדימה, למה אתה לא מסתכל קדימה" הייתי יכול לעמוד שם שעות המום. חזרתי לביתי בקושי רב, ולא העזתי לעבור אפילו ליד החלון שצופה לבית של מיטל.
לא הצלחתי להירדם לפחות שעה, מפחד, חשש, התרגשות, אהבה, חרמנות ועוד חשש. וכשהצלחתי להירדם הראש שלי היה מלא רק בתמונות של מיטל.

למחרת שעתיים לפני השעה שצוינה בפתק הסגול, התארגנתי כמו שלא התארגנתי מעולם. התקלחתי, הסתפרתי, ציחצתי שיניים, גזרתי ציפורניים, התבסמתי, ואפילו לקחתי כדור נגד גירודים, שלא אראה חסר ביטחון מול מיטל. 2 דקות בדיוק לפני השעה היעודה עמדתי בפתח ביתה, עולה במעלית לקומה שרשמה לי, הולך לדלת שרשמה לי, ומוצא עוד פתק שהיא רשמה לי. "כנס בלי לדפוק". אז נכנסתי.

אני פותח את הדלת לאט לאט, ואז ההבנה הזאת מכה בי, אני נכנס לשם סוף סוף, אחרי חודש שראיתי את הדירה הזאת דרך עדשת הטלסקופ, אני נכנס לכאן. לקח לי כמה שניות עד שהעיניים שלי התרגלו לחושך בדירתה של מיטל ביחס לאור הבוהק בחדר המדרגות, כאשר התרגלתי ראיתי שיש אור בדירה איפשהוא ולא חשוך לגמרי, אחרי שעמדתי בפתח הדלת בערך 2 דקות, ואמרתי "שלום" חלוש פעמיים החלטתי ללכת לכיוון האור המרצד. בעוד אני מגשש את הדרך לפני אני מבין שאני הולך במסדרון שהחדר האחרון שלו זה החדר המואר. ועם הצעדים אני מתחיל לקלל את עצמי, למה הייתי צריך להסתכל בטלסקופ למה הכדור היה חייב לפגוע שם, למה הייתי חייב להמשיך ולעקוב אחריה, למה אני כזה סוטה, כבר ראיתי איך מיטל מגישה תלונה על הטרדה, איך הבוס שלי מפטר אותי בגלל שאני סוטה, איך שאני לא מצליח למצוא עבודה בחיים בגלל תלונה אחת במשטרה. נרגעתי מהמחשבה שאולי מיטל רוצה לסגור איתי עסקה, אשלם לה סכום מסוים והיא תסכים "לשכוח" את המקרה, או שאולי אנקה לה את הבית פעם בשבוע, אבל בטח אצא מזה...
אני מגיע לקצה המסדרון, האור המרצד מגיע מתוך החדר מימין, אין ספק, אני פונה ימינה ונכנס, וכל מה שיש בחדר זה נר מונח על הרצפה, כיסא, וכוס מים על הכיסא, על הכוס שעון עוד פתק סגול, "שתה ושב". חשבתי אולי לא כדאי לשתות, אין לי מושג אם זה מים בכלל, אבל מצד שני, עדיף לשתות ושלא יהיה לי תיק במשטרה.
אז שתיתי.

התעוררתי, אין לי מושג למה, אני לא זוכר שהלכתי לישון, לא זוכר איפה הלכתי לישון, פותח את העיניים ומרגיש שיש כיסוי עיניים על עיני, כאשר הרמתי את היד שלי להסירו, גם ידיי נתקעו במחסום, אני כבול, כנראה לכיסא, ולא יכול להזיז שום אבר בגוף, חוץ מאת הראש לצדדים, הרגשתי איך הפאניקה אוחזת בי, מורידה אותי ממסלול השפיות מה קורה? איפה אני? ואז נזכרתי, אני בביתה של שכנתי המדהימה, ושתיתי מים עם טעם מוזר, היא הרדימה אותי... מתחתי את החבלים, או הכבלים, מה שלא קשר אותי, עד שהרגשתי שעוד משיכה אחת וכל היד שלי יוצאת מהמקום, ניסיתי לגשש אחרי הקשר, אך ללא הצלחה.
פתאום אני שומע קולות של צעדים, כנראה של עקבים ובאופן מוזר הקולות הרגיעו אותי, ניחם אותי שיש איתי עוד מישהו בחדר, הצעדים מתקרבים אליי, ואני לא יכול לברוח, לא להתרחק, רק להזיז את הראש לכיוון הצליל. "אני רואה שהתעוררת", אני המום מכדי להגיב, היא מדברת אליי, מיטל המדהימה שחודש רק פינטזתי עליה מדברת אליי. "אתה בטח תוהה איפה אתה..." היא ממשיכה, ואני נשאר חסר מילים, "אל תדאג אתה עדיין בבית שלי, קרוב לבית שלך" היא מגלה לי משהו שהנחתי "אתה בטח לא יודע כמה זמן עבר... מה השעה עכשיו, אם יום או לילה בחוץ, איזה יום היום בכלל" קולה מהדהד בחדר, ואני מבין שהיא צודקת, אין לי מושג מה קורה סביבי, הקול שלה מגיע מאחוריי, כנראה היא עומדת שם, מסתכלת בי, חסר אונים, כנוע ומסכן. היא מתקדמת לפניי לפי קולות צעדיה, וכנראה מתיישבת לפי נפנופי הבגדים. "כמה זמן אני פה?" אני מצליח לשאול מבעד לבלבול "ייקח זמן עד שאגלה לך" היא עונה לי. "תורידי לי את הכיסוי עיניים" אני מבקש, "לא עכשיו, ייקח זמן עד שתזכה בזכות לראות אותי קרובה ולא דרך טלסקופ", "איך..." אני מתחיל והיא קוטעת אותי "גיליתי שאתה מרגל אחריי בטלסקופ?" משתרר שקט צורם פתאום.

"אז בוא אספר לך" היא התחילה "יום אחד כשישבתי על המיטה שאתה כל-כך אוהב לראות, ראיתי נצנוץ מכיוון החלון שלך, הנחתי שזה חסר חשיבות, אבל כמה ימים שהנצנוץ הזה חזר על עצמו החלטתי לבדוק את העניין, קניתי משקפת בשקל מהשוק, וראיתי את הטלסקופ שלך, אז כבר ממש התעצבנתי, שכרתי חוקר פרטי שיבדוק מה הקטע שלך, ותוך שבוע יש לי עליך את כל הפרטים, ממתי אתה עוקב אחריי, תודות לרישומים שלך במחשב, מה ראית, מכיוון שכל סרט היית מטומטם מספיק כדי לשמור, החלטתי לשחק במשחק שלך, והוריתי לו להתקין אצלך בבית מצלמה נסתרת, ראיתי אותך בכל המצבים הכי מביכים שלך, ראיתי אותך בוהה בי יושבת ליד המחשב, שומר תמונות של עם חזייה, וכשאני מסתובבת ערומה בשבילך אתה מתחיל לאונן כמו ארנב חרמן.
אני יודעת הכל עליך, איפה גרת בתור ילד, שאבא שלך נפטר לפני 5 שנים, שאימא שלך עדיין גרה בירושלים, אני יודעת הכל."


"אני יודעת על הנטיות המיניות שלך, שאתה אוהב בנות שולטות, כי לא יכולת להתאפק ונכנסת לאחרים סוטים, שאתה רוצה שישפילו אותך, ולפי הבליטה במכנסיים שלך אני רואה שאתה קצת מרוצה מהסיטואציה, ובכן יש לך מזל, כי החלטת לעקוב אחרי בחורה מאוד מאוד שתלטנית."
"איך קוראים לך?" שאלתי.
"מיטל" היא ענתה.
"באמת?!" התפלאתי איך צדקתי כל-כך בבחירת שם.
"לא. אבל מעכשיו בשבילך אני מיטל, וככה אתה תפנה אליי, מי יודע אולי אם תהיה נחמד אגלה לך את שמי האמיתי"
"את מוכנה לשחרר אותי?" ניסיתי את מזלי.
"לא, אחרת איך אוכל לבצע בך את זממי מבלי שתתנגד?"
"בבקשה תתירי אותי ונוכל להתחיל מחדש, נכיר אחד את השני באמת ובלי כל הסודות, אני אחזר אחרייך קצת ואם תיעני לי אתחיל לאהוב אותך..." הסברתי לה את כוונתי.
"אולי אתה לא יודע אבל אתה אוהב אותי כבר" שלושת המילים האחרונות נאמרו בלחישה באוזן שלי.
ואז היא קמה הקיפה אותי, בדרך ליטפה לי את הזרוע... והתיישבה על ברכיי.
"אני רוצה לנסות משהו אחד" היא אמרה, ובלי שהיה לי זמן להגיב היא נישקה אותי.
הרגשתי במפתיע את שפתיה על שפתי, את לשונה נדחפת בחוצפה קלה לפי, נעניתי לה, התמכרתי ללשונה, לטעמה, להרגשה של חוסר האונים, ביחד עם הנשיקה... ואז היא נשכה לי את השפה בכזאת חוזקה שטעם של דם התפשט לי בפה.
"טוב, אתה מנשק נחמד, וזה העונש הקטן ביותר שקיבלת על הריגול אחריי, אני הולכת להעניש אותך כל-כך הרבה, שהיית רוצה למות, אבל אל תדאג, אני לא אתן לך למות, כי מהיום אתה הרכוש שלי, אתה העבד שלי, הכלב שלי, ואם ארצה, אתה תהיה אפילו הזונה שלי, אתה מבין?"
"אני לא מוכן לזה, אני לא אהיה כלב ובטח לא זונה של אף אחת!" הרמתי את קולי "את תראי, גם אם לא תשחררי אותי אמא שלי תחפש אותי, ימצאו אותך, ויעצרו אותך ואני אהיה חופשי, ומי שיהיה זונה זה את, בכלא."

היא התחילה לצחוק בקול, תפסה את הראש שלי בידיה בעדינות, כאילו היא שוב עומדת לנשק אותי, הצמידה את לחייה ללחי שלי, ולחשה לי באוזן. "אתה תראה, אני אשחרר אותך, לא אגיד כלום למשטרה, גם אתה לא תגיד, אבל אתה תחזור, כי אתה אוהב אותי, כי אתה רוצה אותי, כי אתה ש-ל-י... אני אשחרר אותך עכשיו בתנאי אחד, שתבטיח לא להסתכל אחורה אליי, אתה לא תראה אותי אתה תצא ישר ומהר מהדלת, וכשתרצה לחזור, תדפוק שוב וכשאפתח תגיד לי "אני שלך מלכתי" רק אז אקבל אותך בחזרה"
הייתי מגורה בטירוף מכל המצב הזה, מקולה הלוחש, אני מרגיש את הכובד שלה על ברכיי, שפתיה כמעט ומנשקות את אוזני. ואז כשלא ידעתי מה לעשות, היא נישקה לי את העורף בחושניות. ורציתי אותה, אבל לא ככה, זה ממש מפחיד, אני לא מוכן להיות מושפל, אני לא כזה, כמו המשוגעים האלה שחונקים אחד את השני בסקס או גרוע מזה מקבלים בתחת מבנות, אני אמצא לי מערכת יחסים נורמאלית, בלי פחד מבת זוגתי.
היא הפסיקה את הנשיקות והתחילה להתיר אותי מקשריי, כשהידיים שלי היו משוחררות הרמתי ידיים כדי להוריד את כיסוי העיניים, ושמעתי אותה מצקצקת בלשונה לאות אזהרה, והורדתי את ידי, לא הבנתי מה בה משפיע עליי כל-כך, למה אני ממלא אחר כל בקשותיה, ומי היא בכלל? היא הובילה אותי לדלת, ולפני שהיא פתחה אותה, אמרתי "את יודעת, אני לא אחזור, זה לא בשבילי"
היא אמרה: "עוד נראה" ודחפה אותי בכוח, מופתע מהדחיפה הפתאומית מעדתי ונפלתי ואז שמעתי דלת נסגרת, הורדתי את כיסוי העיניים שלי ומצאתי את עצמי בחדר המדרגות, שהייתי בו לפני כמה דקות, או שעות, או ימים, אין לי מושג. ידעתי שאני לא אחזור, או שכן אחזור הרי לא ארצה שהיא תגיש תלונה במשטרה.
ואולי לא אכפת לי מהמשטרה אלא ממיטל.

המשך יבוא, בבקשה תגיבו כדי שאדע אם בכלל לפרסם המשך וגם לבקר אותי על כתיבתי...

Re: סיפור| הטלסקופ חלק א'

Mary Jane • 25 בדצמ׳ 2011

חמוד מאוד
והקטע המצוטט מצחיק כל כך...טוב שיש אמא שדואגת

תמשיך

Dunbar{Supreme93} • 26 בדצמ׳ 2011

תמשיך לפרסם

בדוי​(נשלט) • 7 בינו׳ 2012

ברור שלהמשיך!

Franchesca • 7 בינו׳ 2012

מצויין.

בדוי​(נשלט) • 13 בינו׳ 2012

עדיין מחכה להמשך ובקוצר רוח!