בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פה גדול

Tobias​(אחר)
לפני 12 שנים • 7 בינו׳ 2012

Re: נו טוב

Tobias​(אחר) • 7 בינו׳ 2012
נירוונה כתב/ה:
לא אוקיינוס ולא נעליים

סדרת שבי! פאתטי


אוקיינוס גדול מספיק בשביל להכיל גם חלקים פתאטים, ועדיין להיות הרבה יותר גדול עצום ומלא חיים משתדע אי פעם(בהתבסס על התגובה שלך)
Tobias​(אחר)
לפני 12 שנים • 7 בינו׳ 2012
Tobias​(אחר) • 7 בינו׳ 2012
תפילה כתב/ה:
מותר לאנשים להגיד שהם לא אוהבים את מה שהיא כתבה


לומר שלא אהבת משהו בהתבסס על ההעדפות שלך, זה דבר אחד, והוא מכובד ורצוי.
לומר על מישהו שהוא פתאטי בגלל שאתה לא מתחבר למה שהוא כתב, זו בריונות עלובה.
A v​(שולט)
לפני 12 שנים • 7 בינו׳ 2012

טאבי

A v​(שולט) • 7 בינו׳ 2012
tebayes כתב/ה:
תפילה כתב/ה:
מותר לאנשים להגיד שהם לא אוהבים את מה שהיא כתבה


לומר שלא אהבת משהו בהתבסס על ההעדפות שלך, זה דבר אחד, והוא מכובד ורצוי.
לומר על מישהו שהוא פתאטי בגלל שאתה לא מתחבר למה שהוא כתב, זו בריונות עלובה.



אין מה להתרגש,לורי כותבת מדהים וזה בא מהנשמה.

תמיד יהיו אנשים קטנים,שלא באמת יש לה מה להגיד...

ותפילה...בטח שמותר לומר,אבל יש גם דרך לומר.!

לורי הכתיבה שלך מדהימה,וכנראה שאת והוא זכיתם במה שמעט מאוד הצליחו.

שבוע טוב.
הכול במידה
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012
הכול במידה • 8 בינו׳ 2012
בעיני זה פוסט עצוב מאוד. בעיני זה נראה פשוט כמו התעללות במובן הפשוט, הרע של המילה.
בעצם, אני לא חושבת שלהתעללות יש מובן טוב או מתוחכם.
בעיני, כצופה מבחוץ שאינה מכירה את הדמויות, זה נראה כאלימות חסרת טעם. לשם מה בעצם?
לורי היא כותבת מוכשרת, אין ספק. מדויקת מאוד ומעבירה היטב תחושות ומצבים.
ועדיין, בעיני, התוכן מטריד.
A v​(שולט)
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012

מטריד..

A v​(שולט) • 8 בינו׳ 2012
הכול במידה כתב/ה:
בעיני זה פוסט עצוב מאוד. בעיני זה נראה פשוט כמו התעללות במובן הפשוט, הרע של המילה.
בעצם, אני לא חושבת שלהתעללות יש מובן טוב או מתוחכם.
בעיני, כצופה מבחוץ שאינה מכירה את הדמויות, זה נראה כאלימות חסרת טעם. לשם מה בעצם?
לורי היא כותבת מוכשרת, אין ספק. מדויקת מאוד ומעבירה היטב תחושות ומצבים.
ועדיין, בעיני, התוכן מטריד.


מקריאה פה במקומות אחרים,יוצא לי להיות מוטרד מהרבה דברים.

וזה בסדר הרי אנו בני אדם ויש לנו תובנות מחשבות גבולות,ממה אנו נהנים וממה לא.

וגם עניין של טעם...(תרתי משמע.)

אבל בסופו של דבר אם קוראים את לורי,מבינים שהיא מאושרת ואוהבת את המקום שלה.

מבינים שיש בה חוכמה תבונה,וידיעה ברורה מה מתאים לה בחייה.

כל עוד אנחנו מכבדים את האחר,ומכבדים את רצונו,ולא מנסים ב"כוח" לשנות אותו ואת דרכו.

מבחינתך "אלימות חסרת טעם" מבחינתה כאב שמוענק לה באהבה,והיא מכילה סופגת באהבה

ואולי גדולה יותר. "התעללות" בדרך כלל באה במקום של חסרי ישע.

מקריאה אותה היא רחוקה מכך.דווקא אני קורא שם עוצמה.

אין בעיה שלא נתחבר לכל מיני דברים,אני אפילו דוגמא טובה להרבה דברים לא מתחבר.

יש דברים שהיו "טעם נרכש" ויש דברים שתמיד תמיד לא יהיו בגלל שאין לי חיבור אליהם.

מותר ואולי אף רצוי להשמיע ביקורת,אך בסופו של יום כל מה שנשאר זה לכבד את האחר.
lori{ע_מ}
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012
lori{ע_מ} • 8 בינו׳ 2012
הכול במידה כתב/ה:
בעיני זה פוסט עצוב מאוד. בעיני זה נראה פשוט כמו התעללות במובן הפשוט, הרע של המילה.
בעצם, אני לא חושבת שלהתעללות יש מובן טוב או מתוחכם.
בעיני, כצופה מבחוץ שאינה מכירה את הדמויות, זה נראה כאלימות חסרת טעם. לשם מה בעצם?
לורי היא כותבת מוכשרת, אין ספק. מדויקת מאוד ומעבירה היטב תחושות ומצבים.
ועדיין, בעיני, התוכן מטריד.


יש לי שאלה.
אם הסצינה המתוארת היתה ללא תאורה חזקה, מוזיקה רועשת, עייפות - זה היה נקרא אחרת?
אני מנסה לחשוב איפה הנקודה הקשה מבחינתך.
אני חייבת לשים פוקוס על נקודות מסויימות, רק ככה אני יכולה להעביר את המקום שהייתי בו. יש הרבה מקומות שהופכים להיות בנאליים וסטנדרטיים לקורא (ובודאי שגם לי). זה מרגש לחטוף סטירה, זה לא כל כך מרגש לקרוא/לכתוב "חטפתי סטירה". כשזה משהו שנהיה כל כך טריוויאלי במערכת יחסים, גם אין התייחסות מיוחדת לזה כי זו כבר שגרה.
כשאדוני לוקח משהו שאני אומרת (וכנראה שזו היתה חוצפה) ומוכיח אותי אז הפוקוס הוא שם, כי זה המקום שזה נוגע בו.
את כותבת אלימות חסרת טעם ואני חייבת להוסיף שתיים וחצי מילים על המשפט הזה.
מה זה בדסמ? אחד הסמנים בין היתר הוא גם כאב וגרימת כאב (לא לכולם).
איפה הקו מבחינתך? מתי זה הופך מסאדיזם שהוא בסדר ל"התעללות"?




(טאבי: אי אפשר להכיל אוקיינוס בגיגית - איזה תיאורים נהדרים יש לך)
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012
פרלין​(נשלטת){ש} • 8 בינו׳ 2012
האמת שזה באמת נקרא כמו אגו. שלו.
ובאופן אישי הייתי מה זה נעלבת מזה. וכועסת עד לשד עצמותיי.
לא כוס התה שלי, לורי, אני חייבת להודות. ואף על פי כן אני מה זה שמחה שאת כותבת. זה תענוג מיוחד, גם אם קשה להחריד, לקרוא אותך.

ומילה על התעללות, בכלל.
אני חושבת שבתוך קשר כולנו, כמעט תמיד, קצת מתעללים וקצת קורבנות. השאלה אם מדובר בקשר מתעלל. אלימות תחומה בתוך זמן ומקום כחלק מקשר שיש בו אהבה וחברות ושעונה על הצורך של שני הצדדים, היא לא התעללות. גם אם באותו רגע היא האמא של ההתעללות.
היא אלימות ובאופן פרדוקסלי ומשונה, אלימות לא חייבת להיות התעללות. זה הקטע הבדסמי המשונה הזה: להסתכל הפוך לתוך מחילת הארנב.
 
הכול במידה
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012
הכול במידה • 8 בינו׳ 2012
ראשית, לעניין הפוקוס - כתבת שאולי זה מרגש לחטוף סטירה אבל כבר לא מרגש לקרוא/לכתוב עליה כי זה הפך ל"בנאלי". ואת צודקת כל כך - סף הגירוי שלנו הקוראים עולה ועולה. אבל מדוע את חשה רצון לספק לנו חוויות אקסטרים? למה את רוצה לרגש אותנו? הקהל בקולוסיאום אמנם רוצה לראות אריה משסע אדם לגזרים, אך אינך חייבת לספק את הסחורה. את בחרת לשים את הפוקוס על ארוע שסברת, ובצדק שוב, שידהים אותנו, יגע בנו, ואכן כך היה. הפוסט זעזע אותי.

שאלת מהי ה"נקודה הקשה" לי, מדוע זו התעללות בעיני. חזרתי לקרוא את הפוסט כדי לאתר את הנקודה הזו. אני אשיב לך בזהירות רבה ותוך הסתייגות, שכן כך אני קראתי את הפוסט. אין לי את התמונה המלאה, את הקשר החיים המלא ועוד ועוד. איני מתיימרת לדעת יותר ממה שקראתי בפוסט הזה (ובפוסטים קודמים שלך). לדעתי, יש כאן אלמנטים מסוכנים של מחיקת האישיות (במובן "עצמי") שלך. אני מאמינה שעל כל אדם, בהיותו אדם, לשמר את האישיות שלו ולעשות הכול כדי לשמור עליה. אני קוראת בכתיבה שלך ביטול והשלמה שבעיני הם מסוכנים לגרעין של ה"אני" שלך. מן התמוססות של הגבולות. יותר מזה, אני קוראת שם מצוקה נוראית, אמיתית, מן המצב הזה. לא מצאתי ולו נקודת אור או אושר או סיפוק אחת. לא מצאתי שום עונג הנובע מן הכאב לא קראתי כל הנאה מן הסבל הזה. ולכן זו התעללות בעיני.

ושוב, אני רוצה להדגיש - כך אני קוראת אותך. איני יודעת מהי המציאות שלך.
lori{ע_מ}
לפני 12 שנים • 8 בינו׳ 2012
lori{ע_מ} • 8 בינו׳ 2012
הכול במידה כתב/ה:
ראשית, לעניין הפוקוס - כתבת שאולי זה מרגש לחטוף סטירה אבל כבר לא מרגש לקרוא/לכתוב עליה כי זה הפך ל"בנאלי". ואת צודקת כל כך - סף הגירוי שלנו הקוראים עולה ועולה. אבל מדוע את חשה רצון לספק לנו חוויות אקסטרים? למה את רוצה לרגש אותנו? הקהל בקולוסיאום אמנם רוצה לראות אריה משסע אדם לגזרים, אך אינך חייבת לספק את הסחורה. את בחרת לשים את הפוקוס על ארוע שסברת, ובצדק שוב, שידהים אותנו, יגע בנו, ואכן כך היה. הפוסט זעזע אותי..


זה לא לספק לכם, זה לספק לעצמי.
אני לא מרגישה צורך לספק לכם סחורה, אני ממש לא חיה בכלוב בגן חיות שאתם מבקרים בו.
הסטירה היתה דוגמא. מן הסתם סף הריגוש שלי עולה והרבה יותר מרגש אותי לכתוב על הנקודות האלה.

לגבי חלקה השני של התגובה שלך (פרלין, זה גם מתייחס לתגובה שלך): אם הייתי מספרת לך שיום לפני זה היינו בסרט. יומיים לפני זה יצאנו לטיול משותף וארוך עם הכלב שכלל חפירות מטורפות על נושאים הזויים, שבוע לפני זה ישבנו אצל חברים והסתלבטנו אחד על השני. אני יכולה להוסיף תיאורים נרחבים על כמה אני נהדרת בעבודה שלי (בזכותו), והעובדה שהצלחתי בלימודים (הרבה מאוד זה בזכותו) ועוד המון דברים נפלאים אחרים שהם חלק מחיינו...
השורה התחתונה היא שזה לא קשור לכאן. זה אתר שעוסק בBDSM ולכן אני גם לא מרגישה צורך לכתוב את הדברים האלה כאן (במקום אחר, כן).

ובכלל, אני לא יודעת איך זה אצל אחרות, אני יודעת שאצלי, מעבר לעובדה שאני כל הזמן מנתחת ומפרשנת כל פיפס שנזרק מכיוונו, בזמן סשן, הכל מצטמצם לנקודה מאוד מאוד צרה (ואולי מעוותת לכמה שעות), זה סטייט אוף מיינד שהוא שונה ומשם גם התיאור הוא שונה.