| baby(expired)(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
משפט שלמה...גם לכם יש דעה?
כבר לא מעט זמן אני עוקבת בדאגה, ויש לומר חשש, אחרי מה שמתרחש במשפט המתוקשר על אותו ילד מאומץ, שהוריו הביולוגיים מבקשים להחזיר לחזקתם.
לתחושתי? אולי זה לא קשור למה שנתכנסנו כאן, אבל אני תוהה לעצמי מה זה גורם לאחרים להרגיש? מה דעתכם? תחושותיכם? והאם זה מעניין אתכם בכלל? בעיני , זה אירוע בעל חשיבות עצומה. בייבי |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
למה בדאגה?
לא משנה מה השופט יחליט , לכאן או לכאן , התוצאה תהיה לטובת הילד. מדובר בשני זוגות אשר אוהבים אותו ומוכנים להילחם עליו , ולכן יהיה לו טוב בשני המקומות. אם לא היו נאבקים בכזאת עיקשות , לא הייתה נוצרת דילמה כזאת גדולה. הזוג המפסיד , עם כל הכאב שיהיה , יוכל להתנחם בכך שלילד יהיה טוב גם במשפחה השנייה. והרי זה העיקר...טובת הילד. |
|
|
| baby(expired)(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
הסיבה שאני כותבת בדאגה, היא לדעתי, הורה שמוותר על ילדו פעם אחת, יוותר על ילדו שוב. הורה שמוסר את ילדו לאימוץ מראה חוסר מסוגלות הורית.
אז למה שביהמ"ש יחזיר להורה כזה את הילד, שמלכתחילה וויתר עליו? נראה לי אידיוטי. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
הילד ירוויח ?
יש פה זוג שעשה ילד ויתר עליו ,נפרד, חזר ומי יודע מה יקרה במשבר הבא שלהם . הורים הם אילו שקמים אל הילד בלילה ומגרשים את החלומות הרעים . כל מטומטם יכול לעשות ילד , אבל לגדל לחנך ולטפל דורש יותר משחלה וביצית . הילד לא מכיר את האנשים שעשו אותו, כל חייו היו עם האנשים האילו שאוהבים אותו ומפגינים מסוגלות הורית מעולה. להפריד אותו מהם היום זה להעביר אותו נטישה וחווית יתמות . הוא לא יבין שיש פה החלטת שופט אלה הוא ירגיש נטוש . זוכרים את סיפור קרוליין -ברונה ? הילדה שהוחזרה לברזיל . אני שמחה שאני לא השופטת שהחזירה אותה לברזיל , אחרי הכתבה הזו . בתור מישהי שיש לה הורים מאמצים תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת . |
|
|
MD(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
מילים חזקות בטי ....; אי אפשר לתפוס כיצד מי שאחז בדבר הזעיר והשביר כל כך החליט כך פתאום למסרו לאחר; אבל בעצם גם אי אפשר לתפוס כיצד ברוטליות חייתית ישנם הורים (אם אפשר בכלל לקרוא להם ככה) שמתעללים ואונסים ורוצחים ומשחיתים את הנפש והגוף של פרי בשרם ילדיהם שלהם ... פשוט אי אפשר לתפוס .....
מי שלא שהה לילה ועוד אחד סמוך למיטה זעירה בבית חולים באמצע הלילה בחרדה וחוסר אונים; מי שלא חיתל והאכיל ושר וסיפר והצחיק וענה איו ספור פעמים תשובות מתפתלות לשאלה הבלתי נגמרת - למה?! ...; מי שלא חווה אושר אין קץ ולעיתים כאב ועצב ואין ספור תחושות והכל הכל עם הילד שלך -- שלך ---- לא יבין לעולם את עומק התחושות שבין אבא ואמא לילדם ... ולמרות כל זאת ואולי דווקא בשל זאת הדילמה כאן קשה וכאבת וסבוכה... וחבל שהמחוקקים הדגולים שלנו הותירו בכל כך הרבה תחומים פרצות ושטחים אפורים שמביאים למצב אל-אנושי ששופט גם אם הוא המוכשר והנאור ובעל נסיון וכו' וכו יחרוץ גורלות .... |
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
אני לא כל כך עוקב אחרי המקרה ולא בקיא בעובדות או בתהליכי אימוץ אבל ממה שהבנתי ברגע שילד נמסר לאימוץ יש סעיף באימוץ שאומר שמרגע המסירה , יש תקופה של חצי שנה שנה ההורים הביולוגיים יכולים לחזור בהם מההחלטתם. אם הסעיף הזה קיים , הוא לא קיים סתם , יש סיבה.
וההורים הגישו בקשה להחזירו בתוך התקופה הזאת.בשביל זה הסעיף קיים. הרי אדם לא עשוי מאבן ויש רגשות. ולמסור ילד לאימוץ זו החלטה קשה שלעיתים מתחרטים עליה , מבינים את גודל האבידה ברגע שהיא איננה , ולכן יש מרווח זמן שבו אפשר להתחרט. נוסיף גם את העניין שהאבא הביולוגי לא ידע שיש לו ילד , וברגע שידע , כל רצונו הוא זכותו הלגיטימית לגדל את ילדו. וגם התגלה שהמשפחה המאמצת קיבלה תהליכים "מזורזים" באימוץ הילד ולא כפי הנדרש. וגם מבחינת זכאותם לאימוץ הם היו אמורים להיפסל (בגלל בריאותו של האב המאמץ). ולא נפסלו. עם זאת , המשפחה המאמצת נתנה לו כל מחסורו ודאגה לכל צרכיו. הם הסכימו לפרוש חסות עליו כשהאם הביולוגית נטשה אותו , ונתנו לו חום ואהבה כשהיה הכי זקוק לזה. וזה לא משהו שניתן לבטל בקלות... |
|
|
Tame
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
מוזר מאוד
משהו אומר לי שאף אחד לא היה מתעסק בפרשה הזו אלמלא תופעת הטלנובלות שכנראה סיימה לכרסם כל חלקה טובה שעוד איכשהו נשארה לנו מהתרבות...
אני לא מבין למה דבר כזה כל כך מתוקשר, אישית לא קראתי דבר על כך, אך ראיתי תמונה בעמוד הראשון (!!!) של העיתון מתישהו.. לדעתי זה נורא, עניין כל כך אישי וכואב שהפך למשהו שנראה מתאים היה יותר לשדר אותו במסגרת "ריקי לייק" (או כל טוק שואו אחרת). בכל אופן, זו רק דעתי. |
|
|
|
babywoman(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
tom. דווקא נראה שאתה כן מכיר את הפרשה, לפחות טוב יותר מרוב האנשים.
בטי...נראה לי שלצורך העניין צריך גם זרע 
ובאופן כללי אני חושבת, שמאחר ולא משנה עד כמה הפרשה חשופה לעין הציבור, היא אף פעם לא מוארת, וגם לא יכולה להיות מוארת בצורה נכונה ומדוייקת. ז"א שמשאנחנו קוראים, הראיונות סוחטי הדמעות, הנאומים המרגשים , זה לאו דווקא משהשופט רואה ויודע. רוב הסיכויים שכל צד מאיר את הדברים מן כיוון הנח לו. אז הדעה של רוב האנשים מתבססת על באיזה שעה הם ראו חדשות. ואם כבר לחוות דעה, אז: ההורים המאמצים, כשהם נמצאים בהליכי אימוץ, מודעים לכך שיש מצב ושהאימוץ לתקופת זמן כלשהי, לא יהיה סופי. ובמקרה מצער זה, כך היה. לפעמים האדם נתון בלחץ כזה שהוא עושה טעיות איומות, ולא מבין מתוך המצב הנפשי שלו מה הוא עושה, יש כל מיני תופעות ידועות לרפואה כמו, דיכאון שאחרי לידה וכו'. ונראה שאף אחד לא עמד לצידה של האם הצעירה, אז היא נשברה. אבל במסגרת הזמן שהוקצב לה, היא אספה את עצמה והחליטה לקחת אחריות, לתת לילד שלה את הזכות לגדול עם הוריו ולא להתענות אחר כך כל החיים למה מסרו אותו. למה ההורים שלו לא רצו אותו..... כאמור,דעה בלבד בייבי |
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
אני מניח שהילד הוא קטן ולא מבין את הסיטואציה , אחרת היו שואלים לדעתו ותשובתו הייתה מהווה גורם מכריע.
זו אכן דרמה קורעת לב אבל עדיף מקרה כזה שבו שני זוגות נלחמים על הזכות לגדל ילד , מאשר לשמוע על מקרה שבו יש ילד שאף אחד לא מעוניין בו. בכל זאת יש פה צד חיובי. |
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
14 ביוני 2004
תום אתה ממש פוליאנה
|
|
|