לאונן מהבטן

לאונן מהבטן

en1 • 10 ביוני 2004

((זה לא ממש בדס"מ, אבל לא ממש שייך לפורום "לא קשור", אז קבלו בהבנה))

בשיחה הזאת אני לוחמנית. לשנינו זה לא ברור מדוע אני מתנהגת כך, אבל אני יודעת שאני לא יכולה אחרת. לא רוצה לקבל את המצב כמובן מאליו. אתה שואל אותי מדוע אני מעייפת את עצמי, ולי אין תשובה. כנראה שאני רוצה להתעייף.
אני רוצה לנשוך אותך. להכאיב.
ושנינו לא יודעים איך השיחה הולכת להיגמר או לאן אנחנו הולכים.
לי נדמה שלך בכלל לא אכפת ממני.
סתם עוד ערב שהיית קצת חרמן, אז יצרת קשר. שאר הזיונים שלך לא היו זמינים, אז חשבת עליי. ואני נלחמת. לא מוכנה לוותר. לא רוצה להיות חסרת חשיבות. שונאת את ההרגשה שאתה נותן לי. (ובאיזשהו מקום, שנינו יודעים שזאת בדיוק ההרגשה שאני הכי אוהבת. סיוט.)
והשיחה מסתיימת ואומרים לילה טוב. מועקה בגרון. פעם ראשונה שאני לא גומרת אחרי שיחה איתך.
הדגדגן שלי לא מניח לי, ובלי לשים לב אני שולחת יד.
עוברות 3 דקות.
SMS ממך. "תתקשרי".
ואני מלאת סיפוק על כך שלא יכולת להתאפק.
יש לי חשיבות. אתה רוצה אותי.
אבל המלחמה הפנימית לא מניחה לי. אני ממשיכה להציק. ואני יודעת עד כמה אתה מזלזל בכל הניתוחים הפסיכולוגיים שלי. יא רוחני שכמוך. ואני ממשיכה. נלחמת בכל הכח.
השיחה כבר נמאסת על שנינו. אולי כבר קצת הגזמתי בהתנגדות שלי.
ושוב מסיימים את השיחה.
ושוב שנינו נותרים לא מסופקים, כל אחד מהצד השני של הטלפון.
ושוב מועקה.
הפעם אני זו שלא מצליחה להתאפק.
אין סיכוי שנשארתי ערה עד 4 לפנות בוקר ואני לא אשמע את הצעקה שלך כשאתה גומר. אני לא מסוגלת להחמיץ הזדמנות כזו. לא מסוגלת.
ואני שולחת הודעה מתחנפת. אני לא יודעת אם הפעם זה יעבוד. אולי הלילה עברתי את גבול הסבלנות שלך.
אבל אני יודעת שאתה מגורה לפחות כמוני. רוצה לצעוק לפחות כמו שאני רוצה לשמוע אותך צועק.
לא עוברת דקה, והודעה ממך. "תתקשרי".
ואני מתקשרת והפעם אין מלחמות. אתה קצת יורד על משחקי הכוחות המטופשים שלי. ואני מרגישה מושפלת על כך שאני צריכה אותם.
אתה מצליח להשפיל את הנשמה שלי.

שנינו מגורים בטירוף.
אני יושבת על הרצפה בפינת החדר, מקופלת וכולי רועדת.
אחרי כל כך הרבה מלחמות, סוף סוף הגיע הרגע לו חיכיתי.
ואתה שלי ואני שלך, לרגע קטן אחד.
שבריר שנייה.
ואחרי כל הזלזול שלך, אני שומעת עד כמה אתה נמשך אליי.
וזה קצת מחזיר לי את הבטחון העצמי. הביטחון שלי, שהוא כל כך איתן ועליו אני תמיד יכולה לסמוך, נטש אותי בשעה האחרונה. הצלחת לערער לי אותו קצת. (ובגלל זה אני כל כך רוצה אותך).
ותחושת האושר שמתלווה לכל מילת חיבה שלך מרימה אותי גבוה, למקומות שלא ידעתי שקיימים.
אושר.
ואתה אומר לי לגעת.
ואני נוגעת בקושי, אבל כל נגיעה קלה מעוררת בי תחושות עצומות.
והראש שלי מסתחרר ואני ממשיכה לרעוד.
מרגישה איך עוצמות הריגוש מגיעות לי מהבטן, מהקרביים.
ואני לא מבינה איך נגיעה כל כך קטנה יכולה לגרום לי לכזה עונג.
אבל הרעד של הדגדגן לא נובע מתנועת היד. הוא מגיע מתוכי.
שומעת אותך לוחש בשקט "את עושה לי את זה"
ותחושת הגאווה לא יודעת שובע.
והחדר חשוך והרצפה קרה.
אני בקושי שומעת אותך, אבל יודעת שאתה איתי.
ואני שומעת אותך מתקרב ויודעת מה לעשות כדי להטריף אותך לגמרי.
והצעקה המדהימה שלך לא מאחרת לבוא.

ואני מתמלאת תחושה שמשהו אני בטח עושה כמו שצריך. לא סתם אתה חוזר אליי.

הרעד מהבטן מתגבר ואני מהדקת את הנגיעה ואת השפשוף.
האורגזמה שלי משאירה אותי מותשת על הרצפה, שכבר הספיקה קצת להתחמם מחום הגוף שלי.
אני אוהבת ריצפות חמות.
ואתה, כרגיל, מיד מסיים את השיחה.
ואני נשארת לבד עם כל התחושות שלי.
ויודעת שאין לי מושג מתי אני אשמע ממך שוב.
ותוהה אם גם בפעם הבאה אני אלחם או שאולי אוותר מראש.

NICE 1

הוא​(שולט) • 10 ביוני 2004

zipi62 • 13 ביוני 2004

שלום לך
הצלחת מאוד לרגש אותי
דבריך חדרו עמוק לתוכי למקומות מוכרים
מפליא אותי העומק אליו את חודרת ומגיעה
תודה לך חמודה על השיתוף
ציפי49

en1 • 13 ביוני 2004

ציפי,
התגובה שלך מאוד מרגשת.
תודה.

ivy • 14 ביוני 2004

Hi, just wondering where is the inspiration coming from?
Mamash diber elai.
Really well written =)
Good Job

en1 • 14 ביוני 2004

פשוט תיאור מדוייק של מה שחוויתי יום קודם...
וחי אצלי בזיכרון כל הזמן.