תואר של כבוד

Purple Phoenix(נשלטת){Loki the t}

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

חתול מריר כתב/ה:

מה זאת אומרת? מן הסתם אני אגבש עליו דעה על סמך הפרסונה הוירטואלית שלו כי זאת ההיכרות היחידה שלי איתו.

את אומרת שהוא אחלה בנאדם במציאות? סבבה. אבל הוא בוחר להציג את עצמו כחרא (או יותר נכון, כמה שנתפס אצלי כחרא) באופן עקבי על גבי הבלוג.

אני אומרת ש"חטא היהירות" חל פה גם עליך, היכולת המהירה הזו של לשפוט אנשים רק על סמל מה שהם כותבים בבלוג למשל ועוד יותר המהלך שלאחריו- לפרסם את זה בפורום ולנסות ליצור "עליהום" על מישהו.
יש הרבה דברים שאנשים כותבים שאני לא אוהבת (ברמה הכי פשוטה) או מתעבת (ברמה הכי גבוהה), אני לא אלך ואכתוב על זה פוסט בפורום.
אני אולי במקרה הכי חמור (ואני לא חושבת שזה קרה לי עדיין) אכתוב על זה משהו בבלוג שלי מבלי להביא לינקים.

חתול מריר

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

אוקיי.... קצת מפתיע אותי שזה הפך להיות נושא השרשור, אבל כנראה שאני בדעת מיעוט פה. לגיטימי.

אז אני אסכם ואומר ש:
1) אני לא חושב שמה שעשיתי היה לא לגיטימי/לא אתי וכו'....
2) אין לי בעיה שכל מי שרוצה ישים בפורום קישור לאיזה פוסט שהוא רוצה שנמצא בבלוג שלי, עכשיו ובעתיד. מקסימום אם אני ארגיש שלא בנוח עם זה אני אמחק את הפוסט המדובר.

nomorenomore

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

Re: שמונה שעות וזיון מאוחר יותר, נרגעתי מספיק כדי להגיב

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

נילי ונילי כתב/ה:

התלבטתי המון לגבי איך נכון להגיב פה והחלטתי ללכת על סיפור אישי, על אף שהפורומים הם כבר מזמן לא מרחב בטוח והבטחתי לעצמי להפסיק לחשוף מעצמי כל כך הרבה כאן. אני מקווה שהמהלך יצדיק את עצמו וייצר הבנה כלשהי לחומרה שבה אני רואה את המקרה שתיארת, דיינה.

---

אחד המאפיינים של מערכת היחסים הבדסמית שלי ושל ימ"ש יבדל"א היה אלמנט השליטה שחרג מתחומי חדר המיטות. כלומר, אלמנט השליטה שהיה מנטאלי יותר והתעלה מעבר לרמת ה"שני ספאנקים בישבן ימין ושלוש הצלפות בכתף שמאל". הוא היה אדוני ואני שפחתו, ובמערכת המושגים שלנו, זה אומר שנתתי לו את זכות החלטה לגבי החיים שלי, גם מעבר לזכות להרביץ לי, וסמכתי עליו שלא יעשה שימוש לרעה בכוח שניתן לו.

הייתי מקבלת משימות מדי פעם, כיד הדמיון הטובה עליו. קידורים קטנים שעיצבנו אותי הרבה ושימחו אותו מאד: הייתי נשלחת מדי פעם בפעם לנקות את האסלה במברשת השיניים שלי, לעלות ולרדת את מדרגות הבניין שלי ארבע פעמים, להתעורר כל שעתיים בלילה ולאונן עד לגמירה וכו' וכד' וכיוב'. יום אחד, לא זוכרת איך התחילה השיחה ומה היתה הפרובוקציה שגררה את זה, אבל באחת משיחות המסנג'ר שלנו נחה עליו הרוח והוא שלח אותי למקפיא, להביא נקניקיות של טבעול. את הנקניקיות הצטוויתי להפשיר קצת, עד לטמפרטורת חדר, להניח על הרצפה ולאכול מן הרצפה, ללא עזרת ידיים, כמו כלבה.

כל מי שמכיר אותי, ולו רק כמה ימים, יכול להבין מיד שאחד המאבקים הנצחיים שאני מנהלת הוא המאבק בהפרעות אכילה. מי שמכיר אותי טיפה יותר טוב, כמוהו למשל, יודע שמתישהו בתקופת גיל ההתבגרות היתה סכנת אנורקסיה כלשהי, ושאני מתמודדת יומיום עם ההכרח לשים לב שאני אוכלת מספיק, אוכלת מאוזן, מקבלת מספיק קלוריות ושהגוף שלי לא מתדרדר לשם שוב.

זה לא שאני לא אוהבת לאכול. אני פשוט שונאת את זה. אבל יש דברים שעושים כי חייבים. והוא, הוא היה יהיר מספיק באותו יום כדי לא להעניק לזה חשיבות (חולה עליך, מותק). כלומר, גם ככה אני שונאת לאכול בימים כתיקונם, אז עכשיו? בתנאי שדה? נקניקיות פושרות? עם מרקם של פלסטלינה? מהרצפה בלי ידיים? רק אלוהים יודעת מה הוא חשב שהוא עושה באותו רגע [וזה הזמן לשנן את מנטרת פורום הסאביות הסגור: "דומים טועים- סאביות משלמות"] .

על הברכיים בסלון, הנקניקיות מולי על הרצפה, ראש מושפל למטה, והציווי "תאכלי" מרחף למעלה בחלל, נאבקתי לא להקיא את נשמתי באותו רגע. לא יודעת אפילו לשים את היד על מה היתה הבעיה, אבל פשוט לא הצלחתי לבצע. הורדתי את הראש ולקחתי ביס אחד וזה לקח לי את כל הכוח שהיה לי כדי לא להקיא הכל החוצה, כי אם יש דבר אחד שאני שונאת יותר מאוכל, זו פעולת ההקאה של אוכל החוצה. שונאת להקיא.

קמתי על הרגליים, הודעתי לו שאני לא מבצעת וכהרגלי בקודש התחלתי לבכות. הריב שהתפתח מזה לא איחר להגיע, אבל אם יש משהו שהוא כבר הספיק ללמוד דאז, זה שאין באמת שום דרך להכריח אותי לעשות שום דבר שאני לא רוצה לעשות. סופו של הסיפור נוהל כמו כל מריבה או וויכוח בינינו- בכיתי עד שנרגעתי, אח"כ דיברנו שוב, בטונים מפוייסים, על הפרעות האכילה שלי, כדי לכסות את הנושא מכל הכיוונים ולוודא שהוא יודע שהוא לא מתקרב לשם יותר. אח"כ אמרתי לו שהוא מטומטם ודפוק ושאני שונאת אותו והוא אמר שהוא יודע. אח"כ השלמנו ואני זרקתי את חבילת הנקניקיות מהמקפיא ולא הכנסתי אותן יותר הביתה מאז ועד היום כי רק הריח שלהן לבדו עושה לי חשק להקיא שוב.

חמש שנים עברו מאז. אני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם מרכיב שהיה כל כך חיוני בתזונה שלי דאז. חצי שנה חייתי רק על קורנפלקס, כי זרקתי את כל הטבעול מהבית ובעצם לא היה שום דבר אחר שיכולתי לאכול. אחרי חצי שנה החזרתי חלק מהשניצלים אבל הנקניקיות לא חזרו עד היום.

-----

אני כותבת את הסיפור הזה עכשיו מתוך תקווה שהוא ישמש ללמידה מהמקרה הזה ואשמח אם אנשים יוכלו להמנע מלתקוף את ימ"ש. היה שרשור פעם על אחריות של סאביות בתוך כל סיטואציה ואני לוקחת את האחריות על החלק שלי בסיטואציה. לא וידאתי שהוא יודע ומבין, *באמת* מבין, מה עומק הפרעות האכילה שלי ומה בדיוק זה אומר. הזכרתי את זה בחצי פה ולא נכנסתי שוב לנושא, היה לי נוח להניח שהוא מבין מה זה אומר כשבעצם לא היו לו כלים להתמודד עם זה או להבין מה המשמעות האמיתית של זה ולאן אסור לו להכנס.

דיינה:

בפוסט שלך אתה כותב שלא אכפת לך מה קורה עם הבחורה הזו היום. זה מצער מאד. את הטראומה שלי חוויתי בתוך מערכת יחסים אוהבת ומחייבת, והיא היתה טראומה שקשה לי להתמודד איתה עד היום. אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי את חומרת הטראומה שנגמרת למישהי שמתעמתת עם הפרעות האכילה שלה בצורה כזו על ידי מישהו שלא אכפת לו ממנה, ולא נמצא שם לאחר הדמעות כדי לפתוח את זה לשיחה ולהבין, *באמת* להבין, מה הוא עשה לא בסדר.

חייבת להגיד שאני לא מאמינה שרק פסיכולוגים עם תעודת הסמכה רשאים להתמודד עם בחורות עם הפרעות אכילה. אני כן מאמינה באמפטיה, ביכולת הזדהות, ביכולת למידה, וביכולת של אנשים לא מקצועיים לעזור לאנשים שסובלים מהפרעות אכילה. אבל זה חייב לבוא ממקום של צניעות ומתוך הבנה, *באמת* הבנה, של מה זה אומר. זה לא יכול לבוא ממקום יהיר או ממקום של "באתי לתקן אותך". אתה לא באמת יכול לתקן אותה. זה גם לא התפקיד שלך, והגישה הזו יכולה לגרום רק נזק.

אתה מדבר בפוסט על כך שנתת לה מתנה, על כך שנתת לה כלי להתמודד עם הקשיים, על כך שאסור לרחם. אתה מבין עד כמה זה צורם?

אני לא חושבת שנתת לה מתנה. אני גם לא חושבת שעימתת אותה עם הפרעות האכילה שלה לראשונה, לדעתי היא ידעה כבר שנים לפני שהגעת. אנורקסיה היא מצב רפואי שמתאפיין במודעות עצמית ובשליטה עצמית. אנורקטיות (לפחות חלקן) מרעיבות את עצמן מתוך ניסיון לקבל שליטה על הגוף שלהן בתקופה שבה נדמה שהוא משתולל ומשתנה להן מבלי לשאול אותן. יש משהו מאד מספק באנורקסיה- את מחליטה שתרדי קילו תוך שבוע ואת אכן יורדת אותו. זה מנחם, וזה מחזיר לך את התחושה שאת היא זו ששולטת בגוף שלך.

בכך שהעמדת אותה באמצע מסעדה וביקשת ממנה להראות את הגוף שלה בציבור לקחת לה את השליטה בגוף שלה, ובכך החמרת את המצב. הדבר *האחרון* שנשים אנורקטיות צריכות הוא מישהו שמבין יותר טוב מהן מה טוב עבור הגוף שלהן. לקחת לה את האוטונומיה שלה, ואת השליטה שלה בגוף והצגת אותו לראווה מתוך תפישה יהירה שאתה יכול לתת לה מתנה כלשהי של מודעות עצמית שלא היתה לה קודם להגיעך.

בעיניי, זה יהיר. ואני מקווה שלא גרמת לנזק בלתי הפיך.

לא נגרם לה נזק. לא כפיתי עליה כלום ולא לקחתי לה את השליטה. היא בכל רגע יכלה לקום.
הסיבה שהיא עשתה את המעשה, ולא עצרה אותי(למרות שאמרתי לה, שהיא יכולה. לא שאני מתכוון "להצטדק", בטח שלא בפניי פרסונות וירטואליות) הייתה לה מודעות קלוקלת ביותר. על סמך מה אני קובע את זה את שואלת? אני אשאיר את זה לדמיון שלך. הכניסי תשובה כאוות נפשך.

nomorenomore

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

dark halo כתב/ה:

Sparafucile כתב/ה:

הו. עוד מעריץ. נגעתי בעצב רגיש?

אהבתי את העוד.....
אולי הגיע הזמן להסתכל במראה ולבדוק למה כול כך הרבה אנשים (עוד ועוד ועוד ועוד) נגעלים ממך ומהמעשים שלך

השאלה העיקרית, דארק היילו, היא מי הם האנשים האלו בשבילי.

nomorenomore

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

Purple phoenix כתב/ה:

חתול מריר כתב/ה:

FOR GOOD כתב/ה:

חתול מריר כתב/ה:

מUחדת כתב/ה:

ובכן, אתה חושב ש*זה* "עונש ראוי"?
הו, וול.

לא, לדעתי עונש ראוי זה שמישהו יתייחס אליו באותה צורה. בצורה מתנשאת ויהירה.

אבל חתול - למה בכלל לחפש לו "עונש " ? הוא עוד צעיר. וכל החיים לפניו
תשאיר את הענישה לקב"ה
אם כבר העניין עלה לפורום - לא יותר חשוב שילמד משהו מן הדיון? ואולי גם יפנים?
כמובן - במידה שיש בכלל גרעין של אמת בסיפור

שוב, כנראה ש"עונש" זאת לא המילה הנכונה. אני לא בית דין.

קשה לי להאמין שהוא יפנים משהו מאותה סיבה שאני חושב שהסיפור הזה כן אמיתי. כל בר-דעת שירפרף טיפה בבלוג שלו יראה שהפוסט הנ"ל אך ורק משקף את השקפת עולמו של הבחור.
לפני שנה הוא כתב איזה פוסט (שמאז נמחק כבר) שתמציתו היא משהו כמו "מי ששמן ולא מצליח לרדת במשקל זה אומר שהוא אפס וחדל אישים". כבר אז זה הרתיח אותי.

בדרך כלל אני בוחרת שלא להגיב לפרסומים כאלה בפורומים, אבל הציטוט הזה שלך הצליח להוציא ממני תגובה.
אתה מניח הנחות לגביו רק על פי הכתיבה שלו, אז בתור מישהי שמכירה אותו כבר איזה שנה ומשהו אני יכולה לומר לך שזה בכלל לא נכון.
באופן כללי אני נגד לשפוט מישהו רק על סמך הכתיבה שלו ובעיקר רק על סמך הדמות הוירטואלית שלו (למרות שגם אני חוטאת בזה לפעמים).
כמעט אף אחד מהכותבים כאן לא מכיר את דיינה/ספארף מעבר לדמות הוירטואלית שלו באתר הזה.
וכן, הרבה לא יסכימו איתי אבל אני אישית מכירה בו כאדם שונה לחלוטין ממה שהוא מציג.
למה הוא כותב את מה שהוא כותב זה עניין שלו, אבל לאור העובדה שהוא עשה זאת בבלוג שלו ואתה זה שפתח כאן את השרשור עליו, הרגשתי את הצורך להראות אולי את סוג ה"יהירות" שלך ב"יכולת" שלך לשפוט אדם רק על פי מה שהוא כותב בבלוג שלו.

אני אספר לך את הסיפור המלא כשניפגש, אם תרצי כמובן

nomorenomore

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

חתול מריר כתב/ה:

אני כן חושב שזה לא אתי. אני חושב שבאיזשהו מקום אתה רוצה לנקום את נקמתה, "לשים אותי מול כולם" יכול להיות שאני טועה או צודק - זו דעתך האישית כמובן

ואני מבין שאתה מעריץ הדוק. יום אחד אקדיש לך פוסט, מבטיח. (בלי נדר).

חתול מריר	חתול מריר לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012 לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012 חתול מריר • 4 בפבר׳ 2012 אני מרגיש כמו שמעון פרס ב-96. איך הפסדתי את זה? האם זה בגלל שאני לוזר או שזה עיוורונם של הבוחרים? אני מקווה שזה בגללי....

Red Leaf

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

Purple phoenix כתב/ה:

חתול מריר כתב/ה:

FOR GOOD כתב/ה:

חתול מריר כתב/ה:

מUחדת כתב/ה:

ובכן, אתה חושב ש*זה* "עונש ראוי"?
הו, וול.

לא, לדעתי עונש ראוי זה שמישהו יתייחס אליו באותה צורה. בצורה מתנשאת ויהירה.

פרפי, גם אני לא נוהג להכנס לפרסומים שכאלו בפורומים,אלמלא יש לכך טעם. ופה, במקרה הזה, יש טעם, באופן חד משמעי.
נכון, כל אחד רשאי לכתוב בבלוגו כל אשר עולה על רוחו, כל עוד אינו פוגע באדם אחר(...), מזיק לזולת(...) וכדומה. ברגע שאדם מתייהר בכך שללא כל ידע מתאים, הוא החליט לקחת מקרה "פסיכיאטרי קיצוני" כהגדרתו, ולשחק בנפשה, בגופה וליבה של מישהי, כשמראש לא היה אכפת לו ממנה, לטענתו, די מצביע על אישיותו של זה. יתרה מכך, ניתן להסיק מקריאת ההודעה כי לא אין לו מושג מה איתה, ובכלל, שערכה היה כקליפת השום עבורו - "לא אכפת לי מה איתה היום, אולי היא חיה אולי היא לא".
לא יודע מה איתך, אבל לי זה כבר צורם. לא יכול להיות שאדם שפוגע בכוונת תחילה, הולך על חבל דק ביודעין בכך שמסכן אנשים אחרים, מעז לבצע ניסויים בנפשו וגופו של אדם - בלא קמצוץ ממה שנדרש בכדי בכלל להתחיל להכין את הקרקע כדי לנסות להבין מה עובר עליו, מוציא דיבתו על אנשים אחרים(היא זונה, זאת חולת נפש, וכדומה), מאיים ומבצע אאוטינג על אנשים אחרים מבלי להבין בכלל מה הוא עושה - הרי מבחינתו זה משחק, הוא לא מבין את ההשלכות על כך, ועוד דברים רבים אחרים שביצע, שהשתיקה יפה להן.
באמת, תסבירי לי על מה את מגנה - על אותו אדם שאיים עלי ועל דארקי שיחשוף מידע אודותיה ואודותי למשפחתה? על אותו אדם שהפיץ שמועה שמישהי בחרה לרדת לזנות, וגידף אותה ללא הרף בצ'אט על כך? על מי שפגע בך, כן בך, לא אחת, העליב אותך וגרם לך לבכות? תסבירי לי בבקשה, על מה את מגינה, ולמה. רוצה עוד דוגמאות? בשמחה, רק תבקשי.
אדם כזה, שאופן קבלת ההחלטות אצלו אינו אחראי, שנסחף על ידי הרגש, מזיק, מאיים ופוגע ביודעין ועוד מאמין בדרכו, צריך להיות פה? הרי זה ידוע שישנו סיכוי סביר בהחלט שהוא יפגע, יאמלל או חלילה גם יגרום נזק בלתי הפיך למישהי שתתן לו את גופה ונשמתה, ומה אז? היא תיהיה ניסוי? ומה יעלה בגורלה, לא ידע אם היא מתה או חיה?
הכתובת תלויה על הקיר. הוא הוכיח את עצמו לא אחת. אולי, כעצתה של מרי ג'יין, במקרים חריגים במיוחד, ובגיבוי התקנון באתר שעליו כל משתמש מצהיר(שבין היתר לא יפגע, יעשה שימוש לרעה במידע, יעשה דברים פליליים וכדומה), על כלובי לתת את הדעת על המשך שהותו באתר, ועם קצת מזל, אולי ימנע גם המקרה הבא.

Mary Jane

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

חתול מריר כתב/ה:

אני מרגיש כמו שמעון פרס ב-96. איך הפסדתי את זה?

האם זה בגלל שאני לוזר או שזה עיוורונם של הבוחרים?

אני מקווה שזה בגללי....

כוונותיך היו טובות וזה ניכר. בשפה משפטית אומרים שבדרך לכינון צדק מהותי, עלינו לדלג על מסוכה של צדק פרוצדורלי...כלומר, יכול מאוד להיות שתוכן דבריך הוא אמיתי ונכון, אבל לשם הבאת הדברים צריך שגם המסגרת תהיה נאותה. הצדק נמצא לא רק בתוכן, אלא גם בצורה.

Dark halo(אחרת)

לפני 12 שנים • 4 בפבר׳ 2012

Sparafucile כתב/ה:

dark halo כתב/ה:

Sparafucile כתב/ה:

הו. עוד מעריץ. נגעתי בעצב רגיש?

השאלה העיקרית, דארק היילו, היא מי הם האנשים האלו בשבילי.

אני מתלבטת אם לתת לך את התשובה או להגיד לך ללכת לחשוב עליה לבד.
התשובה שלך היא של ילד קטן
בוא אני אתן לך את התשובה שלי
מי הם האנשים האלו בשבילי? פעם הם היו חבריך, פעם הם היו אנשים או לפחות אני אדבר בשם עצמי שחיבבו אותך וסמכו עליך. ו
אתה יודע מה לא אני לא אדבר בשם אחרים
אדבר בשם עצמי
הכרתי אותך עוד לפני הצטים והאתר להזכירך. ונכון שהכרותינו הייתה לא הכי מעמיקה אבל כבר אז לא היה לי שום דבר נגדך ואפילו די חיבבתי אותך.
במהלך הזמן אפילו העזתי לקרוא לך ידידי
ואז ראיתי אותך כמו שאתה באמת מה שאני מקווה שלא יקרה לעולם לאנשים הקרובים אלי ואליך כי לא מגיע להם להיות נבגדים ככה.
העזת לאיים עלי לאיים בצורה כזו שאולי אם הייתה מכיר אותי קצת יותר טוב הייתה יודע שלא כידי לך לעשות את זה כי מבחינתי באותו רגע לא הייתה שרוף הייתה מעבר לזה. תזכור טוב טוב ספרא שאתה הכנסת את עצמך לזוהמה הזו במו ידיך בהתנהגות שלך בחוסר השליטה העצמית שלך ובהתנהגות הילדותית שלך.
שקראתי את הפוסט שפורסם פה בפעם הראשונה כול מה שחשבתי לעצמי וואי אני מקווה שזה איזה סיפור אגו טריפ מפגר ולא משהו שקרה באמת כי אם זה קרא באמת אז הינה עוד הוכחה לטמטום שלך. (כמו שהייתי צריכה הוכחות נוספות) .
ואולי הייתי מפגרת שהגבתי כי כמו שאולי לא שמת לב לא הגבתי עד עכשיו על התוכן של הפוסט אלא למה שאתה כתבת כתגובה לשירשור הזה. הייתי מפגרת כי קיוויתי לרגע שאולי זה השירשור הזה מה שיעיר אותך סוף סוף מהלהלהלנד שאתה חי בה ותקח את עצמך בידיים. לא בשבילי ממש לא אין מספיק מים בירקון שיעברו בשביל שאי פעם אסלח לך.
קיוותי בשביל אותם אנשים שעדיין קוראים לך חבר שהם לעולם לא יפגעו ממך בצורה שאחרים כבר נפגעו. כי לא מגיע להם
ואתה
אתה צריך להגיד כול יום תודה ליקום לאלים לאנערף מה שיש אנשים שלמרות כול השטויות שאתה עושה והחרא שאתה מאכיל אותם עדיין קוראים לך חבר.
ואני חוזרת להצעתי המקורית
הגיע הזמן להסתכל במראה ולנסות לראות מה זה שם שגורם לאנשים דחייה ממך ואולי להתחיל לשפר אותו.

ולכול אלו שדיברו על כך שלא אוהבים תמיד מה שקוראים וכו'. אם מישהו יקרא פה על אונס שהתבצע. שאותו אדם מודה בכך שהוא אנס מישהי או מישהו מהאתר? לא הייתם מדווחים לא הייתם מנסים לראות כיצד ניתן לעזור לקורבן? אני מקווה מאוד שכן כי יש גבול לדעתי לכמה גמישות לחריגות מנורמות חברתיות יש פה. וכן מה שהוא עשה לה זה אונס נפשי לכול דבר. אולי לא במובן המיני של המילה אבל ברמת הפגיעה והפציעה אותו הדבר בדיוק.
תחשבו על עצמכם בסיטואציה כזו שמישהו מנצל את כוחו וגורם לכם לעשות משהו שישאיר אותכם מצולקים נפשית אחר כך אם לא הייתם רוצים שיהיה מישהו כמו חתול מריר שהיה מעלה את הצעקה בשבילכם שלכם לא היה את הכוח לצעוק. אני יודעת שאני הייתי רוצה ואני מקווה שאותה אחת שספרא עשה לה את זה קוראת את המילים האלו עכשיו ויודעת שיש כאלו שמזועזעים ופגועים בשבילה וכאן אם היא צריכה אותם.

ובמילים אלו אני פורשת מהשירשור הזה אין לי שום עיניין לאן הוא יתפתח
אני את שלי אמרתי
ומבחינתי חזרת להיות אוויר ספרא