הדבר האמיתי

הדבר האמיתי

בכוח המוח​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2012

אני יודעת. כרגיל תעלה השאלה מה הקשר בין הפורום לפוסט הזה, ושמה שאני מתארת לא קשור לשליטה נשית, ובלה בלה. אני חושבת שכן, אבל גם אם אתם חושבים שלא, לא נורא, לא חייבים לדון בשאלה הזו כי אם כבר, ישנה כאן שאלה מעניינת יותר. (:

הרעיון שמוצג כאן מעניין אותי, והייתי שמחה לדעת אם התחושה הזו ברמות מסויימות, עולה בנשלטים. התחושה שאני מתכוונת אליה: האם ישנן נשים מסויימות שמעלות בכם תסכול מהסוג הזה, גם אם במינונים נמוכים הרבה יותר?

האם להיות לרגלי אישה כזו ולקבל ממנה נתח קטן, יכול להיות סוג של פשרה כואבת שמטפלת בסוג הזה של התסכול בדרך אחרת?

****


כנראה ששתיתי יותר מדי. כנראה, אחרת אין לי הסבר למה שקרה אחר כך. היא ישבה לידי על הבר, והיה בה משהו זקוף וגאה מדי שמייד מוציא ממני את הרצון הזה לתפוס לה את הפנים בשקע של עצמות הלחיים וללחוץ. לראות איך הפה נפתח על כורחו וגם העיניים מצטרפות אליו ונקרעות בבהלה, בהירות וגדולות. אני מסתכל על עצמות הלחיים שלה, על הגוף שלה שנע בבטחון של נשים שיודעות איך להשיג מגברים את מה שהן רוצות. ושנאתי אותה. החברה שלה חייכה אלי חיוך מתוק, אבל זה לא עזר יותר מדי. כבר ידעתי מה אני רוצה. את הכלבה היהירה הזו.

אבל לא יכולתי לקבל אותה. בטח לא בדרך המקובלת. הזמנתי במקום זה עוד שוט ייגר, ועוד בירה. לא יכולתי לקבל אותה כי אני לא בדיוק ברמה של כלבות יהירות כמוה. אני לא מספיק "יפיוף", ולחילופין לא מספיק עשיר בשבילן. שתזדיין. שיזדיין כל העולם. הורדתי את הייגר, ולקחתי לגימה גדולה מהבירה. אני אדם פשוט. אולי אני צריך להפנים את הנתון המזדיין הזה. אני מגניב מבט לכפות הידיים שלה: עדינות, מטופחות. טבעת אחת בכל יד, ציפורניים עשויות בקפידה.

אני עוצם עיניים ורואה איך אני מקפל לה את היד העדינה הזו מאחורי הגב. היא מקשיתה אותו מהכאב. החזה שלה נוגע בי. אני מעקם את היד שלה עוד קצת. היא צועקת. אני סוטר לה. לא צועקים אצלי בראש.

אני לוקח לגימה גדולה ומניח שטר מתחת לכוס. עכשיו אני יוצא החוצה. האויר הקריר מעיר אותי. באופן מוזר גם את הזין שלי. אני אשיג את הכלבה היהירה הפעם.

**
המשכתי לעקוב אחריה אחרי שנפרדה מהחברה שלה. המהלומה הפילה אותה. הרמתי אותה על הכתף והלכתי לכיוון הרכב, פתחתי את דלת הרכב והעפתי אותה פנימה. ידעתי שיש לי זמן קצר מאוד להגיע הביתה. פשפשתי בתא הנהג ושלפתי משם מסקנטייפ. סתמתי לה את הפה וקשרתי לה את הידיים. עכשיו היא נראתה פחות יהירה. הרבה פחות. חייכתי לעצמי.

היא התחילה להתעורר כשהגענו לדירה. העיניים שלה שוב נפערו בפחד. כמעט שרציתי ללטף את הכלבה. פתאום היה בה משהו שברירי. בלי היהירות והגאוה היא חזרה לגודל שלה. אמדתי אותה. קטנטונת, גוף טוב. מותן צרה, חזה עגול ובולט גבוה במחשוף השמלה. גרביונים כהים ונעלי עקב מסיימים את הלוק הקפדני שלה. העיניים שלה הפכו עכשיו לאפור-אדום. דומעות. נדמה היה לי שהיא ניסתה לומר משהו. הרמתי את היד והלבשתי לה סטירה. היא פלטה צעקה מתחת למסקנטייפ, ואז שתקה. השיער הארוך והבוהק שלה כבר לא היה כל כך מסודר. היא היתה מבוהלת.

פתחתי את המגירה והוצאתי סכין יפנית. הזין שלי כבר נמתח עד לצואר כשהעמדתי אותה ככה רועדת, והתחלתי לסמן עם הסכין על הגוף שלה. בסופו של דבר השחתתי את השמלה שלה באיזור החזה, ואחרי שחתכתי את כתפיות החזיה פרץ החזה שלה דרך הקרעים. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שקראתי לה זונה. הידיים שלי נמשכו אל הפטמות האלה שלה. היא ניסתה להתנגד לדעתי, אבל אז הנחתתי לה סטירות ברצף עד ששמתי לב לדם שטפטף מזוית הפה שלה. זה, והסימן הסגול שהתחיל להיות לה מתחת לעין. בעטתי בה. היא ירדה על ארבעותיה. טוב, לא בדיוק ארבעותיה, לאור העובדה שידיה היו קשורות. מזל שהיתה לה לחי להתייצב עליה. כלבה מטומטמת. מה היא חשבה לעצמה?

הוצאתי מהמקרר בירה צוננת, פתחתי ולגמתי בלגימות גדולות. עכשיו לקחתי את הסכין היפנית והודעתי לה שאני הולך לחרוץ את הגרביון. אם היא תזוז, רוב הסיכויים שאני אחרוץ לה גם את הכוס. היא התחילה לרעוד כשבעטתי בה והיא התקפלה ברצפה. ככה, בתנוחת עובר. לקחתי את הסכין יפנית והעברתי אותה בין הרגליים שלה, מעביר הלוך וחזור כשהיא רועדת שם כאילו שהוציאו אותה ממקלחת קרה. מה שהעלה לי רעיון. חיתוך מהיר של הגרביון יצר חריץ במפשעה שלה, ועוד חיתוך מהיר באמצע התחתונים שלה גילה לאויר העולם ואור הפלורסצנט את הכוס שלה, חלק ורטוב. התבוננתי בו רגע. נדמה היה לי שלכוס שלה היה מעמד משל עצמו, ושלרות שהיא היתה מבוהלת, הוא נשאר כמו שהיה תמיד - כוס יהיר ומפונק.

משכתי אותה בשיער למקלחת, מספר לה שלמען האמת אין לי חשק או רצון לזיין בהמה מטונפת כמוה. זה עשה לי טוב. עכשיו הפלתי אותה אל רצפת המקלחון. הוצאתי את הזין שלי. היא התבוננה מזוית הראש, מחכה לזיון כנראה. קילוח חם ניתז עליה. פנים, חזה, גב. נספג בשמלה בנעליים, בגרביונים.

יצאתי מהמקלחת, כדי לעשן סיגריה ולחשוב. הדלקתי סיגריה וחשבתי עליה ככה במקלחת. הזין שלי שוב הזדקף. היה נעים לאונן על המחשבה הזו שהכלבה הזו שם ספוגה בשתן שלי. בכל זאת הרגשתי איך עולה בי התחושה המוזרה הזו, של עצב עמוק. עצב על משהו ערטילאי, חמקמק. משהו שכבר לא יקרה. אני יודע שזה דומה להרגשה הזו שאתה מרגיש, אחרי שאתה בועט בכעס בארמון החול שבנית, כשאתה יודע שבמו עצמך אתה הורס את החלומות שחלמת פעם, ממש לא מזמן.

בכל זאת המשכתי לאונן, מטביע את התחושה. חזרתי למקלחת, מותח את האוננות לעוד כמה שניות, ומשפריץ עליה, מנער עליה את שיירי הזרע שנותרו אחרי המפץ הראשוני. עכשיו היא היתה גם ספוגת זרע כולה. יריקה השלימה את התמונה. היא התחילה לבכות. פתאום הרגשתי עייף וחסר עניין. התכופפתי ושחררתי אותה. הבאתי לה מגבת והוריתי לה להכנס להתקלח. עמדתי עוד רגע כשהיא התפשטה, קטנה ושברירית. נדתי בראשי. השילוב של האלכוהול והגמירה שפכו אותי, וגררתי את עצמי למיטה.

היא נכנסה אל החדר, מגבת עליה. היא התבוננה בי העיניים שלה נתקלו בשלי ופתאום המבט שלה השתנה. הוא הפך להיות חד, בוחן. החזרתי לה מבט נוקב והפניתי את הראש לקיר. שתלך כבר. אפילו לא חשבתי על הנזק שהיא יכולה לעשות ברגע שתצא מהדלת. שתלך כבר.

פתאום היה נראה שהיא לא מתכוונת ללכת כל כך מהר. היא פתחה את הארון והוציאה משם חולצה שלי וטריינינג. היא התלבשה והתיישבה על המיטה, מדברת באופן מדוד ומדויק. נדמה לי ששמעתי בקול שלה את הלגלוג ההוא. זה שלא הצלחתי למחוק מתוכה למרות שכל כך רציתי.

- "אתה ממש לא יכולת, אה?"
- "מה לא יכולתי?"
- "אפילו במצב כזה לא יכולת לזיין אותי."
- "קחי את עצמך ולכי מכאן."
- "גברים מהסוג שלך פשוט לא נועדו להיות בכוס כמו שלי. אם היית מנסה, לא היה עומד לך."
- "מה שתגידי."
- "בהחלט מה שאני אגיד."
- "מה את רוצה?"
- "להראות לך מה עשית ולמה."
- "ולמה?"
- "אני חושבת שאת ההסבר אתה תוכל להכיל רק כשתהיה קרוב למקום האמיתי ממנו היית צריך להתחיל."
- "מאיפה הייתי צריך להתחיל?"
- "מלמטה."

כשהלחי שלי פגשה את המרצפת הקרה הבנתי פתאום. הדברים היו פשוטים הרבה יותר ממה שנראה. הרגשתי איך תחושת החמיצות עוזבת אותי ומפנה מקום לתחושה אחרת. אחת כזו שיש בה השלמה מבורכת.

Mary Jane • 3 בפבר׳ 2012

את בעצם שואלת את קהל הנשלטים האם תסכולם מביא לכך שירצו לאנוס נשים ?

קדימה, נראה מי ישיב על כך בחיוב.

בכוח המוח​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2012

לא, זה לא מה שאני שואלת, אבל אם יש מישהו שלא מבין לחלוטין את השאלה ורוצה לענות על זה דווקא, מוזמן אף הוא

irrelevant2 • 3 בפבר׳ 2012

וואי שאת רעה מרי . לפי הבנתי השאלה היית משהו בסגנון של האם יש נשלטים שמרגישים איזו שהיא נחיתות מעמדית כלפי נשים מסוימות והאם תסכול מן הסוג הזה יכול להוביל לרצון להישלט...

באופן אישי לא חוויתי ממש תסכולים מעמדיים כאלה, מה שכן כשהיו לי התקפי דיכאון גדולים ולמול אישה שנראתה לי מצליחה וחזקה, בהחלט הרגשתי רצון לתת לה להוביל, אבל לא ממקום של היא עליונה עלי ולכן מגיע לה, אלא פשוט ממקום של אין לי כח להחזיק את עצמי ולהחליט החלטות אז לפחות שאני אעזור למישהי אחרת שתוכל גם אולי קצת להגן עלי, מאין וויתור על עצמי לטובת מישהי שנראה לי כביכול שמסתדר ת יותר טוב ממני...

FOR GOOD • 3 בפבר׳ 2012

אני מוכרח להודות, שגם אני התקשתי להבין מה השאלה פה בכלל

אם השאלה היא האם המניעים של אונס - שהוא במציאות אקט אלים ולא-ארוטי - הוא בוא נביא אותה "לכלבה היהירה הזאת, שהכוס שלה נעלה מדי בשבילי, כדי שתראה כבר מה זה"
אז התשובה היא - לא. אלו בדר"כ אינם המניעים של האנס, שהרי אז היו נאנסות אך ורק "כלבות יהירות מדי, שהכוס שלהן נעלה מדי וכו' "
זהו מיתוס נפוץ, אך חסר שחר. את האנס השאלות הללו מעניינות מעט מאד, אם בכלל.
למעשה - זהו אחד המיתוסים הנפוצים התורמים להעצמת רגשות האשמה של הנאנסת ( "בטח הייתי כלבה יהירה מדי, אחרת זה לא היה קורה לי. הזמנתי את זה..." )

בכוח יקירתי

אתנה • 3 בפבר׳ 2012

כהרגלך את כותבת נפלא.
אבל לפי דעתי השאלה אמורה לפנות לקהל השולטים..
כל אלו שפונים ורוצים להתנסות.
כי מה שתיארת בעצם זה גבר "שולט ומשועמם" שדווקא המקום שלו על הרצפה עם לחי צמודה הוא זה שמביא לו את השלווה.

Re: בכוח יקירתי

FOR GOOD • 3 בפבר׳ 2012

סליחה אתנה - אני לא יודע מי "השולטים המשועממים" שפונים אלייך, אבל הסצנה המתוארת היא סצנה די אלימה של אונס
כולי תקווה שהם אינם אנסים כאלו...

Re: בכוח יקירתי

בכוח המוח​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2012

קודם כל, השאלה טובה לכל גבר באשר הוא, אני מסכימה איתך. מצד שני אני לא רואה קשר בין הפוסט לשליטה גברית. הוא יותר מדבר על חוסר שליטה גברית.

אבל אני אחדד, כי אולי השאלה לא ברורה: האם מתקיימת תחושת תסכול מסויימת שנגרמת לך מתוך תחושה שיש נשים שאתה רוצה אבל לא ראוי להן? אם כן, האם אתה נע בין תחושות של תסכול וכעס מחד, שמייצרות אפילו פנטזיות אלימות, ובין רצון לקבל מקום מסויים אצלה, גם אם חלקי ו"נחות"?

אלריק! • 3 בפבר׳ 2012

ש לי שני דברים לומר.

"רוצה אך לא ראוי להן.." זה קצת מקומם אותי משפט שכזה. חוסר התאמה היה יותר
מתאים לי מאשר ענין של לא ראוי. אם יש לי משהי שאני מעונין בה, אני אנסה.
אם היא חושבת שהיא לא ראוייה לי ומראה את זה ,אוטומטית אני מאבד ענין. ולדעתי
אני לא יחיד אלא אחד מרבים.

כתוצאה מדחייה אני ארגיש צער, אהיה מבואס ואחרי כמה זמן זה יעבור. רגשות תסכול שתיארת
יהיו שייכים לאנשים שאינם מסוגלים לקבל לא במובן השלילי של הענין.
לגבי אנסים,סיפור שונה לגמרי וכך גם המאפיינים הפסיכולוגים.

בכוח המוח​(שולטת) • 3 בפבר׳ 2012

היי אלריק (:

גם לי יש שני דברים לומר בהמשך לתגובה שלך -

1. אני לא מדברת על חוסר התאמה. אני מצטטת שוב את כל המשפט: "האם מתקיימת תחושת תסכול מסויימת שנגרמת לך מתוך תחושה שיש נשים שאתה רוצה אבל לא ראוי להן?"

מדובר בתחושה סובייקטיבית. עליה אני מדברת, שישנן נשים שאתה רוצה אך לא תשיג כי הן "יותר ממך".

2. יש הבדל בין אונס לפנטזיה אלימה שנוצרת מתסכול וכעס. אנסים הם אולי עם מבנה נפשי אחר, אבל רובנו חווים תסכולים ומנתבים חלק מהתסכול בפנטזיות אלימות.