פצעי פרידה

סוררת בשקט​(אחרת) • 14 בינו׳ 2012

אני לא חושבת שכאן את צודקת. חוקית כן, אבל מוסרית?
כמידת הסמכות, כך מידת האחריות.
מי שדורש להיות בעל הכוח, צריך לדעת שזה מחייב אותו ליותר אחריות.

נוריתE • 14 בינו׳ 2012

אתם חיים בלה-לה לנד.
ולראיה תראו כמה נשים חוקיות שהושלכו ביחד עם הילדים ה חוקיים רודפות אחרי דמי המזונות שמגיעים להן ושלא באים שלא לדבר על נשים עגונות במדינה הזאת.
מעבר לזה, זה פאטתי לדרוש מאדון לשעבר פיצוי,אישה נכנסת לזה בעיניים פקוחות ואף אחד לא מחזיק אותה בכוח . עוד מעט תבקשו מנישלטים לשלם "דמי מזונות" לשולטות לשעבר או ההפך ,מה בדיוק פה,ההבדל? למה שמלכה לא תשלם פיצוי פיטורין לעבד נאמן שנישלח לדרכו? כי "גבר משלם"? הנישלטים לא"מדממים" בלב בדיוק כמו נישלטות? אם כבר עוסקים בזה.

ועוד בזה

נוריתE • 15 בינו׳ 2012

הנה השאלה המקורית


הוא כאן מראש מניח וקובע שאכן נישלטת היא אכן זכאית.
אישה זכאית על פי חוק לדמי מזונות לה ולילדיה גם אם בעלה יזם את הגרושין וגם היא היא יזמה אותם זה חוק.יש הבדל בין דמי מזונות לאישה שאין לה ילדים מבעלה לבין מה שקרוי באנגלית "צ'יילד סופורט" שאשה מקבלת בנוסף למזונות רק לה.אם יש לה ילדים.
הלאה,כאשר מודבר בבני זוג שערכו הסכם לחיות ביחד,זה דומה, גם לגבי ידועים בציבור.אבל אישה שילדה ילד לגבר לא לה תקבל רק תמיכה לילד ולא בשבילה.
הלאה
דמי מזונות הם קטע כלכלי,בלבד, החוק לא נותן כסף ופיצוי על כאב אישי נפשי,בכל מקרה ,לא כאן בארץ

בדיוק כמו שהחוק קובע גג לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,הפקטור הוא כלכלי ולא נפשי. אין שום פיצוי בחוק על "עגמת נפש".

עכשיו,למה שנישלטת תקבל פיצוי כספי על רקע מוסרי,רק כי היא ננטשה ושוחררה, זה כבר לא הליך משפטי אלא אם כן הם חיו ביחד כידועים בציבור או באותה דירה עם חשבון בנק משותף או בהסכם מגורים ביחד כל שהו .
ולמה שהיא תקבל יותר מאשת איש שהקדישה אהבה ודאגה ומסירות והכל רק בכדי להיות מושלכת הצידה אחרי שנים של חיים משותפים ולפעמים גם הרבה שנים ,לטובת מודל חדש. זה שיברון לב אמיתי אבל הוא ממש לא מתבטא בסעיף חוקי בהסכם גירושין.
למה? רק כי אחת משלנו קימה יחסי מין חריגים?מי קובע רמת מסירות של אשת איש לעומת נישלטת לאדון? או את רמת שברון הלב הדורש פיצוי כספי של זאת לעומת זאת?
ובאמת? כסף מפצה על הכל? ב-אמת?
מנסיון-לא. שום דמי מזונות מביטוח לאומי,לא "פיצו" אישית על הכאב שלי כשנינטשתי עם תנוקת בת שנתיים וחצי בידי גבר שאהבתי עד כלות נישמתי.(כן,אני גם הייתי עגונה לזמן מה אבל זה ממש לא התבטא במזונות שאחר כך)

אדם שהשליך/שיחרר את הנישלטת שלו אחרי כמה שנים גם אם לא לטובת "מודל חדש" לא ישלם לה שום פיצוי נפשי מוסרי משום שום סוג ולא משנה עד כמה יצעקו פה אחריות אחריות מוסר מוסר .שכחו מזה.
ובואו נניח וכן,לשם הדיון ה מוסרי.
מה הם הקריטריונים?
אחרי כמה שנים של שרות מסור זכאית אותה מושלכת לפיצוי? ואם לא חלפה שנה עוד? אז מגיע או לא מגיע ,מי קובע את גודל שברון הלב לעומת פז''מ מה קובע?השיברון או הפז''מ?
מה הוא גובה הפיצוי? האם הוא ינתן כסכום חד פעמי או בכל חודש ואם כן אז לאיזו תקופה? ומה אם במהלך התקופה,היא תמצא לה שולט אחר? שירפא את ליבה, זה יפסק או שלא?
האם אחת שהושלכה אחרי ארבע שנים תקבל יותר כסף מזאת שהושלכה אחרי שלוש שנים?
ומה אם זאת של השלוש, היתה הרבה יותר נאמנה ומסורה ואקסטרימית מזאת של הארבע נניח
אז מה קובע יותר ?פז''ם או לב ונפש?
ואז תשאל השאלה הנדרשת,אחת שעזבה מיוזמתה , לה לא "מגיע"משהו? על שנים של מסירות?
למה לא?לה לא כואב הלב לעזוב? או אולי הפיצוי ניתן רק על עומק שברון לב בלבד?ורק לאחת שהושלכה?
ואולי עכשיו גם נדרוש מוסרית מנישלטת שעזבה מרצונה לפצות נפשית את אדונה לשעבר הנטוש? במידה ויוכיח שליבו נישבר.

סוררת בשקט​(אחרת) • 15 בינו׳ 2012

נו באמת. נורית יקרה, אני לרגע לא דיברתי על פיצוי כספי ונדמה לי שגם כך כל משתתפי הדיון.
דיברנו על תמיכה רגשית. מכירה את המושג?

Lordpain​(שולט) • 15 בינו׳ 2012

האם קיים הבדל בין סיום מערכת יחסים ונילית לבדסמית?
האם נשלטת "זכאית" ליותר מאישה ונילית במקרה ואדונה החליט לסיים את הקשר בינהם?

1 - כל מערכת יחסים היא ייחודית תקרא לה ונילית או בדסמית גם העוצמה שבה אנשים חווים את הזוגיות משתנה מאדם לאדם מהמקום הזה אני רוצה לומר שיש הבדל אבל לא בגלל שלאחד קוראים ונילי ולשני בדסמ אלא בגלל הייחודיות שמאפיינת כל סוג של יחסים.

2 - זכאות או חובות אלו מונחים של השכל וזה לדעתי לא כל כך הולם להשתמש בהם
בענייניי הלב, השאלה צריכה להיות "מה אני מרגיש ? " האם אני מרגיש שאני צריך להיות שם עבורה ולעזור לה לעבור את הפרידה, או איכשהו להקל עליה בדרך כזו או אחרת, וזאת במקום האם אני חייב לה משהו או האם היא זכאית לאיזשהי עזרה ממני.

השכל מבין שכר ועונש הלב לעומת זאת רואה מעבר לדברים האלה כלומר
הלב יכול לתת ולעזור גם כשהוא יודע שצפוי להיענש על זה או לסירוגין הוא יודע להתעלות ולתת למען טובתו של האחר גם כשלא צפוי תגמול פיזי על כך, בענייניי הלב צריך להקשיב ללב
כי שורה תחתונה היא שאף אחד לא חייב שום דבר אז אם אתה בוחר לעשות משהו
זה צריך להגיע מהמקום הנכון...

נוריתE • 17 בינו׳ 2012

ומה?מקבלות נשים שגורשו מבעל חוקי? כסף. נקודה.(אם בכלל)
מעבר לזה,תמיד אפשר ללכת לטיפול,גם גרושה וגם שפחה נטושה.
אין מה לצפות מגבר שמשליך אישה בכל סיטואציה.

לא כל פרידה היא "השלכה"

up u rs​(אחרת) • 17 בינו׳ 2012

צר לי שככה את חווה את העולם הגברי,
אבל לעיתים, כאשר הרגש נגמר או הופך לשלילי- או כשאחד משני הצדדים (אם כי, לרוב, כשמדובר באנשים תבוניים-שניהם חשים בכך) מרגיש שמערכת היחסים אינה טובה/הרסנית/לא מספקת/קיימת מטעמי נוחות בלבד
עדיף שיהיה צד אחד מספיק אמיץ כדי לסיים זאת ולשחרר את הצד השני למצוא את זה שיאהב אותו באמת וכפי שמגיע לכולנו להיות נאהבים.
ברוב המקרים-הצד שמקבל את ההחלטה על פרידה אינו "אכזרי" או "נצלן" -אלא אמיץ מספיק בשביל להתעלות מעל לאיזור הנוחות ולשנות.
וזה נכון לגברים,נשים, ונילים, בידיאסאמים וכל מי שראה את עצמו ראוי לגדרה "בן אדם".
לאף אחד לא מגיע "פיצוי" על מערכת יחסים שהוא בחר להיות חלק ממנה.
ויחס של כבוד? אם הוא היה שם במהלך הקשר עצמו- הוא ילווה גם את פרידה,
אם מראש לא היה שם יחס כזה-אז טוב מאוד שנגמר!

נורית

תמונה כפרית • 17 בינו׳ 2012

בתגובות שלך אני קוראת הרבה מאד כעס, הרבה מאד כאב
ובכלל איזושהי תפיסת עולם לא ממש מדויקת שכל הגברים הם מאנייקים בני זונות
וכל פרידה היא חוויה דורסנית ומשפילה לאשה.

זו ראיה מאד חד מימדית ובעיקר שחורה של כל קשת הצבעים והאפשרויות.

לא כל פרידה חייבת להיות טראומטית
לא בכל פרידה האשה היא הננטשת בשברון לב
ולא כל פרידה סובבת סביב האישיו הכלכלי.

ניתן בהחלט להפרד כידידים, ואף להמשיך להשאר חברים טובים עם כבוד והערכה הדדיים
יש לי ידיד כזה, אנחנו מכירים כ 10 שנים מתוכן 8 כידידים טובים מאד.

יש לי גרוש, כבר מעל 10 שנים, שעד היום לא ממש נפרד ממני, ועד היום מרגיש צורך עמוק להתנכל לי, אבל זו כבר החוויה שלו, לא שלי. טראמות, אם נשארו לי, הן מהקשר עצמו ולא מהפרידה.

לפני ומאז חוויתי עוד קשרים ארוכים וקצרים, וכולם הגיעו לסיום כזה או אחר, חלקם יזמתי אני, חלקם הפתיעו אותי עד מאד לכשהסתיימו.

חלקם נעלמו מנוף חיי וחלקם נשארו חברים ובסביבה.

החכמה לדעתי היא לקחת את הדברים הטובים ולהנות מהם, להפיק תועלת ממה שלמדת על עצמך ומה שאת רוצה מעצמך ומהאדם שמלוך, ולנסות לבחור את הקשר שיהיה הכי טוב לך.

תהליך הפרידה, תלוי אך ורק בנו, באיך שאנו תופסים אותה. קל לפול למלכודת ולחוות את הפרידה כנטישה או השלכה, אך זה לא חייב להיות כך, לפעמים, לצד השני יש קושי להפרד כיאות ובכבוד, אל לנו לתת לקושי הזה להשפיע על הדרך בה אנו רואים ותופסים את עצמנו, על אף הקושי, להבין שמי שבחר עשה את הבחירה משיקוליו הוא, שלאו דווקא יש בהם ביקורת כלפי מי שאנחנו או מתן ציון עובר או נכשל. לרוב זה בפשוט שוני בצרכים שיש לכל אחד מהמערכת, וזהו.

לכל אדם יש תקופת עיבוד שונה לתהליך של הפרידה
בעיני הנכון הוא פשוט "לאפשר"
לתת את האפשרות לבחור אם להעזר ב"נפרד" לצורך השלמת תהליך הפרידה או לפנות למעגלי תמיכה אחרים, או שניהם במקביל. להשאיר מסר חד שבמהות הקשר הסתיים, אבל יש כאן אוזן קשבת לשעת הצורך.

תחרה שחורה​(נשלט) • 19 בינו׳ 2012

פרידה קשה רק עבור הצד שפיתח רגשות, לא משנה אשה או גבר, וניל או בדסמ.
לצד שהוא נטול רגשות קל עם הפרידה ויעבור לסדר היום בזמן קצר, כבר תר אחר הקשר הבא.
הצד הנפגע והכואב הוא זה שאהב ונשאר מרוקן, יקח לו זמן להשלים ולהתגבר על האבדן.

Re: פצעי פרידה

Lakshmi​(נשלטת) • 20 בינו׳ 2012

תסלח לי אבל..זה הכי מטומטם שמצאת?

השאלה הזו באמת נשמעת לך הגיונית?