הטאבו הגדול ביותר

הטאבו הגדול ביותר

נטי Nati​(אחר) • 25 בפבר׳ 2012

לאחרונה יצא לי להסתובב הרבה בפורמים מחו"ל של טרנסווסטיטים ו-crossdressing
לקרוא וללמוד המון על ההתמודדות של אנשים עם ה"סטייה" (בהשאלה) או הפטיש
איתו הם נולדו.

והמסקנה המצערת אליה הגעתי היא שלדאבוני (ויש אולי כאלה כמובן שלא יסכימו איתי),
הכמיהה ללבישת פרטי לבוש נשיים (או כאלה שהחברה מגדירה כנשיים) איתה נולדתי
ובה לא בחרתי הינה ה"טאבו הגדול ביותר"!

אנסה להסתכל על כך בצורה רציונאלית:
הטייפקאסט של הטרנסווסטיט המצוי הוא כדלהלן: "גבר הטרוסקסואל אשר לבישת פרטי לבוש נשיים
מביאה לו סיפוק (לא בהכרח מיני) ואף לעיתים מביאה לגירוי (כן מיני). ביום יום הוא גבר לכל דבר ואף
לרוב נמצא בזוגיות עם המין השני בהצלחה ולאורך זמן" (תרגום מילולי מאתר לועזי כלשהו - אנא סלחו
לי אם אינכם מסכימים לגמרי עם הניסוח ואו אינכם מזדהים עם ההגדרה - אנא נסו לזרום עם זה לצורך
הדיון)

אם נסתכל על הדברים בצורה יבשה הרי לא מדובר במעשה פלילי בשום צורה, אין כאן שום עברה
על החוק (של אף מדינה מערבית בכלל וישראל בפרט - בין אם ישראל היא מדינה מערבית או לא
זה וויכוח אחר לחלוטין ומקומו בפרלמנטים מאולתרים בבתי קפה... ). למיטב ידיעתי אין כאן אפילו עברה על חוקי הדת (ביהדות לפחות). אין מדובר אפילו בהליכה כנגד הטבע או הברירה הטבעית, הרי לבוש הוא המצאת האדם והאופנה וההגדרה של מה שנחשב כפריט לבוש נשי או גברי, למעט
אותם פריטים פונקציונאליים כמו חזייה, הוא המצאת החברה או טייקוני האופנה. לא מדובר במעשה
הגורם כאב או השפלה (גם אם מרצון כמו BDSM) לאדם כזה או אחר - כלומר אין עברה על כללי
המוסר.

אז מדוע רצוני ללבוש גרביונים למשל, כי זה נוח לי וזה מחמם ואני מרגיש טוב עם איך שזה נראה
לא יתקבל בחברה? למה מרביתנו מתחבאים בפורומים "חשוכים" באינטרנט, מסתירים כל סימן
להיותנו מי שאנחנו מהחברה? למה רבים אפילו מסתירים את זה מבנות הזוג שלנו? איתן בחרנו
לבלות רוב חיינו ולהקים עימן משפחה. למה אנחנו צריכים לחכות למועדים מיוחדים כמו פורים
או HALLOWEEN על מנת שנוכל ללבוש מה שנוח לנו ואנו אוהבים באמת אפילו לפרק זמן קצר
מבלי שהחברה תשלח בנו סלידתה?

למה קולגה שלי בעבודה (אותו אני מעריך מאוד) יצא לאחרונה מהארון והצהיר על היותו
הומוסקסואל באומץ רב, התקבל בברכה (יחסית... כמובן) כמי שהוא ומעיד על כך שחייו השתנו
לטובה מאוד מאז הצעד שעשה? למה בשיחות בין חברים כבר מדברים די בפתיחות על אלמנטיים
של BDSM שהם משלבים במערכות היחסים שלהם עם בנותבני זוגם מבלי שישפטו יתר על
המידה או חס וחלילה יוחרמו?

למה אני לא יכול פשוט לשים עלי חתיכת בד שגזורה ותפורה מעט שונה ממכנס גברי (טייץ כמובן),
כי זה נוח לי ועושה לי טוב ונעים וזה יעבור בשלום?

באחד הפורומים קראתי על בחור מאנגלייה שלוקח שיעורי בלט פרטיים אצל מורה מאוד
מכובדת ומשלם סכומי כסף גדולים על כך. כל זאת רק כדי שיוכל ללבוש טייץ במסגרת בה יש
עוד אדם נוסף עימו ותהיה לזה לגיתימיות מסויימת (כי זה אומנות שבה מותר לגבר ללבוש טייץ).
הוא גם הרחיב כי זו עבודה קשה אבל זה שווה את זה... הוא מרגיש נשי "בפומבי" לשעתיים
בשבוע....

אנו נוקטים באמצעים רבים מאוד רק כדי שנוכל לחלוק את מי שאנחנו עם אנשים נוספים....

אני אישית נפגשתי פעם עם מתלבשת נוספת, אצלה בדירה כמובן, הייתי צריך להתכונן ולתכנן
כמו מבצע חשאי של המוסד איך ומתי ומה אקח איתי ואיך אסתיר זאת ולתזמן לפי הלו"ז של בת הזוג
שלי כיצד אוכל להתאפר מבלי שתבחין. כיצד אגיע למקום ותחת איזה תירוץ וכו וכו וכו'
רק כדי לפגוש באדם נחמד, מתלבשת מתחילה, שאוהבת ללבוש חוטיני שגנבה מאקסית כלשהי
ועדיין לא אזר אומץ להכנס לחנות בזאר ולקנות טייץ מהקולב של 3 ב-100 ש"ח.

יש לי עוד הרבה על הלב אבל אני מרגישה שחפרתי כאן... נשאיר זאת למועד אחד או לטור
שלי "יומנה של מתלבשת שאני מקווה מאוד שייתפוס תאוצה.... ההתחלה לא הייתה משהו...חחח

שלכם,

לימורי

Tobias​(אחר) • 25 בפבר׳ 2012

אין שום סיבה רציונלית לזה.
הסיבה היא בהרבה מובנים פרימיטיבית ולא במובן המזלזל, אלא במובן הפרקטי, של תגובה של החלק במוח שהוא מה לעשות עדיין פרימיטיבי ואחראי לרפלקסים של אלימות והתמודדות מול איום.

ואכן זה איום.
זה אבסורדי, אבל זה איום ענק.
לאיים על המגדריות של מישהו,
לגעת לו במקום הכי ראשוני בצורה שהוא לא יודע איך לעכל
מוציא לרוב מאנשים תגובה אלימה.
אלימה יותר בדרך כלל מאשר כלפי הומואים.
ואני באמת כותב כאן כרגע את כל זה על רגל אחת, אז אני לא אכנס לפרטים יותר מדי.

אבל הכתיבה של הפוסט הזה ריגשה אותי. והמסר הועבר בצורה כל יפה.

בחורה פשוטה • 25 בפבר׳ 2012

אני מסכימה עם טאבי.

מה שעומד מאחורי הרתיעה הזאת (לתפיסתי לפחות) הם יחסי כוחות חברתיים. אנשים שבוחרים לוותר על הזדהותם עם הקבוצה החזקה ולעבור להזדהות עם הקבוצה החלשה זוכים לגינוי מאסיבי, בעיקר מהקבוצה החזקה.

מגדר הוא לא המעבר היחיד ש"סופג אש": תחשבי למשל על יהודיה שבוחרת להתחתן עם ערבי (או כל פעיל שמאל שבוחר להזדהות עם ערבים לצורך העניין), או לפני כמה עשורים - אשכנזי שהתחבר עם מזרחיים - גם הם זוכים לגנאי על המעברים שהם עושים.

מגדר היא כנראה הקטגוריה הכי קשיחה, ולכן שינויים בה הם הכי "קשים לעיכול". שינויים מגדריים - בין אם זה לבוש, ניתוח, מראה קווירי או כל מצב שבו הזהות המגדרית של מי שעומד מולנו אינה ברורה לנו - יוצרים אצלנו בלבול, מאיימים על חלוקת העולם הכי בסיסית שלנו.
בורות מובילה לפחד שמוביל לאלימות. גם פה.

לא מזמן שמעתי הרצאה של טרסג'נדרית, פעילה חברתית, שאמרה שהמעבר גבר>אישה סופג הרבה יותר אש מהמעבר אשה>גבר. בפועל רואים ש נשים שמתנהגות בצורה גברית (כמו גם מזרחיים ש"השתכנזו" למשל) קל לנו הרבה יותר לקבל.

הפתרון בעיני, כמו תמיד, הוא חינוך. אם נלמד אנשים שמגדר הוא משהו חיצוני -תוצר חברתי, אם ננתק את הקשר בין מגדר למעמד חברתי (כלומר: שאשה לא תתפס כמשהו שלילי וגבר כחיובי) - אז יגדל גם החופש להתנהג, להתלבש, להסתובב (ולשכב) עם מי שנרצה.

feminine3​(אחרת) • 25 בפבר׳ 2012

ואולי זה יותר פשוט - אולי זה מגעיל חלק מהאנשים ולכן אין תמיכה

נילי ונילי • 25 בפבר׳ 2012

נו, ברור שיש אנשים שזה מגעיל אותם. השאלה היא *למה* זה מגעיל.

feminine3​(אחרת) • 25 בפבר׳ 2012

לא מגעיל אותי לראות את זה ברחוב. זה אפילו לא יגרום לי להרים גבה
אבל, לצאת עם אחד כזה אותי באופן אישי זה דוחה לא רוצה שהוא יגנוב לי חוטיני או שמלה

נילי ונילי • 25 בפבר׳ 2012

אני מרגישה צורך להזכיר לך שאנחנו בפורום טרנסג'דרים ושעם כל כמה שאני מעריכה את הכנות שלך, עדיין, נדרשת פה מידה של טאקט. כמו שנהוג להעיר לשולטים גברים שנכנסים לפורום הבנות על הבנים כדי להגיד מה דעתם על צורת השליטה הזו, כך לא נהוג להגיע לפורום טרנסג'נרים ולהגיד להם איזה טרן-אוף נזילות מגדרית היא בעינייך. בהחלט מותר לך להגעל ולהרגיש את מה שאת מרגישה (לגיטימי!), אבל קחי בחשבון שקוראים אותך אנשים בשר ודם. ושאף אחד לא נהנה לשמוע שהוא מגעיל ודוחה בכזו צורה. ועוד בפורום הבית שלו.


עכשיו, כשסיימנו את ההטפה, בואי נחפור בזה קצת. לא תיגעלי לראות קרוס דרסר ברחוב, אבל ציינת שתיגעלי מלצאת עם מישהו כזה. מה ההבדל בעינייך?

feminine3​(אחרת) • 25 בפבר׳ 2012

הסברתי שברחוב זה לא מגעיל אותי. ואפילו לא יראה לי מוזר אבל אני מקבלת את מה שאמרת ומתנצלת אם מישהו נפגע
ההבדל הוא שאני אעדיף לצאת עם גבר ולא עם חצי אישה כי ככה זה מרגיש לי
לי, אישית

Re: הטאבו הגדול ביותר

מישלי • 25 בפבר׳ 2012

קודם כל חשוב לי לציין שהפוסט המקסים הזה ריגש אותי מאד,
ואני בהחלט מבינה את הקושי בהתמודדות עם מקובלויות חברתיות ונורמטיביות.

ניסיתי להבין מה היה לי קשה בו, ואז אולי אבין מה קשה לאנשים מסביבך.
גם בפוסט וגם בפרופיל שלך, את/ה מתנדנד/ת בין זהות נשית וגברית, כותב/ת בלשון נקבה וזכר לסירוגין (הדגשתי באדום).
לכשעצמו, אין עם זה בעיה...
אבל זה מציב אותנו, האנשים שבחייך, בדילמה: איך להתייחס אליך ?
וכאן אולי הבעיה.
כי את/ה לא ברור/ה עם הציפיות שלך מהסביבה (מישהו זוכר שכתבתי על תיאום ציפיות ?)

אפילו בכתיבת התגובה הזאת, אני שוברת שיניים (אצבעות).

בברכת חזק(י) ואמץ(י).

Re: הטאבו הגדול ביותר

בחורה פשוטה • 25 בפבר׳ 2012

וזו עוד נקודה מהותית - השפה.
כי בהקשר הזה, עברית היא באמת שפה קשה - וממגדרת - הכל בעברית הוא או זכר או נקבה. אין את ה-it שיש באנגלית. כך אפילו חפצים מקבלים תכונות מגדריות (שזה ממש אבסורד, כשחושבים על זה).

נראה לי שלא מדובר בציפיות שלו מהסביבה כמו בחוסר היכולת של כל המעורבים (כלומר כולנו) פשוט להתעלם מהמגדר. השפה שלנו לא מאפשרת את זה.
כבר קראתי כמה וכמה א/נשים שכותבים בכוונה בבלבול מגדרי בשביל לנסות ולהתגבר על המכשול הזה.
אבל זה בהחלט מתווסף להסבר לשאלה שלימור שאלה, על הקושי לקבל נזילות מגדרית (תודה נילי על הביטוי...)