godisafemale(שולטת) |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
עלם מחמד
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
godisafemale(שולטת) • 28 בדצמ׳ 2011
הפוסט הזה נכתב באמת, מדם ליבי. הוא אולי יותר מתאים לפוסט של בלוג אישי, אבל משאני נחשפת ליותר ויותר מקרים, בחרתי להגיש אותו כאן. כי יש לי הרגשה שאני לא חיה לבד בבועה. אולי אתן, חברות, נשים, תעזורנה לי להבין יותר טוב את עצמי, לכן אם מי שאינו שייך לפורום ידיר רגליו ולא יחבלן לנו, אולי נצליח לנהל כאן דיאלוג ולהזרים סימביוזה שתיטיב עם כולנו הבנות. הנשים הילדות.
רקע אישי: אני בת 44 באפריל אהיה בת 45, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי משיכה לגברים סקסיים במיוחד. לא כאלה שנראים כמו פוסטר אבל כאלה שנשים טורחות להתגבר על האגו הנשי שלהן ולסובב אחריהם את הראש. חברותיי הטובות אמרו שאני "נגועה במחלה" נגועה בפוזות. שאני עסוקה בקליפות ולא בבפנים. אילו איך אפשר להגיד עלי כזה דבר? ?? זה אפילו לא מצחיק! בכל פעם שהיה לי חבר, או סטוץ הן היו מריירות עליו ואני הייתי בעננים ואפילו, כן כן, אפילו הייתי מנדבת אותו, כי היה לי את הכשרון "להביא אותה" בענקיים". גם אולי כי לא היה לי נעים להיות סדרתית. למזלי, או השד יודע מה.. אף פעם מי שהיה איתי לא הסכים להתנדב, אלא אם כן זה היה סטוץ בשבילי שטרחתי "להנדס" אותו שייתן בולבול לחברה שלי. פעם, חשבתי שזה מאאגניב. אבל השנים נוקפות, אני מאוד חברית ואמהית מטבעי, מאוד! חמה וחבקנית ודאגנית ומשוררת שירים וברכות לכל מי שסביבי, כזו שמנשקת חברות בכל הגוף (בלי ראש מסריח בבקשה) וזה לא נגמר! אני רוצה בית ומשפחה ובעל ליגה ליגה ליגה! חתיך הורס, חם, ראש השבט, רגיש, מוצלח.. שמייעץ לכולם, שיש לו אורך רוח, סוטה גדול! חולה מין! חולה קשה! נאמן ומה שאני מקבלת מהיקום זה - כוסון בן 20+. טוב כמה? מה??? מה יהיה? זה כבר לא מצחיק אותי וזה כבר לא בדידות מזהרת... זו בדידות מעציבה ונעצבת. זה הו צחוקו הרם של הגורל! מחריש אזניים! מקפיא דם. לועג ומלהג. הייתי בטיפולים פסיכולוגים, מכל הזרמים והאסכולות שיש לעולם להציע, אני חובבת פסיכותראפיה וחוקרת את הנושא שנים מאז גיל 12. כמות הספרים שקארתי ואני קוראת .. עושה קואוצ'ינג בשיטה ייחודית רק לי ואני מעורה בהלכות הנפש של מגוון אישיויות. אבל אני לבד פה. למה? למה, כשאני רוצה גבר בן 45 הוא נראה כמו אבא שלי, כאילו, הכי כיף לי ביקום זה להיות "קטנה של מישהו" לשים את הראש, להניח, לדעת שיש מי שדואג לדברים החשובים, לנשום! כוססאמממק. לנשום חלק מבלי לדאוד שיפרצו לבית. ואני בת 45? אז זה סבבה שהוא יהיה בן 55? אז זהו שלא!!! כי אבא שלי, בן פורת יוסף, הוא דום! לא שולט, לא מאסטר! אלא דום! מכובד ואצילי ונדיב! עם הלכות של מלך, בתנועות שלו, בנדיבותו, באיך שהוא מתייחס לאמא שלי, מכסה אותה בשמיכה בכורסא שקניתי לה. מחייך אליה כמו אין מחר. מתבדח איתה. מרים אותה לישון במיטה שלה. כשהוא יצא איתה ברווקות הוא היה מגיע עם חליפות מחויטות הוט קוטור כמו של האמפרי בוגארט והיא הייתה ילדת סלעים וטבע והיה מוריד, פורש על הסלעים שהתחת שלה לא יסבול מהבליטות של האבן. יעני.. התחת שלך? זה קודש! שולח לה זרי ענק של פרחים.. שולח לה סלסלות פירות שסבתא שלי הייתה צועקת (מצד אמא) "הוא בזבזן". "הוא חושב שהוא יקנה אותנו בכסף" ... פחחחח... לא לא.. אבא שלי כזה עד היום, לא בוגד! לא מהמר! פשוט גבר! היה לוקח אותנו בכל חג לקנות תכשיט זהב לאמא, היה משתף אותנו, כל חג זה היה כיף, כי ידענו שקונים לאמא מתנה עם אבא! איפה יש כזה היום? גם לבת שלו הוא קונה מידי שבוע פירות איזוטריים שאני לא מבינה איך לגשת לקלף אותם בכלל. ענין של קלאס. אני עצמאית, יש חודשים סבבה לגמרי שאני יכולה להזמין חברה למסאז' ויש חודשים קשים! אבל האוירה, הנחת, השלווה, השפע ואיך צריך להיות גבר, זה בא מהבית. ובסוף, כשאני אמהית ורוצה להיות אישה לאיש! וכל מה שמגיע לי ואלי אלו ילדים צ'יפינדליים! זה לא מצחיק! זה כבר הפסיק להצחיק! אני כותבת ובוכה. ואני אישה לאהוב. אני אישה מלאה בצוף צבעוני ומרתק ומה מגיע? בולבולון כוסון על-דרגות! אז להגיד שבולבולונים יודעים לזיין? זה שקר! הם יודעים ללקק כשהם נשלטים, הם מוצצים כוס לפי פקודה ואז האורגזמה מובטחת. אבל מה זה? זה כמו למכור את הנשמה לשטן! זה כמו לחצות את הקווים. הנשמה שלך והגוף שלך נותרים ריקים. כששולט צעיר מזיין, הוא מגיע עם המון יומרה והמון בלבול ואז הוא נוקט "אם שולטים אז לא יורדים" אז הוא נותן עבודה וטוחן אותך ואת בכל זאת מרגישה ריקה. במיוחד אם זה צעירצ'יק לא תל אביבי..שלא יודע מה מצופה ממנו. זו עוגמת נפש. חארטה ובארטה. ריק לגמרי. ומה אני אעשה...הטעם שלהם, של כל פינה בגוף שלהם זה כמו מנגו או ליצ'י. כמו אננס ישר מהעץ. וזה אני יודעת עוד כשהייתי בת 24. אני רגישה לטעם וריח ומריחה כל דבר. ולמה לי בכלל להיות עם מישהו מבוגר ממני כשבאירוע של שבוע שעבר הצלם היה בטוח שאני רק בת 20+ (קיבל בראש על הליכמותים...) למה?! אבא שלי ימחק אותי מהירושה אם אביא מישהו צעיר מאוד שכיף לי איתו. אני אשכרה מפחדת ממנו. ולהביא מישהו שצעיר מאבא שלי ב- 20 שנים ועדיין ייקרה בגילו - זה פאקין מדכא. מאוד. פרובלמטי משהו. לפעמים סידור גנטי משובח מתקיל אותך ברמות! אולי כבר שאני אתאהב במישהו בן 40 עם סידור גנטי משובח ומדיף עליונות.. חחח שנראה פגז? אולי יש לי חולשה ליופי ולא בגלל שאני מיס יוניברס אלא בגלל שזה מייצג משהו יותר עמוק שאין לי הסבר אליו. כולי סתם גמדה קטנה, עם פה גדול (לפעמים אפילו ג'ורה, עם שמחת חיים ונטיה היסטרית רחמית להפיץ אושר) לא יודעת... מה אתן עושות? זה הכל מתחיל ונגמר בלהיות קוגרית? איפה אהבה טהורה? בטבעיות? אולי גברים זה לא מה שחשבנו, אולי המגדר הזה גברים פשט את הרגל, אולי הם מצוקף בריאתם משעממים תחת! במיוחד כשהם מתבגרים? להשתין לידו והוא מצחיק אותך, שהוא צעיר ממך ברמות בלתי מתקבלות על הדעת ורוצה להשוויץ בך כשאת רוצה לסיים כבר את הביוגרפיה על מאו דזה דונג? את מתלבשת עולה על א' ויוצאת איתו לפאב של החברים שלו ומשתעממת למווות וכל מה שיש לך בראש זה שאת הולכת ללקק לו את הכושילסיראבו ... לא משוויצה, בהן צדקי ושאלהים עדי! אני עצובה. החיים עוברים לידי. כמה האגו יכול לדרוש?! כמה רעב בלתי נלאה ליופי? מה זה הקקה הזה הבלתי נשלט הזה? *** אני מבקשת בכל לשון של בקשה אל תהפכו את הדיון הזה לקרדום לחפור בו, לא ציניות. אין לי כוח לריב אבל אם אדרש, תמצאו אותי! אני בטוחה שלא מעט נשים נתקלות בבעיה הזו. וזה לא נגמר, בעודי כותבת את הפוסט אני מתנהלת עם בחור בן 23 דתי לשעבר, שהוא מפיל! פשוט מסוגל להכיל... G קצת כבד, אבל חשבתי שיש עוד נשים במצבי... אם לא, לא נורא. אני כבר אתמודד. Godi |
|
כחול הזקן(שולט){ים של אהבה} |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
ממממממממ
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
כחול הזקן(שולט){ים של אהבה} • 28 בדצמ׳ 2011
אז ככה.מעולם היופי לא נשאר רק דבר אחד נשאר....
זה אופיו של האדם ואהבתו אלייך. בהקשר לצעירים זה עניין של אם את מעוניינת בקשר רציני וקבוע. כי "ילדים" בני 20 אין בהם עתיד תירצי או לא. |
|
the rain song |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
the rain song • 28 בדצמ׳ 2011
אין מה להגיד - חתיכים זה כיף
אבל האם יש קשר בין זה לבין איכות הקשר או הסקס? מנסיוני - שום קשר בעולם יופי זה משהו שמתרגלים אליו. הרבה לפני שהוא חולף דרך אגב אחותי יצאה פעם עם הגבר הכי יפה וחתיך שראיתי בחיים. ואני מדברת על סדר גודל של כוכבי הוליווד. הוא גם היה אדם מקסים ובכל זאת התרגלנו אל יופיו אחרי כמה זמן יש לי חברה שיפה עד כדי כאב - באמת וגם אליה התרגלתי וברור שהיופי גם חולף עם השנים משיכה ליופי נראית לי בעיקר כתשוקה - לא אהבה כדי לאהוב מישהו באמת צריך שיעבור קצת זמן, צריך להכיר אותו, להעביר קצת זמן במחיצתו מעבר לירידות מופלאות וסקס משובח ואז, לעניות דעתי, הצורה החיצונית מקבלת מקום משני |
|
המטפלת המתעללת(שולטת) |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
כןןןן גם אצלי כך
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
המטפלת המתעללת(שולטת) • 28 בדצמ׳ 2011
בהפרשים יותר קטנים אמנם- 5-10 שנים
והריחות והטעמים שלהם... נכוןןןןן!! תמיד יצאתי עם בני גילי או קצת פחות, ומאז שחזרתי ארצה אני מפצה על כל השנים ובמחשבתי יש לזה גם נקודת סוף בעוד זמן לא רב עם איזה גבר שאיכשהו נותר מסוקס בן שלושים ++ אם יש כאלו שטרם נס ליחם מצוקה בהחלט |
|
muscle man(נשלט) |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
מסקנה
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
muscle man(נשלט) • 28 בדצמ׳ 2011
נלך עם הקו שלכן. הפחדתן אותי.
אני מתחיל להבין ממה שאתן אומרות שכדאי לנו הגברים לנצל טוב טוב את שנות העשרים שלנו. נשמע שכשעושים לגבר הפתעה ליום הולדת 30, בעצם חוגגים את סוף הרלוונטיות שלו. ז'תומרת הוא יכול עדיין לשטוף כלים, לעשות קניות עם פתק הוראות ולחנות ברוורס. הוא יכול גם להוריד את הכלב לטיול, לעשות מסאז' א-מיני לאשתו ולהפלות נשים כמובן. אבל הוא הופך להיות פג תוקף. מוצר מיושן שעבר לו התאריך. אז הנה רשימת מטלות ראשונית ל6 השנים שנותרו לי עד ספטמבר 2017: להרוויח מספיק כסף כדי לממן נערי ליווי לאשתי לעתיד, להשתמש בקונדום קרוע כדי שייצא יורש או שניים, ללכת להשוויץ עם הפיגורה השרירית טופלס בים, לזיין צעירה, לזיין מבוגרת, לזיין תאומות, לזיין בתולה, לזיין נזירה, לזיין מבוגרת שנראית צעירה, צעירה שנראית מבוגרת, לזיין מבוגרת עם ובלי דופק, לזיין בדואית, צ'רקסית, דרוזית ואת חנין זועבי. לזיין גבוהה, נמוכה וגמדה. לזיין מישהי על מכונת כביסה, בבגאז' של האוטו, בשירותים של המטוס ועל שולחן סנוקר. לזיין את הבת של השכן, את השכן של הבת ולקנח באיזו אחת - אנג'לינה משהו. ואז יגיע יום הולדת 30 המאושר. אחרי זה? אחרי זה נקנה מקרן אחורי 100 אינץ', נזמין ערוץ הספורט, 5 פלוס 5 פלוס לייב, 5 גולד, 5 מינוס ו-5 פלוס 5 שווה 10. נעשה פופקורן, נזמין חברים מקריחים ופיצה, ונראה כדורגל אנגלי, כדורגל ישראלי(זה ירגיש כמו לזיין גופה), כדורגל ספרדי, גביע אפריקה לאומות, אליפות ההומלסים העולמית, וסדנת ויפסאנה עם רון רופמן. אליפות ירוחם באבן נייר ומספריים, ואליפות אחוזת ראשונים בברידג'. תחרות זריקת חרדים למרחק, ואליפות בני ברק בהטלת טיטולים על פרוצות. וכדורעף נשים. בעצם נשים אמרנו שמדירים, לא? שוב חפרתי. ושמישהו לעזאזל יקרא מדי פעם את הבלוג שלי ויעשה איזה לייק. אני מבטיח לשלם בזמן... |
|
4X4(אחר) |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
ללא מילים
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
4X4(אחר) • 28 בדצמ׳ 2011
חיבוק גדול וחיוך - הכל מסתדר בסוף
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
סיפור מאד אישי ומשתפך משלי
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
יולי Yuli(לא בעסק){טדי} • 28 בדצמ׳ 2011
כי נראה לי שזה רלוונטי.
לפני שלוש שנים, בערך, הסתכלתי על עצמי והבנתי שמיציתי את הקטע. אז לא הייתה לי את בעיית הצעירים, אני צעירה מידי בעצמי מכדי שזו תהיה בעיה, אבל הרגשתי שלהיות סטוציונרית כבר לא מרגש כמו שהיה. הייתי בת עשרים ושלוש ולפעמים כשקראתי את מה שאני כותבת היה נדמה לי שהייתי צריכה לחיות פי שניים מזה כדי לחשוב דברים כאלה. הייתי צינית שלא ייאמן. והחברות שלי לא האמינו לי, שבכל פעם שאני עושה סקס זה מדהים. איכשהו ידעתי לזהות אותם. מי שלא מזיין כמו שאני אוהבת, הייתי מריחה את זה עליו או משהו ומוותרת עליו. הייתי אומרת להן, או שאתן לא יודעות לבחור אותם, או שאתן לא יודעות לכוון אותם לסיפוק שלכן. והן היו באות אלי לקבל עצות, ולפעמים גם היו מקבלות את ה"הבחור הזה, משהו משובח, אני ממליצה עליו בחום". זה היה "צעצועים". זו תמיד הייתה המילה הזאת. חבורת גברים תמיד נראתה לי כמו חנות צעצועים, או כמו לונה פארק. וכשהייתי שואלת את כל המשודכות - איך זה שכל אחד אצלכן נשאר לארוחה עם ההורים, וכל אחד אצלי מטביע אותי בתשוקה וחוזר לקבל עוד - אבל הנשמה שלו ריקה ומיובשת כמו צימוק מהשנה שעברה. אמרו לי - זה משהו שאת משדרת. אמרו לי - זה מה שאת פותחת אליו את הלב שלך. זה מה שאת מחפשת. לא הבנתי מה רוצים ממני. ביום אחד החלטתי שאני רוצה אהבה. החלטתי שאני משנה את הכיוונון של הרדאר שלי. שאני מנסה ללמוד להפסיק לראות את הכתובת על המצח "אני זיון אדיר" וללכת לשם. לקח לי קצת זמן ללמוד את זה. ההרגל גורם לי לדעת כמעט במבט ראשון אם זה הולך להיות טוב, ואין לי מושג איך לזהות את מי שיש לו התאמה רוחנית בשבילי. אבל אמרתי סעמק, אני אלמד. כמו שלמדתי קודם - צריך להתאמן. אז התחלתי לצאת לדייטים. מלא דייטים גרועים. וניסיתי לכבות את הרדאר. ניסיתי לא לחשוב על סקס. אולי ראו במבט שלי. ניסיתי פשוט להקשיב. לנסות להרגיש אותם. מלאאאא דייטים גרועים. מיד ידעתי שזה לא זה וזרקתי. אחד נשאר. הוא לא היה האחד, אבל הוא עזר לי לעלות שלב באימונים. הוא היה קרוב לשם. הוא הבין אותי. הרגיש קל ונעים להיות איתו. הוא הבין את הבדיחות שלי ואני הבנתי את שלו. הוא הבין גם את הרצינות שלי, ואני הבנתי את שלו. זה הרגיש כל כך טוב. זה לא החזיק - כי הוא לא היה האחד ואני לא הייתי האחת. הוא היה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו - טוב מאד, אבל לא טוב מידי, שזה לא יהפוך למפחיד. זה היה "מתאים", ויכולתי למדוד את ה"יחסים עם עומק אינטלקטואלי" הזה, לראות שזה יושב עלי טוב. אמא שלי אמרה לי אז, כשזה נהיה ברור שאני והוא הולכים לקראת ידידות ולא לקראת "באושר ועושר", שזה בטח "גבר המעבר" שלי. שכשעוברים פאזה, לפני שמוצאים את "האחד", בדרך כלל יש "גבר מעבר", שעוזר לך לפתוח את הרצפטורים. במבט לאחור היא צדקה. אולי היא כזאת חכמה ואולי זה במקרה. אחרי כמה זמן מצאתי את עצמי במיטה עם ידיד מאד קרוב. זה היה בערך שנה אחרי שאמרתי בפה מלא "ייקום יקר, אנא שלח לי אהבה!". הרגשתי די רע. זה היה נעים, אבל חשבתי שזו עוד אחת מהטעויות שלי. עוד אחת מהפעמים בהן אני נכנסת ערומה למבוי סתום. עוד לא הזדיינו אז. זה התחיל בנגיעות האלה של בית הספר, שלא העזתי לעשות יותר מהן. התכוונתי לקטוע את זה. בכל פעם חשבתי "רק עוד טיפה וזהו". הנשיקות שלו היו גאונות צרופה. חוץ מזה לא היה שם הקסם של "יודעת שזה יהיה זיון טוב". בפעם הראשונה ששכבתי איתו זה באמת לא היה משהו מיוחד. די מעפן, למעשה. אבל כשבילינו יחד, כל שניה הייתה תענוג. כשהיינו יחד הרגשתי שהכל מסתדר במקום. שסוף סוף אני טועמת איך זה להיות עם גבר אמיתי. דברים קטנים. הוא ידע לראות על הפנים שלי מתי אני צריכה קפה. הייתי חושבת "איך בא לי" והוא היה פשוט מכין לי ספל, כאילו אמרתי את זה בקול רם. כשנרדמתי על כתפו באוטובוס, הרגשתי את היד שלו מתחזקת בסיבובים - הוא שמר על התנוחה שלי. ויום אחד אמרתי לו, הנה הבחורה שמצאה חן בעיניך - לך לרקוד איתה. אם זה לא יסתדר, אז תבוא אלי. והוא ענה לי - לא, מה פתאום. אני לא אתייחס אלייך ככה. היו עוד כמה קטעים. שלב אחרי שלב הבנתי שכל זמן שאני מבלה איתו אני מרגישה טוב. שהכל מהנה יותר איתו. שלב אחרי שלב הבנתי איך זה להנות מחברתו של גבר עם כבוד. עזבי לשכב איתו - רק להיות בחברתו. איך שהוא התייחס אלי גם כשלא התכוון לזיין אותי. פשוט כי הוא כזה, כי ככה הוא מכבד את עצמו. שלב אחרי שלב הבנתי שלוותר עליו יהיה כואב מידי. ניסינו למדוד זה את זה. הנסיון הזה היה לפני שנתיים וחצי. אנחנו מתחתנים בעוד שלושה שבועות. * * * הוא לא היה זיון טוב. כל פעם היה לי סקס שהיה מדהים בנסיון ראשון ואיתו פתאום הרגשתי שאני כבר לא טובה כשהייתי. בסטוצים ידעתי להוציא את המיטב מאנשים ועכשיו פתאום הוא לא קורא אותי טוב, פתאום זה לא מספק, פתאום... התסכול חגג. ודיברנו, והסברתי, ולימדתי, ולקחתי אותו למסע. לקח לסקס כמה נסיונות להפסיק להיות מעפן, ולקח עוד כמה שבועות טובים עד שהיה ממש טוב, ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה מ-ט-ו-ר-ף. ואחת הבעיות כששוכבים כל לילה או לפחות כל שבוע עם אותו הגבר במשך כמה שנים - זה שלא בכל פעם זה מטורף. כי עם צעצועים, את נפגשת רק כשלשניכם בא לדפוק זיון טוב. ועם הקבוע נפגשים ושוכבים כל הזמן. אלא לא אותן האנרגיות בכל פעם. זה משהו אחר. השיטה משתנה. זה לא "טוב" באותו האופן בכל פעם. למדתי אופנים נוספים של "טוב". למשל, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהרגשתי איך זה להיות עם מישהו שבאמת אוהב אותי. אבל באמת אוהב. * * * העניין הוא, גודי, שזה באמת משהו שאנחנו משדרות. זה הרבה פעמים עניין של - אל מה אנחנו פוקחות עיניים, למי אנחנו מאפשרות להיכנס ללב שלנו. זה הרבה פעמים גם עניין של פשרות. בשביל למצוא משהו אחד, מוותרות על לחפש משהו אחר. שמים משהו אחר בראש סדר העדיפויות. אפשר לשים תכונה מסויימת בראש הרשימה ולהגיד - זה מה שאני מחפשת, וכשאמצא את זה - אז כבר אדאג לשאר הדברים. מה את שמה שם, בראש הרשימה? כי אם את אומרת - אני מחפשת זיון מדהים, ומתוך מה שאמצא אבחר אחד שגם יהיה בן זוג - זה מה שימשיך לבוא אלייך. ואם תגידי - אני מחפשת גבר חכם, ונעים, וחם, שיעניין אותי ויכבד אותי - ומתוך מה שאמצא אבחר מישהו שגם יגרה אותי - אז זה המבחר שיבוא אלייך. וגם, כמובן, צריך מזל, אבל אני מאמינה שהלך רוח יכול להטות מזל לכיוון מסויים או להזמין מזל מסוג מסויים. אני חושבת שזה נשמע קצת אופטימי ותמים מידי. ברור שכל הסיפור הזה יותר קל בגיל 25. יש יותר מבחר רלוונטי, החברה נותנת יותר לגיטימציה, השעון הביולוגי לא מפריע עם רעשי התקתוק שלו... כל התנאים נוחים יותר. אבל ראיתי כמה קווי דמיון וחשבתי שאולי יעניין אותך לשמוע. בכל מקרה, For what it's worth, אני חושבת שאני יודעת איך את מרגישה. גם זה משהו. |
|
בטי בום(שולטת) |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
בטי בום(שולטת) • 28 בדצמ׳ 2011
גודיס כפרות על ראשך, אנחנו מקימות קבוצת תמיכה?
|
|
אלימלך |
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
לפני 12 שנים •
28 בדצמ׳ 2011
אלימלך • 28 בדצמ׳ 2011
תופעה ידועה בפרבר התל אביבי, כל ה"זקנות/ים" חושבות/ים שהן/ם צעירות/ים, ושבני המין השני שבגילן/ם יכול להיות אבא/אמא שלה/ןם.
אני מכיר עשרות נשים וגברים שמחפשות/ים אהבה וזוגיות אבל לא מוצאות/ים מאחר והמין השני "זקנ/ה" להן/ם מידי. גם אני חשבתי שאני נראה צעיר לגילי והרבה גם אמרו ואומרים לי זאת, עד שיום אחד הלכתי לעזור לידידה שלי שצעירה ממני בקצת יותר מעשור לחפש לשכור דירה, ותוך כדי שיחה עם דיירת (של דירה מסויימת) שצעירה ממני בכשני עשורים ונראית מבוגרת ממני בכעשור, שואלת אותי אותה דיירת אם אני האבא של הבחורה שאיתה הגעתי. ואז הבנתי את חומרת מצבי. תל אביב מפוצצת בכאלו "צעירות/ים" שלא מוכנות להתפשר על "מבוגרות/ים". ואם באמת אתן/ם רוצות/ים לדעת מה באמת חושבות/ים עליכן/ם הצעירות/ים האמיתיות/ים קיפצו לשניה קלה לפוסט הזה http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=31020 ולא, אני לא יותר טוב ממכן/ם, גם אני חושקת נפשי בצעירה עם עור מתוח, ומאחר ויודע ומבין אני את מצבי הגופני...פרשתי מהתחרות. בכל מקרה אני מאחל הצלחה במציאת אהבה/זוגיות לכל חובבות/י הזן הצעיר. |
|
godisafemale(שולטת) |
לפני 12 שנים •
29 בדצמ׳ 2011
Re: סיפור מאד אישי ומשתפך משלי
לפני 12 שנים •
29 בדצמ׳ 2011
godisafemale(שולטת) • 29 בדצמ׳ 2011
יולי Yuli כתב/ה: כי נראה לי שזה רלוונטי.
לפני שלוש שנים, בערך, הסתכלתי על עצמי והבנתי שמיציתי את הקטע. אז לא הייתה לי את בעיית הצעירים, אני צעירה מידי בעצמי מכדי שזו תהיה בעיה, אבל הרגשתי שלהיות סטוציונרית כבר לא מרגש כמו שהיה. הייתי בת עשרים ושלוש ולפעמים כשקראתי את מה שאני כותבת היה נדמה לי שהייתי צריכה לחיות פי שניים מזה כדי לחשוב דברים כאלה. הייתי צינית שלא ייאמן. והחברות שלי לא האמינו לי, שבכל פעם שאני עושה סקס זה מדהים. איכשהו ידעתי לזהות אותם. מי שלא מזיין כמו שאני אוהבת, הייתי מריחה את זה עליו או משהו ומוותרת עליו. הייתי אומרת להן, או שאתן לא יודעות לבחור אותם, או שאתן לא יודעות לכוון אותם לסיפוק שלכן. והן היו באות אלי לקבל עצות, ולפעמים גם היו מקבלות את ה"הבחור הזה, משהו משובח, אני ממליצה עליו בחום". זה היה "צעצועים". זו תמיד הייתה המילה הזאת. חבורת גברים תמיד נראתה לי כמו חנות צעצועים, או כמו לונה פארק. וכשהייתי שואלת את כל המשודכות - איך זה שכל אחד אצלכן נשאר לארוחה עם ההורים, וכל אחד אצלי מטביע אותי בתשוקה וחוזר לקבל עוד - אבל הנשמה שלו ריקה ומיובשת כמו צימוק מהשנה שעברה. אמרו לי - זה משהו שאת משדרת. אמרו לי - זה מה שאת פותחת אליו את הלב שלך. זה מה שאת מחפשת. לא הבנתי מה רוצים ממני. ביום אחד החלטתי שאני רוצה אהבה. החלטתי שאני משנה את הכיוונון של הרדאר שלי. שאני מנסה ללמוד להפסיק לראות את הכתובת על המצח "אני זיון אדיר" וללכת לשם. לקח לי קצת זמן ללמוד את זה. ההרגל גורם לי לדעת כמעט במבט ראשון אם זה הולך להיות טוב, ואין לי מושג איך לזהות את מי שיש לו התאמה רוחנית בשבילי. אבל אמרתי סעמק, אני אלמד. כמו שלמדתי קודם - צריך להתאמן. אז התחלתי לצאת לדייטים. מלא דייטים גרועים. וניסיתי לכבות את הרדאר. ניסיתי לא לחשוב על סקס. אולי ראו במבט שלי. ניסיתי פשוט להקשיב. לנסות להרגיש אותם. מלאאאא דייטים גרועים. מיד ידעתי שזה לא זה וזרקתי. אחד נשאר. הוא לא היה האחד, אבל הוא עזר לי לעלות שלב באימונים. הוא היה קרוב לשם. הוא הבין אותי. הרגיש קל ונעים להיות איתו. הוא הבין את הבדיחות שלי ואני הבנתי את שלו. הוא הבין גם את הרצינות שלי, ואני הבנתי את שלו. זה הרגיש כל כך טוב. זה לא החזיק - כי הוא לא היה האחד ואני לא הייתי האחת. הוא היה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו - טוב מאד, אבל לא טוב מידי, שזה לא יהפוך למפחיד. זה היה "מתאים", ויכולתי למדוד את ה"יחסים עם עומק אינטלקטואלי" הזה, לראות שזה יושב עלי טוב. אמא שלי אמרה לי אז, כשזה נהיה ברור שאני והוא הולכים לקראת ידידות ולא לקראת "באושר ועושר", שזה בטח "גבר המעבר" שלי. שכשעוברים פאזה, לפני שמוצאים את "האחד", בדרך כלל יש "גבר מעבר", שעוזר לך לפתוח את הרצפטורים. במבט לאחור היא צדקה. אולי היא כזאת חכמה ואולי זה במקרה. אחרי כמה זמן מצאתי את עצמי במיטה עם ידיד מאד קרוב. זה היה בערך שנה אחרי שאמרתי בפה מלא "ייקום יקר, אנא שלח לי אהבה!". הרגשתי די רע. זה היה נעים, אבל חשבתי שזו עוד אחת מהטעויות שלי. עוד אחת מהפעמים בהן אני נכנסת ערומה למבוי סתום. עוד לא הזדיינו אז. זה התחיל בנגיעות האלה של בית הספר, שלא העזתי לעשות יותר מהן. התכוונתי לקטוע את זה. בכל פעם חשבתי "רק עוד טיפה וזהו". הנשיקות שלו היו גאונות צרופה. חוץ מזה לא היה שם הקסם של "יודעת שזה יהיה זיון טוב". בפעם הראשונה ששכבתי איתו זה באמת לא היה משהו מיוחד. די מעפן, למעשה. אבל כשבילינו יחד, כל שניה הייתה תענוג. כשהיינו יחד הרגשתי שהכל מסתדר במקום. שסוף סוף אני טועמת איך זה להיות עם גבר אמיתי. דברים קטנים. הוא ידע לראות על הפנים שלי מתי אני צריכה קפה. הייתי חושבת "איך בא לי" והוא היה פשוט מכין לי ספל, כאילו אמרתי את זה בקול רם. כשנרדמתי על כתפו באוטובוס, הרגשתי את היד שלו מתחזקת בסיבובים - הוא שמר על התנוחה שלי. ויום אחד אמרתי לו, הנה הבחורה שמצאה חן בעיניך - לך לרקוד איתה. אם זה לא יסתדר, אז תבוא אלי. והוא ענה לי - לא, מה פתאום. אני לא אתייחס אלייך ככה. היו עוד כמה קטעים. שלב אחרי שלב הבנתי שכל זמן שאני מבלה איתו אני מרגישה טוב. שהכל מהנה יותר איתו. שלב אחרי שלב הבנתי איך זה להנות מחברתו של גבר עם כבוד. עזבי לשכב איתו - רק להיות בחברתו. איך שהוא התייחס אלי גם כשלא התכוון לזיין אותי. פשוט כי הוא כזה, כי ככה הוא מכבד את עצמו. שלב אחרי שלב הבנתי שלוותר עליו יהיה כואב מידי. ניסינו למדוד זה את זה. הנסיון הזה היה לפני שנתיים וחצי. אנחנו מתחתנים בעוד שלושה שבועות. * * * הוא לא היה זיון טוב. כל פעם היה לי סקס שהיה מדהים בנסיון ראשון ואיתו פתאום הרגשתי שאני כבר לא טובה כשהייתי. בסטוצים ידעתי להוציא את המיטב מאנשים ועכשיו פתאום הוא לא קורא אותי טוב, פתאום זה לא מספק, פתאום... התסכול חגג. ודיברנו, והסברתי, ולימדתי, ולקחתי אותו למסע. לקח לסקס כמה נסיונות להפסיק להיות מעפן, ולקח עוד כמה שבועות טובים עד שהיה ממש טוב, ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה מ-ט-ו-ר-ף. ואחת הבעיות כששוכבים כל לילה או לפחות כל שבוע עם אותו הגבר במשך כמה שנים - זה שלא בכל פעם זה מטורף. כי עם צעצועים, את נפגשת רק כשלשניכם בא לדפוק זיון טוב. ועם הקבוע נפגשים ושוכבים כל הזמן. אלא לא אותן האנרגיות בכל פעם. זה משהו אחר. השיטה משתנה. זה לא "טוב" באותו האופן בכל פעם. למדתי אופנים נוספים של "טוב". למשל, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהרגשתי איך זה להיות עם מישהו שבאמת אוהב אותי. אבל באמת אוהב. * * * העניין הוא, גודי, שזה באמת משהו שאנחנו משדרות. זה הרבה פעמים עניין של - אל מה אנחנו פוקחות עיניים, למי אנחנו מאפשרות להיכנס ללב שלנו. זה הרבה פעמים גם עניין של פשרות. בשביל למצוא משהו אחד, מוותרות על לחפש משהו אחר. שמים משהו אחר בראש סדר העדיפויות. אפשר לשים תכונה מסויימת בראש הרשימה ולהגיד - זה מה שאני מחפשת, וכשאמצא את זה - אז כבר אדאג לשאר הדברים. מה את שמה שם, בראש הרשימה? כי אם את אומרת - אני מחפשת זיון מדהים, ומתוך מה שאמצא אבחר אחד שגם יהיה בן זוג - זה מה שימשיך לבוא אלייך. ואם תגידי - אני מחפשת גבר חכם, ונעים, וחם, שיעניין אותי ויכבד אותי - ומתוך מה שאמצא אבחר מישהו שגם יגרה אותי - אז זה המבחר שיבוא אלייך. וגם, כמובן, צריך מזל, אבל אני מאמינה שהלך רוח יכול להטות מזל לכיוון מסויים או להזמין מזל מסוג מסויים. אני חושבת שזה נשמע קצת אופטימי ותמים מידי. ברור שכל הסיפור הזה יותר קל בגיל 25. יש יותר מבחר רלוונטי, החברה נותנת יותר לגיטימציה, השעון הביולוגי לא מפריע עם רעשי התקתוק שלו... כל התנאים נוחים יותר. אבל ראיתי כמה קווי דמיון וחשבתי שאולי יעניין אותך לשמוע. בכל מקרה, For what it's worth, אני חושבת שאני יודעת איך את מרגישה. גם זה משהו. יולי יקרה, מאוד יפה ורלוונטי מה שכתבת ובדרך ששיתפת. אני מתחברת מאוד, כמעט לכל מילה. וכן, אני כמובן נותנת דעתי על כל ההיבטים. אני פרגמטית מצד אחד ומצד שני מנסה להיות קשובה לרחשי הלב ומתחשבת במה שקורה בפועל איתי ומנסה להבין. זה לא פשוט. הדור הצעיר של היום הרבה יותר מפותחים ואף פתוחים ובאים בצעות רציניות. אין ספק שאני משתוקקת לאהבה ולחיבור מצוין בכל המישורים, יציבות, זה משהו שאני מחשיבה ויודעת להעריך את היתרונות שלו. |
|