אולי זה לא ממש מתאים לכאן, אבל מצד שני, אם לא כאן אז איפה ?

אולי זה לא ממש מתאים לכאן, אבל מצד שני, אם לא כאן אז איפה ?

הפולניה​(אחרת) • 6 ביוני 2004

תתחבר לצד הנשי שלך
"אני לא מסכים." מחיתי בזעם, "למה שאני אעשה דבר כזה זה טפשי ? ואף אחד לא יאמין לי בין כה וכה."
"תראה." אומר א. בקול רך שמסתיר את קוצר רוחו ההולך ומתגבר, "גם אם אף אחד לא יאמין הם לא יוכלו להוכיח כלום. זה מה שיפה בניקים."
"אני לא מוכן ודי." זעמתי, מרגיש שפני מתלהטים מכעס.
"את נורא יפה כשאת כועסת." גיחך א. ומיד, כחוזה מראש את תגובתי הנזעמת, קפץ הצידה ושם לי רגל. נפלתי אפיים ארצה על השטיח והוא היה מיד מעלי, יושב על גבי, מכופף לאחור את ידי.
"נכנע ?" שאל בגיחוך זדוני.
"בחיים לא !"
הוא הידק את ירכיו סביב מותני בכוח וסובב את ידי לאחור עוד יותר חזק, מצחקק בעונג לשמע גניחת הכאב שלי.
"תפסיק להתפתל ככה או שתצטער." לחש חרש באזני.
בתגובה הגברתי את התפתלויותי, חש איך הזין שלי מתעורר ומגיב בהתפתלות משלו.
כמה דקות אחר כך כבר הייתי סרוח, חסר אונים, על הדום הכורסא שלו, ברכי מונחות על כרית מצד אחד של ההדום המלבני מרופד העור, נתמך באמות ידי המונחות על הרצפה מצידו השני.
הוא זריז ממני. יתרון הכוח שיש לי עליו מתבטל נוכח תגובותיו המהירות. תמיד הוא המנצח בהיאבקויות שלנו. כשאנחנו נאבקים אני מוצא את עצמי תדיר תקוע במצב משפיל, מיוחם ונתון לשבט או לחסד בידיו הבטוחות והזריזות. כדי לצאת ידי חובה אני מוחה ונאבק, אבל האמת היא שהרבה פעמים אני יוזם את המריבות הללו, יודע שאגמור אותן כנוע, חבול, עייף ומאושר מאוד.
"אמרתי לך שתצטער." שח א. בנעימות לפני שהחל לחבוט בעכוזי החשוף. א. משתמש במחבט שטיחים עתיק עשוי קש קלוע שמותיר סימנים מעוגלים נאים על עורי.
ביד אחת חבט בי ובשניה אחז בחזקה את אשכי, מתעלם באדישות מכאיבה מהזין הזקוף והמשתוקק שלי.
אחרי שהבעיר את עורי בעשר חבטות, חמש מכל צד, הורה לי להתהפך על גבי ולפשק את רגלי. ניסיתי לציית, אבל נפלתי מההדום על השטיח ונותרתי רובץ על גבי, מביט בו בחוסר ישע, והזין שלי מצביע בזוית חדה לעבר התקרה.
הוא החניק צחקוק למראה פני המופתעים. "כואב ?" שאל בקול מלא השתתפות כנה, ודחף בעדינות את הכרית מתחת לראשי. כרכתי את ידי סביבו ומשכתי אותו אלי.
"נורא עומד לי." הדקתי את רגלי סביב מותניו.
"באמת ? לא שמתי לב." ניסה א. לשמור על חזות תמימה, ומיד פרץ בצחוק.
"בבקשה א. בוא אלי." התחלתי לנשק את העור החלק שבצבץ ממפתח חולצתו, מושך אותה מתוך מכנסיו, מנסה להצמד אליו ככל האפשר.
גם לו עמד. תמיד עמד לו כשהיה מעניש אותי, ותמיד זה נגמר בזיון, וגם הפעם הזו לא הייתה שונה. הכרית שנתה את מיקומה ונדחפה מתחת לישבני כדי להקל עלי להרים את רגלי אל כתפיו, ושנינו שקענו בזיון נמרץ, והנחנו לויכוח, אבל א. אינו מהשכחנים. כבר למחרת הוא העלה שוב את הנושא.
"אני מסכים שתפרסם איזה סיפור שבא לך באתרי האינטרנט שלך." הציע כששכבנו במיטתנו מול הטלויזיה, משתעממים כרגיל מההצע הדל, "אבל תחת שם נשי."
"לא רוצה שם נשי." העויתי את פני במורת רוח.
"הוא נאנח, "יש המון שמות יוניסקס." הציע פשרה. "למשל יובל, או זוהר, או אור, או עמית, שזה כמעט כמו השם שלך או ... מה דעתך על הפולניה ? מתאים לך בול לדעתי. נשים לך פרופיל נשי משעמם כזה של איזו עקרת בית שמנמונת ואף אחד לא יטריד אותך בהצעות מגונות. אני חושב רק על טובתך מתוק שלי. אם אתה רוצה להשתתף בפרומים האלה אז כדאי שתתחבר לצד הנשי שלך."
"אין לי שום צד נשי א." אמרתי בזעם, "לא מספיק שאני עושה את כל העבודות הנשיות בבית עכשיו אני גם צריך להתחבר לצד הנשי שאין לי ?"
"אין דבר כזה, לכל אחד יש צד נשי, פשוט עוד לא גילית אותו." שמר א. על סבלנותו "הנה אני אראה לך." הבטיח ופתאום זינק על רגליו ובחיוך זדוני משך אותי למקלחת והושיב אותי בתוך האמבטיה.
"עזוב, בחייך, אני נקי. לא רוצה לעשות אמבטיה." מחיתי כשהוא פתח את המים ויצק לתוכם סבון. קצף החל להיווצר על פני המים וא. חייך בשביעות רצון למראה הבועות. "זוכר את הסרט ההוא שראינו ? הזה בשחור לבן, איך קראו לו ? זה עם האיש הזה, החבר של הזאתי שאבא שלה שיחק בקאובוי של חצות ?"
ככה זה. בגילנו זוכרים שחקנים לפי השם של ההורים שלהם. "האיש שלא היה שם." הזכרתי לו, משלים בהכנעה עם האמבטיה הלא צפויה.
"אתה זוכר איך הוא גילח לאשתו את הרגלים כשהיא עשתה אמבטיה? זה היה מדליק, לא?"
"בסוף אישתו התאבדה." ציינתי בקרירות, מתעקש שוב שאין בי שום צד נשי ונשים, באמבטיה או מחוץ לאמבטיה, יבשות או רטובות, עם רגלים שעירות או חלקות, לא מרגשות אותי כהוא זה.
הוא צוחק ומנשק אותי ושולף מאי שם שקית גדולה וחשודה, מלאה מוצרים מסתורים. לפתע מופיע בידו סכין גילוח חד פעמי ורוד, שנועד לגילוח נשי, ולפני שאני מספיק להתאושש מהפליאה האוחזת בי הוא אוחז בכף רגלי, מרים אותה גבוה ומתחיל לגלח את שוקי.
אני לא שעיר במיוחד ומעט השיער שיש לי הוא בהיר, כך שהמלאכה לא אורכת זמן רב. א. פוקד עלי לעמוד וממשיך לגלח את ירכי. פניו המרוכזות במלאכה העדינה קרובות לזין שלי ושערו השחור מדגדג את אשכי כשהוא מרכין את ראשו וטורח על החלק העדין שבין ירכי - אני עומד עם רגל אחת על מעקה האמבט נתמך בקיר – וכמובן שמיד יש לי זקפה.
הוא מסובב אותי בגבי אליו ובוחן אותי בקפידה.
"הגב שלך חלק לגמרי." הוא אומר בשביעות רצון.
סוף סוף, אחרי עשרים שנה יחד הוא גילה שיש לי גב חלק משערות. הוא מגלח בזריזות את מעט השיער שיש על חזי ובטני וצובט קלילות את פטמותי. "איזה עור לבן ויפה יש לך." הוא מציין בסיפוק ומסובב אותי שוב בגבי אליו.
"תתכופפי ותפשקי את הישבנים עם הידים חמודה." הוא פוקד, מתעלם ממחאתי על הפניה בלשון נקבה. אני עושה כדבריו כמובן, אבל ממשיך למחות ובא על שכרי בכמה חבטות של כף ידו על ישבני שמשתיקות אותי.
הוא מתיז קצף גילוח מנטולי על חריץ התחת שלי. הזין שלי נעמד עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי, והוא מתחיל לגלח בזהירות עצומה את השער סביב החור שלי.
"יופי, עכשיו הכוס שלך נקי לגמרי." הוא אומר בשביעות רצון. אני מסתובב נזעם וחוטף סטירת חזקה על פי עוד לפני שאני מספיק לפצות אותו.
"אני אוהב נשים יפות ושותקות." הוא אומר ביובש, "מעכשיו את לא מדברת בלי רשות, הבנת ?"
אני ממצמץ כדי להעלים את הדמעות שהסטירה הפתאומית העלתה בעיני, מהנהן ושותק.
הוא שוטף אותי מהסבון ומנגב אותי בזהירות ואחר כך אני מובל לחדר השינה ומניח לו למרוח קרם ריחני על כל גופי, החלק כעת משיער.
"עכשיו תכשיטים ואיפור." הוא שולף קופסא מהשקית המסתורית ועונד לצוארי מחרוזת עשויה חרוזים לבנים קטנים, ומורח איפור על פני. המומחיות שלו במלאכה הנשית הזו מפליאה ממש.
"למדתי את זה כשהייתי במועדון ההוא בגרמניה." הוא אומר, "דראג קוינס היו מאוד באופנה אז." תוך כדי תהליך הפכתי לאישה הוא מספר לי סיפור ארוך ומבולבל על גבר שטעה לחשוב שהזמר הראשי שלהם הוא באמת אישה, וגם כשגילה בבוקר את הטעות המשיך לחזר אחריו בהתלהבות, מצהיר שלמרות שהוא סטרייט לא אכפת לו שאהובתו היא לא אישה, כי מה שחשוב זה שהם מאוהבים אהבת אמת.
בתום הסיפור ההוא, שכבר שמעתי כמה וכמה גרסאות שלו במשך השנים, אני לבוש בגרביונים שחורים עם ביריות תחרה מהודקות על ירכי, חוטיני אדום נכנס לחריץ הישבן שלי מאחור ומועך את אשכי מלפנים, ורק קצה הזין שלי מבצבץ מתוכו, זקוף למרות הנסיבות, ואולי דווקא בגללן.
הוא מוותר לי על חזיה ומסתפק במשיחת שפתון אדום מנצנץ על פטמותי, אבל מתעקש על נעלי עקב אדומות נשיות שהולמות להפליא את רגלי.
הוא מדליק כמה נרות ריחנים בסלון החשוך, שם דיסק של טנגו על המערכת ומוביל אותי בחן רב בריקוד, מדריך אותי בעדינות בסיבובים המסובכים, מקפיד לחטוף הצצה בראי הקיר כל פעם שאנחנו חולפים לידו.
המראה שלנו יחד מדהים, ובאיזה אופן מוזר גם מחרמן מאוד. עורי הלבן ורדרד מנומש מבהיק כנגד עורו הכהה החלק והקטיפתי. הבגדים הצבעונים שלי נראים נשיים ומפתים כנגד גופו הערום הדק והגברי.
הוא אוחז בי בחזקה ואני מתמסר למוזיקה החושנית והרצינית, נענה ללחץ התקיף של ידיו על גבי ומותני, לחץ גברי שמשתק את כוח הרצון שלי ומרופף את התנגדותי לכל הסיטואציה המוזרה הזו.
כשהמוזיקה נפסקת בסופו של דבר אני חש כמעט צער, כל כך נעים לנוע כך בתאום איתו, להניע את גופי לפי רצונו, להניח בהכנעה את ראשי על כתפו. האם הרגשת הכניעה המתוקה הזו היא מה שמרגישות נשים כשהן עם גבר ?
המוזיקה משתתקת וא. מושך אותי לכורסא שלו, מעמיד אותי על ברכי בגבי אליו, פני אל המשענת, ומסיט הצידה את החוט מבין פלחי ישבני. הוא מתישב על ההדום מולי ומלקק היטב את החור שלי תוך שהוא משפשף ביד זהירה ומיומנת את הזין שלי. אני גונח, מתפתל ומיבב, מתחנן שיחדור לתוכי למרות האיסור לדבר.
"את אוהבת את זה חמודה ? את אוהבת איך שאני מטפל לך בכוס ובדגדגן ?" הוא לוחש.
"כן, כן." אני גונח. כל שרידים של הגיון וכבוד עצמי גברי כבר התנדפו מזמן ממוחי.
"והתחברת כבר לצד הנשי שלך ?" הוא חוקר בקור רוח, אוחז ביד בוטחת בזין שלי ומשפשף באגודלו את כיפת הזין שלי בעוד אברו הגדול נלחץ בחזקה אל החור הלח שלי.
"כן, התחברתי, בבקשה א." אני מתחנן, ברכי רועדות מרוב רצון לחוש אותו בפנים. "בבקשה, בוא תזיין אותי."
"לזיין את מי ?" הוא שואל, צחוק מפעפע בקולו.
אני מהסס, לא יודע מה להשיב. שיניו נוגסות בכוח בבשרי בדיוק בחיבור הרגיש שבין הצואר לכתף. "את מי לזיין כוסית ?" הוא שואל שוב בלחש תובעני ישר לתוך אוזני.
"את ... אותי, את הפולניה." אני מגמגם.
"ואיך קוראים לה, לפולניה הזו ?" לוחצות אצבעותיו על אשכי, עוצרות אותי בדיוק ברגע האחרון מלהתיז את זרעי ישר על ריפוד העור של הכורסא שלו. בפעם הקודמת שקרתה לי תקלה כזו הוא הצליף בי בחגורה ואילץ אותי ללקק את העור הבלוי עד שהבהיק.
"אה ... לא יודע ... אה ... מה שתגיד א. עמית, זוהר, יובל, אור, לא חשוב. מה שאתה רוצה." אני מנסה להתחמק מהחלטה.
"השם לא חשוב." הוא מוותר לי בנדיבות, "אבל אני רוצה לשמוע אותך אומרת לי מי את." הוא לוחץ את כפות ידיו בין ירכי, מאלץ אותי לפשק אותן עד שהן נלחצות בכוח אל ידיות המתכת הקרה של הכורסא. עורי בוער, אני מוכן לעשות הכל רק כדי להשביע את רצונו, להרגיש אותו גומר בתוכי ... לגמור בעצמי ... אני נשרף מרוב חשק אליו.
"אני הפולניה שלך." אני אומר, "אני הכוסית שלך א., אני רוצה את הזין שלך בכוס שלי, בבקשה תזיין אותי, בבקשה."
"בסדר חמודה. יפה כמוך לא צריכה להתחנן, גם אני רוצה אותך." הוא מנשק את החבורה שעשו שיניו על עורי ומתרחק ממני מעט. אני מסב את ראשי לאחור ופולט צעקה למראה להב האולר המבהיק מולי פתאום.
הוא מחייך. "תרגעי מותק." הוא אומר בקול גברי בוטח. "זה בסדר." וחותך באבחה אחת את החוטיני מעלי.
"זהו, גמרנו עם ההקדמות. עכשיו תקבלי את כל הזין." הוא מבטיח ומקיים.
בשלה הזה שנינו כבר כל כך מיוחמים עד שהזיון המיוחל כל כך לא אורך זמן רב. אנחנו גומרים מהר ומתמוטטים על השטיח.
מזל ששאבתי רק הבוקר אבק, עולה הרהור במוחי, ומיד נמוג בגלל השרשרת המטופשת ההיא שנקרעת. כל חרוזי הפלסטיק הלבנים מתפזרים על השטיח ואני זוחל בגרביונים על ברכי ומנסה לאסוף אותם.
"עזוב הם לא יברחו. נאסוף אותם מחר, בוא נלך לישון." אומר א. "אני נורא עייף, תשים את כל הדברים בשקית ובוא למיטה."
זהו, חזרתי להיות גבר. איזו הקלה. אני עושה כדבריו, מגלגל מעלי את הגרביונים הקרועים כעת, הרכבות שעליהם גורמות לרגלי להראות יותר נשיות וסקסיות משום מה. משפשף את האיפור מעל פני בנגבונים לחים וצולל מתחת לשמיכה, הישר אל בין זרועותיו.
"הייתי צריך להתרחץ." אני נזכר, "אני מסריח כמו אישה עם הקרם הזה שמרחת עלי."
"לא נורא. תתקלח מחר." הוא מסבך את רגליו ברגלי, מהדק אותי אליו.
"בעוד כמה ימים השערות יגדלו ויגרד לי נורא." אני ממשיך להתלונן.
הוא נאנח ומנשק את עורפי, מעביר עליו את לשונו בנגיעות קלילות, מעורר בי רעידות של עונג כמו שרק הוא יודע.
"לא נורא. יעבור לך כמו שכל דבר אחר דבר בחיים עובר." הוא מנחם אותי, וממשיך להרטיט את עורי, מעביר אצבעות מרפרפות לאורך עמוד השדרה שלי.
"אני יודע. גם זה יעבור לי." אני מסכים איתו ועוצם עיניים כדי להטיב ולהתרכז במגעו בגבי. "יעבור כמו שכל דבר אחר בחיים עובר."

נזמית לופתת • 12 ביוני 2004

Is this for real?

עוד סיפור נהדר

אנפת לילה • 12 ביוני 2004

מה 'כפת לי אני מי כותב אותו

עוד!

מזמן לא נהנייתי כל-כך

moonstone​(נשלטת) • 12 ביוני 2004

סיפור סקסי
פולניה מתוקה
תהיי מי שתהיה
את מדהימה!
יפה לך גרביונים